כל מי שמאמין בעקרונות המשטר הדמוקרטי מבין, כי ניהול משפטו של בנימין נתניהו הוא המהלך הראוי ביותר. זו הזירה לבירור העובדתי והמשפטי, לשקילת הראיות ולחריצת הדין. קיום משפט מגלם את עקרון השוויון בפני החוק, ונותן לנאשם את מלוא הבמה להעלות את כל טיעוניו.

במצב הדברים הנורמלי זה הדבר הנכון לעשותו. אולם ישראל אינה במצב דברים נורמלי. אופן תפקודו של הנאשם שהוא גם ראש הממשלה, באישורו השנוי במחלוקת של בית המשפט העליון, קלע את מדינת ישראל לאנומליה בלתי אפשרית, ההולכת ומקעקעת מדי יום את הסדר החברתי, את יסודות המשטר הדמוקרטי ובסופו של דבר גם את עצם יכולתה של המערכת המשפטית לפעול.

במצב הדברים הנורמלי, ניהול משפט נתניהו הוא הדבר הנכון לעשותו. אולם ישראל אינה במצב דברים נורמלי. אופן תפקודו של הנאשם שהוא גם רה"מ, באישורו השנוי במחלוקת של ביהמ"ש העליון, קלע את המדינה לאנומליה

במצב דברים משובש זה קיום משפט בעת כהונת הנאשם כראש ממשלה, כאשר שיקוליו של נתניהו מוכתבים על ידי האינטרסים האישיים שלו להימלטות מהדין על חשבון כל שיקול ממלכתי, אינו מאפשר את ניהול ענייני המדינה. זה מביא לכך שבציבור הולך וגדל אין כל אמון בהחלטות שמתקבלות על ידי הנאשם, והדברים מתבטאים בהפגנות שהולכות ומתרחבות לכל חלקי הארץ.

במציאות הבריאותית והביטחונית בה נמצאת מדינת ישראל אלו מותרות שלא ניתן להמשיך ולחיות איתן. שיעבוד השיקול הממלכתי לאינטרסים האישיים של נתניהו קולע את ישראל לסיכונים בריאותיים, כלכליים וביטחוניים ממשיים.

מכאן שהאינטרס החיוני של אזרחי ישראל הוא סילוקו של נתניהו מכס ראש הממשלה ללא דיחוי. כדי להגיע לתוצאה זו יש שתי דרכים העשויות להשתלב זו  בזו.

1. האחת – קביעה של היועץ המשפטי לממשלה בגיבוי בית המשפט העליון כי נבצר מהנאשם, לנוכח התנהלותו חסרת המעצורים בניגוד עניינים חריף מלכהן בתפקיד ראש הממשלה.
2. אפשרות נוספת היא שנתניהו יגיש בקשת חנינה והיא תאושר, בכפוף להתניה מפורשת, לפיה יימנע ממנו לכהן במשרה ציבורית כלשהי לכל ימי חייו. כאשר יידע נתניהו כי החלטת נבצרות היא אפשרות ממשית וקרובה, כפי שנכון וראוי, ייתכן מאד שהדבר ימריץ אותו לבקש חנינה על מנת להימנע ממשפט ולהציל עצמו משנות הכלא הארוכות הצפויות לו אם יורשע. האינטרס של אזרחי ישראל בסילוקו של נתניהו צריך להוליך למסקנה, כי בסיטואציה זו אופציית החנינה בתמורה לסילוקו של נתניהו מעמדת השפעה עדיפה לנו, האזרחים, יותר מכל אפשרות אחרת.

קיום המשפט בעת כהונתו הוא מותרות שלא ניתן להמשיך ולחיות איתן. שיעבוד השיקול הממלכתי לאינטרסים האישיים של נתניהו קולע את ישראל לסיכונים בריאותיים, כלכליים וביטחוניים ממשיים

כידוע, לפני יותר מ-30 שנה ניתנה חנינה לאנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300. החנינה ניתנה לפני חקירה, אישום ומשפט, ומנעה פתיחה של מאבק משפטי שעתיד היה לגבות מחיר כבד של חשיפת עניינים ביטחוניים מביכים אותם איימו המעורבים בפרשה לחשוף.

לכאורה, אנשי השירות שהיו מעורבים בעבירות חמורות של המתה, טיוח, הסתרת האמת מרשויות המשפט ועוד שלל עבירות יצאו בלא פגע. האמת היא יותר מורכבת: קריירות נגדעו, האישים המעורבים כמו יוסי גנוסר ואהוד יתום לא יכלו להתמנות למשרות ציבוריות, והכתם הזה רדף ועדיין רודף את המעורבים בפרשה עד עצם היום הזה.

יתר על כן, בבקשות החנינה שהגישו המעורבים הייתה כרוכה הודאה כי ביצעו עבירות על חוקי המדינה, שהרי זהו הבסיס למתן החנינה. בחלוף השנים, דומה כי הפגיעה בשוויון בפני החוק שגולמה במעשה החנינה התעמעמה לנוכח סיום הפרשה והתיקון שהתרחש בעקבותיה.

למרות הקושי הכרוך בכך שנתניהו ייצא בלא בירור המשפט ובלא עונש, אם יימצא אשם, דומה כי בחנינה, שכרוכה בה הודאה מפורשת בביצוע עבירות ובהתניה כי נתניהו לא ימונה ולא יוכל להיבחר לתפקיד ציבורי כלשהו – טמון כעת יתרון כה רב עד שמחירה נראה כיום כעדיף על פני השסע הלאומי אותו הוא מלבה.

בבקשות החנינה שהגישו המעורבים בפרשת קו 300 הייתה כרוכה הודאה בביצוע עבירות. בחלוף השנים דומה כי הפגיעה בשוויון בפני החוק, שגולמה במעשה החנינה, התעמעמה לנוכח סיום הפרשה והתיקון

נראה כי זו אפשרות טובה יותר לאזרחי ישראל מהמשך כהונתו, תוך שהוא מעוות כל שיקול ממלכתי לטובת שרידותו האישית. מהלך זה יקרה רק אם יידע נתניהו כי הכרזה על נבצרות היא אפשרות ממשית. זו הדרך בה נכון לנהוג כיום.

יורם יעקובי הוא משקיע הייטק וניהל בעבר את מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל. חובב טיולים מושבע, שטייל את כל שביל ישראל, שביל הגולן, שביל ישו, שביל הבנים הדרוזים וסובב רמון.

אלי בכר הוא היועץ המשפטי של שירות הביטחון הכללי לשעבר, וכיום שותף בחברה יזמית. בשנה שעברה רץ את המרתון ראשון בחייו.

בספרו "אלטנוילנד" תיאר בנימין זאב הרצל מערכת בחירות דמיונית שעתידה להתקיים ב"חברה החדשה", כלומר במדינת ישראל העתידית.

בין המתמודדים בבחירות באותה מדינה עתידית נזכר ד"ר גאייר (בגרמנית: עוף דורס אוכל נבלות), שמתואר כקנאי דתי וכלאומן גזעני, "מסית, מדיח המפריח סיסמאות שנועדו להחניף להמון".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

התגובות לסיפור שלי לפני שבוע, "מפגשים מהסוג הטיפשי", הזכירו לי דברים שכתבתי פעם ועוסקים בחיפוש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ לנוכח הטמטום האנושי הרווח בקרב החיים על פני הכדור.

*  *  *

"איה סופיה" הוא מסגד גדול, עתיק וחשוב בלב העיר איסטנבול. הוא הוקם במאה השלישית לספירה ככנסיה על ידי הקיסר קונסטנטין, הקיסר שקיבל עליו את הנצרות והשליט אותה על האימפריה הרומית. היא נהרסה ונבנתה שוב על ידי תאודוסיוס במאה הרביעית לספירה, נהרסה שוב ונבנתה בצורתה הנוכחית המרשימה במאה השישית לספירה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס. במאה ה-15 נכבשה העיר, שנקראה אז קונסטנטינופול, על ידי העותומנים המוסלמים בראשות הסולטן מחמט השני – והכנסייה הוסבה למסגד.