דונלד טראמפ ודאי מביט לאחור על תחילת שנת 2026 באנחה נוסטלגית. נשיא ארצות הברית קיבל אז את השנה החדשה במסיבה מפוארת במאר-א-לאגו, המועדון הפרטי והאקסקלוסיבי שלו בפלורידה, שאליה נהרו אורחים רמי דרג כמו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו והמיליארדר האמירתי חוסיין סג'וואני.

במסיבה ביצע הראפר ואנילה אייס את להיטו "Ice, Ice, Baby", בזמן שצייר מהיר רשם בשידור חי דמות של ישו. מכיוון שישו עצמו לא נכח כדי להתכבד במשימה, טראמפ הבטיח לחתום בעצמו על הציור, ואז מכר אותו אישית במכירה פומבית תמורת 2.75 מיליון דולר.

השנה הראשונה של הקדנציה השנייה של הנשיא התנהלה, במיידה רבה, בדיוק לפי התוכנית. טראמפ הרכיב קבינט של נאמנים מוחלטים, חתם במאה הימים הראשונים לכהונתו על יותר צווים נשיאותיים מכל נשיא אמריקאי אחר בהיסטוריה, והפעיל את משרד המשפטים כנשק נגד אויביו מבית.

דונלד טראמפ ודאי מביט לאחור על תחילת שנת 2026 באנחה נוסטלגית. אחרי שהשנה הראשונה של הקדנציה השנייה שלו התנהלה בדיוק לפי התוכנית, נראה היה שהגיע לשיא כוחו, אבל מאז דברים החלו להידרדר

ביוני 2025 הוא הורה על הפצצת מתקני הגרעין של איראן, ובה בעת המשיך לשחק את דמות המדינאי הדגול, זה שמסוגל לסיים את כל מלחמות העולם בהינף יד. הוא אפילו חולל שינוי אווירה דרמטי בעמק הסיליקון: האנשים העשירים בעולם טסו כעת בהמוניהם לבית הלבן רק כדי "לנשק את הטבעת".

הנשיא דונלד טראמפ והגברת הראשונה מלניה טראמפ מגיעים לחגיגות ערב השנה החדשה במועדון מאר-א-לאגו שלו בפאלם ביץ', פלורידה. 31 בדצמבר 2025 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

ואז, ב-3 בינואר, השיק טראמפ את מבצע "נחישות מוחלטת". הצבא החזק בעולם הסתער על קראקס כדי ללכוד את מנהיג ונצואלה, ניקולס מדורו.

המבצע היה נועז ומרשים ללא ספק. הוא גם היה בלתי חוקי בעליל, בלתי חוקתי, וחסר כל תועלת אסטרטגית ארוכת טווח. אבל מבחינת טראמפ, זו הייתה הפגנת כוח מאששת והכרחית.

מבצע "נחישות מוחלטת" ללכידת מדורו היה נועז ומרשים ללא ספק. הוא גם היה בלתי חוקי בעליל, בלתי חוקתי, וחסר כל תועלת אסטרטגית ארוכת טווח. אבל מבחינת טראמפ, זו הייתה הפגנת כוח מאששת והכרחית

באיחור מה, הוא התחיל להבין את מלוא היקפו של הכוח האדיר הנתון בידיו כמפקד העליון של ארצות הברית – שהרי מה הטעם בכוח אם אי אפשר להפעיל אותו בפועל?

טראמפ לא יכול היה שלא לשים לב לעובדה שמעשיו הקיצוניים עוררו תגובת נגד מוגבלת מאוד, הן בארצות הברית והן בעולם. מדורו היה דיקטטור מושחת ללא בעלי ברית של ממש, ומעצרו לא עשה הרבה מעבר למתן דוגמה נוספת לחלל ההולך וגדל במשפט הבינלאומי.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ה-CIA ג'ון רטקליף עוקבים בחדר מצב באחוזת מאר-א-לאגו אחר המבצע הצבאי ללכידת נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו בקראקס, 3 בינואר 2026 (צילום: Molly Riley/The White House via AP)

טראמפ, ששאב עידוד מהצלחת המהלך, הציע להשתלט בשלב הבא על גרינלנד – טריטוריה ריבונית דנית. זה היה איום שהיה עלול לרסק לחלוטין את ברית נאט"ו, הברית הצבאית הגדולה והחשובה בעולם.

טראמפ, ששאב עידוד מהצלחת המהלך, הציע להשתלט בשלב הבא על גרינלנד – טריטוריה ריבונית דנית. זה היה איום שהיה עלול לרסק לחלוטין את ברית נאט"ו והיה הנושא העיקרי שהעסיק את הפורום הכלכלי העולמי

כאשר מנכ"לים ומנהיגים מרחבי העולם התכנסו בשווייץ לפורום הכלכלי העולמי בהמשך אותו חודש, כמעט שלא היה נושא אחר לדבר עליו במסדרונות. האם הוא יעשה זאת או לא? בפי כולם היה רק שם אחד: טראמפ, טראמפ, טראמפ.

תעשייה משגשגת של לוביסטים החלה לחלק עצות יקרות פז – כיצד לנווט מול ממשל שריכז כוח רב כל כך בידיו של אדם אחד. ההמלצה הנפוצה והיעילה ביותר הייתה שילוב מנצח של חנופה ומתנות.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מגיע לישיבת מועצת השלום במהלך הכינוס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, 22 בינואר 2026 (צילום: Mandel NGAN / AFP)

ייתכן שטראמפ עוד יביט לאחור על אותם ימים מסחררים של תחילת השנה, ויראה בהם את התקופה שבה הגיע לשיא השפעתו העולמית. אבל מאותו רגע, הדברים החלו להידרדר.

אין זה מפתיע להגיע לשיא ואז לרדת ממנו; זה קורה לכל אדם ולכל אימפריה. אבל טראמפ – שכיום מתעניין הרבה יותר באולמות נשפים ובבריכות שחייה מאשר בפרס נובל לשלום שעבורו עשה לובינג אינטנסיבי רק לפני שנה – יכול להאשים רק את עצמו בכך שהפך, מוקדם מהצפוי, למשהו שמזכיר נשיא ברווז צולע.

אין זה מפתיע להגיע לשיא ואז לרדת ממנו, אבל טראמפ, שרק לפני שנה עשה לובינג אינטנסיבי לפרס נובל לשלום, יכול להאשים רק את עצמו בכך שהפך מוקדם מהצפוי לנשיא ברווז צולע

הסיבה המרכזית לכך היא ללא ספק החלטתו הפזיזה לצאת בחודש פברואר למלחמה כוללת נגד איראן. יותר משישה חודשים לאחר פרוץ הקרבות, העימות הזה רוקן משאבים אמריקאים חיוניים, הזניק את יוקר המחיה, והפך את טראמפ לאחד הנשיאים הכי פחות פופולריים מאז החלו המדידות בארצות הברית.

בקדנציה שנייה שהתאפיינה עד כה במעט מאוד הדלפות, פקידי קבינט בכירים – שהיו פעם נאמנים לו באופן עיוור – מספרים כעת בחשאי לעיתונאים שהבוס שלהם התעלם במופגן מחששותיהם בנוגע לניסיון היומרני לחולל חילופי שלטון באיראן.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עם שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו וראשת סגל הבית הלבן סוזי ויילס בחדר המצב באחוזת מאר-א-לאגו בפאלם ביץ', פלורידה, במהלך המתקפה המשולבת עם ישראל על איראן, 28 בפברואר 2026 (צילום: חשבון ה-X של הבית הלבן)

המלחמה פגעה, כמעט ללא תקנה, בארגז הכלים של מדיניות החוץ של טראמפ. כשהוא סובל ממחסור חמור הן בטילים התקפיים והן בטילים הגנתיים, טראמפ כבר אינו יכול לנופף באפשרות לשנות את הדינמיקה בשדה הקרב באוקראינה (עימות שהוא עצמו הבטיח לסיים בתוך יום אחד בלבד), או לספק הרתעה הולמת ואמינה מול שאיפותיה של סין בטייוואן.

המציאות הקשה של בסיס תעשייתי איטי וכבד תגביל מעתה משמעותית את יכולתו להקרין כוח ברחבי הגלובוס. האינפלציה מבית – שהוחמרה תחילה בגלל מדיניות המכסים שלו, ואחר כך בעקבות השפעת המלחמה על מחירי הדלק – תגביל באופן ניכר את שיקול הדעת שלו בתוך ארצות הברית ומחוצה לה.

המלחמה פגעה, כמעט ללא תקנה, בארגז הכלים של מדיניות החוץ של טראמפ. כשהוא סובל ממחסור חמור הן בטילים התקפיים והן בטילים הגנתיים, טראמפ כבר אינו יכול לנופף באפשרות לשנות את הדינמיקה בשדה הקרב

בנוסף, טראמפ מאבד בהדרגה את תמיכתם של אנשי התקשורת רבי ההשפעה שסללו עבורו את הדרך בחזרה לפסגה. תבוסה צפויה של מפלגתו בבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר תכרסם עוד יותר ביכולתו לכפות משמעת ונאמנות על שורות המפלגה.

השיח הלאומי והבינלאומי יתחיל לנוע במהירות לעבר עולם של "אחרי טראמפ". במובנים מסוימים, זה כבר קורה בשטח, וזאת בזכות התזכורות הבלתי פוסקות של הנשיא לבעלות הברית בדבר חובתן לשאת בחלק גדול יותר מהנטל הכלכלי.

דונלד טראמפ בחדר האוכל הממלכתי בבית הלבן בוושינגטון, 21 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

ככל שאירופה תשקיע יותר תקציבים בהגנה עצמית, וככל שמדינות כמו ערב הסעודית ייאלצו לגדר את הימוריהן בתחום הבריתות הצבאיות מחוץ לארצות הברית – כך הן יזדקקו פחות לטראמפ, לטראמפיזם, ואפילו לארצות הברית עצמה.

ככל שאירופה תשקיע יותר תקציבים בהגנה עצמית, וככל שמדינות כמו ערב הסעודית ייאלצו לגדר את הימוריהן בתחום הבריתות הצבאיות מחוץ לארצות הברית – כך הן יזדקקו פחות לטראמפ ולארה"ב עצמה

הנשיא עצמו יישאר אומנם נוכחות מערערת – ואולי אף הרסנית – בזירה העולמית. נותרו לו הרי יותר משנתיים בתפקיד, ויש בידיו עדיין כלים כלכליים עוצמתיים שבהם יוכל להשתמש כאלות נגד בעלי ברית ויריבים כאחד. אבל מדינות וחברות גדולות כבר לומדות להפנים שהוא הגיע לשיאו, וכי מגמת הירידה החלה.

יכולת הכפייה שלו, שהייתה כה חזקה ומאיימת בשנה שעברה, נראית כיום חלשה ושחוקה יותר בגלל שימוש יתר פזיז. ההבנה הזאת תשנה לחלוטין את טבעו של כוחו של טראמפ – ואת הדיונים על הסדר העולמי שיבוא אחריו.

הנשיא דונלד טראמפ צועד במדשאה הדרומית עם הגעתו לבית הלבן בוושינגטון. 21 ביוני 2025 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)

כדי להבין זאת לעומק, כדאי להתבונן תחילה במתמטיקה הפשוטה של הטילים. לפי המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS), לארצות הברית היו בתחילת השנה כ-2,300 טילי "פטריוט", המיירטים הניידים הטובים מסוגם בעולם.

בתוך שבועות ספורים מתחילת המלחמה באיראן, השתמשה ארצות הברית ביותר טילי פטריוט מכפי שסיפקה לאוקראינה במהלך ארבע שנות עימות עקובות מדם.

בתוך שבועות ספורים מתחילת המלחמה באיראן, השתמשה ארצות הברית ביותר טילי פטריוט מכפי שסיפקה לאוקראינה במהלך ארבע שנות עימות עקובות מדם

עד אוגוסט, שישה חודשים אל תוך המלחמה האיראנית, צלל המלאי האמריקאי לכ-800 טילים בלבד, בזמן שארצות הברית מיהרה להגן על בסיסיה ועל בעלות בריתה במזרח התיכון מפני תקיפות איראניות תכופות. (הפנטגון חולק רשמית על החישוב הזה, אך סירב לספק נתונים משלו).

מיירט אחד כזה עולה לא פחות מ-4 מיליון דולר, וחשוב מכך – נדרשות לפחות שנתיים כדי לייצר אותו מחדש. ארצות הברית מסוגלת לייצר רק 600 טילי פטריוט בשנה, אף שקיימות תוכניות מגירה להגדיל את קצב הייצור.

סוללת "פטריוט" שסיפקה ארצות הברית לאוקראינה, 4 באוגוסט 2024 (צילום: Sergei SUPINSKY / AFP)

העובדות המספריות הללו מוכרות היטב ליריביה של ארצות הברית, והן מייצגות חולשה אסטרטגית חדשה שמדינות כמו איראן יכולות (ואכן ממהרות) לנצל.

אינטרסים אמריקאיים ברחבי העולם פגיעים כיום הרבה יותר לתקיפות, והבית הלבן פחות מוכן ופתוח למכור את המיירטים הבודדים שנותרו לו לרוכשים פוטנציאליים באוקראינה או באיחוד האמירויות. כך, הלכה למעשה, מצטמצם כוח ההשפעה הדיפלומטי והצבאי האמריקאי.

כיום, הבית הלבן פחות מוכן ופתוח למכור את המיירטים הבודדים שנותרו לו לרוכשים פוטנציאליים באוקראינה או באיחוד האמירויות. כך, הלכה למעשה, מצטמצם כוח ההשפעה הדיפלומטי והצבאי האמריקאי

ולא מדובר רק בפטריוט. מלאי של שישה סוגים מרכזיים נוספים של חימוש הגנתי והתקפי שבהם משתמש הצבא האמריקאי דרך קבע, נשחק במידה משמעותית כבר בחודשיים הראשונים של העימות עם איראן – כפי שהראה ניתוח מקיף של CSIS שפורסם בסוף אפריל.

מלחים אמריקאים בנושאת המטוסים ג'ורג' וושינגטון בשעה שהיא שטה בים הערבי, 20 באוגוסט 2026 (צילום: מתוך החשבון של פיקוד המרכז של ארצות הברית ברשת X)

לצבא ארצות הברית יש אומנם עדיין מספיק נשק כדי להכות באיראן ללא רחם במשך חודשים, ולהגן על הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר שלו. וטהרן, צריך לומר, עדיין נמצאת בנחיתות מוחלטת מול העוצמה האמריקאית – הרי כבר אין לה חיל ים או חיל אוויר מתפקדים.

אבל מלחמות מודרניות אינן עוסקות רק בשאלה איזה צבא חזק יותר על הנייר; תוצאותיהן תלויות לעיתים קרובות בשאלה איזה צד מסוגל לשאת יותר כאב וסבל לאורך זמן רב יותר.

לצבא ארצות הברית יש אומנם עדיין מספיק נשק כדי להכות באיראן ללא רחם במשך חודשים, אבל מלחמות מודרניות אינן עוסקות רק בשאלה איזה צבא חזק יותר על הנייר

איראן שומרת בהצלחה על היכולת להשיב אש, בין אם נגד בסיסים אמריקאיים הפזורים באזור, ובין אם נגד תשתיות האנרגיה הרגישות של בעלות בריתה של ארצות הברית במפרץ הפרסי.

מל"טי ה"שאהד" האיראניים – שזכו לראשונה לתשומת לב עולמית מבועתת כאשר רוסיה הפעילה אותם ביעילות נגד אוקראינה ב-2022 – הפכו למטרד חמור ואסטרטגי במפרץ.

אנשי כוחות הביטחון באוקראינה בוחנים כטב"ם מסוג שאהד 136 מתוצרת איראן שנפל במהלך תקיפה אווירית של רוסיה באזור חראקיב, 4 ביוני 2025 (צילום: SERGEY BOBOK / AFP)

קובעי המדיניות בארצות הברית, שציפו תמיד שאיראן תנסה לסגור את מצר הורמוז, דמיינו כל השנים שהיא תעשה זאת באופן מסורתי באמצעות מוקשים ימיים, ולא באמצעות נחילי מל"טים זולים שמאפשרים לה למקד ולדייק את השיבוש.

טהרן גילתה, למרבה האימה של המערב, שהיא יכולה להטריד כמעט ללא שום הגבלת זמן מעצמות צבאיות עשירות וגדולות ממנה בהרבה.

קובעי המדיניות בארצות הברית ציפו תמיד שאיראן תנסה לסגור את מצר הורמוז באופן מסורתי באמצעות מוקשים ימיים, ולא באמצעות נחילי מל"טים זולים ומדויקים

הדבר העמיד את ארצות הברית בעמדת נחיתות מפתיעה, ללא אסטרטגיית ניצחון ברורה שתאפשר לה להיחלץ בכבוד ממלחמה מתישה.

טראמפ, למעשה, אישר את ניצחון האסטרטגיה של טהרן; כפי שהוא עצמו אמר לאתר "אקסיוס" באוגוסט, הוא מאמץ כעת אסטרטגיה של "הנמכת פרופיל" בכל הנוגע לתקיפות נוספות בתוך שטח איראן.

אוניות משא במימי מפרץ עומאן סמוך למצר הורמוז, במבט מחוף סלעי ליד ח'ור פכאן, איחוד האמירויות הערביות. 1 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Fatima Shbair)

בינתיים, ארצות הברית טרם ערכה חשבון נפש מלא של הנזק הפיזי והתדמיתי שספגה. לפי תחקיר ה"ניו יורק טיימס", איראן פגעה עד כה בלפחות 18 בסיסים אמריקאים בשבע מדינות שונות ברחבי המזרח התיכון. בכך היא סדקה את ההילה ה"בלתי מנוצחת" של וושינגטון, והגישה לה חשבון שיקום תשתיתי שיגיע למיליארדי דולרים.

בתוך ארצות הברית, מחירי הבנזין נותרו באביב ובקיץ גבוהים בשליש מהרגיל, והדבר פגע ישירות בכיסם של הצרכנים האמריקאים, שרגישים מאוד למחירי הדלק. מחירי הסולר והדלק למטוסים זינקו בשיעורים גבוהים אף יותר, והעלו דרמטית את העלויות המוטלות על עסקים קטנים וחברות תעופה.

ארה"ב טרם ערכה חשבון נפש מלא של הנזק הפיזי והתדמיתי שספגה במלחמה. לפי הדיווחים, איראן פגעה בלפחות 18 בסיסים אמריקאים בשבע מדינות שונות במזרח התיכון, וההילה ה"בלתי מנוצחת" שלה נסדקה

ואולי ההשפלה הגדולה והכואבת ביותר מבחינתו של טראמפ היא שמשבר האנרגיה היה עלול להיות חמור ומשתק הרבה יותר, אלמלא החליטה דווקא סין לפתוח ולהשתמש במאגרי הדלק העצומים שלה.

במילים אחרות, בייג'ינג היא זו שחילצה את וושינגטון, וגם את הכלכלה העולמית כולה, ממשבר עמוק – והעולם כולו יודע ומבין זאת.

דונלד טראמפ בישיבת קבינט בבית הלבן בוושינגטון, על רקע הציפיות לפתיחתו מחדש של מצר הורמוז, 27 במאי 2026 (צילום: Win McNamee/Getty Images/AFP)

שיעורי התמיכה בטראמפ צנחו בהתאמה ככל שהמלחמה במזרח התיכון נמשכה. סקר של Economist/YouGov שנערך בתחילת חודש אוגוסט מצא שמספר האמריקאים שאינם שבעי רצון מכהונתו גדול ב-29 נקודות אחוז ממספר התומכים בו.

בנושא הכאוב של האינפלציה, הגיע טראמפ במאי למאזן שלילי צורב של 44 נקודות, נתון המעיד על כעס ציבורי רחב ומוצדק לנוכח עליית המחירים.

שיעורי התמיכה בטראמפ צנחו בהתאמה ככל שהמלחמה במזרח התיכון נמשכה. אפילו בתוך בסיס ה-MAGA הקיצוני, שבדרך כלל שומר על נאמנות עיוורת לטראמפ, התסכול כיום גבוה ותומכים בולטים מתחו ביקורת חריפה

אפילו בתוך בסיס ה-MAGA הקיצוני, שבדרך כלל שומר על נאמנות עיוורת לטראמפ, התסכול כיום גבוה. תומכים בולטים מאוד, כמו מגישי הפודקאסטים הפופולריים טאקר קארלסון וג'ו רוגן, מתחו בפומבי ביקורת חריפה על הנשיא בשל החלטתו לצאת למלחמה מיותרת באיראן.

הסקרים מצביעים כעת על הפסדים משמעותיים ודאיים כמעט למפלגה הרפובליקאית, הן בבית הנבחרים והן בסנאט, בבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר הקרוב. תוצאה פוליטית כזאת תכרסם אנושות בסמכותו של טראמפ, ותחזיר למנהיגים הדמוקרטים את הקול וההשפעה שנראה כי איבדו לחלוטין.

הנשיא דונלד טראמפ מתכונן לעזוב לאחר שנשא דברים בחדר הסגלגל בבית הלבן בוושינגטון. 31 באוגוסט 2026 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)

האשמת ישראל בפרוץ המלחמה אינה נחשבת לאפשרות מעשית מבחינת טראמפ. הרי נתניהו הציג במשך עשרות שנים לנשיאי ארצות הברית, כולל לטראמפ עצמו בכהונתו הראשונה, את הטיעון המלומד בדבר האיום האיראני – אך אף ממשל אחר לא הגיע למסקנה הפזיזה שמלחמה יזומה תניב את התוצאה הרצויה.

משחק ההאשמות אומנם כבר החל מאחורי הקלעים, אבל במציאות, האחריות לכישלון כאן מוטלת ישירות ובאופן בלעדי על כתפיו של טראמפ. הוא המפקד העליון שקיבל את ההחלטה הסופית; הוא המנהיג האובססיבי לנאמנות, שפיטר בשיטתיות את כל המומחים והגנרלים שאולי היו מנסים לרסן אותו.

משחק ההאשמות אומנם כבר החל מאחורי הקלעים, אבל במציאות, האחריות לכישלון מוטלת ישירות ובאופן בלעדי על טראמפ. אף ממשל קודם לא הגיע למסקנה הפזיזה שמלחמה יזומה תניב את התוצאה הרצויה

ובכל מקרה, אם הפצצת מתקני הגרעין של איראן בשנה שעברה אכן הייתה "הצלחה מרהיבה", כפי שטען הממשל שוב ושוב ביהירות, מדוע היה צורך לחזור ולתקוף שם שוב?

ההסבר הסביר וההגיוני ביותר לכך שטראמפ עשה זאת, הוא שהוא פשוט היה שיכור מכוח. הוא היה מוקף בלהקת אומרי-הן ומשוכנע לחלוטין שיוכל להצליח בקלות במקום שבו כל האחרים, החכמים והמנוסים ממנו, נכשלו. מאיקרוס במיתולוגיה היוונית ועד ימינו אנו – כך בדיוק גברים שחצנים תמיד איבדו את כנפיהם.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מוסר הצהרה לתקשורת בבית הלבן על המבצע באיראן, 2 במרץ 2026 (צילום: הבית הלבן)

ככל שהמלחמה באיראן תאבד מקסמה הפוליטי, טראמפ עשוי לחפש דרכים יצירתיות אחרות לכפות את רצונו בזירה הבינלאומית. אבל אחרי ההלם הראשוני מהפתיחה התכליתית והאגרסיבית של כהונתו השנייה, מדינות העולם מאמצות כעת במהירות אסטרטגיות חדשות של הישרדות והגנה.

דוגמה בולטת ומפתיעה לכך הגיעה בחודש אוגוסט, כאשר פקיסטן, ערב הסעודית וטורקיה חתמו על ברית והסכם הגנה היסטורי, שלפיו מתקפה על אחת מהן תיחשב אוטומטית למתקפה על כולן.

אחרי ההלם הראשוני מהפתיחה התכליתית והאגרסיבית של כהונתו השנייה של טראמפ, מדינות העולם מאמצות כעת במהירות אסטרטגיות חדשות של הישרדות והגנה

לכל מדינה היו אומנם הסיבות הגאופוליטיות שלה לחזק את ההרתעה, אך קשה להתעלם מהמגמה הרחבה והברורה שאליה הן הגיבו יחד: ארצות הברית הולכת ונעשית למעצמה בלתי אמינה ובלתי צפויה.

ריאד אומנם קיבלה התחייבות ביטחונית רשמית מוושינגטון רק בשנה שעברה, אך חשה, במיוחד בעקבות העימות הכושל עם איראן, שהיא זקוקה לגיבוי הרבה יותר אמין. עד כדי כך, שהיא הייתה מוכנה להתגבר על חששותיה העמוקים מהיריבות עם אנקרה, ולהסתכן בהרגזת ניו דלהי באמצעות התקרבות אסטרטגית לאסלאמאבאד.

משמאל לימין: נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן וראש ממשלת פקיסטן שהבז שריף מצטלמים לאחר חתימת הסכם הגנה משולש במכה, ערב הסעודית. 7 באוגוסט 2026 (צילום: Saudi Press Agency via AP)

ברחבי המזרח התיכון, מדינות שלמות שהסתמכו באופן עיוור על ערבויות ביטחוניות אמריקאיות ואפשרו הצבת בסיסים צבאיים אמריקאיים בשטחן הריבוני, שוקלות כעת בכובד ראש כיצד הבחירות הללו הפכו אותן, למעשה, למטרות נייחות.

איראן שומרת לעצמה בארסנל את האיום לתקוף כל שותפה אמריקאית באזור במידה ותותקף שוב. כל מדינה אחרת במפרץ תביט כעת מקרוב בצעדיה של ערב הסעודית, ותשאל את עצמה בהיגיון אם עליה להגיע להסדרים צבאיים דומים ועצמאיים.

ברחבי המזרח התיכון, מדינות שהסתמכו באופן עיוור על ערבויות ביטחוניות אמריקאיות ואפשרו הצבת בסיסים צבאיים בשטחן הריבוני, מבינות כעת שהדבר הפך אותן למטרות נייחות

גם אירופה לא קופאת על השמרים. היא ממהרת לצמצם את תלותה בארצות הברית ויוצאת לגל חסר תקדים של הגדלת הוצאות צבאיות בקנה מידה של דור שלם. בעידודו הדורסני של טראמפ עצמו, מדינות נאט"ו מתכננות להעלות את הוצאות הביטחון שלהן ל-5% מהתמ"ג הלאומי.

ארצות הברית אומנם ביקשה בכך לחלוק באופן שוויוני יותר את נטל ההגנה הקולקטיבית, אך בפועל היא רק האיצה את רצונה של אירופה בעצמאות צבאית, במיוחד לאחר שטראמפ איים להשתלט על גרינלנד בכוח הזרוע.

דונלד טראמפ בפסגת נאט"ו במתחם הנשיאות בבשטפה שבאנקרה, טורקיה, 8 ביולי 2026 (צילום: Alexis JUMEAU / POOL / AFP)

בשנה שעברה השיק האיחוד האירופי תוכנית ביטחונית חדשה (SAFE), שתספק הלוואות ענק בהיקף של 150 מיליארד אירו, כ-170 מיליארד דולר, לרכישת נשק על ידי המדינות החברות.

עם זאת, הוכנס סעיף דרמטי: חברות ביטחוניות אמריקאיות הוגבלו לקבלת נתח של עד 35% בלבד מכל פרויקט שיאושר במסגרת התוכנית.

בשנה שעברה השיק האיחוד האירופי תוכנית ביטחונית חדשה (SAFE), שתספק הלוואות ענק בהיקף של כ-170 מיליארד דולר, לרכישת נשק על ידי המדינות החברות, עם הגבלה על רכישה מחברות אמריקאיות

קנדה – מדינה מערבית נוספת שטולטלה קשות בידי איומיו החוזרים ונשנים של טראמפ – הייתה למדינה הלא-אירופית הראשונה שהצטרפה לתוכנית SAFE, וגם היא הגבילה מיוזמתה את שיעור כספי הביטחון שלה שיכולים ורשאים להגיע לידיים של חברות בארצות הברית.

בינתיים, דנמרק הזמינה השנה מערכת הגנה אווירית צרפתית-איטלקית מתקדמת, במקום להמשיך לנסות ולהצטרף לתור הארוך והמייאש לסוללות פטריוט אמריקאיות מבוקשות.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ משוחח עם העיתונאים במהלך פסגת נאט"ו במתחם הנשיאות בשטפה שבאנקרה. 8 ביולי 2026 (צילום: SAUL LOEB / AFP)

וזה לא נעצר רק בנשק. מוסדות אירופיים מבקשים כעת להתנתק ולהימנע מתחום טכנולוגי נוסף של דומיננטיות אמריקאית מובהקת: מחשוב ענן.

במקום לבחור בשירותים המובילים והבטוחים בשוק של ענקיות אמריקאיות כמו אמזון, גוגל או מיקרוסופט – הבנק המרכזי ההולנדי בחר השנה באופן מופגן בחלופה טכנולוגית גרמנית.

וזה לא נעצר רק בנשק. מוסדות אירופיים מבקשים כעת להתנתק ולהימנע מתחום טכנולוגי נוסף של דומיננטיות אמריקאית מובהקת: מחשוב ענן. הבנק המרכזי ההולנדי בחר השנה באופן מופגן בחלופה גרמנית

הפחתת התלות המעשית בארצות הברית הולכת יד ביד עם הפסקת ההתייחסות לדבריו של טראמפ כאילו הם צווים מחייבים. בשיא המלחמה באיראן, כאשר ארצות הברית פנתה נואשות וביקשה מבעלות בריתה בנאט"ו לסייע צבאית בפתיחה מחדש של מצר הורמוז החסום, שר ההגנה הגרמני בוריס פיסטוריוס היה חד-משמעי ועקץ: "זו לא המלחמה שלנו", אמר, כשהוא מביע למעשה את עמדתם השקטה של כמעט כל מנהיגי אירופה.

"פחדנים", השיב טראמפ בזעם אופייני ברשתות החברתיות.

אפילו בנימין נתניהו, שבדרך כלל מתפקד כבעל ברית נאמן וצמוד של טראמפ, דחה על הסף את תוכנית 15 הסעיפים של הבית הלבן להשגת שלום ארוך טווח בעזה.

הנשיא דונלד טראמפ מקשיב לדבריו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במועדון מאר-א-לאגו של טראמפ בפאלם ביץ', פלורידה, 29 בדצמבר 2025. (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

החברויות והבריתות שטראמפ בחר לרמוס ברגל גסה – מקנדה, דרך אירופה ועד להודו – היו למעשה "המרכיב הסודי" והעוצמתי ביותר של וושינגטון. זה היה הדבר היחיד שבייג'ינג לא הייתה מסוגלת בשום דרך לייצר בעצמה. כשבזבז וזרק לפח את השותפויות האסטרטגיות האלה, טראמפ האיץ במו ידיו הן את פיזור העוצמה האמריקאית והן את תהליך היחלשות ודעיכת השפעתו שלו.

התנועה העולמית לצמצום הסיכון הכרוך בתלות בארצות הברית אינה מוגבלת, כמובן, לתחום הביטחון בלבד. היא כוללת גם, ואולי בעיקר, מסחר עולמי.

החברויות והבריתות שטראמפ בחר לרמוס ברגל גסה – מקנדה, דרך אירופה ועד להודו – היו למעשה "המרכיב הסודי" והעוצמתי ביותר של וושינגטון. זה היה הדבר היחיד שבייג'ינג לא הייתה מסוגלת בשום דרך לייצר בעצמה

השנה האיץ האיחוד האירופי משא ומתן שהתנהל בעצלתיים במשך שנים, במטרה לחתום על הסכם סחר חופשי עם מרקוסור – גוש של מדינות דרום אמריקה. במקביל, האיץ האיחוד את המגעים עם הודו, שהופתעה ונפגעה מהירידה הפתאומית והמזלזלת במעמדה תחת ממשל "טראמפ 2.0".

בריסל אף בוחנת כעת הסכמי סחר עם אוסטרליה, אינדונזיה ואיחוד האמירויות – בדיוק בזמן שארצות הברית ממשיכה להטיל מכסים ולהסתכסך כלכלית עם שוקי אסיה הצומחים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במסיבת עיתונאים בסיום פסגת G7 באוויאן לה בן, צרפת, 17 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Vadim Ghirda)

בדיעבד, הסימן הגדול והמובהק הראשון למגבלות השפעתו ההולכת ופוחתת של טראמפ הגיע כבר בשנה שעברה, כשהמונח TACO (ראשי תיבות עוקצניים של Trump Always Chickens Out, או בתרגום חופשי: "טראמפ תמיד מתקפל") הפך לדרך פופולרית בוול סטריט לתאר את נסיגותיו החוזרות והנשנות מהטלת המכסים – כל פעם שניצב לנוכח זעם השווקים הנופלים.

בדיעבד, הסימן הגדול והמובהק הראשון למגבלות השפעתו ההולכת ופוחתת של טראמפ הגיע כבר בשנה שעברה, כשהמונח TACO (Trump Always Chickens Out) הפך לפופולרי

המגמה הזו החלה כאשר טראמפ, שתמיד מתעקש ללכת נגד הזרם העולמי, התקדם בעקשנות עם תוכניות המכסים שלו מ-2 באפריל. זאת, למרות הסכמה רחבה ונדירה בקרב כלכלנים מכל הקשת שמכסים גורפים מסוג זה מהווים למעשה מס מקומי ישיר על צריכה, שייפגע באזרח הקטן.

האופן שבו טראמפ וצוותו הכלכלי חישבו את שיעורי המכס ובחרו את היעדים כמעט כלאחר יד היה משונה וחסר בסיס. כך גם העובדה שהמכסים הללו ממשיכים להיתקל שוב ושוב במכשולים משפטיים בתוך ארצות הברית – אבל הנושאים האלה כבר נידונו לעייפה בתקשורת הכלכלית.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מציג את המכסים החדשים, 2 באפריל 2025 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

הדבר המשמעותי והקריטי ביותר כאן הוא שטראמפ נתקל, אולי לראשונה, בבריון בדיוק בגודל שלו: סין. ב-4 באפריל הגיבה בייג'ינג באגרסיביות בהטלת הגבלות על יצוא של יסודות נדירים כבדים ומגנטים קבועים – תחומים שבהם היא החזיקה במונופול עולמי חזק ומוחלט.

