"נו, מה את חושבת על האיחוד?", "נו, מה את אומרת על החברים שלך?"

תרשו לי בבקשה להגיד שדי כבר! עברו שמונה שנים, הייתי שמחה אם התגובה שלי למה שקורה בפוליטיקה תתפש כעניינית, ולא שינסו כל הזמן להכניס אותי למלכודת ה"צ'ילבות" שפיר ושמולי.

שניהם חברי כנסת, שניהם פוליטיקאים, המערכה יותר גדולה משניהם, ולכן אני כותבת כאן את דעתי הכנה, כשהיא מבוססת (העוקבים באדיקות יודעים) על נקודת מבט עקבית למדי.

מערכת הבחירות הזו מזכירה עונה של הישרדות. יש שבטים, כל שבט מקבל שם, בנדנות עם צבעים, אחר כך מחליפים את השבטים, את השם, את הצבע של הבנדנות. הישרדות זה משחק אסטרטגי. המטרה היא להגיע למקום הראשון. המטרה היא לנצח.

הייתי שמחה אם הבחירות האלה יהיו עוד משהו שקורה. אני לא מתרגשת מהבחירות האלה בגלל שהמשחק הוא המשחק הוא משחק של הישרדות, של בנדנות, של זיהוי הזדמנויות לכוכבנות אישית.

המון בהצלחה לכל השחקנים על המגרש. שיהיו בחירות מעניינות לכולם, ושצבעי הבנדנות לעונה הזו יפסיקו להתחלף כבר, כי לא כדאי לשחוק את הקטע הזה. אפשר לעבור למשימה הבאה.

ואחרי שכתבתי את הפרגון למהלך על המגרש אני רוצה לכתוב על החיים עצמם, סבבה? ויסלחו לי כל האנשים שנמצאים באופוריה, כל מי שיכעסו על מה שאני הולכת לכתוב עכשיו – נסו לזכור שמותר לא להסכים, ושהבחירות מתקיימות בלי קשר למה שאני כותבת, ולכן אני כותבת בחופשיות את מה שאני מרגישה וחושבת. בקיצור, די להתנצל. פשוט תכתבי.

הבחירות האלה הן בחירות ג'אנק. הדמוקרטיה לא שייכת למחנה אחד, הזהות הלאומית לא שייכת למחנה אחד, הפוליטיקה עוזרת לנו בתצורה הנוכחית שלה להמשיך ולאחוז באזור הנוחות שלנו וזה הכל.

מערכות ציבוריות זה עסק מורכב. ים של אינטרסים, ים של שיקולים. לוקח זמן להוציא לפועל מדיניות. צריך להט עצום, ומחויבות, ויכולת לגייס ולתרום שיתופי פעולה רבים – גם עם מי שלא מסכימים אתו.

המחנה הדמוקרטי יכול להגיד לעצמו עד מחרתיים שהוא יילחם בשחיתות אבל המחנה הדמוקרטי זה בסך הכול שם של קבוצת כדורגל או כדוריד שעוזרת להרבה מאוד אנשים לחזור לאזור הנוחות ולהגיד למי שהוא לא הם – הכל בגללכם. אין שומדבר מעניין בלהתכסות באותן מילים שוב ושוב.

את השונות לא צריך לשים בצד. צריך לדבר אותה, לתת לה מקום. אנחנו נמצאים בכזו תקופה הזויה, שכל מה שמעניין אותנו זה שיפור עמדות, בגלל שזה קץ עידן האידיאולוגיה. וזה דבר טוב – כי האידיאולוגיה קורסת לתוך עצמה.

אתם יודעים למה? בגלל שהחיים מורכבים. בגלל שפרגמטיזם זה מה שיש, וערכים, ומה עושים כשקמים בבוקר, ומה חולמים.

המחנה הדמוקרטי שמדבר שמאל, והמחנה השמרני שמדבר ימין, מצליחים אולי להחזיר את הקשר לחלק מבוחריהם, ולהיאחז עוד קצת בשפה שהולכת ומתפרקת.

בחשבון נפש אמיתי יש העזה לפרק את השפה שלנו ולחבר אותה מחדש לצורה חדשה, מורכבת ואותנטית. זה עוד לא קרה, וזה לא יקרה בבחירות האלה, אבל זה יקרה. יום אחד. בגלל שהמציאות שלנו מבקשת רעיונות חדשים, מרחבים חדשים.

פוליטיקה שמדברת אחרת לגמרי מסתמכת על חוקי משחק אחרים לגמרי. השפה הזו תבשיל, ואז כל מי שמשחק על המגרש יגלה שהוא פשוט כבר לא רלוונטי. צאו להצביע, אל תצאו להצביע, זה שלכם באותה המידה.

אבל בבקשה תזכרו שהתמונה רחבה הרבה יותר. ושאפשר לעשות בינג' לתכניות ריאליטי רגע לפני הגמר.

יוזמת וממנהיגות המחאה החברתית. פוליטיקאית אינדי. מרצה ויועצת. ירושלמית בגלות התל אביבית

פני החברה הישראלית העכשווית והשסועה, על הסוגיות החברתיות, הדתיות והפוליטיות הבוערות שבה, נשקפים בבירור ובהרחבה בספרו הרביעי של רן גורן, "קוראלס" (הוצאת ספרי ניב, 2025), מה שהופך את הספר כה אקטואלי.

הספר אמנם מגולל פרשיות אהבה ויחסים רומנטיים, מהולים בתאווה, חרטה וכיסופים בין הגיבור שי מרחב, איש שב"כ בעברו ועורך דין במקצועו, לבין ארבע אהובות, אלא שאלה הם רק באי כוח של זרמי עומק בחברה הישראלית.

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.

ב-1992, ריצ'רד ניקסון השמיע אזהרה על רוסיה שהתבררה בדיעבד כאחת התחזיות הגיאופוליטיות המדויקות ביותר של ההיסטוריה המודרנית. זמן קצר לאחר קריסת ברית המועצות, אמר ניקסון כי אף על פי שהקומוניזם הובס, קיימת סכנה של עליית דיקטטורה לאומנית שתאיים על העולם.

אני זוכר היטב את תחילת שנות התשעים. הייתי כתב צעיר של סוכנות AP, המתרוצץ  ברחבי מזרח אירופה וברית המועצות וצופה בקריסת הקומוניזם תוך שותפות באופוריה ובתחושת הניצחון. כולנו התעלמנו מהאזהרה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com