כל מי שחושב על, בוחן את או עוסק במערכות החינוך השונות של מדינת ישראל מכיר את התחושה מרפת הידיים שיש כל כך הרבה מה לתקן ולשפר, המון דברים שחסרים ואשר יש לבנות ולהקים. אחת השאלות החשובות היא: ממה מתחילים?
מלימודי ליבה? ממעמד המורה? מכמות המקצועות? ממספר התלמידים בכיתה? מהאווירה האלימה? אולי מכך שיש כמה מערכות שונות כך שכל תשובה שניתן תטפל רק בחלק מהתלמידים? ואכן, ארגונים שונים חרטו על דגלם תיקון של אחד או יותר מתוך הליקויים הרבים, שכמובן כל אחד מהם חשוב.
אמיר פורת הוא אזרח מודאג. למד פילוסופיה, פסיכולוגיה וחינוך וניהל במגזר הפרטי והציבורי. מתגורר ביפו. בוחן את בעיות העומק בנושא חינוך וחברה.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולאיילת,
תודה על התגובה.
אכן, החוק הוא רק שלד או בסיס ולתקן אותו לא מספיק. כמובן שצריכים עוד המון צעדים אחרים, גם וגם כדברייך.
מטרתו של הפוסט הזה היא להזכיר כי אי אפשר להסתפק בתיקוני קצה, וקיצורי דרך של טיפול בבעיות הקלות יותר מקטינים את הסיכוי להצלחה, לא מגדילים אותם.
הכוונה כמובן לא להתעלם מהמציאות הרב מגזרית והרב מערכתית אלא להתמודד איתה. בלי תיקון שמתחיל מהבסיס (החוק) לא ניתן לשנות את המציאות הרב מערכתית. הפערים העמוקים הם לא באג במערכת מרובת הזרמים, הם הפיצ'ר….
התייחסתי לכך בפוסט קודם.
תודה
האם המסקנה אמורה להיות שקודם כל יש להבין מי הם השחקנים הפוליטיים המעונינים בחוקי תורה מעל חוקי המדינה ומי הנפך, במדינת חוק?
מסתבר שבעיית דת ומדינה היא המפתח לפתרון הבעיה בחינוך.
לצערי אין מספיק גופים אזרחיים שעוסקים בזה.
הצטרפו לעשייה ליברלית ב"מועדון"
הטור מציב נקודת מוצא חשובה לשיחה על מערכת החינוך: אי אפשר לתקן תקלות נקודתיות בלי לעצב קודם תשתית חוקית יציבה. ההצעה לתקן את חוק החינוך הממלכתי היא צעד נכון ומשמעותי, שמחזיר את הדיון לרובד המבני ולא לכיבוי שריפות.
לצד זאת, חשוב לומר שהחקיקה היא שלד בלבד. יישום אמיתי מחייב מערך ביצועי חזק: פיקוח מקצועי, הכשרות, תקצוב דיפרנציאלי ומנגנוני יציבות שאינם תלויים בזהות השר. בנוסף, כל מהלך כזה חייב להתמודד עם המציאות הרב־זרמית של המערכת ועם הפערים המעמיקים בין הזרמים.
אני מסכימה עם טענתך שדרוש שינוי מבני עמוק, אך ייתכן שהדרך הנכונה היא "גם וגם": תיקון בחוק לצד טיפול מיידי בסוגיות יומיומיות הפוגעות בשדה, במיוחד בפריפריה, שם כל שנה אבודה מעמיקה פערים.
זהו טור חשוב שמעלה את רמת השיח ומחזיר את הדיון למקום שבו הוא צריך להיות: מדיניות ארוכת טווח, יציבה ומבוססת הגיון מדינתי.