כבוגרת תואר שני בחברה ואומנות, אני רואה באומנות כלי לשינוי חברתי – לא רק ביטוי אסתטי. תפקידה לשקף מציאות, לעורר שאלות מוסריות ולהרחיב את גבולות השיח האנושי.
כאשר אומנות או שיח הומניטרי מתמקדים בקורבן אחד ומתעלמים מקורבנות אחרים, הם מאבדים את האוניברסליות המוסרית שלהם ואת היכולת לעורר הזדהות אמיתית.
אומנות אמיצה היא זו שמעזה להאיר גם את המקומות הכואבים והנשכחים – את הסבל שלא נוח לדבר עליו ואת הקולות שנדחקו לשוליים.
צדק חברתי ואומנות בעלת יושרה נמדדים לא לפי הפופולריות של הנושא, אלא לפי האומץ לומר את האמת גם כשאינה נוחה.
כאשר השיח האמנותי וההומניטרי מתמקד רק בזירה אחת ומתעלם מאחרות, הוא הופך למראה סלקטיבית – כזו שמציגה רק את הסבל שנוח לראות.
אומנות שנוגעת בכאב אמורה לפתוח לבבות, לא לסגור את גבולות האמפתיה סביב נרטיב פוליטי מצומצם.
אמירה כמו "האומנות היא מקום מפלט וגם תגובה" יכולה לבטא רגישות ורצון כן לביטוי עצמי, אך כשהתגובה נותרת ממוקדת רק בצד אחד של המציאות ומתעלמת מטרגדיות אחרות – כמו רצח העם של הדרוזים, טבח אזרחי סוריה או האלימות כלפי נשים וילדים – היא מאבדת את עומקה ואת אחריותה המוסרית.
תפקידה של האומנות הוא לא רק לשקף את הכאב, אלא גם להרחיב את המבט – להעניק קול לכל מי שנמצא מחוץ לפריים, ולהזכיר שהסבל האנושי הוא אוניברסלי וראוי להישמע באותה מידה.


























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו