כל מי שמאמין בעקרונות המשטר הדמוקרטי מבין, כי ניהול משפטו של בנימין נתניהו הוא המהלך הראוי ביותר. זו הזירה לבירור העובדתי והמשפטי, לשקילת הראיות ולחריצת הדין. קיום משפט מגלם את עקרון השוויון בפני החוק, ונותן לנאשם את מלוא הבמה להעלות את כל טיעוניו.

במצב הדברים הנורמלי זה הדבר הנכון לעשותו. אולם ישראל אינה במצב דברים נורמלי. אופן תפקודו של הנאשם שהוא גם ראש הממשלה, באישורו השנוי במחלוקת של בית המשפט העליון, קלע את מדינת ישראל לאנומליה בלתי אפשרית, ההולכת ומקעקעת מדי יום את הסדר החברתי, את יסודות המשטר הדמוקרטי ובסופו של דבר גם את עצם יכולתה של המערכת המשפטית לפעול.

במצב הדברים הנורמלי, ניהול משפט נתניהו הוא הדבר הנכון לעשותו. אולם ישראל אינה במצב דברים נורמלי. אופן תפקודו של הנאשם שהוא גם רה"מ, באישורו השנוי במחלוקת של ביהמ"ש העליון, קלע את המדינה לאנומליה

במצב דברים משובש זה קיום משפט בעת כהונת הנאשם כראש ממשלה, כאשר שיקוליו של נתניהו מוכתבים על ידי האינטרסים האישיים שלו להימלטות מהדין על חשבון כל שיקול ממלכתי, אינו מאפשר את ניהול ענייני המדינה. זה מביא לכך שבציבור הולך וגדל אין כל אמון בהחלטות שמתקבלות על ידי הנאשם, והדברים מתבטאים בהפגנות שהולכות ומתרחבות לכל חלקי הארץ.

במציאות הבריאותית והביטחונית בה נמצאת מדינת ישראל אלו מותרות שלא ניתן להמשיך ולחיות איתן. שיעבוד השיקול הממלכתי לאינטרסים האישיים של נתניהו קולע את ישראל לסיכונים בריאותיים, כלכליים וביטחוניים ממשיים.

מכאן שהאינטרס החיוני של אזרחי ישראל הוא סילוקו של נתניהו מכס ראש הממשלה ללא דיחוי. כדי להגיע לתוצאה זו יש שתי דרכים העשויות להשתלב זו  בזו.

1. האחת – קביעה של היועץ המשפטי לממשלה בגיבוי בית המשפט העליון כי נבצר מהנאשם, לנוכח התנהלותו חסרת המעצורים בניגוד עניינים חריף מלכהן בתפקיד ראש הממשלה.
2. אפשרות נוספת היא שנתניהו יגיש בקשת חנינה והיא תאושר, בכפוף להתניה מפורשת, לפיה יימנע ממנו לכהן במשרה ציבורית כלשהי לכל ימי חייו. כאשר יידע נתניהו כי החלטת נבצרות היא אפשרות ממשית וקרובה, כפי שנכון וראוי, ייתכן מאד שהדבר ימריץ אותו לבקש חנינה על מנת להימנע ממשפט ולהציל עצמו משנות הכלא הארוכות הצפויות לו אם יורשע. האינטרס של אזרחי ישראל בסילוקו של נתניהו צריך להוליך למסקנה, כי בסיטואציה זו אופציית החנינה בתמורה לסילוקו של נתניהו מעמדת השפעה עדיפה לנו, האזרחים, יותר מכל אפשרות אחרת.

קיום המשפט בעת כהונתו הוא מותרות שלא ניתן להמשיך ולחיות איתן. שיעבוד השיקול הממלכתי לאינטרסים האישיים של נתניהו קולע את ישראל לסיכונים בריאותיים, כלכליים וביטחוניים ממשיים

כידוע, לפני יותר מ-30 שנה ניתנה חנינה לאנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300. החנינה ניתנה לפני חקירה, אישום ומשפט, ומנעה פתיחה של מאבק משפטי שעתיד היה לגבות מחיר כבד של חשיפת עניינים ביטחוניים מביכים אותם איימו המעורבים בפרשה לחשוף.

לכאורה, אנשי השירות שהיו מעורבים בעבירות חמורות של המתה, טיוח, הסתרת האמת מרשויות המשפט ועוד שלל עבירות יצאו בלא פגע. האמת היא יותר מורכבת: קריירות נגדעו, האישים המעורבים כמו יוסי גנוסר ואהוד יתום לא יכלו להתמנות למשרות ציבוריות, והכתם הזה רדף ועדיין רודף את המעורבים בפרשה עד עצם היום הזה.

יתר על כן, בבקשות החנינה שהגישו המעורבים הייתה כרוכה הודאה כי ביצעו עבירות על חוקי המדינה, שהרי זהו הבסיס למתן החנינה. בחלוף השנים, דומה כי הפגיעה בשוויון בפני החוק שגולמה במעשה החנינה התעמעמה לנוכח סיום הפרשה והתיקון שהתרחש בעקבותיה.

למרות הקושי הכרוך בכך שנתניהו ייצא בלא בירור המשפט ובלא עונש, אם יימצא אשם, דומה כי בחנינה, שכרוכה בה הודאה מפורשת בביצוע עבירות ובהתניה כי נתניהו לא ימונה ולא יוכל להיבחר לתפקיד ציבורי כלשהו – טמון כעת יתרון כה רב עד שמחירה נראה כיום כעדיף על פני השסע הלאומי אותו הוא מלבה.

בבקשות החנינה שהגישו המעורבים בפרשת קו 300 הייתה כרוכה הודאה בביצוע עבירות. בחלוף השנים דומה כי הפגיעה בשוויון בפני החוק, שגולמה במעשה החנינה, התעמעמה לנוכח סיום הפרשה והתיקון

נראה כי זו אפשרות טובה יותר לאזרחי ישראל מהמשך כהונתו, תוך שהוא מעוות כל שיקול ממלכתי לטובת שרידותו האישית. מהלך זה יקרה רק אם יידע נתניהו כי הכרזה על נבצרות היא אפשרות ממשית. זו הדרך בה נכון לנהוג כיום.

יורם יעקובי הוא משקיע הייטק וניהל בעבר את מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל. חובב טיולים מושבע, שטייל את כל שביל ישראל, שביל הגולן, שביל ישו, שביל הבנים הדרוזים וסובב רמון.

אלי בכר הוא היועץ המשפטי של שירות הביטחון הכללי לשעבר, וכיום שותף בחברה יזמית. בשנה שעברה רץ את המרתון ראשון בחייו.

לעתים התחלות טובות נגמרות רע והתחלות קשות נגמרות טוב. נראה שמה שקורה לאחרונה מבחינת ישראל, הוא מהסוג השני. תחילת התקופה שאנו עדיין מצויים בה, ה-7 באוקטובר, הייתה קשה מאד. גם ההמשך לא פשוט או קל. אך יש עתה סימנים להתפתחויות חשובות מבחינת מדינת ישראל, דהיינו קפיצת מדרגה בהשתלבותה במרחב סביבה.

מאז קמה מדינת ישראל, אחת ממטרותיה המרכזיות הייתה להיות משולבת באזור ולא להיות לנצח נטע זר בו. אבות הציונות היו ערים לפרובלמטיקה הזו וכאשר הגו את חזונם. ציפייתם הייתה שאף שההתחלה תהיה לוחמנית, הרי שעם הזמן אפשר יהיה להגיע ליחסים תקינים בין הגוף הלאומי היהודי שיקום פה לבין הארצות הערביות מסביב. וזה אכן מה שבהדרגה קורה.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.

פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.

כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.

אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94