מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, שכללה רצח של כאלף וארבע מאות בני אדם כולל ילדים, נשים וקשישים, פציעה של אלפים, תקיפות מיניות וחטיפה של מאתים חמישים ואחד מבוגרים וילדים לעזה, זעזעה באופן עמוק את כלל הציבור בישראל.
נוצר שבר הקשור גם בהיות המתקפה אירוע שלא עלה על הדעת קודם לכן. הזעזוע מהתקיפה המחרידה לווה בחוויית הפקרה ואף בגידה מצד מנהיגי המדינה והצבא, שסתרו רעיון מופנם – שלא מפקירים חיילים ובוודאי לא אזרחים, ושהצבא תמיד יתייצב להגנתנו. הניסיון לייצר סדר בתוך הכאוס החברתי והנפשי, ולהחזיר את ההיגיון שאבד, הוביל להתגייסות אזרחית יוצאת דופן שנתנה מענה למה שהמדינה לא סיפקה.
דורית גורני, מתמחה במכון הישראלי לפסיכואנליזה, עובדת בקליניקה ברמת גן, מטפלת ןמדריכה בתחום של טראומה מינית. חברה ב"פסיכואקטיב" ובקבוצה הפורנזית של "הוועד נגד עינויים". עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. הקימה יחידה לנפגעות טראומה מינית בביה"ח כפר שאול.
מיכל פרוכטמן היא פסיכולוגית חינוכית-מדריכה, מטפלת משפחתית וזוגית, פעילה בקבוצת אנשי בריאות הנפש בארגון "הורים נגד מעצרי ילדים".
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אני לא מוכנה לשאת על מצפוני הרג של שום ילדים בשום מקום יש מה להגיד על מה שעשו הפלסטינים ה7באוקטובר אבל נקמהחא לא מובילה לשום מקום נצטרך להידבר איתם. אבל כנראה,'יצטרכו להתחלף השליטים בשת... המשך קריאה
אני לא מוכנה לשאת על מצפוני הרג של שום ילדים בשום מקום יש מה להגיד על מה שעשו הפלסטינים ה7באוקטובר אבל נקמהחא לא מובילה לשום מקום נצטרך להידבר איתם. אבל כנראה,'יצטרכו להתחלף השליטים בשתי החברות. אפשר להידבר.היט דברים מעולם דבריו מעולם
מדויק. תודה!
כתבתי לפני כשבועיים ומתחבר למה שארע כחצי שעה לאחר צילום התמונה המצורפת למאמר:
בעקבות מאמרו של פרופ' יגיל לוי (הארץ, 20 באפריל) "כך פועלת תעשיית ההשמדה המדויקת", ואירועים ... המשך קריאה
מדויק. תודה!
כתבתי לפני כשבועיים ומתחבר למה שארע כחצי שעה לאחר צילום התמונה המצורפת למאמר:
בעקבות מאמרו של פרופ' יגיל לוי (הארץ, 20 באפריל) "כך פועלת תעשיית ההשמדה המדויקת", ואירועים אחרים בשני הספ"שים האחרונים, אני מנסה להכיל את המציאות ולייצר פרשנות אישית.
חושב שהמשך הפעילות של טייסי המילואים, עד עכשיו, שנה וחצי לתוך האימה הזו, מאשש את הטענה שלי שאחאות הנשק היא הכוח המניע העיקרי של הג'נוסייד.
שהרי תמיד ימצא נתניהו/בנט/גנץ/לפיד תורן, שר בטחון או רמטכ"ל בקריה שיתנו את ההוראות ויאמדו נזק אגבי.
"יש לי מעט מאוד אמון בממשלה. אבל עוד נותר בי אמון במערכת הצבאית, ובמיוחד בחיל האוויר. אני מכיר את האנשים שבוחרים את המטרות, שמחשבים את הנזק האגבי ומחליטים מה מדרגת הנזק האגבי של המטרה. בלי האמון הזה לא הייתי עולה לאף גיחה."
[ר' טייס F-16 במילואים, אצל א.משיח ור.שמעוני / הארץ, 17 באפריל]
חש שהאמון של הטייסים במפעיליהם בקריה שיאמדו באופן סביר "נזק אגבי" הוא קצה הקרחון, שהרי אין לטייסים פה מחיר כלכלי לשלם אלא רק חברתי וזהותי.
וכשהחברתי הוא הזהותי – אז זה מובן.
זה לא רק שהצבא הוא העם וכך נגזר הסנטימנט להרג – "כל מי שפוגשים זה אויב" (סא"ל ד', מפקד סיירת גולני בתדריך) ומחליק היטב בגרון של מתכנסי מדורות השבט המבועתים כבר שנה וחצי מול המסכים – זה אולי שבלי הצבא אין כלל עם. כי הצבא הוא הדבק היחיד.
והפיצול הזה למשימות, לפרגמנטים, שיגיל לוי מציין כתנאי לתיעוש ההשמדה המדויקת, מרפרר לרעיון של וילפרד ביון בדבר רכיבי הביתא בנפש התינוק – תחושות ראשוניות חסרות פשר והקשר, שרק הכלה ומשוב אימהיים יכולים לסייע לתינוק לקיים פונקציית אלפא – שתארגן אותם לכדי תובנות ראשוניות.
"רכישת היכולת לקיום פונקציית אלפא מאפשרת לאדם לחוות את מה שביון כינה לינק: חיבור בין רעיונות או אנשים המייצר חוויה רגשית משמעותית." [אתר "בטיפולנט"]
שיחה מאד מעניינת בנושא, עם הפסיכולוג דוד בנאי אפשר לשמוע בוולוג של ד"ר נלי שטיין.
רוצה לומר שאנשים – אולי חלק גדול מהחברה הישראלית עוד לפני 7/10, ועוד יותר לאחר "ההתקפה על החיבורים", על פונקציית אלפא, של 7/10 -שהחיבורים הפנימיים אצלם מועטים, מנוונים, פגועים – אולי יטו יותר לייצר חיבורים חיצוניים, עד כדי תלות קיומית.
כלומר עד כי לא יוכלו לעמוד בפני עצמם, כי אין שם די פונקציה מארגנת, כמו מחשבה.
ואם להסתכל על החברה – הפאשיזם (כמו המונותאיזם), שיש בו משהו מאד אינפנטילי, מפצל בין טוב מוחלט לרע מוחלט. וככל שהוא מתקדם, הוא מעצים את ההרס הזה של החיבורים הפנימיים, של המחשבה, ובונה מפלצת גדולה עם רצון אחוד, שכמעט כולם סרים לכבודה, לשיגיונותיה, לנקמותיה, לצמאון הדם שלה.
מפלצת רב-אדם שבהרמת דגל כחל"ב, בהפעלת מתג אחד, מריצה עיסה רופסת ודכאונית של עצמות ושרירים אחאים – אל הנשק, הרק"מ והמטוסים – לכדי פלוגה, גדוד, חטיבה, אוגדה – לרדוף, להשיג, "מפעילים אש, משמידים, מתקדמים הלאה" (שוב סא"ל ד') לקבור פרמדיקים בחול… כי זה ההומיאוסטאזיס – היות ביחד אחים לנשק נפשותינו מעונות לעד באושוויץ וידינו על ההדקים בעזה.
נראה שריצת האמוק, ביחד, רחוק ככל האפשר מאושוויץ, מחזירה אותנו לשם, כסוהרים ובהמשך כנידונים למוות. כי אין אותנו בבודדת. כי אין מחשבה, רק קטעי ניבים סתומים – שהצבא מתרגם לשפה אחת של קצוות – בריחה (כמו רבים בגולני ב 7/10, בזיקים ובנחל-עוז) – או אש נקם ושילם חסרת אבחנה, כמתואר למשל בהספד על סרן אברהם בן-פנחס, מ"מ שריון בחט' 401 , וכפי שבוצע בשמריז, חיים, טלאלקה, וביוסי שרעבי.
אחיו של יוסי, שרון שרעבי, בציטוט מצמית בראיון בהארץ: "לא מזמן הרציתי בראיון בטייסת, מולי ישב זה שלחץ על ההדק שהביא לקריסת המבנה שבו שהה יוסי. אמרתי לו שמשפחת שרעבי מחבקת אותו, אוהבת אותו, ושמבחינתנו הוא גיבור לאומי".
ב 18 במרס הגבתי לציטוט הנורא בעיניי הזה:
תקראו את שרון שרעבי, עכשיו מובן מדוע אין טייסים שמסרבים? איך תסרב ואתה תא בגופה של מפלצת שקמה על החיים, על המשפחה והאחאות הראשונית? ועוד תא מהמובחרים אתה, מהנשגבים שבהם, על כנפי הכסף רכובים.
תא לא עוצר לחשוב. הוא רק תן לו קרום חצי חדיר להיצמד לאחיו לנשק כדי להשתייך, ליישר קו, להיכנס ליעף הפצצה.
כלומר יש כאן סיפור מארגן אחד אין שני לו, שנכפה, למרות כל העובדות שמצטברות, על אכזריות הצבא, על הרג חטופים, על ייצור עשרות אלפי יתומים שהם דור העתיד של חמאס.
יש ספליט לשרת של טובים ורעים, ונשק להתאחות אליו בערגה.
ומי שמעז לערער, להציע גם מיסגור אחר, מסתכן באלימות.
דוגמאות להלוך הרוחות הזה, מהספ"ש הקודם, שחוויתי מקרוב: קללות ויריקות בצומת תפוח כלפי מפגינים נגד הכיבוש – מצד יתום ניר-עוז ואחרים, ודחיפות אלימות ומשיכות בשיער מצד אנשים ב"כולנו חטופים", כלפי מפגינים בשקט נגד הרג ילדים בעזה, ליד הקריה.
הקונפליקט האחרון הורגש אצלי עוד לפני ההתפרצות האלימה של אנשי "כולנו חטופים" עוד בישיבה/עמידה עם תמונות הילדים משך כשעה פלוס, בשקט, בזמן שהרמקולים והתופים של "כולנו חטופים" רועמים בקריאות ונאומים. שם שאלתי את עצמי – מה יותר אפקטיבי? מה בסוף עובד?
עינב צנגאוקר, כשעה לאחר התקיפה במוצ"ש 19/4 העלתה פוסט, ומתוכו: "בגין הוא המוקד של משפחות חטופים שבסך הכל מבקשות לקבל בחזרה את היקרים שלהן. אנחנו לא נאבקים בשום דבר אחר. הילד שלי שבוי כבר 561 ימים, וזה הדבר היחיד שעומד לנגד עיני. הדבר הכי חשוב לנו הוא להציל את היקרים שלנו שעוד אפשר להציל ולהביא לקבורה ראויה את החללים. התחושה עבורי היא שיש אנשים שמנסים לנצל את ההפגנה למסרים אחרים, על הגב של האהובים שלנו. "
ובספ"ש האחרון: בהפגנה בצומת תפוח, רוב המתנחלות שראו אותי מרכבן עומד עם תמונת הילד ההרוג, אימרן אל סאפי, הסיטו את המבט אחרי שניה או שתיים.
אבל אחת לא שתקה ולא הסבה את מבטה אלא קראה אלי:
" תעמוד עם תמונה של הבן שלך הלואי! זבל! "
כותבת פרופ' רגינה שוורץ בספרה "קללת קין / המורשת האלימה של המונותאיזם":
" שפע הוא חיסון נוסף לארס שביצירת זהות על ידי שלילה. הרעיון שזהות נבנית "כנגד" מרמז על מחסור, כאילו הזהות עצמה היא משאב מוגבל, ויש לבתר עבורה מרחב ולשמור עליה בקנאות, כמו על טריטוריה מוגבלת. אם לא היה מחסור בזהויות, אם ישראלים יכלו להיות גם מצרים, למשל, לא היה צורך במחוות אגרסיביות או הגנתיות לצורך הגנה על המרחב שלהן… "
מאז אוקטובר 2023, עשרות אלפי ילדים וילדות התייתמו לפחות מהורה אחד וחוו אובדן אלים ופתאומי של האדם הקרוב ביותר – אותו אדם שאמור או אמורה יותר מכל נפש אחרת בעולם להגן, לגונן, לשמור, לדאוג עליהם ולאהוב אותם.
עבור ילדות וילדים אובדן של הורה הוא אירוע טראומטי מהקשים ביותר שיש, על אחת כמה וכמה כשהאירוע הוא פתאומי ואלים, ונותר ללא עיבוד רגשי. הסכנה לפגיעה בהתפתחות הנפשית, הקוגניטיבית והפיזיולוגית גדולה ונרחבת.
נירית בן חורין היא עו"ס, יו"ר ארגון "הורים נגד מעצרי ילדים". הארגון נאבק בתופעה הנרחבת של מעצרי ילדים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, ולמען זכויות של קטינים פלסטינים בהליך הפלילי.
מיכל פרוכטמן היא פסיכולוגית חינוכית-מדריכה, מטפלת משפחתית וזוגית, פעילה בקבוצת אנשי בריאות הנפש בארגון "הורים נגד מעצרי ילדים".
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד אחת אהבלה שחושבת שרק היא חומלת ורק לה איכפת מילדים, אז לא!! לכולם איכפת וכואב, למעט החמאס הרצחהיים והאנסים, אם יבואו לשחוט את הילדים והנכדים שלך תקריאי להם את המאמר, כמו שויויאן סיל... המשך קריאה
עוד אחת אהבלה שחושבת שרק היא חומלת ורק לה איכפת מילדים, אז לא!! לכולם איכפת וכואב, למעט החמאס הרצחהיים והאנסים, אם יבואו לשחוט את הילדים והנכדים שלך תקריאי להם את המאמר, כמו שויויאן סילבר הקריאה את משנתה על דו קיום לפני שמרחו אותה על הקירות ולא נמצאו פיסות מהגופה לזהות אותו, פרוגרסיבים עלובים מתנשאים ומרגישים נשגבים ונעלים על חשבון בילדים שלנו, לעולם אל תכניסי בני חולדות רצחניות ביחד עם ילדי ישראל, טינופת
הלוואי שבתום כל המלחמות נגיע לשיתוף פעולה מקצועי עבור הילדים הנפגעים עם עמיתינו מעזה ומלבנון. אולי עוד תצא בשורה מאיתנו אנשי המקצוע. מקווה שאני לא מידי תמימה
שר המשפטים יריב לוין מסר בתגובה לדברים שאמר נשיא המדינה יצחק הרצוג, על כך שגופי הביטחון של המדינה צריכים להיות נאמנים לעם ולא לאדם:
"כבוד הנשיא, סעיף 4(א) לחוק שב"כ קובע: "השירות נתון למרות הממשלה". ראש שב"כ דוד זיני אמר את המובן מאליו: שהוא כפוף לממשלה, כפי שקבוע בחוק.
"סעיף 8ב(א) לפקודת המשטרה קובע: "משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה". מפכ"ל המשטרה דני לוי, לעומתו, טרם אמר את המובן מאליו, שהוא כפוף לממשלה, כפי שקבוע בחוק.
"כנשיא מדינת ישראל וכמשפטן, אזרחי ישראל מצפים לכך שתגבה את מי שפועל על פי חוק – ראש שב"כ דוד זיני, ושתדרוש מכולם, לרבות ממפכ"ל המשטרה, לנהוג כמוהו. שלטון החוק הוא כיבוד החוק".
סוכנות הביטחון הימי של צבא בריטניה דיווחה כי מכלית הותקפה ביום שלישי במצר הורמוז, פחות מיממה לאחר ששתי ספינות אחרות, בהן מכלית גז קטארית, הותקפו לכאורה על ידי איראן.
"התקבל דיווח על תקרית נוספת שבה מעורבת מכלית שחצתה את מצר הורמוז", נמסר מהמרכז הבריטי לסחר ימי. "המכלית נפגעה מכלי טיס בלתי מאויש שזהותו אינה ידועה, ונגרם לה נזק מבני קל. לא דווח על נפגעים או על נזק סביבתי".
גם שתי הספינות שהותקפו קודם לכן ספגו נזק, אך ללא נפגעים.
ברקע התקיפות, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר במהלך ביקור בבסיס חיל הים בחיפה כי ישראל תגן על חופש השיט. "הצבתי יעד פשוט", הוא אמר. "היעד של חיל הים, ושל ישראל כולה, הוא להבטיח את נתיבי השיט ואת חופש הסחר הימי, שכל כך חשובים למדינת ישראל".
עם זאת, נתניהו לא הרחיק לכת ולא הצהיר שישראל תפעל במצר הורמוז, ולכן לא ברור בשלב זה אם להצהרתו יהיו השלכות על הסכסוך האזורי הרחב יותר.
שורת התקיפות האיראניות, לאחר יותר משבוע של הפוגה, עוררה מחדש את החששות בנוגע לחופש השיט. זאת לאחר שמזכר הבנות שהושג בחודש שעבר בין ארצות הברית לאיראן חייב את טהרן להסיר את המצור שהטילה על נתיב המים.
שלוש הספינות הותקפו סמוך לעומאן, שהציעה להקים מסדרון מעבר זמני הצמוד לחופיה. טהרן, המבקשת לגבות תשלום מספינות המשתמשות בנתיב הצר, מתנגדת ליוזמה העומאנית.
קטאר, שסייעה בתיווך השיחות בין ארצות הברית לאיראן, האשימה את טהרן בתקיפת המכלית שלה במהלך הלילה וקראה לה "להפסיק את כל הפעולות שמערערות את הביטחון האזורי או מאיימות על בטיחות השיט הבינלאומי".
"הפגיעה בספינה הקטארית 'אל-רקיאת' בעת שחצתה סמוך למצר הורמוז מהווה פגיעה בלתי מקובלת בביטחון ובבטיחות של השיט הבינלאומי", כתב דובר משרד החוץ של דוחה, מאג'ד אל-אנסארי, ברשת הטוויטר.
"אנו רואים באיראן אחראית משפטית מלאה לתקיפה זו ולכל נזק או השלכה שייגרמו בעקבותיה", הוא הוסיף.
"אל-רקיאת" היא מכלית הגז הטבעי הנוזלי הקטארית הראשונה שמותקפת מאז שארצות הברית וישראל פתחו במלחמה נגד איראן ב-28 בפברואר.
ארבעה מקורות המעורים בנושא מסרו כי פרצה אש בחדר המנועים של המכלית הקטארית בעקבות התקיפה, וכי הצוות לא הצליח לאמוד את הנזק. אחד המקורות ציין כי אנשי הצוות לא נפגעו וכי הספינה שידרה אותות מצוקה לאחר שנפגעה בצידה השמאלי.
הקלטות שפורסמו בחדשות 12 חושפות כיצד חוקרי המשטרה ניסו פעם אחר פעם לתאם עדות קצרה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנוגע לחקירות שבהן מעורבים מקורביו. עם זאת, בקשותיהם נדחו שוב ושוב על ידי צוות לשכתו.
על פי הדיווח בחדשות 12, החוקרים ביקשו לשאול את נתניהו אם עדכן את יועץ התקשורת הבכיר יונתן אוריך על מעצרו של יועץ התקשורת לשעבר, אלי פלדשטיין, במסגרת פרשת הדלפת המסמכים לעיתון "בילד" הגרמני.
במשטרה העריכו כי תשובתו של נתניהו עשויה לסייע בהכרעה אם אוריך השמיד ראיות ביודעין, כאשר החליף ומחק את מכשיר הטלפון שלו לאחר מעצרו של פלדשטיין.
כמו כן, החוקרים ביקשו לחקור את נתניהו על פגישה לילית שהתקיימה בין ראש הסגל לשעבר צחי ברוורמן לבין פלדשטיין, בטרם נעצר האחרון.
פלדשטיין טען בחקירתו כי ברוורמן הזהיר אותו מפני החקירה סביב הדלפת המסמך הצבאי המסווג לעיתון הגרמני. לדבריו, ברוורמן אף רמז כי ביכולתו לעצור את החקירה – טענה שראש הסגל לשעבר מכחיש בתוקף.
בהקלטות נשמעים חוקרי המשטרה מדגישים שוב ושוב כי הם זקוקים להצהרה קצרה בלבד מראש הממשלה. מנגד, מנהל לשכת נתניהו, עדו נורדן, נשמע משיב כי נתניהו עמוס מדי ודוחה את תיאום העדות.
"אין לי אפילו שנייה לדבר על זה. אין לנו זמן. זה לא רלוונטי. בואו נתארגן, ואולי נמצא לזה פתרון", נשמע נורדן אומר, לקול תסכולם של החוקרים.
החוקרים שוחחו גם עם יועצו של נתניהו נבו כץ, ונתקלו בתשובות דומות.
שיחה בין חוקר המשטרה לנבו כץ, יועצו של נתניהו:
חוקר: "נבו, בוקר טוב, זה אביב, מה שלומך?".
כץ: "בסדר גמור".
חוקר: "אמרת שתיתן לי תשובה".
כץ: "רק רגע, איזה אביב? תאפס אותי".
חוקר: "אה, יש לך הרבה אביב שאתה מכיר? אביב מהמשטרה".
כץ: "נדע רק בתחילת שבוע. אני עכשיו, היום אני אשאל".
חוקר: "ראש הממשלה מכיר את זה?"
כץ: "כן כן, אני אשאל אותו … לא, אני אגיד לך מה קורה, פשוט היה לנו עכשיו את כל הימים האלה. אז תן לי…".
חוקר: "לא, זה ברור לי, שאלתי אם ראש הממשלה מכיר את זה…"
כץ: "אתם מגיעים לפה שעה? רק רגע, אתם מגיעים לפה שעה וזהו
חוקר: "עד שעתיים איפה שתגידו. כל יום, כל שעה שתגידו, עד שעתיים".
כץ: "חוזר אליך, טוב, חוזר אליך. מאה אחוז".
חוקר: "אבל ראש הממשלה מכיר את זה, נכון? הוא יודע שאנחנו רוצים … אתה אמרת לו".
כץ: "כן כן כן, היום אני אודיע לך".
ההקלטות חושפות: כך אנשיו של רה"מ התחמקו מתיאום עדותו | שיחת החוקר עם היועץ נבו כץ – שטען שנתניהו מודע לבקשת המשטרה והבטיח שיחזיר תשובה
רק שכץ לא חזר אליו. בהמשך נדרש נתניהו לחקירה על פרשת הפגישה הלילית בין ברוורמן ופלדשטיין, והתקיימה שיחה בין חוקר המשטרה לעדו נורדן, ראש הסגל של נתניהו:
חוקר: "ניסיתי להשיג אותך כמה פעמים, אתה בטח היית עסוק".
נורדן: "כן".
חוקר: "דיבר איתך נבו?"
נורדן: "לגבי?"
החוקר: "אביב מהמשטרה, לגבי העדות של רה"מ".
נורדן: "וואי, תקשיב, לי אין שנייה זמן אפילו לדבר על זה, ואין לנו שנייה להכניס דבר כזה. זה לא רלוונטי. אני לא יודע אפילו איך אתם עכשיו.. אין לנו זמן לזה".
חוקר: "מה זה התשובה הזאת? לא לא, שנייה רגע, בוא נעשה סדר ואז נבין אחד את השני. כבר כמה זמן מתנהל מול הלשכה, אח"כ זה היה נבו, עכשיו אתה, לתאם עדות לרה"מ. כל פעם אמרו לי "יותר מאוחר", "יותר מאוחר", "יותר מאוחר", שיחה אחרונה שלי עם נבו אמר לי "יום ראשון נתאם", סליחה, אפילו אמר "ביום חמישי באותו יום אחזור אליך", לא חזר אליי, אמרתי לו, אמר, אמרתי אין בעיה, אני יצרתי איתו קשר היום בבוקר. אז זה קצת, כאילו, אני לא מרגיש בנוח עם זה…
נורדן: "תקשיב, בוא אני מזמין אותך לאיפה שאני חי, בסדר? בוא, אני מזמין אותך לכאן, תבוא, אני עכשיו צריך להכניס שיחה עם נשיא המדינה, אני לא מוצא זמן. אתה לא, אתם פשוט לא מבינים את המציאות שבה אנחנו חיים. בתוך כל האירוע הזה, הוא מחר, אתה מבין, יש לנו, מחר הוא צריך להגיע לבית משפט, מחרתיים לבית משפט, וביום רביעי לבית משפט.
נורדן: "בתוך כל הסיפור הזה, אני צריך, יש לנו פה, אני לא מדבר אפילו, אתה מבין, יש לנו פה אירועים ביטחוניים, מדיניים, עניינים, כל הדברים האלה … אני רגע אפילו, שתבין, שם את זה רגע בצד, לתדרך את נשיא המדינה, טס מחר בלילה למדינה, ומבקש מראש ממשלה תדרוך ואין זמן להכניס אותו. אנחנו צריכים, אנחנו צריכים למנות ראש מל"ל, מזכ"ץ (מזכיר צבאי), עד ה … שצריך להיכנס לתפקיד עד ה-1 ביוני. עוד חודש וקצת. ואין לי זמן לדחוף ראיונות. על מה אתם מדברים? בוא, אני מזמין אותך לבוא, חמוד, בוא, אני אארגן לך כניסה, תבוא, תסתכל על הלוז, תראו איפה אתם חיים".
חוקר: "אתה לא מצליח להבין אולי מה אני מבקש, אני אסביר לך עוד פעם, ואולי אנחנו נצליח למצוא את הפתרון. דבר ראשון, ושאלתי את נבו לגבי זה, והוא אישר לי, ואני רוצה גם לאשר את זה מולך, שראש הממשלה יודע שאנחנו מחפשים לקבוע לעדות, זה דבר ראשון. רה"מ מכיר את זה? יודע את זה?".
נורדן: "לא, הוא לא צריך להכיר, אני מנהל לו את הלו"ז ואני אומר לך אין לי איפה לשים אותו בכלל…"
חוקר: "בטח שכן הוא צריך לדעת דבר כזה, סליחה, אני לא מסכים איתך… עם כל הכבוד, זה לא בסמכותך למנוע ממנו את הידיעה הזאת".
נורדן: "תקשיב, אין לי זמן בלו"ז, יצאתי מישיבת ממשלה כדי לראות איך אני מכניס את נשיא ישראל, אין לי שניה להתחיל להתעסק בדברים מהסוג הזה. אתה רוצה תפנה לעורך הדין של רה"מ לי אין זמן להתעסק בדברים האלה, יש אנשים, אני לא מתעסק בדברים האלה, לי אין זמן ולו אין זמן".
חוקר: "יופי אז זו תשובה שאני יכול לקבל אותה, הבעיה היא שאני לא מקבל אותה, ומה הכוונה שלי? אני רוצה א' לדעת האם ראש הממשלה מודע לזה, נבו אמר לי שכן, אתה אומר לי לא, אז אני מתפלא פה, זה קצת לא מסתדר לי".
נורדן: "אז אני לא יודע, אני לא, תקשיב, אני פה שבועיים".
חוקר: "אז אני מבקש לבדוק את זה איתו, זה לוקח בדיוק שנייה".
נורדן: "הוא בישיבת ממשלה, אני פה, אומר עוד פעם…"
חוקר: "זה הדבר הראשון שאני מבקש שתעשו, דבר ראשון, אני רוצה לקבל ממך תשובה חד-משמעית שראש הממשלה מכיר את זה. דבר שני, במידה והלו"ז של ראש הממשלה הוא כזה, שאתה תבוא ותגיד לי "תקשיב, אביב, הלוז כזה צפוף שבחודש, חודשיים, חצי שנה, שנה הקרובה – אין על מה לדבר". אין בעיה. אני ארשום את זה, הכול בסדר. אבל גם את זה אני לא מקבל. אז זה שני הדברים שאני מבקש: אחד – שראש הממשלה יודע מזה, ושתיים – האם יש צפי. עכשיו, גם אם תשלח לי הודעה גם בשלוש בבוקר לפני שאתה נכנס למיטה, "בדקתי, יודע, בדקתי, לא יודע".
נורדן: "תקשיב, אין סיכוי שאני אזכור לעשות את זה, כי זה גם עכשיו, וגם
עכשיו מעבירים לי פה את הפלאפונים, אני בטירוף. במקרה עניתי לך, ממש במקרה. מנסים להעביר לי פלאפונים".
חוקר: "מתי ליצור איתך קשר עוד פעם?"
נורדן: "נסה אותי בהמשך, אני … אתה יודע".
לבסוף, אחרי עשר פניות מהמשטרה שלא הובילו לקביעת עדות, הוחלט להתקדם עם התיקים בלי עדותו של נתניהו.
אנחנו עומדים בפתחה של מערכת בחירות, שתהיה משופעת בהבטחות של פוליטיקאים על כל הדברים הנפלאים שהם יעשו אם רק נבחר בהם.
סביר ששיקום הצפון, חבל ארץ שבמשך שנים סובל מהפקרה והזנחה פושעת, יזכה לנתח משמעותי מההבטחות הללו. יכול להיות, שכדי לשכנע אותנו בכנות הכוונות, ייזרקו לאוויר כל מני מספרים מרשימים כמו מספר המיליארדים שאושרו או מספר יחידות הדיור שעתידות להיבנות.
אורנה אנג’ל היא אדריכלית, מומחית לקיימות ויו"ר התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל, המשלבת בין תכנון אדריכלי, ניהול ציבורי והובלת פרויקטים עירוניים רחבי היקף. כיהנה, בין השאר, כסגנית מתכנן מחוז ירושלים במשרד הפנים, כסמנכ”לית תכנון וקיימות בחברת שיכון ובינוי וכמנכ”לית אוצר מפעלי ים, שם הובילה את תהליך חידושו. פיתוחו ושימורו של נמל תל אביב. אנג’ל שימשה גם כדירקטורית בגופים ממשלתיים וציבוריים, בהם התעשיה האווירית וביטוח לאומי, והייתה שותפה לקידום יוזמות בתחומי התכנון, המרחב הציבורי והחברה. כיום פועלת לחיזוק מעמד האדריכלות בישראל, לקידום איכות התכנון ולשיפור המרחב הבנוי לטובת הציבור.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
יש משהו מעודד בתוכנית "סוויץ'" של משרד האנרגיה. בעולם שבו בני נוער נחשפים לאינספור תכנים חולפים, הבחירה ללמד אותם על אנרגיה, קיימות, התייעלות וחשיבה סביבתית היא החלטה נכונה וחשובה.
ישראל זקוקה לדור צעיר שמבין את הקשר בין צריכת חשמל, ביטחון אנרגטי, איכות הסביבה והכלכלה של המחר.
דני דנן הוא יזם ומנהל בתחום האנרגיה המתחדשת עם למעלה מ־18 שנות ניסיון בזירה הישראלית והאירופית. דנן הוביל לאורך השנים ייזום והקמה של פרויקטים סולאריים בהיקפים של עשרות מגהוואטים באיטליה בגרמניה ובישראל. כיום משמש מנכ"ל Green Tops, המתמחה בהקמת מערכות סולאריות מסחריות משולבות אגירה ובפיתוח פתרונות אנרגיה מתקדמים לשוק העסקי והפרטי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
"ימין ושמאל – רק חול וחולירע" (ויקטור חסון, מתוך הסרט "גבעת חלפון אינה עונה").
השיח הישראלי והעולמי שבוי בטרמינולוגיה מקטבת ולא-קונסטרוקטיבית. חלק מכך הוא שימוש בתוויות מניפולטיביות, הן בצורה של ניכוס (עצמי) והן בצורה של הדבקה (לאחרים).
ד"ר לאוניד (ליאון) גרשוביץ הוא תושב שלומי. בעל תואר PhD מאוניברסיטת ת"א, מתמחה בתולדות יהודי ברית המועצות. בוגר תכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית. במשך שנים שימש במגוון תפקידים במערך החינוך, בהם מורה ורכז תחומי דעת, תנ"ך והיסטוריה, מחנך בתיכון ומנהל תיכון. כעת מנחה באקדמיה ומרצה במכינות קדם-צבאיות.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני לא מוכנה לשאת על מצפוני הרג של שום ילדים בשום מקום יש מה להגיד על מה שעשו הפלסטינים ה7באוקטובר אבל נקמהחא לא מובילה לשום מקום נצטרך להידבר איתם. אבל כנראה,'יצטרכו להתחלף השליטים בשתי החברות. אפשר להידבר.היט דברים מעולם דבריו מעולם
מדויק. תודה!
כתבתי לפני כשבועיים ומתחבר למה שארע כחצי שעה לאחר צילום התמונה המצורפת למאמר:
בעקבות מאמרו של פרופ' יגיל לוי (הארץ, 20 באפריל) "כך פועלת תעשיית ההשמדה המדויקת", ואירועים אחרים בשני הספ"שים האחרונים, אני מנסה להכיל את המציאות ולייצר פרשנות אישית.
חושב שהמשך הפעילות של טייסי המילואים, עד עכשיו, שנה וחצי לתוך האימה הזו, מאשש את הטענה שלי שאחאות הנשק היא הכוח המניע העיקרי של הג'נוסייד.
שהרי תמיד ימצא נתניהו/בנט/גנץ/לפיד תורן, שר בטחון או רמטכ"ל בקריה שיתנו את ההוראות ויאמדו נזק אגבי.
"יש לי מעט מאוד אמון בממשלה. אבל עוד נותר בי אמון במערכת הצבאית, ובמיוחד בחיל האוויר. אני מכיר את האנשים שבוחרים את המטרות, שמחשבים את הנזק האגבי ומחליטים מה מדרגת הנזק האגבי של המטרה. בלי האמון הזה לא הייתי עולה לאף גיחה."
[ר' טייס F-16 במילואים, אצל א.משיח ור.שמעוני / הארץ, 17 באפריל]
חש שהאמון של הטייסים במפעיליהם בקריה שיאמדו באופן סביר "נזק אגבי" הוא קצה הקרחון, שהרי אין לטייסים פה מחיר כלכלי לשלם אלא רק חברתי וזהותי.
וכשהחברתי הוא הזהותי – אז זה מובן.
זה לא רק שהצבא הוא העם וכך נגזר הסנטימנט להרג – "כל מי שפוגשים זה אויב" (סא"ל ד', מפקד סיירת גולני בתדריך) ומחליק היטב בגרון של מתכנסי מדורות השבט המבועתים כבר שנה וחצי מול המסכים – זה אולי שבלי הצבא אין כלל עם. כי הצבא הוא הדבק היחיד.
והפיצול הזה למשימות, לפרגמנטים, שיגיל לוי מציין כתנאי לתיעוש ההשמדה המדויקת, מרפרר לרעיון של וילפרד ביון בדבר רכיבי הביתא בנפש התינוק – תחושות ראשוניות חסרות פשר והקשר, שרק הכלה ומשוב אימהיים יכולים לסייע לתינוק לקיים פונקציית אלפא – שתארגן אותם לכדי תובנות ראשוניות.
"רכישת היכולת לקיום פונקציית אלפא מאפשרת לאדם לחוות את מה שביון כינה לינק: חיבור בין רעיונות או אנשים המייצר חוויה רגשית משמעותית." [אתר "בטיפולנט"]
שיחה מאד מעניינת בנושא, עם הפסיכולוג דוד בנאי אפשר לשמוע בוולוג של ד"ר נלי שטיין.
רוצה לומר שאנשים – אולי חלק גדול מהחברה הישראלית עוד לפני 7/10, ועוד יותר לאחר "ההתקפה על החיבורים", על פונקציית אלפא, של 7/10 -שהחיבורים הפנימיים אצלם מועטים, מנוונים, פגועים – אולי יטו יותר לייצר חיבורים חיצוניים, עד כדי תלות קיומית.
כלומר עד כי לא יוכלו לעמוד בפני עצמם, כי אין שם די פונקציה מארגנת, כמו מחשבה.
ואם להסתכל על החברה – הפאשיזם (כמו המונותאיזם), שיש בו משהו מאד אינפנטילי, מפצל בין טוב מוחלט לרע מוחלט. וככל שהוא מתקדם, הוא מעצים את ההרס הזה של החיבורים הפנימיים, של המחשבה, ובונה מפלצת גדולה עם רצון אחוד, שכמעט כולם סרים לכבודה, לשיגיונותיה, לנקמותיה, לצמאון הדם שלה.
מפלצת רב-אדם שבהרמת דגל כחל"ב, בהפעלת מתג אחד, מריצה עיסה רופסת ודכאונית של עצמות ושרירים אחאים – אל הנשק, הרק"מ והמטוסים – לכדי פלוגה, גדוד, חטיבה, אוגדה – לרדוף, להשיג, "מפעילים אש, משמידים, מתקדמים הלאה" (שוב סא"ל ד') לקבור פרמדיקים בחול… כי זה ההומיאוסטאזיס – היות ביחד אחים לנשק נפשותינו מעונות לעד באושוויץ וידינו על ההדקים בעזה.
נראה שריצת האמוק, ביחד, רחוק ככל האפשר מאושוויץ, מחזירה אותנו לשם, כסוהרים ובהמשך כנידונים למוות. כי אין אותנו בבודדת. כי אין מחשבה, רק קטעי ניבים סתומים – שהצבא מתרגם לשפה אחת של קצוות – בריחה (כמו רבים בגולני ב 7/10, בזיקים ובנחל-עוז) – או אש נקם ושילם חסרת אבחנה, כמתואר למשל בהספד על סרן אברהם בן-פנחס, מ"מ שריון בחט' 401 , וכפי שבוצע בשמריז, חיים, טלאלקה, וביוסי שרעבי.
אחיו של יוסי, שרון שרעבי, בציטוט מצמית בראיון בהארץ: "לא מזמן הרציתי בראיון בטייסת, מולי ישב זה שלחץ על ההדק שהביא לקריסת המבנה שבו שהה יוסי. אמרתי לו שמשפחת שרעבי מחבקת אותו, אוהבת אותו, ושמבחינתנו הוא גיבור לאומי".
ב 18 במרס הגבתי לציטוט הנורא בעיניי הזה:
תקראו את שרון שרעבי, עכשיו מובן מדוע אין טייסים שמסרבים? איך תסרב ואתה תא בגופה של מפלצת שקמה על החיים, על המשפחה והאחאות הראשונית? ועוד תא מהמובחרים אתה, מהנשגבים שבהם, על כנפי הכסף רכובים.
תא לא עוצר לחשוב. הוא רק תן לו קרום חצי חדיר להיצמד לאחיו לנשק כדי להשתייך, ליישר קו, להיכנס ליעף הפצצה.
כלומר יש כאן סיפור מארגן אחד אין שני לו, שנכפה, למרות כל העובדות שמצטברות, על אכזריות הצבא, על הרג חטופים, על ייצור עשרות אלפי יתומים שהם דור העתיד של חמאס.
יש ספליט לשרת של טובים ורעים, ונשק להתאחות אליו בערגה.
ומי שמעז לערער, להציע גם מיסגור אחר, מסתכן באלימות.
דוגמאות להלוך הרוחות הזה, מהספ"ש הקודם, שחוויתי מקרוב: קללות ויריקות בצומת תפוח כלפי מפגינים נגד הכיבוש – מצד יתום ניר-עוז ואחרים, ודחיפות אלימות ומשיכות בשיער מצד אנשים ב"כולנו חטופים", כלפי מפגינים בשקט נגד הרג ילדים בעזה, ליד הקריה.
הקונפליקט האחרון הורגש אצלי עוד לפני ההתפרצות האלימה של אנשי "כולנו חטופים" עוד בישיבה/עמידה עם תמונות הילדים משך כשעה פלוס, בשקט, בזמן שהרמקולים והתופים של "כולנו חטופים" רועמים בקריאות ונאומים. שם שאלתי את עצמי – מה יותר אפקטיבי? מה בסוף עובד?
עינב צנגאוקר, כשעה לאחר התקיפה במוצ"ש 19/4 העלתה פוסט, ומתוכו: "בגין הוא המוקד של משפחות חטופים שבסך הכל מבקשות לקבל בחזרה את היקרים שלהן. אנחנו לא נאבקים בשום דבר אחר. הילד שלי שבוי כבר 561 ימים, וזה הדבר היחיד שעומד לנגד עיני. הדבר הכי חשוב לנו הוא להציל את היקרים שלנו שעוד אפשר להציל ולהביא לקבורה ראויה את החללים. התחושה עבורי היא שיש אנשים שמנסים לנצל את ההפגנה למסרים אחרים, על הגב של האהובים שלנו. "
ובספ"ש האחרון: בהפגנה בצומת תפוח, רוב המתנחלות שראו אותי מרכבן עומד עם תמונת הילד ההרוג, אימרן אל סאפי, הסיטו את המבט אחרי שניה או שתיים.
אבל אחת לא שתקה ולא הסבה את מבטה אלא קראה אלי:
" תעמוד עם תמונה של הבן שלך הלואי! זבל! "
כותבת פרופ' רגינה שוורץ בספרה "קללת קין / המורשת האלימה של המונותאיזם":
" שפע הוא חיסון נוסף לארס שביצירת זהות על ידי שלילה. הרעיון שזהות נבנית "כנגד" מרמז על מחסור, כאילו הזהות עצמה היא משאב מוגבל, ויש לבתר עבורה מרחב ולשמור עליה בקנאות, כמו על טריטוריה מוגבלת. אם לא היה מחסור בזהויות, אם ישראלים יכלו להיות גם מצרים, למשל, לא היה צורך במחוות אגרסיביות או הגנתיות לצורך הגנה על המרחב שלהן… "