על המצביא והמדינאי הרומי מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס – המוכר בכינויו "קאטו הזקן" – מספרים שהיה בעל מוניטין של אדם הגון, ישר וצנוע, שנאבק לשמר את הצניעות הרומית של ימי קדם, נהג לחלק את שלל המלחמה לחיילים הפשוטים ואהב לשבת עם פשוטי העם וללגום עימם מהיין הזול ביותר.

סביר להניח שלא היינו זוכרים אותו יותר מאלפיים שנה אחרי מותו, אלמלא מנהגו המנג'ס לסיים כל נאום בסנאט הרומי במשפט: "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו".

פרופסור דני גוטוויין הוא קאטו הזקן של השמאל הישראלי. אדם ישר וצנוע, שכבר עשרות שנים שב וחוזר ללא לאות, מכל במה, בכל אולפן, בכל הזדמנות ומול כל קהל, על הטענה שמדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית היא הדרך היחידה להילחם בסדר הפוליטי הנאו־ליברלי, שמכתיב את החיים והמוות בישראל בעשורים האחרונים ומבצר את שלטון בנימין נתניהו.

פרופסור גוטוויין הוא קאטו הזקן של השמאל הישראלי. אדם ישר וצנוע, שכבר עשרות שנים שב וחוזר ללא לאות על הטענה שמדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית היא הדרך היחידה להילחם בסדר הפוליטי הנאו־ליברלי

אומרים עליו שהוא מיושן, שהטענות שלו אינן רלוונטיות, שהוא מעלה על נס את העולם הסוציאליסטי של אתמול – שלא היה חף מפגמים – ושהוא לא מבין את המציאות הטכנולוגית, התקשורתית, הגלובלית והכלכלית שבתוכה אנחנו מתנהלים כיום.

גוטוויין מכיר את כל הטענות הללו. הוא שמע אותן אלף פעם וקרא אותן במאות תגובות מקטינות ברשתות החברתיות. הוא מגיב עליהן באותו חיוך קטן וחמוד שלו, ששמור למי שמבחינתו חוזרים על טענות לעוסות ולא מבינים שבכך הם למעשה משרתים את דורשי רעתם.

פרופ' דני גוטוויין, 2026 (צילום: אמיר בן־דוד)

בשמאל הישראלי, שעל פי גוטוויין איבד את דרכו ואת המצפן החברתי שלו – אנשי מפלגת העבודה ומרצ לשעבר, שהפכו כעת ל"הדמוקרטים" – מקשיבים לגוטוויין ומכבדים אותו. הוא נחשב לאחד מהוגי הדעות העקביים של המחנה, והוא גם אדם שקל לחבב. אבל גם שם חושבים כיום שהצעותיו אינן רלוונטיות לאתגרי העידן הזה.

גוטוויין מצידו משוכנע שבשמאל הישראלי פשוט לא יודעים לקרוא את המפה הפוליטית – ולכן מתנגשים בקיר בכל מערכת בחירות. והוא חושש שזה בדיוק מה שעומד לקרות גם במערכת הבחירות הדוהרת לעברנו כמשאית אשפה שאיבדה את הבלמים בירידה מירושלים.

היכן, לטענת גוטוויין, טועים מתנגדי הממשלה? למשל, בחשיבות המופרזת שייחסו – וממשיכים לייחס עד היום – ל"תיקי נתניהו" ולהשפעתם על התהליכים שעברו ושעוברים עלינו. בעיני גוטוויין, תיקי האלפים הם עניין שולי, כמעט זניח. והוא גם בטוח שיש לו תשובה לשאלת השאלות: מה צריך לעשות.

הטענה המרכזית של גוטוויין פשוטה בתכלית: נתניהו חותר בשיטתיות להפוך את ישראל ל"סקטוקרטיה" – מדינה המפוצלת לסקטורים ולמגזרים, שבה רק המגזרים הנאמנים לנתניהו זוכים מהמדינה לפיצויים ולהטבות

המִגזור הגדול

הטענה המרכזית של גוטוויין פשוטה בתכלית: ראש הממשלה נתניהו חותר בשיטתיות להפוך את ישראל ל"סקטוקרטיה" – מדינה המפוצלת לסקטורים ולמגזרים, שבה רק המגזרים הנאמנים לנתניהו נאמנות מוחלטת זוכים מהמדינה לפיצויים ולהטבות, בעוד כל היתר מופקרים לגורלם ולמדינה אין כל עניין בהם.

