כל מי שמאמין בעקרונות המשטר הדמוקרטי מבין, כי ניהול משפטו של בנימין נתניהו הוא המהלך הראוי ביותר. זו הזירה לבירור העובדתי והמשפטי, לשקילת הראיות ולחריצת הדין. קיום משפט מגלם את עקרון השוויון בפני החוק, ונותן לנאשם את מלוא הבמה להעלות את כל טיעוניו.

במצב הדברים הנורמלי זה הדבר הנכון לעשותו. אולם ישראל אינה במצב דברים נורמלי. אופן תפקודו של הנאשם שהוא גם ראש הממשלה, באישורו השנוי במחלוקת של בית המשפט העליון, קלע את מדינת ישראל לאנומליה בלתי אפשרית, ההולכת ומקעקעת מדי יום את הסדר החברתי, את יסודות המשטר הדמוקרטי ובסופו של דבר גם את עצם יכולתה של המערכת המשפטית לפעול.

במצב הדברים הנורמלי, ניהול משפט נתניהו הוא הדבר הנכון לעשותו. אולם ישראל אינה במצב דברים נורמלי. אופן תפקודו של הנאשם שהוא גם רה"מ, באישורו השנוי במחלוקת של ביהמ"ש העליון, קלע את המדינה לאנומליה

במצב דברים משובש זה קיום משפט בעת כהונת הנאשם כראש ממשלה, כאשר שיקוליו של נתניהו מוכתבים על ידי האינטרסים האישיים שלו להימלטות מהדין על חשבון כל שיקול ממלכתי, אינו מאפשר את ניהול ענייני המדינה. זה מביא לכך שבציבור הולך וגדל אין כל אמון בהחלטות שמתקבלות על ידי הנאשם, והדברים מתבטאים בהפגנות שהולכות ומתרחבות לכל חלקי הארץ.

במציאות הבריאותית והביטחונית בה נמצאת מדינת ישראל אלו מותרות שלא ניתן להמשיך ולחיות איתן. שיעבוד השיקול הממלכתי לאינטרסים האישיים של נתניהו קולע את ישראל לסיכונים בריאותיים, כלכליים וביטחוניים ממשיים.

מכאן שהאינטרס החיוני של אזרחי ישראל הוא סילוקו של נתניהו מכס ראש הממשלה ללא דיחוי. כדי להגיע לתוצאה זו יש שתי דרכים העשויות להשתלב זו  בזו.

1. האחת – קביעה של היועץ המשפטי לממשלה בגיבוי בית המשפט העליון כי נבצר מהנאשם, לנוכח התנהלותו חסרת המעצורים בניגוד עניינים חריף מלכהן בתפקיד ראש הממשלה.
2. אפשרות נוספת היא שנתניהו יגיש בקשת חנינה והיא תאושר, בכפוף להתניה מפורשת, לפיה יימנע ממנו לכהן במשרה ציבורית כלשהי לכל ימי חייו. כאשר יידע נתניהו כי החלטת נבצרות היא אפשרות ממשית וקרובה, כפי שנכון וראוי, ייתכן מאד שהדבר ימריץ אותו לבקש חנינה על מנת להימנע ממשפט ולהציל עצמו משנות הכלא הארוכות הצפויות לו אם יורשע. האינטרס של אזרחי ישראל בסילוקו של נתניהו צריך להוליך למסקנה, כי בסיטואציה זו אופציית החנינה בתמורה לסילוקו של נתניהו מעמדת השפעה עדיפה לנו, האזרחים, יותר מכל אפשרות אחרת.

קיום המשפט בעת כהונתו הוא מותרות שלא ניתן להמשיך ולחיות איתן. שיעבוד השיקול הממלכתי לאינטרסים האישיים של נתניהו קולע את ישראל לסיכונים בריאותיים, כלכליים וביטחוניים ממשיים

כידוע, לפני יותר מ-30 שנה ניתנה חנינה לאנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300. החנינה ניתנה לפני חקירה, אישום ומשפט, ומנעה פתיחה של מאבק משפטי שעתיד היה לגבות מחיר כבד של חשיפת עניינים ביטחוניים מביכים אותם איימו המעורבים בפרשה לחשוף.

לכאורה, אנשי השירות שהיו מעורבים בעבירות חמורות של המתה, טיוח, הסתרת האמת מרשויות המשפט ועוד שלל עבירות יצאו בלא פגע. האמת היא יותר מורכבת: קריירות נגדעו, האישים המעורבים כמו יוסי גנוסר ואהוד יתום לא יכלו להתמנות למשרות ציבוריות, והכתם הזה רדף ועדיין רודף את המעורבים בפרשה עד עצם היום הזה.

יתר על כן, בבקשות החנינה שהגישו המעורבים הייתה כרוכה הודאה כי ביצעו עבירות על חוקי המדינה, שהרי זהו הבסיס למתן החנינה. בחלוף השנים, דומה כי הפגיעה בשוויון בפני החוק שגולמה במעשה החנינה התעמעמה לנוכח סיום הפרשה והתיקון שהתרחש בעקבותיה.

למרות הקושי הכרוך בכך שנתניהו ייצא בלא בירור המשפט ובלא עונש, אם יימצא אשם, דומה כי בחנינה, שכרוכה בה הודאה מפורשת בביצוע עבירות ובהתניה כי נתניהו לא ימונה ולא יוכל להיבחר לתפקיד ציבורי כלשהו – טמון כעת יתרון כה רב עד שמחירה נראה כיום כעדיף על פני השסע הלאומי אותו הוא מלבה.

בבקשות החנינה שהגישו המעורבים בפרשת קו 300 הייתה כרוכה הודאה בביצוע עבירות. בחלוף השנים דומה כי הפגיעה בשוויון בפני החוק, שגולמה במעשה החנינה, התעמעמה לנוכח סיום הפרשה והתיקון

נראה כי זו אפשרות טובה יותר לאזרחי ישראל מהמשך כהונתו, תוך שהוא מעוות כל שיקול ממלכתי לטובת שרידותו האישית. מהלך זה יקרה רק אם יידע נתניהו כי הכרזה על נבצרות היא אפשרות ממשית. זו הדרך בה נכון לנהוג כיום.

יורם יעקובי הוא משקיע הייטק וניהל בעבר את מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל. חובב טיולים מושבע, שטייל את כל שביל ישראל, שביל הגולן, שביל ישו, שביל הבנים הדרוזים וסובב רמון.

אלי בכר הוא היועץ המשפטי של שירות הביטחון הכללי לשעבר, וכיום שותף בחברה יזמית. בשנה שעברה רץ את המרתון ראשון בחייו.

חמאס הצליח להדהים את ישראל בשבעה באוקטובר, אך הלם איננו שליטה אסטרטגית. זהו ההבדל המרכזי בין פעולה שמצליחה לשבור שגרה, תודעה ומערך ביטחוני, לבין מהלך שמצליח לעצב סדר פוליטי חדש ובר־קיימא.

מתקפת השבעה באוקטובר נועדה לפרוץ סדר אזורי ופוליטי שהלך והתגבש לפני המלחמה: ישראל האמינה כי ניתן להכיל את רצועת עזה, להרתיע את חמאס, לנהל את הסכסוך במקום לפתור אותו, ולהמשיך לקדם נורמליזציה אזורית בלי להציב את הסוגיה הפלסטינית במרכז סדר היום המזרח־תיכוני.

ד״ר עופר ישראלי הוא אסטרטג גאו־פוליטי ותיאורטיקן של מורכבות, המתמחה ביחסים בינלאומיים כמומחה למזרח התיכון ולקבלת החלטות במדיניות חוץ, הוא מרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. ד״ר ישראלי הוא מחברם של ארבעה ספרים העוסקים במלחמה, בתוצאות בלתי מכוונות ובמורכבות ביחסים הבינלאומיים, ובהם לאחרונה: ״השפעות מורכבות בסכסוכים במזרח התיכון״ (מאגנס, 2026: https://links.responder.co.il/?, id=41670461&sid=669772601&k=1de5285fb5cf1937de2b01598d27ef79).

בהפגנות המחאה בעקבות השבעה באוקטובר נשמעת לעתים הסיסמה "מהנהר לים פלסטין תהיה חופשית". רבים בישראל רואים בסיסמה הזאת ביטוי לאנטישמיות, שכן מבחינתם מדובר בקריאה להשמדתה של המדינה היהודית היחידה בעולם.

אני בטוח שבין הקוראים את הסיסמה הזאת ישנם כאלו שאכן היו שמחים על חיסולה הפיזי של ישראל, אבל יש כאלו שבעד חיסולה של ישראל כיישות מדינית, וביניהם גם יהודים לא מעטים – מחברי הארגון היהודי האנטי ציוני Jewish Voices For Peace ועד חסידי חסידות סאטמר שברור כי אינם אנטישמים, גם אם הם נגד התפיסה הציונית.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

ביום רביעי בערב הצליח ארגון טרור יהודי להגיע לביתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל באלון שבות ולהשחית את המרחב שמסביב לבית ואת רכבו. 

רק נס מנע את הרצח של נעם סולברג. 100 פעילי טרור של הפלג הירושלמי החרדי שכרו 2 אוטובוסים ונסעו מעדנות מבית שמש לאלון שבות. חצו מחסומים ולעגו ל"פרופילינג" העלוב שהמצאנו ולפיו יהודים/חובשי כיפות סרוגות וציציות/חרדים – לעולם לא יפגעו ביהודי. שכחנו את יגאל עמיר וישי שליסל והמשכנו לדבוק בקונספציה הישנה והבטוחה ולפיה אין טרוריסטים יהודים.

ד"ר גדי גבריהו הוא יו"ר ארגון "תג מאיר", הנאבק בפשעי שנאה.