"נו, מה את חושבת על האיחוד?", "נו, מה את אומרת על החברים שלך?"
תרשו לי בבקשה להגיד שדי כבר! עברו שמונה שנים, הייתי שמחה אם התגובה שלי למה שקורה בפוליטיקה תתפש כעניינית, ולא שינסו כל הזמן להכניס אותי למלכודת ה"צ'ילבות" שפיר ושמולי.
שניהם חברי כנסת, שניהם פוליטיקאים, המערכה יותר גדולה משניהם, ולכן אני כותבת כאן את דעתי הכנה, כשהיא מבוססת (העוקבים באדיקות יודעים) על נקודת מבט עקבית למדי.
מערכת הבחירות הזו מזכירה עונה של הישרדות. יש שבטים, כל שבט מקבל שם, בנדנות עם צבעים, אחר כך מחליפים את השבטים, את השם, את הצבע של הבנדנות. הישרדות זה משחק אסטרטגי. המטרה היא להגיע למקום הראשון. המטרה היא לנצח.
הייתי שמחה אם הבחירות האלה יהיו עוד משהו שקורה. אני לא מתרגשת מהבחירות האלה בגלל שהמשחק הוא המשחק הוא משחק של הישרדות, של בנדנות, של זיהוי הזדמנויות לכוכבנות אישית.
המון בהצלחה לכל השחקנים על המגרש. שיהיו בחירות מעניינות לכולם, ושצבעי הבנדנות לעונה הזו יפסיקו להתחלף כבר, כי לא כדאי לשחוק את הקטע הזה. אפשר לעבור למשימה הבאה.
ואחרי שכתבתי את הפרגון למהלך על המגרש אני רוצה לכתוב על החיים עצמם, סבבה? ויסלחו לי כל האנשים שנמצאים באופוריה, כל מי שיכעסו על מה שאני הולכת לכתוב עכשיו – נסו לזכור שמותר לא להסכים, ושהבחירות מתקיימות בלי קשר למה שאני כותבת, ולכן אני כותבת בחופשיות את מה שאני מרגישה וחושבת. בקיצור, די להתנצל. פשוט תכתבי.
הבחירות האלה הן בחירות ג'אנק. הדמוקרטיה לא שייכת למחנה אחד, הזהות הלאומית לא שייכת למחנה אחד, הפוליטיקה עוזרת לנו בתצורה הנוכחית שלה להמשיך ולאחוז באזור הנוחות שלנו וזה הכל.
מערכות ציבוריות זה עסק מורכב. ים של אינטרסים, ים של שיקולים. לוקח זמן להוציא לפועל מדיניות. צריך להט עצום, ומחויבות, ויכולת לגייס ולתרום שיתופי פעולה רבים – גם עם מי שלא מסכימים אתו.
המחנה הדמוקרטי יכול להגיד לעצמו עד מחרתיים שהוא יילחם בשחיתות אבל המחנה הדמוקרטי זה בסך הכול שם של קבוצת כדורגל או כדוריד שעוזרת להרבה מאוד אנשים לחזור לאזור הנוחות ולהגיד למי שהוא לא הם – הכל בגללכם. אין שומדבר מעניין בלהתכסות באותן מילים שוב ושוב.
את השונות לא צריך לשים בצד. צריך לדבר אותה, לתת לה מקום. אנחנו נמצאים בכזו תקופה הזויה, שכל מה שמעניין אותנו זה שיפור עמדות, בגלל שזה קץ עידן האידיאולוגיה. וזה דבר טוב – כי האידיאולוגיה קורסת לתוך עצמה.
אתם יודעים למה? בגלל שהחיים מורכבים. בגלל שפרגמטיזם זה מה שיש, וערכים, ומה עושים כשקמים בבוקר, ומה חולמים.
המחנה הדמוקרטי שמדבר שמאל, והמחנה השמרני שמדבר ימין, מצליחים אולי להחזיר את הקשר לחלק מבוחריהם, ולהיאחז עוד קצת בשפה שהולכת ומתפרקת.
בחשבון נפש אמיתי יש העזה לפרק את השפה שלנו ולחבר אותה מחדש לצורה חדשה, מורכבת ואותנטית. זה עוד לא קרה, וזה לא יקרה בבחירות האלה, אבל זה יקרה. יום אחד. בגלל שהמציאות שלנו מבקשת רעיונות חדשים, מרחבים חדשים.
פוליטיקה שמדברת אחרת לגמרי מסתמכת על חוקי משחק אחרים לגמרי. השפה הזו תבשיל, ואז כל מי שמשחק על המגרש יגלה שהוא פשוט כבר לא רלוונטי. צאו להצביע, אל תצאו להצביע, זה שלכם באותה המידה.
אבל בבקשה תזכרו שהתמונה רחבה הרבה יותר. ושאפשר לעשות בינג' לתכניות ריאליטי רגע לפני הגמר.
יוזמת וממנהיגות המחאה החברתית. פוליטיקאית אינדי. מרצה ויועצת. ירושלמית בגלות התל אביבית
ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני וחוקר בתחום הפסיכולוגיה הבין־תרבותית, עבד בחטיבת המחקר באמ"ן תקופה קצרה, מאוגוסט 2021 ועד ינואר 2022. בעקבות ניסיונו באמ"ן הוא פרסם ב-26 בנובמבר 2023 מאמר בהארץ בכותרת "הייתי פסיכולוג באמ"ן. ללא שינוי, הם ימשיכו לטעות".
במאמר מנסה גרוזברד להבין ולהסביר את הפרדוקס, לפיו חטיבת המחקר באמ"ן, הבנויה על קבוצה איכותית של אנשים שמוינו בקפידה ועובדים יחד לאורך שנים, כושלת בניבוי אירועים ביטחוניים רבים כמו מלחמת יום כיפור, הסכמי אוסלו, שתי אינתיפאדות והטבח בעוטף עזה ב-7 לאוקטובר.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
המאמר של הפסיכולוג עשוי להיות עם הטיות פסיכולוגיות קלות, בהינתן שהיה זמן קצר באמ"ן ומומחיותו לא במודיעין או צבא או פסיכולוגיה של ארגונים גדולים או…,
וחשוב לציין שהוא בא מבית של האצ"ל…
אבל בעיקר עוסק בנתונים ידועים, שקשה מאוד לשנות ויחד עם זאת טופלו תמיד בצורות שונות:
יש באמ"ן אנשים מאוד מגוונים (כדי להדגיש, באופן סטרואוטיפי, היו בכירים מאוד שהיו בעברם טבחים ולוחמים ואקדמאים ואנשי מעשה, נשים ולהט"ב, ימין ושמאל מהקצוות, מכל העדות ומכל רחבי ישראל).
אבל חשוב מזה:
1) הקונספציה באה מלמעלה,
עם הרבה לחץ לקבל רק אותה.
תשלום הפרוטקשן וחיבוק החמאס היו משהו שאסור לערער עליו, אחרת בועטים בך מלמעלה ברמת ראש הממשלה והקבינט ומשרד הביטחון. מישהו אשם בזה.
2) בלבלו את המערכת בהפיכה.
האשימו קצינים מעולים בפנסיה תקציבית והשכלה מדעית. גרמו לכוח אדם איכותי לעזוב.
3) קידשו קברי צדיקים ויצאו לנופש כשהוזהרו ממלחמה אזורית, וגם עכשיו ממשיכים להסיט תקציבים למשתמטים והאחזויות מבודדות.
והכי חשוב-
4) מישהו מבסס תרבות שקר, קידום מקורבים,
הרחקת אנשים ביקורתיים של יושרה וטוהר מידות.
יש מי שלא נבחרה שנכנסת לקירייה ובוחשת
עם קצינים מסוג מאוד מסויים.
הנרטיב של המאמר המקורי וגם של המאמר הזה
משרת את הנרטיב של מכונת השליט המאשים אחרים.
תכתבו מאמר על ההצלחות המדהימות של אמן בשנים האחרונות, כולל המלחמה עכשיו, כולל פסח הקודם.
אולי חלק גדול יותר מהבעיה היה אצל קצינים מסויימים בדרום? או ברוח השליטים שלא רצו להיכנס בחמאס וחיזבאללה מאז כאבי 2006 בלבנון?
אולי כל עם ישראל נהיה נהנתן ורוצה נורמליות? אולי חמאס פשוט עשה הטעיה אסטרטגית ממש מוצלחת, והכשל המרכזי הוא הסתת הכוחות מהדרום וזה שלא היתה כוננות עם שחר והפעלת כוחות מהירה ויעילה באותו יום? אז למה יצא לכם מאמר על אמן? כי מישהו מכוון את השיח?
רקאומר
רבות מדובר בישראל לאחרונה בדברי ג'יבריל רג'וב. כתגובה לדבריו, רבים מהימין בישראל טענו כי "זה הפרצוף האמיתי של הרשות הפלסטינית" וכי לכן הרשות לא ראויה לשלוט ברצועת עזה בתום מיטוט חמאס בה.
הרשות אינה ראויה לשלוט בעזה, לטענתם, משום ש"אין הבדל בין הנאצים שביהודה ושומרון לנאצים שבעזה", משום שהרשות וחמאס הם אותו דבר, וכי רג'וב הוא "מחבל נאצי וטרוריסט בכיר".
רפי נץ-צנגוט הוא עורך דין וחוקר (ד"ר למדע המדינה) של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנוסף הוא פעיל חברתי כנגד אי-סדרים ושחיתויות במוסדות המדינה ולשמירה על איכות הסביבה (וזאת באמצעות הגשת עתירות לבג"ץ כעותר ציבורי ועריכת מחקרים) . rafi.nets@gmail.com
הידעתם שעד היום מצטטים קטעים מדברי ההספד של משה דיין על רועי רוטברג שנהרג עם עוד שלושה צעירים בהתקפת פידאיון על נחל עוז? שאלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן נכנס לתפקידו רק 4 חודשים לפני המלחמה? שהאירוע במסיבת הטבע ברעים היה הטבח הגדול ביותר בתולדות המדינה?
הא'-ב' של מונחי המלחמה בעזה, המשך.
ל'
ליבשטיין אופיר – ראש המועצה האזורית שער הנגב שנרצח בשבת השחורה. התגורר בכפר עזה.
גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.
סמוטריץ' מסרב להפנים שלא רק מלחמות הורגות – גם סוכר
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל מאמר ביקורת, גם אם צודק וחד.
חייב שתהיה בו סדרת צעדים ברורים ספציפיים
שמציעים פתרון ראליסטי .
יותר מדי מתארי בעיות.
מעט מדי מנסחי פתרונות שאפשר ליישם עכשיו.
איך מעיפים את הפשיזם והביב?
איך מייצרים משטר גבולות שנותן ביטחון לאזרחים?
עם מי? תוך כמה זמן? האם יש לזה הנהגה ותמיכה?
האם זה מייצב את ישראל אזורית ופנימית?
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם