כל מי שמאמין בעקרונות המשטר הדמוקרטי מבין, כי ניהול משפטו של בנימין נתניהו הוא המהלך הראוי ביותר. זו הזירה לבירור העובדתי והמשפטי, לשקילת הראיות ולחריצת הדין. קיום משפט מגלם את עקרון השוויון בפני החוק, ונותן לנאשם את מלוא הבמה להעלות את כל טיעוניו.

במצב הדברים הנורמלי זה הדבר הנכון לעשותו. אולם ישראל אינה במצב דברים נורמלי. אופן תפקודו של הנאשם שהוא גם ראש הממשלה, באישורו השנוי במחלוקת של בית המשפט העליון, קלע את מדינת ישראל לאנומליה בלתי אפשרית, ההולכת ומקעקעת מדי יום את הסדר החברתי, את יסודות המשטר הדמוקרטי ובסופו של דבר גם את עצם יכולתה של המערכת המשפטית לפעול.

במצב הדברים הנורמלי, ניהול משפט נתניהו הוא הדבר הנכון לעשותו. אולם ישראל אינה במצב דברים נורמלי. אופן תפקודו של הנאשם שהוא גם רה"מ, באישורו השנוי במחלוקת של ביהמ"ש העליון, קלע את המדינה לאנומליה

במצב דברים משובש זה קיום משפט בעת כהונת הנאשם כראש ממשלה, כאשר שיקוליו של נתניהו מוכתבים על ידי האינטרסים האישיים שלו להימלטות מהדין על חשבון כל שיקול ממלכתי, אינו מאפשר את ניהול ענייני המדינה. זה מביא לכך שבציבור הולך וגדל אין כל אמון בהחלטות שמתקבלות על ידי הנאשם, והדברים מתבטאים בהפגנות שהולכות ומתרחבות לכל חלקי הארץ.

במציאות הבריאותית והביטחונית בה נמצאת מדינת ישראל אלו מותרות שלא ניתן להמשיך ולחיות איתן. שיעבוד השיקול הממלכתי לאינטרסים האישיים של נתניהו קולע את ישראל לסיכונים בריאותיים, כלכליים וביטחוניים ממשיים.

מכאן שהאינטרס החיוני של אזרחי ישראל הוא סילוקו של נתניהו מכס ראש הממשלה ללא דיחוי. כדי להגיע לתוצאה זו יש שתי דרכים העשויות להשתלב זו  בזו.

1. האחת – קביעה של היועץ המשפטי לממשלה בגיבוי בית המשפט העליון כי נבצר מהנאשם, לנוכח התנהלותו חסרת המעצורים בניגוד עניינים חריף מלכהן בתפקיד ראש הממשלה.
2. אפשרות נוספת היא שנתניהו יגיש בקשת חנינה והיא תאושר, בכפוף להתניה מפורשת, לפיה יימנע ממנו לכהן במשרה ציבורית כלשהי לכל ימי חייו. כאשר יידע נתניהו כי החלטת נבצרות היא אפשרות ממשית וקרובה, כפי שנכון וראוי, ייתכן מאד שהדבר ימריץ אותו לבקש חנינה על מנת להימנע ממשפט ולהציל עצמו משנות הכלא הארוכות הצפויות לו אם יורשע. האינטרס של אזרחי ישראל בסילוקו של נתניהו צריך להוליך למסקנה, כי בסיטואציה זו אופציית החנינה בתמורה לסילוקו של נתניהו מעמדת השפעה עדיפה לנו, האזרחים, יותר מכל אפשרות אחרת.

קיום המשפט בעת כהונתו הוא מותרות שלא ניתן להמשיך ולחיות איתן. שיעבוד השיקול הממלכתי לאינטרסים האישיים של נתניהו קולע את ישראל לסיכונים בריאותיים, כלכליים וביטחוניים ממשיים

כידוע, לפני יותר מ-30 שנה ניתנה חנינה לאנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300. החנינה ניתנה לפני חקירה, אישום ומשפט, ומנעה פתיחה של מאבק משפטי שעתיד היה לגבות מחיר כבד של חשיפת עניינים ביטחוניים מביכים אותם איימו המעורבים בפרשה לחשוף.

לכאורה, אנשי השירות שהיו מעורבים בעבירות חמורות של המתה, טיוח, הסתרת האמת מרשויות המשפט ועוד שלל עבירות יצאו בלא פגע. האמת היא יותר מורכבת: קריירות נגדעו, האישים המעורבים כמו יוסי גנוסר ואהוד יתום לא יכלו להתמנות למשרות ציבוריות, והכתם הזה רדף ועדיין רודף את המעורבים בפרשה עד עצם היום הזה.

יתר על כן, בבקשות החנינה שהגישו המעורבים הייתה כרוכה הודאה כי ביצעו עבירות על חוקי המדינה, שהרי זהו הבסיס למתן החנינה. בחלוף השנים, דומה כי הפגיעה בשוויון בפני החוק שגולמה במעשה החנינה התעמעמה לנוכח סיום הפרשה והתיקון שהתרחש בעקבותיה.

למרות הקושי הכרוך בכך שנתניהו ייצא בלא בירור המשפט ובלא עונש, אם יימצא אשם, דומה כי בחנינה, שכרוכה בה הודאה מפורשת בביצוע עבירות ובהתניה כי נתניהו לא ימונה ולא יוכל להיבחר לתפקיד ציבורי כלשהו – טמון כעת יתרון כה רב עד שמחירה נראה כיום כעדיף על פני השסע הלאומי אותו הוא מלבה.

בבקשות החנינה שהגישו המעורבים בפרשת קו 300 הייתה כרוכה הודאה בביצוע עבירות. בחלוף השנים דומה כי הפגיעה בשוויון בפני החוק, שגולמה במעשה החנינה, התעמעמה לנוכח סיום הפרשה והתיקון

נראה כי זו אפשרות טובה יותר לאזרחי ישראל מהמשך כהונתו, תוך שהוא מעוות כל שיקול ממלכתי לטובת שרידותו האישית. מהלך זה יקרה רק אם יידע נתניהו כי הכרזה על נבצרות היא אפשרות ממשית. זו הדרך בה נכון לנהוג כיום.

יורם יעקובי הוא משקיע הייטק וניהל בעבר את מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל. חובב טיולים מושבע, שטייל את כל שביל ישראל, שביל הגולן, שביל ישו, שביל הבנים הדרוזים וסובב רמון.

אלי בכר הוא היועץ המשפטי של שירות הביטחון הכללי לשעבר, וכיום שותף בחברה יזמית. בשנה שעברה רץ את המרתון ראשון בחייו.

זאת אולי שאלת השאלות עבור פרשן פוליטי בישראל: מהו הרגע השפל ביותר של בנימין נתניהו? מהו המעשה ומהי האמירה שמזקקים את השפלות באופן הכי מובהק? לא פשוט בכלל.

כי כאשר ניגשים למלאכת הערכת רגעי השפל, נתקלים בסבך מורכב. המשוואה חייבת להביא בחשבון לא רק מה נעשה או נאמר, אלא גם למה, מתי, למי, באילו נסיבות ותחת אילו לחצים. האם היה זה תכנון קר, פעולה אימפולסיבית או מעשה אידאולוגי? גם ההקשר חשוב — שמא היה האדם בעמדת כוח או תחת איום? פעל לבד או כחלק ממערכת? יש לשקול את היקף הנזק, מידת הפרת האמון, וההשלכות ארוכות הטווח. האם מדובר היה במעשה פומבי או פרטי, האם הייתה חרטה, האם היו לו חלופות?

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

המשבר סביב פיטורי ראש שב"כ רונן בר, התערבות בית המשפט העליון בהחלטה זו, והצהרת ראש הממשלה כי לא יכבד את פסיקת בית המשפט, אינם בגדר סכסוך פוליטי רגיל. משבר זה מייצג ביטוי חמור של תופעה מדאיגה, שניתן להשוות להפרעה אוטואימונית – כאשר הדמוקרטיה תוקפת את מנגנוני ההגנה של עצמה.

בדומה למערכת החיסון של הגוף, דמוקרטיה בריאה מסתמכת על "מערכת חיסון" של מוסדות וארגונים המזהים איומים ומגנים על המערכת כולה. בתנאים רגילים, מוסדות כמו שב"כ מתפקדים כחלק ממערכת חיסון זו, מזהים איומים על הביטחון הלאומי ורווחת אזרחיה. אבל כאשר ההנהגה הפוליטית מפטרת ראשי ביטחון בגלל הבעת הערכות לא רצויות, הדמוקרטיה למעשה תוקפת את "תאי החיסון" שלה עצמה.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

איך לענות לילד בגיל הגן או בית ספר יסודי, האומר שהוא מפחד שגם בו יפגעו?

כאשר ילד בגיל הגן או בית הספר היסודי אומר שהוא מפחד שיחטפו אותו או יפגעו בו, תגובתנו כהורים צריכה להיות רגישה ומותאמת לצרכיו הרגשיים. חשוב להבין שתחושות הפחד שלו אמיתיות ומבוססות על מידע שהוא שמע או חווה בסביבה שלו. התפקיד שלנו הוא להעניק לו תחושת ביטחון מבלי לבטל את רגשותיו.

ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן וראשת התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה למנהל. מחברת הספרים "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" ו"כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי" בהוצאת מטר.