השווקים ברחבי העולם צנחו במהירות מפחידה, כשיצרניות רכב ושבבים הפנימו את העובדה הקשה ששרשראות האספקה העדינות שלהן פשוט נשברו בן לילה.

בייג'ינג הניחה על השולחן קלף יום הדין שמעולם לא רצתה להשתמש בו – הפיכת השליטה המוחלטת שלה במינרלים קריטיים לנשק גאופוליטי – אבל בכך היא אילצה את הבית הלבן המבוהל לסגת מיד מהמכסים 

בייג'ינג הניחה על השולחן קלף יום הדין שמעולם לא רצתה להשתמש בו – הפיכת השליטה המוחלטת שלה במינרלים קריטיים לנשק גאופוליטי – אבל בכך היא אילצה את הבית הלבן המבוהל לסגת מיד מהמכסים החמורים והכואבים ביותר שתכנן נגד סין.

היא גם דחפה בסופו של דבר את המטוטלת העדינה ביחסי ארצות הברית-סין חזרה לתחום של דטאנט, הפגת מתח, זהיר ומתוח. טראמפ – שהפך את העמדה הנצית והבלתי מתפשרת כלפי בייג'ינג לנורמה כאשר יצא למסע הבחירות הפופוליסטי שלו ב-2015 – אותת כעת שארצות הברית תמתין ותיסוג לפני שתפתח שוב בעימות ישיר מול הדרקון הסיני. שוב, הנשיא שיחק את הקלפים שלו בצורה מוגזמת ופזיזה. כוחו גדל ותפח באופן מלאכותי – ואז פשוט דעך.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ (משמאל) ונשיא סין שי ג'ינפינג מגיעים לארוחת ערב ממלכתית בהיכל העם הגדול בבייג'ינג. 14 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

איך ייראה טראמפ מוחלש? לא סביר שהנשיא רודף הכבוד ייהנה בשום צורה מהמשימה של ניהול דעיכתו שלו עצמו. טראמפ אומנם עדיין נהנה מגיבויה של הכלכלה הגדולה והחזקה בעולם, ומרוח גבית היסטורית בדמות פריחתה חסרת התקדים של הבינה המלאכותית בארצות הברית.

הוא גם מחזיק בנקודת חנק רבת עוצמה בדמות עליונותו של הדולר האמריקאי כסחר חליפין, שמאפשרת למשרד האוצר האמריקאי להטיל סנקציות כלכליות על גופים ומדינות ברחבי העולם.

גם כשהוא מוחלש, טראמפ מחזיק בנקודת חנק רבת עוצמה בדמות עליונותו של הדולר האמריקאי כסחר חליפין, שמאפשרת למשרד האוצר האמריקאי להטיל סנקציות כלכליות על גופים ומדינות ברחבי העולם

אבל גם כאן, שימוש יתר פזיז ומוגזם החל לשחוק את הכוח יוצא הדופן הזה. שנים של סנקציות אומנם הרסו את כלכלותיהן של מדינות כמו איראן וצפון קוריאה, אך עשו זאת מבלי לשנות כהוא זה את התנהגותן בפועל.

הבוז העמוק שחש טראמפ לבעלות ברית אסטרטגיות יקשה עליו מאוד להשיג שיתוף פעולה בינלאומי מלא בהטלת הגבלות חדשות מצידו. בינתיים, מספר הולך וגדל של מדינות מתאגדות בשקט כדי לסחור ביניהן מחוץ למערכת הדולר.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מגיע לאירוע של מועדון גן הוורדים בגן הוורדים של הבית הלבן בוושינגטון. 6 ביולי 2026 (צילום: Mandel NGAN / AFP)

התחום שבו טראמפ פגע באופן האנוש ביותר באמינותה של ארצות הברית, הוא יכולתה להקרין כוח צבאי גלובלי. גם אם יצליח בסופו של דבר לחלץ את עצמו מהביצה האיראנית שהוא טובע בה, קשה מאוד לדמיין אותו יוצא ליוזמות או משימות צבאיות עתידיות הרחק מחופי ארצות הברית.

סביר יותר לראות התמקדות מחודשת, ובטוחה יותר מבחינתו, באמריקה הלטינית – אזור שאף מעצמה גדולה אחרת לא מבקשת כיום להשתלט עליו. ייתכן שטראמפ ינסה לשחזר גרסה חיוורת של המבצע הצבאי שביצע בוונצואלה גם בקובה השכנה, שבה השלטון נחלש משמעותית והמצב הכלכלי נותר קשה.

התחום שבו טראמפ פגע באופן האנוש ביותר באמינותה של ארצות הברית הוא יכולתה להקרין כוח צבאי גלובלי, גם אם יצליח בסופו של דבר לחלץ את עצמו מהביצה האיראנית שהוא טובע בה

הנשיא עשוי גם להכפיל את מאמציו הקולניים בהשחרת מהגרים וגירושם בגבולות, ולנסות שוב, באופן אגרסיבי, לרכז ולגרש אנשים שיימצאו על אדמת ארצות הברית ללא המסמכים הנכונים.

טראמפ גם צפוי להמשיך לחפש, ולמצוא, דרכים חדשניות ויצירתיות להגדיל מכסים, במיוחד בתחומים הקשורים ישירות לביטחון לאומי, כמו למשל ייצור מקומי של מל"טים או מוליכים למחצה.

