ישראלי ההולך כיום ברחובה של עיר, בתחנות רכבת ואף באתר טבע, אינו יכול להימלט ממבטם ומפניהם המחייכים של עשרות חיילים הניבטים אליו מכל עבר. מדבקות ההנצחה ללוחמים הפכו את המרחב הישראלי למרחב של זיכרון. יצירת הנצחה ייחודית שנובעת "מלמטה", ללא יד מכוונת וללא תכנון. להלן מספר מחשבות לקראת ניתוח תופעת הנצחה זו, שדומני שהיא ייחודית בעולם, ודאי בהיקפה ובתפוצתה הגאוגרפית.

הוגה הדעות מוריס האלבווקס (Halbwachs) תיאר את יצירת הזיכרון כמעשה קולקטיבי, המתרחש כאשר כל פרט בקולקטיב הופך זיכרון של אירוע היסטורי לזיכרון אוטוביוגרפי. כאשר לחברים באותה חברה יש זיכרונות אוטוביוגרפיים דומים, נוצר זיכרון קולקטיבי של אירוע.

רן בר יעקב, דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת חיפה. עוסק בין היתר באתרים קדושים ובאתרי זיכרון.

בעודנו רצים שוב למקלטים ולמרחבים המוגנים (שאין לנו כל כך), חשוב להיזכר איך ממשלת ישראל החליטה על שתי מערכות נגד איראן בידיעה שכשליש מהעורף (3.2 מיליון בני אדם) חשוף ובלי מיגון תקני, וכשהיא מודעת לכך שמלאי המיירטים דליל, ושאין פתרון למיגון מפני רחפני נפץ וכטב"מים.

אסתי סגל מכורה לנתונים ולביג דאטה ומנגישה אותם באינפוגרפיקה והדמיית נתונים (data story telling), אקטיביסטית שלא מפסיקה לנסות לשנות את העולם. חיה בתל אביב אצל פצפונת וסוזנה החתולות.

בחודש מאי 2021 נדמה היה לרגע שיחסי יהודים וערבים-פלסטינים בישראל מתפרקים. בלוד, בעכו, ביפו, ברמלה ובמוקדים נוספים פרצה אלימות קשה בין יהודים לערבים. רכוש נהרס והוצת (כולל בתי כנסת), אזרחים הותקפו באלימות קשה, ושכנים שחיו זה לצד זה מצאו את עצמם לפתע משני צדי המתרס.

היו מי שכינו זאת "מהומות". אחרים דיברו על "מלחמת אזרחים". כך או כך, היה ברור שמדובר באחד המשברים הפנימיים החמורים ביותר שידעה ישראל מאז הקמתה.

אמנון בארי-סוליציאנו משמש מנכ"ל שותף ב"יוזמות אברהם" מזה שני עשורים. בעל מומחיות בנושאים הבאים: שיטור, אכיפה ופשיעה בחברה הערבית; ערים ואזורים מעורבים; יחסי רוב-מיעוט במקומות עבודה ומרבים משותפחים; פוליטיקה ערבית.