כשאלפי אנשים התכנסו במרכז לונדון בסוף האביב כדי למחות נגד האנטישמיות, גם פיאז מוגאל היה שם.

מוגאל, מייסד הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות", מודה בגלוי כי היה אחד מ"קומץ" מוסלמים בריטים בלבד שהשתתפו בהפגנה – והמוסלמי היחיד שעלה לבמה לצד פוליטיקאים ומנהיגי קהילות ונשא דברים בפני הקהל. מוגאל אינו מטיל ספק בהחלטתו לנאום בעצרת, ואינו מהסס למתוח ביקורת על בני דתו שנמנעים מלהתבטא בפומבי לנוכח האנטישמיות הגואה בבריטניה.

באפריל נדקרו שני יהודים בפיגוע טרור בגולדרס גרין, שכונה בצפון לונדון שבה מתגוררת קהילה יהודית גדולה. היה זה אחד מיותר מתריסר אירועים אנטישמיים שכוונו בחודשים האחרונים נגד בתי כנסת ומרכזים קהילתיים, לאחר שבאוקטובר נרצחו שני יהודים בפיגוע בבית הכנסת היטון פארק במנצ'סטר.

"החלטתי להשתתף ולנאום בעצרת משום שחשתי דכדוך עמוק לנוכח העובדה שגורמים בקהילה שלי אפילו לא ניסו להפגין אמפתיה, או להתייצב בפומבי לצד הקהילות היהודיות"

"החלטתי להשתתף ולנאום בעצרת משום שחשתי דכדוך עמוק לנוכח העובדה שגורמים בקהילה שלי אפילו לא ניסו להפגין אמפתיה, או להתייצב בפומבי לצד הקהילות היהודיות בשעה שהדבר כה נדרש", אומר מוגאל לזמן ישראל.

"ישנם גורמים בקהילה שלי שמתקשרים לחברי הקהילה היהודית ומביעים בפניהם הזדהות, אך הם אינם מוכנים להפגין זאת בפומבי וליצור תקדים", הוא אומר. "הם מנהלים בשקט משחק כפול, ומבחינתי זה בלתי מתקבל על הדעת. או שאתה חי לאור הערכים שלך, או שמוקיעים אותך כצבוע – ולחיות לאור הערכים שלך פירושו שלפעמים צריך פשוט לעשות את הדבר הנכון".

מפגינים אוחזים בדגלי ישראל, בעוד סטודנטים פרו־פלסטינים מפגינים, מניפים דגלים וקוראים סיסמאות מחוץ לקינגס קולג' בלונדון, 7 באוקטובר 2025 (צילום: JUSTIN TALLIS / AFP)

מוגאל אינו חדש במאבק הזה. בעבר שימש יועץ לממשלה וחבר מועצה מקומית, ולאורך שנים פעל במגזר הקהילתי ובארגוני צדקה. זה זמן רב הוא נמצא בחזית המאבק בקיצוניות, בפשעי שנאה ובאנטישמיות, ונמנה עם התומכים הבולטים בשיתוף פעולה בין־דתי בין יהודים למוסלמים.

הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות" פועל להרחבת הידע והמודעות לאנטישמיות ולשואה בקרב הקהילות המוסלמיות בבריטניה. ארגון נוסף שייסד מוגאל, Tell MAMA, מתעד ומדווח על פשעי שנאה נגד מוסלמים ומעניק סיוע לקורבנותיהם.

הגיעה העת לפרשנות מחודשת של הטקסטים

מוגאל מותח ביקורת חריפה על מה שהוא מכנה "התחמקויות מילוליות" של כמה ממנהיגי הקהילה המוסלמית. לדבריו, לא די בגינויים שגרתיים של אנטישמיות ובהימנעות מהכרה בקשר ההדוק בינה לבין אקטיביזם אנטי־ישראלי רדיקלי.

"אני ניצב בסולידריות ובאחדות מלאה עם הקהילה היהודית, ואני עומד איתן מאחורי עמדתי כי שלילה גורפת של קיומה של מדינת ישראל היא חלק מרטוריקה אנטישמית"

"אני ניצב בסולידריות ובאחדות מלאה עם הקהילה היהודית, ואני עומד איתן מאחורי עמדתי כי שלילה גורפת של קיומה של מדינת ישראל היא חלק מרטוריקה אנטישמית, וכי חובה לקרוא על כך תיגר – גם בחלקים מסוימים בקהילה שלי", אומר מוגאל.

לדבריו, עמדה זו אינה סותרת תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית או התנגדות לחלק ממדיניותה ומהתבטאויותיה של ממשלת ישראל הנוכחית.

מפגינים נושאים דגלים ושלטים במהלך הפגנה נגד אנטישמיות וקיצוניות בלונדון, 10 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)

מוגאל מייחס את היסוסם של מנהיגים מוסלמים אחרים להתייצב בפומבי לצד יהודי בריטניה לחששם "לעורר מהומות", ולרצונם לשמר את בסיס התמיכה שלהם בקהילה ואת קהל עוקביהם ברשתות החברתיות.

מוגאל מצביע גם על אתגר עמוק ושורשי יותר: הצורך ב"פרשנות מחודשת של כתבי הקודש האסלאמיים". לדבריו, מאז המתקפה העקובה מדם של חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023, מסגדים רבים מדי מארחים "מטיפים שמשתמשים בפרשנויות מסוימות של החדית' ובדימויים קריקטוריים שחלחלו לדת האסלאם, כדי להצדיק את פעולות חמאס או לעודד התקפות על יהודים".

פיגועי 11 בספטמבר ופיגועי הטרור בלונדון ב־7 ביולי 2005 היו אמורים להוביל ל"פרשנות מחודשת ויסודית של הטקסטים הדתיים", הוא מוסיף, אך "הרוב המוחלט והמכריע" של האימאמים בבריטניה "לא עשה דבר בנידון".

"אם לא נעשה זאת עכשיו, זה פשוט לעולם לא יקרה", הוא קובע.

מוגאל אינו המוסלמי הבריטי הבולט היחיד שמביע תמיכה ביהודי בריטניה. מוקדם יותר החודש הצטרפו אליו כמה אישי ציבור נוספים, בהם שרה חאן, לשעבר הנציבה הממשלתית למאבק בקיצוניות

הנרמול הצורם של האנטישמיות

מוגאל אינו המוסלמי הבריטי הבולט היחיד שמביע תמיכה ביהודי בריטניה. מוקדם יותר החודש הצטרפו אליו כמה אישי ציבור נוספים, בהם שרה חאן, לשעבר הנציבה הממשלתית למאבק בקיצוניות. יחד הם חתמו על מכתב פומבי המגנה את התגובה "החלשה והמאכזבת" לעלייה "הקולנית והבלתי פוסקת" באנטישמיות מאז מתקפת 7 באוקטובר.

במכתב נטען כי גורמים מסוימים מנצלים "מחאה לגיטימית" נגד המלחמה בעזה כדי "לנרמל סיסמאות, סמלים ורטוריקה המפארים אלימות". עוד הודגש הפער בין "השתיקה והיעדר הגינוי" לנוכח ההתקפות על יהודי בריטניה לבין "המחאות הנרחבות והפגנות הסולידריות" ששטפו את המדינה בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר במיניאפוליס ב־2020.

מפגינים נושאים שלט עם תמונתו של ג'ורג' פלויד בצעדה בלונדון, 7 ביוני 2020 (צילום: ISABEL INFANTES / AFP)

מדוע, לדעת מוגאל, יהודי בריטניה לא זכו לסולידריות דומה מצד בני ארצם? הוא תולה זאת בתפיסות מושרשות בתנועות אנטי־גזעניות, שלפיהן ישראל היא כל-יכולה והיהודים עשירים ובעלי השפעה פוליטית רחבה.

תפיסות אלה, אשר "נושקות ממש לקצה הרטוריקה האנטישמית, ובמקרים רבים אף חוצות את הגבול", משמשות תירוץ ל"חוסר מעש", טוען מוגאל. לדבריו, יש דבר מה צורם בכך שתנועה אנטי־גזענית, המתיימרת להיאבק למען "קהילות מיעוט", מתעלמת ממצוקתם של יהודי בריטניה – "קהילת מיעוט זעירה" – דווקא בשעה שהם נתונים למתקפה מתמשכת.

מוגאל סבור כי הניסיונות לנתק את התנועה הפרו־פלסטינית בבריטניה מהאנטישמיות היו "מעטים מדי, ומאוחרים מדי". "יש בעיה משמעותית בכך שהתנועה הוכתמה באנטישמיות", הוא קובע, וקורא לאמץ אסטרטגיה של "התנערות, הדרה והצבת אתגר גלוי".

"אי אפשר לדבר על מדינה פלסטינית בלי להתנער מכל גורם, בכל קבוצה, שיש לו היסטוריה של אנטישמיות. וזוהי מציאות שאיש אינו באמת רוצה להתמודד איתה כרגע"

"אי אפשר לדבר על מדינה פלסטינית בלי להתנער מכל גורם בכל קבוצה שיש לו היסטוריה של אנטישמיות", אומר מוגאל. "וזוהי מציאות שאיש אינו באמת רוצה להתמודד איתה כרגע".

פוליטיקאים מלבים את האש האנטי־ישראלית

מוגאל סבור כי מפלגת הירוקים האנטי־ישראלית היא כיום הביטוי האלקטורלי המשמעותי והחזק ביותר לברית בין השמאל הרדיקלי לאסלאמיסטים – ברית שהלכה והתחזקה מאז מלחמת עיראק ב־2003.

מפגינים מתכנסים סמוך לרחוב דאונינג במהלך עצרת "חירום לאומית" שארגן ארגון "הקמפיין נגד אנטישמיות", בעקבות פיגוע דקירה בגולדרס גרין בלונדון, 30 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)

בהנהגתו של מנהיגה החדש, זאק פולנסקי, יהודי אנטי־ציוני מהשמאל הרדיקלי, הפכו הירוקים את סוגיית עזה – ואת "שותפותה לדבר עבירה" של ממשלת הלייבור ב"רצח העם" שמבצעת ישראל – לנושא מרכזי בקמפיין שלהם לקראת הבחירות המקומיות במאי האחרון. זאת, אף שלרשויות המקומיות בבריטניה אין כל תפקיד בעיצוב מדיניות החוץ של המדינה.

ואולם, הישגה המרשים של המפלגה בבחירות הוכתם בהאשמות שלפיהן כמה ממועמדיה השמיעו התבטאויות אנטישמיות. לדברי מוגאל, מפלגת הירוקים "קיבלה החלטה אסטרטגית" למנף את הביקורת החריפה שלה על פעולות ישראל בעזה כדי לגייס מוקדי תמיכה חדשים.

"הם בוודאי ידעו שבאמצעות הצעד הזה הם עומדים למשוך אליהם אנשים עם עבר בעייתי מאוד", אומר מוגאל. לדבריו, הבטחות המפלגה להחמיר את הליכי סינון המועמדים שלה, שהן בגדר מס שפתיים, "פשוט אינן מספיקות".

"אני מאמין שיהודים אינם רוצים להסתתר מאחורי חומות גבוהות […] עם מצלמות ומאבטחים. אלה לא חיים". הוא מוסיף כי המאבק באנטישמיות מחייב "שינוי חברתי אמיתי", וכי לממשלה אין תוכנית שתוביל לכך

גם האופן שבו מתמודדת מפלגת הלייבור עם האנטישמיות והקיצוניות מאז עלתה לשלטון ביולי 2024 אינו מרשים את מוגאל. אומנם הוא זוקף לזכותם של כמה משרי הממשלה הבנה טובה של השפעת המצב על הקהילה היהודית, ומכיר בכך שהממשלה השקיעה משאבים רבים בהגברת האבטחה.

אבל, הוא אומר, "אני מאמין שיהודים אינם רוצים להסתתר מאחורי חומות גבוהות […] עם מצלמות ומאבטחים. אלה לא חיים". הוא מוסיף כי המאבק באנטישמיות מחייב "שינוי חברתי אמיתי", וכי לממשלה אין תוכנית שתוביל לכך.

מנהיג מפלגת הירוקים זאק פולנסקי (במרכז) ומנהיג מפלגת הלייבור לשעבר ג'רמי קורבין (למטה משמאל) מצטרפים למפגינים במהלך צעדה נגד הימין הקיצוני בלונדון, 28 במרץ 2026 (צילום: Henry Nicholls / AFP)

הוא גם מאשים את הממשלה בכך שאינה מציעה כל "פתרון חלופי […] להתמודדות עם קיצוניות אסלאמיסטית או אנטישמיות אסלאמיסטית קיצונית". לדברי מוגאל, קיים ניגוד "מובהק וחריף" בין גישתה "הריקה מתוכן" של הממשלה הנוכחית לבין מאמציה של הממשלה השמרנית הקודמת "להתמודד" עם הסוגיה.

לדברי מוגאל, בלייבור חוששים ש"אם הם יתחילו לדבר על קיצוניות אסלאמיסטית, זה יעלה להם באובדן תמיכה פוליטית". החשש הזה, הוא טוען, רק התעצם בעקבות בחירתם לפרלמנט של ארבעה מועמדים עצמאיים "פרו־עזה" בבחירות הכלליות ב־2024. "זה יצר תחושת פחד, ואחר כך תחושת אדישות" מצד הממשלה, הוא מוסיף.

עם זאת, מוגאל טוען כי הגורמים בקהילה המוסלמית המייעצים לממשלה להימנע מעיסוק פומבי בקיצוניות אסלאמיסטית מציגים בפני השרים "תמונה מעוותת לחלוטין של הקהילות המוסלמיות בבריטניה", וכן "השקפה שמרנית, ולעיתים נוקשה ושברירית, של האסלאם".

"אנשים מנצלים לרעה את הדת שלי כדי לכפות את האכזריות שלהם, לכפות את עליונותם, ולכפות את תחושת הזכאות שלהם"

מוגאל אינו זר לגזענות. בילדותו גורשה משפחתו מאוגנדה, לאחר שנשיא המדינה דאז, אידי אמין, גירש את בני המיעוט ההודי ב־1972. גם כשגדל בבריטניה בשנות ה־80 חווה גזענות על בשרו. הוא סבור כי התפיסות העומדות בבסיס גזענות מסוג זה "זהות לחלוטין" לאלה שמפגינים האסלאמיסטים.

"אנשים מנצלים לרעה את הדת שלי כדי לכפות את האכזריות שלהם, לכפות את עליונותם, ולכפות את תחושת הזכאות שלהם", הוא קובע. מבחינתו, המאבק באנטישמיות "קשור בטבורו" להגנה על הערכים הדמוקרטיים והליברליים.

פיאז מוגאל, מייסד הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות" (צילום: באדיבות המצולם)

"אני מרגיש שבמהלך שלושת העשורים האחרונים, האנטישמיות בבריטניה החמירה בצורה משמעותית", הוא מסכם. "אבל היא משמשת גם מדד לאופן שבו חוסר הסובלנות הכה שורשים במדינה שלנו בכללותה. המציאות היא שאנו ניצבים כיום בפני משבר לאומי של חוסר סובלנות".