שבועיים חלפו מאז רוסיה פלשה לאוקראינה וצוותי המשא ומתן מכל הצדדים עובדים ללא לאות על מנת למצוא פתרון דיפלומטי לסיום שפיכות הדמים. אחרי שבועיים כבר אין הרבה סודות או "הפתעות" ושני הצדדים כבר מבינים אילו פשרות אפשריות קיימות על השולחן. אז למה פוטין לא מסכים לאחת הפשרות ומסיים כבר עכשיו את הוספת הסנקציות המכבידות והמלחמה?

כי חסרה לו תמונת ניצחון.

כבר אין הרבה הפתעות ושני הצדדים כבר מבינים אילו פשרות אפשריות קיימות על השולחן. אז למה פוטין לא מסכים לאחת מהן ומסיים כבר את הסנקציות המכבידות והמלחמה? כי חסרה לו תמונת ניצחון

ממש כמו במערכות האחרונות עם עזה, בהן דובר רבות על הרצון של חמאס והג'יהאד להשיג "תמונת ניצחון", המצב לא שונה גם כשמדובר במעצמה כמו רוסיה.

אבל בינתיים תמונות הניצחון עד עכשיו שייכות רובן ככולן לאוקראינה, שחלקן נכנסו לפנתיאון: הסרטונים של זלנסקי מימי ראשית המלחמה שהפכו אייקונים כמו נאומיו של צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה, "ספינת מלחמה רוסית – לכי לה***ין" של החיילים האוקראינים על אי הנחשים, וכמובן כל אותם טרקטורים שגוררים טנקים רוסיים ברחבי אוקראינה.

Here's a video of a Ukraine tractor hauling away a captured Russian Tor-M2 missile system. ???? pic.twitter.com/lbOTSJBiAH

— Sgt Rock ???????? (@ItsSgtRock) March 6, 2022

גם הרוסים בנו על תמונה כזאת. הם היו בטוחים שבמסגרת שלושת הימים הראשונים הם ישיגו את ראשו של זלנסקי (או לפחות יאסרו אותו) ויניפו את דגלי רוסיה על בנייני הממשלה בקייב.
אבל זה לא קורה.

ההתנגדות הפטריוטית של האוקראינים הפתיעה את הרוסים ובינתיים מונעת מהם להשיג ניצחון תודעתי. הרי מה הטעם להניף דגל רוסי על בניין ציבורי באוקראינה כשהציבור סולד ומביע את שנאתו וכנראה יתלוש את הדגל בהזדמנות הראשונה?

ההתנגדות הפטריוטית של האוקראינים הפתיעה את הרוסים ובינתיים מונעת מהם להשיג ניצחון תודעתי. מה הטעם להניף דגל רוסי על בניין ציבורי באוקראינה כשהציבור סולד ממנו וכנראה יתלוש אותו במהרה?

במקום להצטייר כמושיעים שבאים לשחרר את העם האוקראיני, הם נתקלים בהתנגדות מקומית שמונעת מהם לייצר את תמונת הניצחון, פוגעת אנושות במורל של החיילים הרוסים – אבל גם מרחיקה, באופן אירוני, את הפסקת הלחימה.

האחריות היא בראש ובראשונה על רוסיה, אם כי יכול להיות שהספינה הזאת כבר הפליגה ופוטין לא ישיג עוד את התמונה הצבאית הנחשקת.

לכן, פוטין מנסה לאחרונה לטקטיקה אחרת וקצת משונה – הוא מנסה לכפות על התקיפה תדמית "הומניטרית". לפני כמה ימים הוא ניסה לייצר "מסדרון הומניטרי" לרוסיה ובלרוס אבל זה היה ניסיון כל כך מגושם ואבסורדי, שגם זלנסקי תקף את הניסיון המלאכותי הזה לייצר תמונת ניצחון ובצדק.

זה היה רעיון נלעג לנסות לייצר תמונת מצב פיקטיבית בעת שתמונות קורעות לב של פליטים, פצועים והרוגים מציפים את התקשורת העולמית. אגב, גם הציבור הבין את המשחק והוא מסרב לקבל אוכל וסיוע מחיילים רוסים, מחוות שנוצרו למטרות תעמולה בלבד.

❗️ #Ukrainian authorities claim that #Russian troops shelled an evacuation bus and a number of villages in the #Kyiv region: Three people were wounded. pic.twitter.com/zP7pKDN2CT

— NEXTA (@nexta_tv) March 8, 2022

אבל תמונות הומניטריות לא יביאו לפוטין את הניצחון, וכל שנשאר לו הוא ניסיון הכרעה באמצעות הפעלת כוח עצום, תוך פגיעה באוכלוסייה אזרחית והשתלטות על בנייני ממשלה. אבל כאן נכנס המעמד המיוחד של אוקראינה בקרב העם הרוסי והחשש שגם תמונה כזאת לא תתקבל בעין יפה. פלונטר.

במקום להצטייר כמושיעים שבאים לשחרר את העם האוקראיני, הם נתקלים בהתנגדות שמונעת מהם תמונת ניצחון, פוגעת אנושות במורל החיילים הרוסים – אך גם מרחיקה, באופן אירוני, את הפסקת הלחימה

אבל יש פתרון שהמערב יוכל לסייע בו. יש להכיר בכך שפוטין לא יתקפל וינטוש את המערכה עם הזנב בין הרגליים. הוא חייב לחזור לארצו כמנצח גם מטעמי פרופגנדה וגם כדי להצדיק את הפגיעה האנושה בכלכלה ובמעמדה העולמי של מדינתו.

אי לכך, המערב צריך לייצר לפוטין נתיב "ניצחון".

מישהו זוכר את תמונת הניצחון ההיסטורית של האמריקאים בווייטנאם? כנראה שלא, משום שלא הייתה אחת כזאת. כדי לצאת מהבוץ בווייטנאם האמריקאים פשוט החליטו להכריז יום בהיר אחד שהם "ניצחו" ולפיכך חזרו הביתה. לא הייתה תמונת ניצחון ברורה או הכרעה חד משמעית שהצביעה על הניצחון האמריקאי, אבל עצם ההכרזה אפשרה להם להסיג את הכוחות ולחסוך חיי אדם.

המערב ניצב כרגע בין שתי אופציות:

1

סיום מהיר של המערכה על ידי הצעת מתווה שיציג את פוטין כ"מנצח" עבור עמו ולהציג את מה שהשיג עד כה כהגשמת מטרותיו. זוהי צפרדע שקשה לבלוע אבל היא תוכל לסיים את הקרבות מוקדם יותר ותאפשר התחלת השיקום של אוקראינה.

2

האופציה השנייה היא המשך המאבק בפוטין על ידי החרפת הסנקציות והמשך התמיכה באוקראינה, על מנת שתסב אבדות כבדות שישפיעו על דעת הקהל בתוך רוסיה, בתקווה שמשהו יצליח לחדור את חומת הפרופגנדה ולגרום להפיכה שלטונית שם בסופו של דבר או לחילופין לבידוד מוחלט של המדינה מן העולם לשנים רבות.

מישהו זוכר את תמונת הניצחון ההיסטורית של האמריקאים בווייטנאם? כנראה שלא, משום שלא הייתה אחת כזאת. אבל עצם ההכרזה אפשרה להם להסיג את הכוחות ולחסוך חיי אדם

כך או כך ההיסטוריה תזכור את האוקראינים כגיבורים, ושום דגל רוסי לא יצליח למחוק מהתודעה את תמונת זלנסקי קורא "סלבה אוקראיני!".

עמוס וקסמן הוא ראש צוות ויועץ תקשורת בכיר במשרד התקשורת והאסטרטגיה בן חורין אלכסנדרוביץ', בעל תואר בתקשורת ופסיכולוגיה מאונ' ת"א.

בני אדם לא אוהבים חוסר ודאות, מה שגורם לציפייה דרוכה לכך שהתמונה תתבהר בכל אירוע סימבולי קרוב. דבר מזה לא קרה שלשום בנאומו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הוא לא הכריז על מלחמה כוללת, גם לא על גיוס כללי וגם לא דיבר על שימוש בנשק גרעיני. מדבריו לא ניתן היה להבין שרוסיה מתכוננת לשלב חדש במלחמה.

דבר לא התבהר בנאומו של פוטין שלשום. הוא לא הכריז על מלחמה כוללת, גם לא על גיוס כללי וגם לא דיבר על שימוש בנשק גרעיני. מדבריו לא ניתן היה להבין שרוסיה מתכוננת לשלב חדש במלחמה

בשונה מהציפייה שנבנתה לכך שהוא יכריז על הישג או ניצחון כלשהו, איני סבור שניתן היה להתרשם מכך שהרוסים מנסים להשיג כזה בשדה הקרב. אחרי הנסיגה ממרחב קייב היה רושם לפיו לפני כשלושה שבועות נפתח שלב חדש במלחמה, שמטרתו השלמת הכיבוש של דונבאס ולוהנסק והרחבתו מערבה לאודסה. אבל בשטח לא היה שינוי דרמטי, למעט המשך קרבות שחיקה והתקדמות קטנה של צד אחד כאן, ושל הצד האחר שם.

מצעד הניצחון של ה-9 במאי הפך בתקופת פוטין למפגן של עוצמה והצלחה. בחגיגות הספונטניות של הניצחון ב-9 במאי 1945 במוסקבה התגודדו מוסקבאים רבים ליד שגרירות ארה"ב וחיבקו את החיילים ששומרים עליה.

חגיגות אלה הפחידו את סטאלין, שחשש מכל ביטוי רגשות שעלול להתפרש כפוליטי. תחת סטאלין המצעד הצבאי הגדול נערך ב-7 בנובמבר, יום המהפכה הבולשביקית. מצעד הניצחון של מלה"ע הורד בדרגה, וצויין שוב רק ביום ה-20 שנה לניצחון, ב-1965, תחת ליאוניד ברז'נייב.

הפעם הבאה שזה קרה הייתה 1985, ורק מ-1995 הוא מתקיים בכל שנה. עד 2008 המצעד כלל רק חיילים ולא ציוד צבאי, אבל החל משנת הפלישה לגיאורגיה המצעד מציג גם את כלי הנשק החדישים של מוסקבה. אבל השנה המצעד היה קטן יותר, וגם המטס האווירי בוטל בגלל מזג אוויר, שהיה דרך אגב בהיר ואביבי.

מפת המלחמה באוקראינה ב-9 במאי

מה כן היה בנאום של פוטין? נרטיב הצדקה ליציאה למבצע המיוחד, שמתובל בשקרים רבים וחדשים לעומת ההצדקות עד עכשיו.

לראשונה הוא טען שזאת מלחמת מנע לאור ריכוז כוחות של נאט"ו וכוונות פלישה לרוסיה. כך גם הטענה שקייב חתרה להשגת נשק גרעיני, שמחליפה את הניסיון לספר על מעבדות לנשק ביולוגי וכימי של ארה"ב באוקראינה.

פוטין טען לראשונה שזו מלחמת מנע לאור ריכוז כוחות נאט"ו וכוונות פלישה לרוסיה. כך גם הטענה שקייב חתרה להשגת נשק גרעיני, טענה שמחליפה את הסיפור על מעבדות לנשק ביולוגי וכימי של ארה"ב באוקראינה

לאור הסטטוס קוו היחסי מאז נפתח השלב החדש במלחמה, המשמעות, בראייתי, היא ששני הצדדים לא יהיו מסוגלים להכריע את המלחמה בשבועות הקרובים, ככל הנראה גם לא בחודשים הקרובים וספק אם בכלל.

יתר החלופות האסטרטגיות הן: קריסת הצבא הרוסי והפיכה נגד פוטין – שהסיכוי להן נמוך מאוד, וקריסת הצבא האוקראיני – חלופה שסיכוייה נמוכים עוד יותר.

בזהירות הראויה להערכות מסוג זה, נכון לעכשיו ירד לדעתי הסיכון לשימוש רוסי בנשק גרעיני משני טעמים עיקריים: ראשית, אם הרוסים לא עשו שימוש בנשק גרעיני כשהחליטו לסגת מקייב, זה מחזק את ההערכה שעבור הישג מבצעי הם לא יעשו בזה שימוש; שנית, כיוון שאיני סבור שזה שיקול ריאליסטי לקחת סיכון גדול כל כך עבור כיבוש עיר קטנה כלשהי בדרום/מזרח אוקראינה".

בבסיס ההערכה הזאת עומדת ההנחה שפוטין הוא ריאליסט, והשגיאות שעשה עד עכשיו היו שגיאות לגיטימיות בהערכת המצב ולא מנותקות מהמציאות:

• ראשית, לגבי עצם הפלישה, רוב ההערכות במערב היו שפוטין ינצח במהירות. ארה"ב אפילו הציעה לזלנסקי חילוץ לפני המלחמה והוא סירב.
• שנית, הנסיגה מקייב, במקום התעקשות היטלראית כמו בסטלינגרד, מעידה על שיקול דעת מפוכח וקיום של הערכת מצב ריאליסטית, לפיה ההתקפה לא יכולה להצליח.
• שלישית, כדאי לזכור שכמחצית מהאוקראינים הצביעו מאז העצמאות שלה למנהיגים שהקו שלהם היה לכיוון מוסקבה ופחות למערב. ככה שזה לא מופרך לחשוב שלא תהיה התנגדות כל כך חריפה לפלישה רוסית, בעיקר אם זה המידע שאתה מעוניין לשמוע.

לאור הסטטוס קוו היחסי מאז נפתח השלב החדש במלחמה, המשמעות, בראייתי, היא ששני הצדדים לא יהיו מסוגלים להכריע את המלחמה בשבועות הקרובים, ככל הנראה גם לא בחודשים הקרובים, וספק אם בכלל

בשבועות האחרונים האספקה של המערב שינתה את צורתה בהתאם לשינוי בסטטוס המלחמה. כעת היא כוללת הרבה יותר כלים התקפיים והרבה מאוד ארטילריה מערבית, שהאוקראינים כבר התחילו להפעיל. ארה"ב עשתה מאמץ לוגיסטי אדיר והעבירה עשרות תותחי הוביצר והכשירה כ-200 אוקראינים להפעיל אותם.

כפי שקרה במלחמות רבות בעבר, ככל שחולף הזמן יש פחות תפניות והחלטות אסטרטגיות חדשות, והשלבים הופכים לארוכים יותר.

בזמן שהצדדים עצמם מקיזים דם, נשחקים ומוגבלים מאוד ביכולתם להשפיע על הזירה העולמית, יתר השחקנים בזירה הבינ"ל מנסים לנצל את המציאות החדשה שנוצרת כדי לשפר את מצבם האסטרטגי.

מבחינה אסטרטגית רוסיה נמצאת בצד המפסיד, בשבועות הקרובים סביר שפינלנד ושבדיה יבקשו להצטרף לנאט"ו. 3/4 מהציבור הפיני תומך במהלך, אחרי שלאורך שנים רבות מחצית מהציבור התנגד ופחות מרבע תמך.

Latest opinion poll on ⁦@NATO⁩ membership in Finland.

IN FAVOUR 76%

AGAINST 12%

UNDECIDED 11%

Compare that to our EU referendum in 1994: 57-43%.

The train has not only left the station, but we are now on a TGV towards Nato HQ in Brussels.

https://t.co/iNUgY5BfyQ

— Alexander Stubb (@alexstubb) May 9, 2022

לדברי שר החוץ הפיני, בראיון ל-Foreign Policy, שלושה גורמים מרכזיים השתנו בהערכת המצב של פינלנד:

1. הנכונות של רוסיה לקחת סיכונים.
2. היכולת שלה לגייס 100K חיילים בלי גיוס כללי.
3. הרטוריקה בנוגע להפעלת נשק גרעיני.

המשמעות היא שהגבול של רוסיה עם נאט"ו יוכפל כעת, ואם רוסיה יצאה למלחמה כדי להרחיק את נאט"ו מגבולותיה, היא מקבלת יותר נאט"ו בגבול.

“When the war comes close to us…it creates strong psychological reactions here. Russia is our neighbor, and we see Russia behaving in an aggressive way in our neighborhood against other countries,” Finnish foreign minister Haavisto said in a Q&A with FP. https://t.co/TPO8qNGLFJ

— Foreign Policy (@ForeignPolicy) May 10, 2022

ממשל ביידן מחויב כעת באופן מלא להצלחתה של אוקראינה במלחמה, ופועל לחיזוק מעמדה של ארה"ב כמובילת המערב. לא עוד הובלה מאחור. עושה רושם שארה"ב מנסה למנף את המלחמה לעיצוב מחדש של הסדר העולמי הליברלי, כדי להשיג יתרון על סין ע"י הצבת חזית אחידה לכאורה של הדמוקרטיות מולה.

מבחינה אסטרטגית רוסיה נמצאת בצד המפסיד, בשבועות הקרובים סביר שפינלנד ושבדיה יבקשו להצטרף לנאט"ו. 3/4 מהציבור הפיני תומך במהלך, אחרי שלאורך שנים רבות מחצית מהציבור התנגד ופחות מרבע תמך

זה גרם לסין להסתייג בצורה זהירה מהמלחמה באוקראינה ולהימנע מתמיכה ברוסיה, אבל ספק אם סין תתכופף לנוכח המהלך האמריקאי, שמנסה להדיר אותה מעיצוב הסדר הגלובלי הזה. מעניין יהיה לראות מה יהיו המהלכים הסיניים להפחתה האפקט של המהלך האמריקאי.

המלחמה עברה לשלב סטטי, שבו צריך להמתין ולחפש האם יש סימנים לשינוי במבוי הסתום. כך גם לגבי המהלכים המשמעותיים במערכת הבינ"ל.

עמר דנק הוא סא\"ל במיל\', שירת בבחטיבה האסטרטגית באג\"ת ובמחלקת תכנון המערכה חיל האוויר. מהנדס מערכות מידע, תואר שני ביחסים בינ\"ל בניהול מו\"מ וקבלת החלטות ומרתוניסט. הבלוג של עמר, \'עמר אסטרטגיה\' עוסק בניתוח תהליכי קבלת החלטות בסוגיית בטחון מנקודת מבט אסטרטגית, והשפעות הפוליטיקה הפנימית על קבלתן, בתפיסת הבטחון של ישראל ובתהליכי קבלת החלטות בכלל. http://www.omerdank-strategy.com/

החוק בישראל אוסר על מחזירים בתשובה לפעול בבתי ספר וגני ילדים. זה רק לגיטימי אם הלך הרוח בציבור ייטה לאותו כיוון גם כשמדובר בתכנים להט"בים ולמסרים של קבלת האחר מבחינת מגדר ומיניות. אבל משום מה, כשמדובר בתכנים פטריוטיים, צבאיים או אחרים שמשרתים את המדינה – פתאום כל אינדוקטרינציה מתקבלת בברכה.

כל מי שמתעדכן תדיר במתרחש בעולם ודאי שמע על פרשת דיסני בפלורידה. המדינה החליטה לאסור תכנים בנושאי מגדר ומיניות במוסדות חינוך, בעיקר עד כיתה ג' (גיל 9). הורי הילדים אף יוכלו לתבוע מוסדות שיפרו את החוק.

הקרב על חוק ה"אל תגידו גייז": פלורידה נגד דיסני: הסלמה במלחמת התרבות בארה"ב: בהובלת המושל הרפובליקני רון דה סנטיס החליטו המחוקקים ב"מדינת השמש" לבטל את המחוז המיוחד שהוקצה לענקית הבידור לפני 55 שנה, וכך להעניש אותה על מאבקה בחוק חדש האוסר לדבר על נטייה… https://t.co/QC5o1elvjT

— IsraelNewsFeed (@IsraelNewsFeed1) April 23, 2022

מן הצד השני, חברת דיסני מתנגדת למהלך בכל אמצעי העומד לרשותה. בעקבות זאת פלורידה החליטה לבטל את הטבות המס של דיסנילנד בשטחה, שהתקיימו מאז 1967.

"דיסני" החליטה להתנגד להחלטת פלורידה – לאסור תכני מגדר ומיניות במוסדות חינוך – אז פלורידה ביטלה את הטבות המס של דיסנילנד בשטחה, שהתקיימו מאז 1967

דו-פרצופיות מתמשכת

מצד אחד ניתן להבין מדוע הורים, מחנכים ורבים מקרב הציבור לא רוצים שינחילו לילדים קטנים תכנים שאינם ראויים לגילם – דת, מיניות וכן הלאה. מצד שני, מספיק מבט אחד במתרחש בכמה מגני הילדים בארץ (וכנראה ברחבי העולם), כדי להבין שכל ה"דאגנות" הזו היא רק עלה תאנה רקוב. כי יש אינדוקטרינציות מסוימות, כך מסתבר, שנכנסות לגני ילדים ולכיתות הנמוכות באין מפריע.

לדוגמה – ברבים מגני הילדים מגדילים לעשות ומביאים מדי פעם חיילים וחיילות שידברו בפני הילדים, בדרך כלל ביום העצמאות. אף אחד לא יטען שמדובר במחזירים בתשובה או בלהט"בים, האומרים, חלילה, שזה בסדר להיות מי שאתה, אלא באינדוקטרינציות המשרתות את הנרטיב המיליטנטי של המדינה, וכאן מסתבר שהכול קביל. דוגמה נוספת היא טקס קבלת ספר תורה בכיתה ב' – האדרה רשמית לאחד מייצוגי הדת, כחלק מגוף הידע שילדים נדרשים ללמוד במסגרת מערכת החינוך הממלכתית שלהם.

בארצות הברית אין שום בעיה להתחיל את יום הלימודים בבית הספר בשירת ההמנון ובהצדעה לדגל. התכנים הפטריוטיים והצבאיים ייכנסו גם ייכנסו אל מוחם הרך של בני 9 ומטה, וככל הנראה יהיו הזרע הבראשיתי שיסייע להפוך אותם לחיילים וחיילות בעתיד.

אבל תוכן "להט"בי" שיעזור לקבל את השונה ואולי יסייע לאחרים להיות שלמים עם עצמם? עד כאן!

מי קובע מהו תוכן ראוי לילדים?

למעשה אפשר לטעון שכמעט כל תוכן לימודי הוא אינדוקטרינציה כלשהי במסווה:

• שיעורי תנ"ך = הדתה
• שיעורי אזרחות = פטריוטיות / לאומנות
• שיעורי מתמטיקה ומדע = טכנוקרטיות

ועוד ועוד. הלך-הרוח הציבורי יכול לפנות לכאן ולכאן, אבל מי שקובע מה ייכנס ולא ייכנס לתכני הלימוד בגנים ובבתי הספר – הוא לא אחר מאשר משרד החינוך. הוא זה שאישר להציג תכנים צבאיים על ידי חיילים בגני ילדים, כמו גם תכנים להט"בים בבתי ספר על ידי עמותות כגון חושן. משרד החינוך הוא זה שגם החליט שמקומם של מחזירים בתשובה אינו יכול להיות בשטחי מוסדות חינוך.

התכנים הפטריוטיים והצבאיים ייכנסו אל מוחם הרך של בני 9 ומטה, ויסייעו להפוך אותם לחיילים וחיילות בעתיד. אבל תוכן "להט"בי" שיעזור לקבל את השונה ואולי יסייע לאחרים להיות שלמים עם עצמם? עד כאן!

הרי לא מדובר בחינוך מיני, שמסביר לילד מה עושים ואיך – אלא בחינוך להבנה שיש סוגים שונים של אנשים. אבל עיתונים ומובילי דעה רבים כגון ערוץ 7, סרוגים ואחרים – מנסים דרך קבע להטיל צל כבד על עמותת חושן וגורמים דומים אחרים, שמחנכים ילדים לסובלנות כלפי האחר (ובעיקר כלפי אחרים מבחינת נטייה מינית או מגדרית). הם קוראים לזה "להט"ביזציה" או "להט"ביסטן".

הרב יהושע שפירא: "המדינה נהיית להט"ביסטן, יש חולי שהולך ומתפשט"https://t.co/YT62noDg5K
צילום: הלל מאיר pic.twitter.com/9MwlE6zZJy

— מעריב אונליין (@MaarivOnline) March 6, 2018

כל אותם "אנשי מוסר ודעת", שאין להם בעיה לחנך ילדים על ברכיו של נחש מדבר בגן עדן – שוכחים שכל התכנים ה"להט"ביסטנים" הללו אושרו מלכתחילה על ידי משרד החינוך, שלא מצא בהם טעם לפגם. כי לחנך לסובלנות ולקבלת האחר בחברה – זה כנראה המעשה הכי שפוי ואנושי שאפשר לעשות בימינו.

ולכל המתלוננים שאני "מעז" להשוות בין תכנים להט"בים לתכנים פטריוטיים-צבאיים – הרי לחלק ניכר מהאוכלוסייה "מותר" להשוות בין תכנים דתיים לתכנים פטריוטיים (כלומר הם מספיק חשובים כדי להכניס אותם למוסדות חינוך בצורת שיעורי תנ"ך, קבלת ספר תורה ועוד).

כל אותם "אנשי מוסר ודעת", שאין להם בעיה לחנך ילדים על ברכי נחש מדבר בגן עדן – שוכחים שהתכנים ה"להט"ביסטנים", המחנכים לסובלנות ולקבלת האחר בחברה, אושרו ע"י משרד החינוך

להט"ביות מדבקת

הסיבה העיקרית לכל הנושא הזה מתומצתת בטענה המגוחכת להפליא, לפיה להט"ביות מדבקת. לפיכך גם תכנים להט"בים בגנים ובבתי ספר יגרמו לכך ש"הילדים יידבקו" ויהפכו להיות "כאלה". זה אולי לא נאמר מפורשות, כי היום כבר יודעים לדבר בתחכום של זאב בלבוש כבש – אבל זה הסאב-טקסט שעולה מרוב הטענות נגד להט"בים.

אי אפשר למנות כאן את כל הממצאים המעידים שנטייה מינית ומגדרית הן מולדות ולא ניתנות "לרכישה" מהסביבה. אבל כן אציין דבר אחד: אם נטייה מינית עוברת מאחד לשני על ידי חינוך חיצוני, לא היו צריכים להתקיים להט"בים בכלל. התכנים ה"סטרייטיים" במוסדות החינוך ובבית ההורים היו אמורים לוודא את זה, לא?

נטייה מינית או מגדרית אינה דת, ואי אפשר להמיר מנטייה אחת לשנייה, במודע או שלא במודע. אם נדמה לכם שניתן להפוך להיות להט"ב מרצון, כמו שטוענים התומכים בטיפולי המרה ובחוקים משונים כמו בפלורידה – נסו זאת בעצמכם. אני מבטיח לכם, כמה שתתאמצו – לא תצליחו להיות מי שאתם לא.

אז אולי זה בהחלט לא לגיטימי להכניס נושאי מגדר ומיניות למוסדות חינוך עד גיל מסוים. אבל במקרה כזה – גם השחלת אינדוקטרינציות דתיות, פטריוטיות, צבאיות ואחרות בגנים ובבתי הספר אינה מהלך קביל, מאותה סיבה בדיוק.

עמית אדלר הוא איש דיגיטל, גרפומן בלתי נלאה, בעל תואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדע