הכרתי אותה לפני כמה שנים. אישה בת 87, ערירית, חכמה מאוד, סקרנית, בעלת ידע רחב ותובנות חיים חדות. למרות פער של עשרות שנים בינינו, נוצר בינינו קשר קרוב. לא קשר של "סיוע" ולא של "טיפול", אלא חברות. שיחות ארוכות, מחשבות, הומור, ובעיקר – נוכחות.

סייעתי לה רבות בהתמודדות עם קשיים יומיומיים: בירוקרטיים, טכנולוגיים, רפואיים. לא היה ברשותה טלפון נייד, ולכן לא יכלה לקבל הודעות ממרפאות, זימונים או תוצאות בדיקות. הטלפון שלי היה הכתובת: לשם הגיעו ההודעות, לשם התקשרו, דרכי תואמו תורים והועבר מידע. כך נראים החיים כערירית – תלות עדינה, שקטה.

עו"ס ועו"ד הדס גלזר, מתמחה בתחום הזיקנה מזה 25 שנה במחלקת הרווחה, עוסקת כיום בהכשרת עובדים סוציאליים וצוותים בתחום הזיקנה.

החמצת התרעות אינה נובעת בהכרח מזלזול או מחוסר מקצועיות, אלא לעיתים ממגבלות חשיבה אנושיות, הפועלות דווקא בתוך מערכות מקצועיות ומנוסות. 

 *  *  *

בימים האחרונים פורסם, כי כבר בשנת 2025 הוכנה במערכת הביטחון עבודה מקצועית שעסקה באיום רחפני הנפץ, לרבות רחפנים מונחים באמצעות סיב אופטי, ובהפקת לקחים מן המלחמה באוקראינה.

ד״ר עוזי ערן, סא"ל במיל', הוא חוקר בתחום הפסיכולוגיה של המשפט וקבלת החלטות בתנאי אי־ודאות וסיכון. מחקריו עוסקים בהשפעת סגנונות חשיבה, אינטואיציה והטיות קוגניטיביות על שיקול הדעת של שופטים, ומקבלי החלטות מדיניות וצבאיות.

"אתמול עוד הייתי באירוע בו התפוצץ לידנו אר.פי.ג'י בעזה והיום אני נדרש להכין מטלה בקורס בכתיבה אקדמית – הראש שלי עוד לא מסתנכרן בין שני המקומות".

משפט זה אמר לי סטודנט במכללת ספיר, תוך שהוא מנסה לתאר את החוויה הבלתי אפשרית של המעברים בין שדה הקרב לחדרי הכיתה בקמפוס.

ד"ר אלה בן-עטר היא מרצה בכירה וראשת מסלול רדיו ופודקסטים במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. חוקרת תקשורת, מצבי חירום וחוסן קהילתי. קצינת הסברה במילואים בפיקוד העורף, נשואה, אם לשלושה ילדים ומאמינה גדולה בחינוך.