אפשר היה לראות זאת בצורה החדה והכואבת ביותר ביחס לחטופים ולזוועות בקיבוצים. גוטוויין מסביר שברית הסקטורים הזאת של נתניהו החלה להתגבש כבר לפני 15 שנה, בהשפעת המחאה החברתית של 2011. היא צברה תאוצה ב־2015, הואצה מאוד עם ההכרזה של יריב לוין על ההפיכה המשטרית ב־4 בינואר 2023, והיא כה יציבה עד שהצליחה לעמוד אפילו מול סדרת האסונות, המלחמות, ההרס והכאב שהם מנת חלקנו מאז שבעה באוקטובר 2023.

שר המשפטים יריב לוין מציג את ההפיכה במערכת המשפט, 4 בינואר 2023 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש 90)

"מה היה הטריגר? למה ממש בשבוע הראשון של הקמת הממשלה הודיעו על ההפיכה המשטרית? יש בזה היגיון, וההיגיון הזה מאוד פשוט. חייבים לקדם את האינטרסים של המגזרים שהם בסיס שלטונו של נתניהו: החרדים והמתנחלים".

ומי שמפריעים לעשות את זה הם שופטי בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה.
"בג"ץ והמשרדים והיועצים המשפטיים של המשרדים. משרד החינוך מתחיל לקטר על לימודי ליב"ה, ונוצר מתח הולך ומחריף.

"מעל כל זה מרחפת כל הזמן שאלת הגיוס. בית המשפט נותן להם עוד ארכה, ועוד חצי שנה, ועוד שלושה חודשים, והם לא מסוגלים לצאת מזה. מאחר שזה הבסיס ונתניהו דבק בו, יש לזה קשר ישיר לכל מה שהתפתח".

"המשפט של נתניהו הוא לא שחקן פה. זאת אחת הטעויות הגדולות ואחד מגורמי העיוורון של מחאת בלפור. משפט נתניהו לא היה שחקן. הוא רק סייע למגמה. זה היה בדיוק הפוך"

וזה כן מתחבר למשפט של נתניהו עצמו.
"לא! זו טעות. המשפט של נתניהו הוא לא שחקן פה. זאת אחת הטעויות הגדולות ואחד מגורמי העיוורון של מחאת בלפור. משפט נתניהו לא היה שחקן. הוא רק סייע למגמה. זה היה בדיוק הפוך".

אני לא מסכים איתך. החל מאבק על ראשו של נתניהו סביב כתבי האישום, ולפיכך הוא היה צריך לבצר עוד יותר את המגזרים שאיתו ולשלם להם מחירים גבוהים יותר.
"להפך. הגיוס, לימודי הליב"ה וההתנחלויות היו נושאים שהפריעו להם ממילא. אתה זוכר את מוטי יוגב עם 'צריך להרים D9 על בג"ץ'? יריב לוין מדבר על זה מ־2009, בנאום הראשון שלו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום הראשון של עדותו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, 10 בדצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש 90)

"כל מי שבוחן את זה במחקר רואה שיש טיוטות, נגיד של אביעד בקשי, כבר ב־2010 וב־2011. למשפט נתניהו אין שום חשיבות בעניין הזה. גם אם לא היה משפט, הבעיה הייתה נשארת אותה בעיה. המשפט רק הקל על החיבור, כי הוא הוסיף את טענת ה'דיפ סטייט' והרדיפה האישית".

טענת "תראו איך רודפים ראש ממשלה מהימין".
"בדיוק. אבל גם אם נתניהו היה זך כשלג, עדיין היינו באותה נקודה".

רק שלא בטוח שהם היו הולכים על זה באותה עוצמה ובאותה מהירות.
"הם היו הולכים על זה באותה עוצמה, משום ששלטון נתניהו מושתת על הטבות מגזריות ועל מנגנוני פיצוי מגזריים. כך הוא מייצר תמיכה: חרדים, מתנחלים וגם גרעינים תורניים, שזה מנגנון פיצוי פר־אקסלנס".

"צריך לעשות הפרדה בין גילויים פוליטיים לבין השיטה עצמה. שיטת מנגנוני הפיצוי היא ההברקה הפוליטית של הליכוד"

נתניהו לא המציא את מנגנוני הפיצוי האלה.
"הוא המציא".

השיח סביב הגיוס וההטבות לחרדים ולמתנחלים היה קיים גם בממשלות שנות ה־90.
"צריך לעשות הפרדה בין גילויים פוליטיים לבין השיטה עצמה. שיטת מנגנוני הפיצוי היא ההברקה הפוליטית של הליכוד".

תסביר.
"היום הסיטואציה במדינת ישראל בנויה על כך שהתקציבים האזרחיים נמוכים בכ־180 מיליארד שקל בשנה בהשוואה למדינות ה־OECD. עזוב כרגע את המלחמה – מנוהלת פה מדיניות צנע מטורפת. זה אומר שמדינת ישראל משקיעה פחות בחינוך, בבריאות וברווחה.

תושבי אופקים מצביעים בפריימריז של הליכוד, 17 באוגוסט 2026 (צילום: לירון מולדובן/פלאש90)

"ההוצאה הלאומית מורכבת משני חלקים: ציבורית ופרטית. ההוצאה הציבורית בישראל היא מהנמוכות ב־OECD, בעוד שההוצאה הפרטית היא מהגבוהות".

עם מיליון ביטוחים פרטיים, בתי ספר פרטיים וכל זה.
"בדיוק. נתניהו מנהל ככה את הנאו־ליברליזם הישראלי, אבל זה התחיל הרבה לפניו: ישראל מתנהלת מ־77' במהפכה נאו־ליברלית, שהחלה אצל בגין. בניגוד לאגדות שמספרים, בגין עצמו היה נאו־ליברל. תמיד אומרים ששמחה ארליך עסק בכלכלה ובגין לא הבין בזה, אבל אני טוען הפוך: בגין נתן את האוקיי למהפכה הנאו־ליברלית והיה המחולל שלה".

כי הוא רצה לרסק את ההסתדרות ואת הקיבוצים שעמדו מולו.
"הליכוד עלה עם שאיפה לרסק את מדינת הרווחה, בדיוק כמו מרגרט תאצ'ר. כשאתה מדבר על ריסוק ההסתדרות, אתה מדבר על קופת חולים, על 'משען', על קופות הפנסיה. בגין, כמו נאו־ליברלים אחרים בעולם, חשב שמדינת הרווחה משרתת את השמאל ולכן פעל לרסק אותה.

"הייתה להם בעיה: הציבור שבחר בהם השתייך למעמדות הנמוכים, והייתה אופוזיציה פנימית חזקה בתוך חרות – דוד לוי, משה קצב, דוד מגן ואחרים. הליכוד מראשית דרכו ניהל מדיניות שפוגעת במעמדות הנמוכים"

"הייתה להם מדיניות ברורה של הרס חברת העובדים וקיצוץ תקציבי הרווחה והסובסידיות. אלא שהייתה להם בעיה: הציבור שבחר בהם השתייך למעמדות הנמוכים, והייתה אופוזיציה פנימית חזקה בתוך חרות – דוד לוי, משה קצב, דוד מגן ואחרים. הליכוד מראשית דרכו ניהל מדיניות שפוגעת במעמדות הנמוכים".

שהם בסיס הכוח שלו.
"זו ליבת הסתירה של הימין הישראלי מ־77' ועד ימינו. כדי להתגבר על הסתירה הזאת, פותחה שיטה פוליטית משוכללת של מנגנוני פיצוי: התנחלויות, חרדים, ובשנים האחרונות נוספו הגרעינים התורניים ומנגנון ה'נאמנות'. ערים שנאמנות לנתניהו מקבלות תקציבים, וערים שלא – מופקרות. דימונה מקבלת; קריית שמונה, שלא בחרה במועמד הרצוי, מופקרת בעיצומה של מלחמה.

"הפער הזה, של 180 מיליארד שקל בשנה בתקציבים האזרחיים מול ה־OECD, שווה בערך לכל תקציבי החינוך, הבריאות והרווחה של מדינת ישראל. ביחד".

מנחם בגין נואם בוועידת תנועת החרות ב־1970 (צילום: IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

ומי שלא מקבל את זה, משלם מהכיס.
"השכבות המבוססות מממנות חינוך ובריאות פרטיים מהכיס ומקטרות על יוקר המחיה. אבל מה קורה בשכבות החלשות, שלא יכולות לשלם? להן הימין מספק מנגנוני פיצוי".