הנשיא דונלד טראמפ מחווה בידו לאחר הגעתו במטוס "אייר פורס 1" לבסיס אנדרוז במרילנד. 25 ביוני 2025 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

אבל אף אחד מהצעדים הפנים-אמריקאיים הללו לא יגיע לעולם לרמת הטלטלה העולמית שגרם ב-12 החודשים הראשונים לכהונתו השנייה – בייחוד אם לדמוקרטים יהיה קול חזק, בוטה ומשמעותי יותר בקונגרס. כבר עכשיו, טראמפ – שמעמדו הצבאי נחלש מאוד – מאבד כל עניין ציבורי בתפקיד "משכין השלום העולמי".

לאחרונה הוא נראה הרבה יותר מעוניין במהלכי מורשת קוסמטיים וחסרי משמעות של ממש, כמו למשל הוספת שמו למרכז קנדי בוושינגטון. ואפילו את הצעדים הקוסמטיים הללו, יוכל יורשו בבית הלבן לבטל בקלות רבה ולמחוק מההיסטוריה.

כבר עכשיו, טראמפ מאבד כל עניין ציבורי בתפקיד "משכין השלום העולמי". לאחרונה הוא נראה הרבה יותר מעוניין במהלכי מורשת קוסמטיים וחסרי משמעות של ממש, כמו הוספת שמו למרכז קנדי

חלק גדול מהבעיה נעוץ בעובדה שטראמפ נכנס לתפקידו ב-2025 לאחר שנים ארוכות של תכנון נקמני באופוזיציה. הוא פתח את כהונתו במבול חסר תקדים של צווים נשיאותיים, שנועד נטו להציף את התקשורת ולשתק את יריביו הפוליטיים.

תמיד היה ברור שיהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, להתמיד באנרגיה הכאוטית הזאת לאורך זמן. כאשר האסטרטגיה העיקרית של מנהיג היא רק להציף את המרחב התקשורתי ולזרוע כאוס מכוון – לעיתים רחוקות קיימת במגירה תוכנית סדורה לשלב הבא.

דונלד טראמפ חותם על צווים נשיאותיים מייד עם השבעתו לתפקיד נשיא ארצות הברית, 20 בינואר 2025 (צילום: AP Photo/Matt Rourke)

השאלה הגדולה שמרחפת כעת מעל מנהיגי העולם והמנכ"לים של החברות הגדולות בעולם היא כיצד עליהם להתנהל מול מנהיג אמריקאי שהולך ומאבד מדי יום את יכולת הכפייה שהייתה כה מזוהה איתו בשיאו.

התרפסות וחנופה פומביות – שהיו הנורמה המקובלת והמתבקשת בשנה שעברה – עשויות להיראות כעת כהשפלה חנפנית מיותרת לחלוטין. עסקאות של "שלם כדי לשחק", אף שהן עדיין צפויות להימשך, ייראו הרבה פחות אטרקטיביות מבחינה כלכלית ככל שהשעון של הממשל הנוכחי הולך ומתקתק לסיומו.

השאלה הגדולה כעת היא כיצד יש להתנהל מול מנהיג אמריקאי שהולך ומאבד מדי יום את יכולת הכפייה שהייתה מזוהה איתו. ההתרפסות והחנופה שהיו הנורמה עשויות להיראות כעת כהשפלה חנפנית ומיותרת

במקום זאת, מנהיגים עשויים להעדיף להתמקד בהשארת טראמפ במרחק בטוח מהם, בתקווה הפשוטה שיניח להם לנפשם. מדינות ברחבי הגלובוס ימשיכו במלוא המרץ לחפש ולטפח שותפויות ובריתות חדשות לחלוטין – ללא שום תלות בארצות הברית.

חברות ענק עשויות להתמזג או לגדול באופן מלאכותי רק כדי להרתיע את טראמפ מהתערבות רגולטורית בעסקיהן. שוקי המניות והאג"ח ימשיכו לשמש כבלם חזק ובלתי מתפשר לפנטזיות הכלכליות שלו.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, במרכז, משוחח עם מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה, משמאל, במהלך צילום קבוצתי של מנהיגי המדינות בפסגת נאט"ו בהאג, הולנד. 25 ביוני 2025 (צילום: AP Photo/Geert Vanden Wijngaert)

תשומת הלב העולמית תעבור בקרוב מאוד ובאופן טבעי אל המרוץ לבית הלבן לקראת שנת 2028. תהליך זה ישלול בהדרגה מטראמפ את אחד מכוחות העל הוותיקים, החזקים והאהובים עליו ביותר: היכולת המוחלטת להשתלט על תשומת הלב של כולם.

העולם שלפני 2025 כבר החל לנוע לעבר מציאות פוסט-אמריקאית. טראמפ רק האיץ את התהליך הבלתי נמנע הזה כששיחק את הקלפים שלו בצורה פזיזה ומוגזמת

העולם שלפני 2025 כבר החל לנוע, לאיטו, לעבר מציאות פוסט-אמריקאית. טראמפ, במעשיו, רק האיץ את התהליך הבלתי נמנע הזה. אבל בכך, הוא שיחק את הקלפים שלו בצורה פזיזה ומוגזמת, והגדיל משמעותית את הסיכוי שהמערכת הבינלאומית תחזור יום אחד לפחות לחלק מאותם כללים ישנים שמהם החלה להתאכזב – רק שהפעם, זה יקרה בלי שארצות הברית תשמש לה עוד מופת או מגדלור מוסרי.

כאשר טראמפ יעמוד, בסוף השנה הזו, בראש כינוס ה-G20 או ישתתף שוב בכינוס עולמי בולט כמו הפורום הכלכלי העולמי, השאלה שתעסיק את כל הנוכחים בחדר כבר לא תהיה "האם הוא יעשה זאת או לא?". השאלה היחידה שתהדהד תהיה: האם דונלד טראמפ בכלל עדיין חשוב למישהו?

ראווי אגרוואל הוא העורך הראשי של Foreign Policy.