לעניין קיום משפט חוזר אפקטיבי, השופט מלצר דווקא נתן הוראות ביצוע והמלצות ברורות למדי כיצד לערוך משפט חוזר אפקטיבי ומיקד את הסוגיות שעל בית המשפט להתמקד בהן אל מספר נושאים שבהם חלוף הזמן לא משפיע או כמעט ולא משפיע: ראיות מדעיות שנתפסו ומשמעותן.
בפועל, לא סתם הנושא הזה לא יורד מסדר היום… לציבור היה ברור מהרגע הראשון שהעובדה שבתא השירותים הקטן לא נמצא שום דבר שקושר את זדורוב לרצח פורנזית, ודווקא נמצאו בו ממצאים רבים כולל טביעות נעל שדי ברור שהן של הרוצח/ת האמית/ת, שמוסכם שהן של מישהו אחר/מישהי אחרת ונוגדים את השחזור + נחשף שהודאותיו הושגו בדרך בעייתית של הפעלת לחץ, שקרים ורמייה. המוצא שאתה משרטט הוא לא המוצא הרצוי עבור הציבור ועבור חקר האמת ובודאי לא עבור משפחת הקורבן, הוא מוצא "רצוי" רק עבור פרקליטות שלא מסוגלת פעם אחת להפסיד ולהודות בטעויות או כשלונות. חבל שזו פרשנותך הציבורית.

כל הראיות החדשות על בסיסן השופט מלצר קיבל את הבקשה לא נידונו בערכאות קודמות: המרכזיות בהן: זליגת הדם על העקבה ודם שנמצא בתא השלישי ובערכאות הקודמות בכלל סווג "בטעות" כדם שהיה על מתקן בתא השני. כמו כן הוא המליץ על בחינה של נושא הדנ"א המיטוכונדריאלי שמתאים לא"ח בן זוגה של א"ק שנמצא רק באוקטובר 2018 (אחרי שהוא ב- 2012 הגיע למשטרה ואמר שבת זוגו רצחה את תאיר כשלבשה את בגדיו). על אף שמלצר מדבר על ספקות שיש לו לגבי העדות הזו, ברור שהוא רוצה שהעניין יבחן בבית משפט. הנוסחים העמומים בהם משתמש מלצר מקורם בחוסר רצון משווע שיש לו להאשים את פרקליטות המדינה בכל העוולות שהוא נחשף אליהם (לא קיבל אף אחד מעיוותי הדין שהוגשו והיו הרבה). ומצד שני ברור לו לחלוטין שזדורוב הופלל ולכן גם ביקש שפרקליטות המדינה תבחן בשנית את חוות הדעת של יצחק אילן ז"ל שקובעת שהודאותיו של זדורוב הם הודאות שווא טרם המשפט החוזר. מלצר השאיר להם שתי אופציות פתוחות: לחזור בהם מכתב האישום או ללכת על משפט חוזר שבו הוא עצמו רומז להם שאם תתקבלנה חוות הדעת שהוא נחשף אליהן – בפועל אמור להגמר בזיכוי.

ולי יש רושם כזה במה שפסק השופט. אני לא מסכים עם הטענה שהנושא המרכזי שעורר ספק הוא עניין הנזילה. השופט פסק "די בכך". שזה אומר שהראיה הזאת לבדה לדעתו מספיקה כדי לאשר משפט חוזר. אבל בואו לא נשכח שהשופט עבר כמעט על כל הנושאים המרכזיים שנידונו בעבר ונושאים חדשים שחלקם ישנים. אומנם הוא לא פסק "די בכך" לגבי נושאים אחרים, אבל ניכר מאוד שהשופט רואה חילוקי דעות קשים בין השופטים בנושאים מרכזיים אחרים. כמו כן, השופט כותב שבחלק מהדברים המרכזיים האחרים אין בהם ממש כדי לאפשר משפט חוזר, אבל בו ביחד הוא גם כותב שהפרקליטות צריכה להתייחס יותר ברצינות, וחלק מהדברים צריכים לקבל מענה במשפט החוזר עצמו. מדוע לא להסיק שבעצם עצם העובדה שהיו כל כך הרבה ספקות אצל שופטים ומכלול כל הבעיות, למרות שבנפרד כל הבעיות אינן מספיקות, המכלול של ספקות הוא בעצם הנושא המרכזי?

כתבת:
"הנושא המרכזי שעורר אצלו ספק באשמתו של זדורוב, הוא עניין נזילת דמה של תאיר ראדה על עקבת הנעל שעל מכסה האסלה, והשאלה האם הדבר היה אפשרי שהדם ייזל שעות ארוכות לאחר שעת הירצחה של ראדה.
אלא ששופטי המחוזי והרכב העליון דנו בנושא הזה לעייפה – חלק חשבו כך, חלק חשבו אחרת. כולם התלבטו בנושא, אך רק השופט יורם דנציגר בחר לזכות, בדעת מיעוט, את זדורוב, בין היתר נוכח הספקות הללו."

אך לא הוכחת טענתך ששופטי המחוזי והרכב העליון דנו בנושא הזה (נזילת הדם).
למעשה, הכרעת דינו של מלצר סותרת את טענתך ששופטי המחוזי והעליון דנו בנושא זה, משום שנכתב באופן מפורש שהטענה בעניין נזילת האסלה נטענה בלשון רפה בבית המשפט אך נזנחה על ידי ההגנה:

"יצוין כי טענה זו אמנם נטענה בשעתו בשפה רפה על-ידי באי-כוחו של המבקש בבית המשפט המחוזי הנכבד, אולם היא נזנחה ולא שימשה את קו ההגנה בהמשך (ראו: עמ' 1418 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, שם ציין העד אלכס פלג (שנתן כאמור חוות דעת מטעם ההגנה לגבי: השחזור, עקבות הנעליים וסוג כלי הרצח) כי: "העקבה של הדם שעל האסלה יש עליה דם שזב מגופה של המנוחה, זאת אומרת שנעשתה בסמוך לרצח. מגיע מישהו אלמוני ונכנס פנימה" ובהמשך, כאשר נחקר מדוע טען בחוות דעתו כי עקבות אלה שייכות לרוצח, או למישהו אחר שנכנס בסמוך לאחר הרצח לזירה, ענה כי כתב כך "בגלל שהדם זרם" וכי "הדם זב על העקבה"). יחד עם זאת, ההגנה זנחה קו טיעון זה במסגרת ההליך בפני בית המשפט המחוזי ובערעור, ולא ציינה כי נזילת הדם מגופת המנוחה על גבי העקבה – היא אינדיקציה לבירור זהותו של הגורם, אשר הותיר טביעות נעל אלו."

למעשה, מדובר בראיה שהייתה בידי ההגנה, אך כעת נוסף מידע משמעותי המחזק את הנושא, וכך סע' 31 א(2) מתמלא כלשונו:

"הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;"

ואכן, העובדה שהוצגה (חוות הדעת), ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה (תמונת הנזילה על האסלה + האמירה האגבית של אלכס פלג), כעת עשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון.

מה שנתניהו למד בקדנציות האחרונות זה שני דברים. הראשון הוא ששום דבר לא משנה. תמנה אנשים לא מתאימים, תשדוד את תקציב המדינה, או בכלל אל תעשה תקציב שנתיים וחצי, או תעשה עסקאות צוללות מאחורי גבה של מערכת הביטחון, או תביא אסון של 1200 אזרחים מתים ו- 250 חטופים, או תמשוך מלחמה על שנתיים וחצי בלי לנצח, או תחריב שני חבלי ארץ. שום דבר לא משנה – הקופים יצביעו אותו הדבר. כל אחד למפלגה של המגזר שלו, והמאזן משתנה לאט רק ע"י השרצה.

הדבר השני שלמד הוא שכדי להיות ראש ממשלה, לא משנה כמה הצביעו בשבילך, כל עוד אתה מקבל את המנדט להקמת הממשלה. מרגע שהמנדט שלך, תבטיח כל מה שצריך להבטיח, לא משנה כמה מופרך, תעביר איזה חוק שתצטרך, תמנה כמה שרים למשרדים מופרכים שתצטרך, ותשחד (בכספי הציבור) את דרכך להקמת קואליציה וללשכת ראש הממשלה.

לדעתי האמת פחות מתוחכמת. לנתניהו אין באמת זמן לג'נגל בין מיליון משימות והוא מתעדף. אין לו עוזרים שהוא יכול לסמוך עליהם אז ככל הנראה הוא מסתמך על הילד ז' שיביא לו עוד טופז לוק. מה שמעניין את נתניהו לעניות דעתי הבלתי נחשבת, איך לצאת נקי מהמשפט. כל השאר תפל, כשהביטחון קצת מעל השאר אבל לא מעל למשפט. הנאמנות העיוורת של אוהדיו, שלשכתו מאמינה שהם בבונים, היא המאפשרת לנתניהו לבצע טעויות מביכות עד קולוסאליות. אין לנו ברירה אלא לסמוך על שומרי הסף המתמעטים שילחמו עבורינו עד שיגיעו הבחירות ונעיף את חלום הבלהות הזה מחיינו.

כמו באיראן כך גם בישראל. הכוחות הדמוקרטיים ניגפים בפני כוחות הדיקטטורה האיסלאמית או היהודית שבה שולטים מנהיגים מושחתים, לוקחי שוחד, גנבים ועבריינים. ההבדל המהותי, הגדול, העצום והיחיד בין שתי הדיקטטורות שבאיראן כבר שנים ארוכות יורים למוות במפגינים ברחובות, או שממיתים אותם בתלייה או באמצעים אחרים לאחר שהם נקטפים למעצר. בישראל בסך הכל מפוצצים את המפגינים במכות, מטיחים אותם לרצפה ו/או עוצרים אותם ללא שום סיבה. תנו לדיקטטור ראש ארגון המחבלים, הצורר ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו עוד כמה שנים טובות בשלטון, והוא יהפוך אותנו לאיראן על מלא. תסמכו על מי שפעם אמר שראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משמונה שנים בתפקיד או שראש ממשלה שמסובך בחקירות פליליות צריך להתפטר. העוד יותר גרוע והגרוע ביותר עוד לפנינו.

אין כל חדש תחת השמש. מנהיג שלא מקשיב למומחים, מאבד את הקשר עם המציאות ומפסיד. בעניין זה, נצטט מתולדות עמנו את סיפורו של המלך רחבעם, בנו של המלך שלמה, בנו של המלך הגדול דוד, שניצב בטקס ההכתרה שלו, ומולו עומד העם – בראשות מנהיג מורד פוטנציאלי צעיר, ירבעם – וכך מתנהלים הדברים (מלכים א, פרק יב):

"…ויבאו ירבעם וכל קהל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר {ד} אביך הקשה את עולנו! ואתה, עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר נתן עלינו, ונעבדך {ה} ויאמר אליהם: לכו עד שלושה ימים, ושובו אלי. וילכו העם {ו} ויוועץ המלך רחבעם את הזקנים, אשר היו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי, לאמר: איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר? {ז} וידברו אליו לאמר: אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודברת אליהם דברים טובים, והיו לך עבדים כל הימים {ח} ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצהו, ויוועץ את הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים לפניו {ט} ויאמר אליהם: מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה? אשר דיברו אליי לאמר: הקל מן העול אשר נתן אביך עלינו {י} וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר: כה תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר: "אביך הכביד את עולנו ואתה הקל מעלינו". כה תדבר אליהם: קטני עבה ממתני אבי!! {יא} ועתה אבי העמיס עליכם עול כבד – ואני אוסיף על עולכם! אבי ייסר אתכם בשוטים – ואני אייסר אתכם בעקרבים! {יב} ויבוא ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי, כאשר דבר המלך לאמר, שובו אלי ביום השלישי {יג} ויען המלך את העם קשה. ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצהו {יד} וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר: אבי הכביד את עולכם – ואני אסיף על עולכם! אבי ייסר אתכם בשוטים – ואני אייסר אתכם בעקרבים! …. {טז} וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם, וישבו העם את המלך דבר לאמר: מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי. לאוהליך ישראל! עתה, ראה ביתך דוד! וילך ישראל לאהליו …. {יח} וישלח המלך רחבעם את אדורם אשר על המס, וירגמו כל ישראל בו אבן, וימת. והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים {יט} ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה".

גם כאן נמצא המלך הצעיר והבלתי מנוסה בצומת דרכים. במקום לשמוע לעצת היועצים הזקנים והמנוסים, הוא מבקש את עצת הילדים אשר גדלו איתו. חברים מהבית, שאומרים לו מה שהוא מבקש לשמוע. והתוצאה הקטסטרופלית כבר ידועה מראש: המרד פורץ, שתי הממלכות מתפצלות, והמלך מוצא עצמו מושל על שני שבטים בלבד. בהמשך הסיפור הוא מנסה לצאת למלחמה להשבת שאר השבטים תחת שלטונו, ושני הצדדים נושאים נשק זה לעומת זה – אך הנביאים מרגיעים את הרוחות, וממלכת ישראל מקבלת עצמאות תחת שלטונו של אותו מורד צעיר.

והלקח: מנהיג שאינו מקשיב למומחים, מוביל את מדינתו לאסון.

הוא לא שונה ממנהיגים פופוליסטים אחרים. נוכל, נרקיסיסט, בור ועם הארץ, נצלן, פושט רגל סידרתי, מטרידן מינית, מיזוגן וגזען. סדרו אתם ילדים את התכונות לפי הסדר הנכון ותזכו למנהיג פופוליסט משלכם.

דברי הבל ושקר של ה-Mockingbird התורן.
11 שנים ב-CNN, ועכשיו העורך של Forein Policy – מגזין שנוסד ע"י מחרחר המלחמה
Samuel P. Huntington, בשיתוף חברו מהרווארד
Warren Damian Manshel – חברו מהרווארד של Heinz Kissinger,
שאחד הסטודנטים שלו בהרווארד היה Klaus Schwab.
איזה צירוף מקרים.
–Follow the Money–