על העיוורון

על פי גוטוויין, מנגנוני הפיצוי האלה, שרבים מהם סמויים מהעין ונקברים בכל מיני סעיפי תקציב יצירתיים, הם־הם ההסבר המרכזי לדפוסי ההצבעה הקשיחים בישראל. והם גם אלה שמסבירים היטב את מה שנתפס בטעות בקרב מפלגות האופוזיציה כ"אנומליה פוליטית", המגולמת במשפט הידוע "נתניהו דופק אותם והם ממשיכים להצביע לו".

התפיסה הזאת מולידה את ההתנשאות כלפי ה"כת" וה"עדר" – בלי להבין את המנגנונים המתוחכמים שיצרו את המציאות הזאת וביצרו אותה. גוטוויין חוקר את הנושא כבר שנים ועורך כעת ספר חדש, שבו הוא יראה כיצד המנגנון הזה עיצב את כל מערכות הבחירות בישראל מ־1977 ועד 27 באוקטובר 2026.

"מאחר שלא מדובר בחלוקה לעשירונים, אשכולות 4–7 מהווים למעלה ממחצית מהציבור. כל עוד הם נהנים ממנגנוני הפיצוי הללו – השלטון נשמר. לכן אין ולא צריך להיות כאן שום מקום לפליאה"

כל מה שצריך לעשות כדי להבין את זה, הוא אומר, הוא פשוט להתבונן בדפוסי ההצבעה על פי החלוקה הישראלית לאשכולות חברתיים־כלכליים – האשכולות שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומנתחים את הרמה החברתית והכלכלית של יישובים ורשויות מקומיות על פי קריטריונים שונים: דמוגרפיה, השכלה, תעסוקה, רמת חיים ועוד.

גוטוויין: "המנגנון הזה יצר דפוס הצבעה מובהק ועקבי בישראל. אשכולות 8–10, האשכולות המבוססים ביותר, מצביעים בעיקר למרכז–שמאל. אשכולות 4–7 מצביעים ברובם לימין ולמפלגות הדתיות. אשכולות 1–3, היישובים העניים ביותר, מצביעים ברובם למפלגות החרדיות והערביות.

שר המשפטים יריב לוין והשרה אורית סטרוק בטקס השבעת השופטים בבית הנשיא בירושלים, 10 באפריל 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"מאחר שהרי לא מדובר בחלוקה לעשירונים, אשכולות 4–7 מהווים למעלה ממחצית מהציבור. כל עוד הם נהנים ממנגנוני הפיצוי הללו – השלטון נשמר. לכן אין ולא צריך להיות כאן שום מקום לפליאה. הקבוצות הללו נהנות ממנגנוני הפיצוי.

"במקביל פותח מנגנון חדש יחסית: הגרעינים התורניים. אורית סטרוק ומשרד ההתיישבות מתקצבים גרעינים שמקבלים הטבות משמעותיות בדיור, בחינוך ובתעסוקה עירונית. מאחר שהשירותים העירוניים מופרטים, הגרעינים מתחרים על מכרזים ומייצרים לעצמם מקומות עבודה ומעטפת שאינה ניתנת לאזרח רגיל.

"מתוך אותו בור תקציבי של 180 מיליארד שקלים בחסר אזרחי שדיברנו עליו, המגזרים המאורגנים – החרדים, ההתנחלויות והגרעינים התורניים – מושכים נתח לא פרופורציונלי ומשפרים את מצבם.

"הציבור של מצביעי השמאל עיוור לחלוטין. ולכן הוא לא מבין איך קרה שאחרי 7 באוקטובר נתניהו בעצם הפסיד עשרה מנדטים בלבד"

"התוצאה היא שלכל השאר נשאר הרבה פחות, בעוד עשירונים 8–10 נאלצים לממן את עצמם באופן פרטי או לספוג הידרדרות ברמת החיים. הציבור הזה – של מצביעי השמאל – עיוור לחלוטין. ולכן הוא לא מבין איך קרה שאחרי 7 באוקטובר נתניהו בעצם הפסיד עשרה מנדטים בלבד".

זאת אחת השאלות הגדולות של תקופתנו.
"התשובה מאוד פשוטה: אנשים לא מצביעים על ביטחון, ואנשים לא מצביעים על בית משפט – הם מצביעים על ביטחון חברתי.

"תראה מה קורה עכשיו: איזנקוט לקח אליו את שאול מרידור – נציג מובהק של הנאו־ליברלים! מה יש להם להבטיח? כל מה שיש להם להבטיח זה 'אנחנו ניקח מהחרדים'. אבל בזה אתה לא בונה שום דבר. יש פה עיוורון כפול של כל האוכלוסייה הזאת, מהדמוקרטים ועד איזנקוט".

שאול מרידור מגיש את רשימת המועמדים של מפלגת ישר! בראשות גדי איזנקוט לוועדת הבחירות המרכזית במשכן הכנסת, 7 בספטמבר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אז לשיטתך, האשכולות הנמוכים אומרים: "המצב הזה של המגזור משפר את מצבנו מול אשכולות 8–10, כי אנחנו מקבלים מנגנוני פיצוי"?
"בדיוק! זה כל מה שאני טוען. הם מצביעים לימין כי הוא משפר את מצבם באופן אמיתי. ההצבעה שלהם לימין איננה תודעה כוזבת, אלא חישוב מושכל".

מה צריך היה לעשות מי שרוצה לעמוד מולם?
"נקודת המוצא של כל הדיון צריכה להיות הפער של 180 מיליארד שקל מול דפוס הצבעה קשיח. המעמדות הנמוכים תומכים בימין, כי מנגנוני הפיצוי מעניקים להם סיוע במקום שבו אין מדינת רווחה. ומה עושה השמאל–מרכז? מגדיר את עצמו 'ממלכתי'. מה זה ממלכתי? נגד מגזרים. אבל אם אני נהנה מהסיוע המגזרי, ואתה מדבר איתי על ממלכתיות ועל ביטול המגזרים – אתה מאיים עליי.

"אותו דבר לגבי שלום: ההתנגדות למשא ומתן נובעת גם מעניין מעמדי קלאסי. קודם כול, כי שוללים את ההטבות שיש בהתנחלויות. שנית, תסביר לי מדוע מנגנון השנאה חזק באשכולות 4–7 יותר מאשר ב־8–10? למה באשכולות הגבוהים אפשר להתפעל ממנסור עבאס ומיואב סגלוביץ, ולמטה לא?"

"הבורגנות הימנית צריכה את הדמוקרטיה כחלק מאורח החיים שלה: 'יש לי כסף, אל תתערבו לי בחיים'. בנט זיהה את הנתק הזה כבר בבחירות הקודמות"

מאי גולן תגיד לך: "המהגרים יושבים בשכונות העוני, ואתם, שגרים בווילות ברעננה ובהרצליה ובעומר, לא אכפת לכם, אז קל לכם להיות אוניברסליים".
"ויש צדק בטענה הזאת! השמאל היה צריך לפתור את בעיית המהגרים ולא להתעלם ממנה. הימין יצר את אי־השוויון, אבל הוא לפחות היה מודע לבעיה שהוא יצר ופיתח מנגנוני פיצוי, בזמן שהשמאל לא עשה כלום.

"במחאה של שקמה ברסלר וההייטקיסטים נגד המהפכה המשפטית לא נאמרה מילה אחת על שוויון. ואני חוזר וטוען שאין דמוקרטיה בלי שוויון. אבל הם רק דיברו על 'אנחנו הנאורים והקמנו את המדינה', בלי להבין שכל ההפיכה המשטרית נועדה למסד את ההסדרים המגזריים ולהוציא אותם מפיקוח בג"ץ, כדי שהם יוכלו להמשיך לשמש כמנגנוני פיצוי".

שקמה ברסלר נואמת בהפגנה נגד הממשלה מול הכנסת בירושלים, 31 במרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המחאה בלמה את זה חלקית.
"היא בלמה את זה סביב ליל גלנט רק בגלל שהבורגנות הימנית באשכולות 8–10 – כ־20% מהימין – עברה לצד המחאה. עשרת המנדטים שנתניהו איבד הלכו לאיבוד כשהבורגנות הזאת הבינה שההפיכה המשטרית מאיימת עליה. הבורגנות הימנית צריכה את הדמוקרטיה כחלק מאורח החיים שלה: 'יש לי כסף, אל תתערבו לי בחיים'. בנט זיהה את הנתק הזה כבר בבחירות הקודמות".

נתק מול מה?
"מול הסדר המגזרי, ומול העובדה שאין כלכלת שוק נקייה אלא מדינה שמתערבת לטובת מגזרים ספציפיים. המתנחלים מצידם הפכו למגזר שצמח מהאשכולות הנמוכים ועלה למעלה, והגרעינים התורניים החרד"ליים משתמשים בהחמרה דתית כדי לייצר לעצמם מנגנון תקציבי ייחודי וכיתות קטנות יותר.

"בנט מזהה את זה עכשיו. בסרטוני ה'פרלמנטים' שהוא עושה ברחבי הארץ, 80% מהשאלות שמופנות אליו עוסקות בכלכלה, ביוקר המחיה ובביטחון חברתי – לא בנושאים מדיניים.

"השכבות המבוססות יכולות להרשות לעצמן לדבר על שלום ועל זכויות אדם לא משום שהן נאורות או מוסריות יותר, אלא משום שיש להן קיום יציב וביטחון חברתי, שמאפשרים להן להתבונן בעולם בצורה ביקורתית ואמפתית"

"השכבות המבוססות יכולות להרשות לעצמן לדבר על שלום ועל זכויות אדם לא משום שהן נאורות או מוסריות יותר, אלא משום שיש להן קיום יציב וביטחון חברתי, שמאפשרים להן להתבונן בעולם בצורה ביקורתית ואמפתית מבלי לחשוש לקיומן.

"לעומת זאת, עבור מי שנתון במלחמת הישרדות כלכלית יום־יומית מול הממסד, הימין מציע תמונת עולם תואמת: החיים הם ג'ונגל ומאבק מתמיד. אם אתה רוצה לשנות את החברה, הדרך היחידה היא להעניק לאנשים ביטחון חברתי ומדינת רווחה שתספק חינוך ובריאות שוויוניים".

מחאה נגד יוקר המחיה, 26 במאי 2026 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

המעמד הקורס

גוטוויין בן 73. הוא פרופסור בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. התפיסות שלו, כפי שקל לזהות מדבריו, הן מרקסיסטיות במהותן. ההוויה היא שקובעת את התודעה. דברי ימיה של החברה הם דברי הימים של מלחמת המעמדות.

ב־2015 עמד גוטוויין במרכז הפרק השלישי של הסדרה "מגש הכסף" של דורון צברי ושלי, וכבר אז, לפני יותר מעשור, תיאר בצורה דומה למדי את "תאוריית המגזרים" שהחל לפתח כמה שנים קודם לכן, ושעליה הוא חוזר מאז כמו קאטו הזקן.

גיא רולניק, גיבור הפרק הראשון של "מגש הכסף", מתמקד בשנים האחרונות בהשפעה ההרסנית של הרשתות החברתיות על הפוליטיקה הישראלית והעולמית. גוטוויין – אולי זה גם עניין של גיל, של אורח חיים ושל מזג אישי – אינו מייחס לנושא חשיבות כה גדולה.

"המלחמה יצרה את המעמד החדש הזה. מילואימניקים, משפחות שאיבדו עסקים, מפונים, סטודנטים שנפגעו כלכלית אנושות. מאחר שהם לא מגזר מובהק, המדינה לא שם בשבילם. אין להם שום מנגנון פיצוי"

"הרשתות הן רק אמצעי, כמו שהעיתונות הפופולרית הייתה פעם. כלים שיודעים להדהד שנאה היו תמיד. השאלה היא איך אתה מוריד את הצורך בהם. הרעל שמפיקות הרשתות נקלט על מצע של אי־שוויון, והוא נקלט באופן דיפרנציאלי אצל קבוצות חברתיות שונות".

הרשתות הן הרבה יותר מזה. אם נער או נערה בני 12 צורכים היום את כל הידע שלהם דרך סרטוני טיקטוק שמציגים מציאות מעוותת ומשרתים אינטרסים סמויים, בעזרת אלגוריתמים שמעוצבים בדיוק למטרה הזאת, אתה במציאות שונה לחלוטין.
"הטיעונים האלה לא עומדים. העובדה הפשוטה היא שעדיין יש הבדל בדפוס ההצבעה בין מעמדות שונים – כשכולם צורכים טיקטוק וחשופים לאותן רשתות. את ההבדל הזה חייבים להסביר".

מפגינים מוחים בצומת עמיעד נגד טיפול הרשויות באזרחים שפונו מבתיהם בצפון הארץ ולמען שחרור החטופים המוחזקים ברצועת עזה, 26 בדצמבר 2023 (צילום: jalaa marey / AFP)

גוטוויין מעדיף למקד את המבט בתופעה חדשה, שנוספה לחיינו בשלוש השנים האחרונות, ושמבחינתו יכולה להיות המפתח לשינוי בבחירות הקרובות: עלייתו של מעמד חדש שגוטוויין מכנה "המעמד הקורס".

"המלחמה יצרה את המעמד החדש הזה. מילואימניקים, משפחות שאיבדו עסקים, מפונים, סטודנטים שנפגעו כלכלית אנושות. מאחר שהם לא מגזר מובהק, המדינה לא שם בשבילם. אין להם שום מנגנון פיצוי.

"השמאל–מרכז כיום, מגנץ ועד לפיד ואיזנקוט, לא יודע לדבר איתם. הם מציעים נאו־ליברליזם של שוק חופשי תחרותי ונקי. ממול, נתניהו מציע נאו־ליברליזם מגזרי, שיש בו מנגנוני פיצוי לקבוצות הבסיס שלו. במאבק בין שני המודלים הללו – הנאו־ליברליזם המגזרי תמיד ינצח את הנאו־ליברליזם הטהור.

"אם המרכז–שמאל ימשיך להציע רק 'ממלכתיות' ושלטון חוק ללא תוכן סוציאלי, הוא יישאר תקוע באותו שוויון פרלמנטרי עקר של כ־53 מנדטים לכל גוש"

"ההפרטה היא זו שמייצרת שחיתות אינהרנטית, כי ברגע שהמדינה מפריטה משאבים ציבוריים – תחבורה, רווחה, משאבי טבע – נוצר בהכרח מאבק על השאלה למי לחלק את הזיכיונות והתקציבים. לקראת הבחירות הקרובות, אם המרכז–שמאל ימשיך להציע רק 'ממלכתיות' ושלטון חוק ללא תוכן סוציאלי, הוא יישאר תקוע באותו שוויון פרלמנטרי עקר של כ־53 מנדטים לכל גוש.

"קיימים שני מוקדים שיכולים לשנות את התמונה לחלוטין: המעמד הקורס – כל אנשי המילואים, המפונים ובעלי העסקים שנפגעו אנושות מהמלחמה והמדינה הפקירה אותם לבירוקרטיה שוחקת. אם תקום מנהיגות שתציע להם רשת ביטחון ושיקום טוטאלי – הם עשויים להכריע את הכף.

תושבי קריית שמונה ובעלי עסקים מקומיים חוסמים את הכניסה לעיר במהלך הפגנה בדרישה לסיוע כלכלי מהמדינה, 16 בדצמבר 2025 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

"וחייבים כל הזמן לשים לב לדפוסי ההצבעה של האוכלוסייה באשכולות 4–7. יש שם ציבור שנשחק תחת שלטון ה'נאמנות' המגזרי ומחפש אלטרנטיבה שאינה התנשאות מוסרית של 'אנחנו נאורים ואתם לא', אלא השקעה ממשית בחינוך, בבריאות וברווחה ציבורית שוויונית.

"לדמוקרטים יש נבחרת שמסוגלת להוביל מדיניות סוציאל-דמוקרטית – כמו נעמה לזימי, גלעד קריב, משה רדמן, יאיא פינק ואבי דבוש – אבל המפלגה תקועה בעבר וחוזרת על הטעויות של העבודה, מרצ והמחאה. במקום להציע שבירה של המגזור לטובת חינוך ציבורי איכותי לכולם, הם שוב נגררים לפתרונות סרק כמו הקמת זרמי חינוך ייעודיים.

"אני מציע לא להתרגש מהסקרים. הם רק מראים את מה שקיים כרגע. מנהיגות פוליטית אמיתית צריכה לייצר את מה שעדיין לא קיים. דיבור ישיר על ביטחון חברתי ומדינת רווחה הוא הדרך היחידה להביא לשינוי של ממש".

"אני מציע לא להתרגש מהסקרים. הם רק מראים את מה שקיים כרגע. מנהיגות פוליטית אמיתית צריכה לייצר את מה שעדיין לא קיים. דיבור ישיר על ביטחון חברתי ומדינת רווחה הוא הדרך היחידה להביא לשינוי של ממש"

תלמדו מבן גביר

אם מה שנאמר כאן עד כה יקומם מצביעי שמאל רבים, הדברים הבאים כבר ממש ירתיחו אותם. גוטוויין מציע לכולם ללמוד מאיתמר בן גביר איך עושים פוליטיקה אפקטיבית בישראל.

"בן גביר, מעבר לפרובוקציות, לטיקטוק ולהיותו עבריין – מבחינת ההבנה והעומק הפוליטי, הוא לוקח את כולם בהליכה. כי הוא ממגזר את הפריפריה.

"קח למשל את עניין חלוקת הנשק. אנשים חושבים שנשק זה רק תגובה למלחמה. בפועל, בן גביר הוריד את הסטנדרטים לקבלת נשק: פעם היית צריך להיות רובאי 07 ומעלה, מה שחסם אנשי מפקדה, כמוני".

המפכ"ל דני לוי לוחש באוזנו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, 9 באפריל 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

ולמה זה חשוב לי כשאני אדם עני שנאבק על הקיום?
"כשאתה גר בפריפריה ונוסע בכבישי הגליל, יש לך תחושת ביטחון גבוהה יותר כשיש אקדח לצידך. ובן גביר הוריד את הרף ואמר לציבור הזה: 'גם אתם בני אדם. גם לכם מגיע. אני רואה אתכם'.

"הדבר השני שלא מסתכלים עליו מספיק: בן גביר היה הראשון שנלחם על העלאת שכר השוטרים. שוטרים הם קבוצה בעלת שכר נמוך. הוא האדם היחיד במערכת שדאג להם. השוטרים מרגישים שבן גביר הוא האיש שלהם, כי הוא דאג ליכולת הקיום שלהם".

אבל אם אני תושב שכונת מצוקה ואני לא שוטר – מה בן גביר נתן לי, חוץ מלהגיד שהוא גבר־גבר ש"מראה לערבים מה זה"?
"הוא התבונן באנשים האלה וראה אותם, והם מעריכים את זה. מבחינתם, היום הוא עשה את זה לשוטרים, מחר הוא יעשה את זה לעובדי הניקיון בעירייה".

"הוא (בן גביר) התבונן באנשים האלה וראה אותם, והם מעריכים את זה. מבחינתם, היום הוא עשה את זה לשוטרים, מחר הוא יעשה את זה לעובדי הניקיון בעירייה"

ונראה שהצעירים, מתבגרי הקורונה ושבעה באוקטובר, שיצביעו השנה לראשונה, הולכים איתו בהמוניהם.
"השאלה היא שוב: למה אנחנו, ממעמדנו באשכולות 8–10, רואים בו פשיסט מוחלט, בעוד שמישהו באשכולות 4–7 רואה בו תופעה מבורכת? זה לא כי אנחנו מוסריים או נאורים יותר. זו הטעות הגדולה. זה העיוורון.

"זה קורה כי הביטחון החברתי שלנו מובטח. זה לב הסיפור כולו. זה בדיוק מה שהבין רוזוולט כשהוא יזם את הניו דיל בארה"ב בשנות ה־30".

תושבי קריית שמונה חוסמים את הכניסה לעיר במחאה על הזנחת המדינה את יישובי הצפון אחרי המלחמה, 16 בדצמבר 2025 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

אז לסיום: ישראל צריכה ניו דיל משלה?
"ישראל צריכה ניו דיל שממוקד בבניית מדינת רווחה, שתספק שוויון הזדמנויות וביטחון חברתי אמיתי. חשוב לזכור שבימין יש מי שמסתייג מנתניהו בגלל היסוד הדכאני שקיים במנגנוני הפיצוי. אלה מגיעים גם עם תלות, ענישה, קיום ברמה נמוכה. אלו הם המנדטים שנגרעו מהליכוד ואפשרו בזמנו את הקמת ממשלת השינוי. אלו הם המנדטים שנגרעו מנתניהו מאז הבחירות הקודמות.

"חלקם מצביעי ימין באשכולות הגבוהים שהצטרפו למחאה; חלקם מצביעי ימין באשכולות 4–7 שמחפשים חלופה למנגנוני הפיצוי; חלק מהם שייך ל'מעמד הקורס'. אם השמאל לא יציע להם חלופה כלכלית – חלקם יחזור ויצביע לנתניהו ולימין, גם אם תוך 'סתימת האף'. אלו עלולים להיות המנדטים שיכריעו את הבחירות הקרובות".