לעניין קיום משפט חוזר אפקטיבי, השופט מלצר דווקא נתן הוראות ביצוע והמלצות ברורות למדי כיצד לערוך משפט חוזר אפקטיבי ומיקד את הסוגיות שעל בית המשפט להתמקד בהן אל מספר נושאים שבהם חלוף הזמן לא משפיע או כמעט ולא משפיע: ראיות מדעיות שנתפסו ומשמעותן.
בפועל, לא סתם הנושא הזה לא יורד מסדר היום… לציבור היה ברור מהרגע הראשון שהעובדה שבתא השירותים הקטן לא נמצא שום דבר שקושר את זדורוב לרצח פורנזית, ודווקא נמצאו בו ממצאים רבים כולל טביעות נעל שדי ברור שהן של הרוצח/ת האמית/ת, שמוסכם שהן של מישהו אחר/מישהי אחרת ונוגדים את השחזור + נחשף שהודאותיו הושגו בדרך בעייתית של הפעלת לחץ, שקרים ורמייה. המוצא שאתה משרטט הוא לא המוצא הרצוי עבור הציבור ועבור חקר האמת ובודאי לא עבור משפחת הקורבן, הוא מוצא "רצוי" רק עבור פרקליטות שלא מסוגלת פעם אחת להפסיד ולהודות בטעויות או כשלונות. חבל שזו פרשנותך הציבורית.

כל הראיות החדשות על בסיסן השופט מלצר קיבל את הבקשה לא נידונו בערכאות קודמות: המרכזיות בהן: זליגת הדם על העקבה ודם שנמצא בתא השלישי ובערכאות הקודמות בכלל סווג "בטעות" כדם שהיה על מתקן בתא השני. כמו כן הוא המליץ על בחינה של נושא הדנ"א המיטוכונדריאלי שמתאים לא"ח בן זוגה של א"ק שנמצא רק באוקטובר 2018 (אחרי שהוא ב- 2012 הגיע למשטרה ואמר שבת זוגו רצחה את תאיר כשלבשה את בגדיו). על אף שמלצר מדבר על ספקות שיש לו לגבי העדות הזו, ברור שהוא רוצה שהעניין יבחן בבית משפט. הנוסחים העמומים בהם משתמש מלצר מקורם בחוסר רצון משווע שיש לו להאשים את פרקליטות המדינה בכל העוולות שהוא נחשף אליהם (לא קיבל אף אחד מעיוותי הדין שהוגשו והיו הרבה). ומצד שני ברור לו לחלוטין שזדורוב הופלל ולכן גם ביקש שפרקליטות המדינה תבחן בשנית את חוות הדעת של יצחק אילן ז"ל שקובעת שהודאותיו של זדורוב הם הודאות שווא טרם המשפט החוזר. מלצר השאיר להם שתי אופציות פתוחות: לחזור בהם מכתב האישום או ללכת על משפט חוזר שבו הוא עצמו רומז להם שאם תתקבלנה חוות הדעת שהוא נחשף אליהן – בפועל אמור להגמר בזיכוי.

ולי יש רושם כזה במה שפסק השופט. אני לא מסכים עם הטענה שהנושא המרכזי שעורר ספק הוא עניין הנזילה. השופט פסק "די בכך". שזה אומר שהראיה הזאת לבדה לדעתו מספיקה כדי לאשר משפט חוזר. אבל בואו לא נשכח שהשופט עבר כמעט על כל הנושאים המרכזיים שנידונו בעבר ונושאים חדשים שחלקם ישנים. אומנם הוא לא פסק "די בכך" לגבי נושאים אחרים, אבל ניכר מאוד שהשופט רואה חילוקי דעות קשים בין השופטים בנושאים מרכזיים אחרים. כמו כן, השופט כותב שבחלק מהדברים המרכזיים האחרים אין בהם ממש כדי לאפשר משפט חוזר, אבל בו ביחד הוא גם כותב שהפרקליטות צריכה להתייחס יותר ברצינות, וחלק מהדברים צריכים לקבל מענה במשפט החוזר עצמו. מדוע לא להסיק שבעצם עצם העובדה שהיו כל כך הרבה ספקות אצל שופטים ומכלול כל הבעיות, למרות שבנפרד כל הבעיות אינן מספיקות, המכלול של ספקות הוא בעצם הנושא המרכזי?

כתבת:
"הנושא המרכזי שעורר אצלו ספק באשמתו של זדורוב, הוא עניין נזילת דמה של תאיר ראדה על עקבת הנעל שעל מכסה האסלה, והשאלה האם הדבר היה אפשרי שהדם ייזל שעות ארוכות לאחר שעת הירצחה של ראדה.
אלא ששופטי המחוזי והרכב העליון דנו בנושא הזה לעייפה – חלק חשבו כך, חלק חשבו אחרת. כולם התלבטו בנושא, אך רק השופט יורם דנציגר בחר לזכות, בדעת מיעוט, את זדורוב, בין היתר נוכח הספקות הללו."

אך לא הוכחת טענתך ששופטי המחוזי והרכב העליון דנו בנושא הזה (נזילת הדם).
למעשה, הכרעת דינו של מלצר סותרת את טענתך ששופטי המחוזי והעליון דנו בנושא זה, משום שנכתב באופן מפורש שהטענה בעניין נזילת האסלה נטענה בלשון רפה בבית המשפט אך נזנחה על ידי ההגנה:

"יצוין כי טענה זו אמנם נטענה בשעתו בשפה רפה על-ידי באי-כוחו של המבקש בבית המשפט המחוזי הנכבד, אולם היא נזנחה ולא שימשה את קו ההגנה בהמשך (ראו: עמ' 1418 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, שם ציין העד אלכס פלג (שנתן כאמור חוות דעת מטעם ההגנה לגבי: השחזור, עקבות הנעליים וסוג כלי הרצח) כי: "העקבה של הדם שעל האסלה יש עליה דם שזב מגופה של המנוחה, זאת אומרת שנעשתה בסמוך לרצח. מגיע מישהו אלמוני ונכנס פנימה" ובהמשך, כאשר נחקר מדוע טען בחוות דעתו כי עקבות אלה שייכות לרוצח, או למישהו אחר שנכנס בסמוך לאחר הרצח לזירה, ענה כי כתב כך "בגלל שהדם זרם" וכי "הדם זב על העקבה"). יחד עם זאת, ההגנה זנחה קו טיעון זה במסגרת ההליך בפני בית המשפט המחוזי ובערעור, ולא ציינה כי נזילת הדם מגופת המנוחה על גבי העקבה – היא אינדיקציה לבירור זהותו של הגורם, אשר הותיר טביעות נעל אלו."

למעשה, מדובר בראיה שהייתה בידי ההגנה, אך כעת נוסף מידע משמעותי המחזק את הנושא, וכך סע' 31 א(2) מתמלא כלשונו:

"הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;"

ואכן, העובדה שהוצגה (חוות הדעת), ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה (תמונת הנזילה על האסלה + האמירה האגבית של אלכס פלג), כעת עשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון.