כל מי שחושב על, בוחן את או עוסק במערכות החינוך השונות של מדינת ישראל מכיר את התחושה מרפת הידיים שיש כל כך הרבה מה לתקן ולשפר, המון דברים שחסרים ואשר יש לבנות ולהקים. אחת השאלות החשובות היא: ממה מתחילים?
מלימודי ליבה? ממעמד המורה? מכמות המקצועות? ממספר התלמידים בכיתה? מהאווירה האלימה? אולי מכך שיש כמה מערכות שונות כך שכל תשובה שניתן תטפל רק בחלק מהתלמידים? ואכן, ארגונים שונים חרטו על דגלם תיקון של אחד או יותר מתוך הליקויים הרבים, שכמובן כל אחד מהם חשוב.
אמיר פורת הוא אזרח מודאג. למד פילוסופיה, פסיכולוגיה וחינוך וניהל במגזר הפרטי והציבורי. מתגורר ביפו. בוחן את בעיות העומק בנושא חינוך וחברה.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
לאיילת,
תודה על התגובה.
אכן, החוק הוא רק שלד או בסיס ולתקן אותו לא מספיק. כמובן שצריכים עוד המון צעדים אחרים, גם וגם כדברייך.
מטרתו של הפוסט הזה היא להזכיר כי אי אפשר להסתפק בתיקוני קצה... המשך קריאה
לאיילת,
תודה על התגובה.
אכן, החוק הוא רק שלד או בסיס ולתקן אותו לא מספיק. כמובן שצריכים עוד המון צעדים אחרים, גם וגם כדברייך.
מטרתו של הפוסט הזה היא להזכיר כי אי אפשר להסתפק בתיקוני קצה, וקיצורי דרך של טיפול בבעיות הקלות יותר מקטינים את הסיכוי להצלחה, לא מגדילים אותם.
הכוונה כמובן לא להתעלם מהמציאות הרב מגזרית והרב מערכתית אלא להתמודד איתה. בלי תיקון שמתחיל מהבסיס (החוק) לא ניתן לשנות את המציאות הרב מערכתית. הפערים העמוקים הם לא באג במערכת מרובת הזרמים, הם הפיצ'ר….
התייחסתי לכך בפוסט קודם.
תודה
האם המסקנה אמורה להיות שקודם כל יש להבין מי הם השחקנים הפוליטיים המעונינים בחוקי תורה מעל חוקי המדינה ומי הנפך, במדינת חוק?
מסתבר שבעיית דת ומדינה היא המפתח לפתרון הבעיה בחינוך.
לצערי א... המשך קריאה
האם המסקנה אמורה להיות שקודם כל יש להבין מי הם השחקנים הפוליטיים המעונינים בחוקי תורה מעל חוקי המדינה ומי הנפך, במדינת חוק?
מסתבר שבעיית דת ומדינה היא המפתח לפתרון הבעיה בחינוך.
לצערי אין מספיק גופים אזרחיים שעוסקים בזה.
הצטרפו לעשייה ליברלית ב"מועדון"
הטור מציב נקודת מוצא חשובה לשיחה על מערכת החינוך: אי אפשר לתקן תקלות נקודתיות בלי לעצב קודם תשתית חוקית יציבה. ההצעה לתקן את חוק החינוך הממלכתי היא צעד נכון ומשמעותי, שמחזיר את הדיון לר... המשך קריאה
הטור מציב נקודת מוצא חשובה לשיחה על מערכת החינוך: אי אפשר לתקן תקלות נקודתיות בלי לעצב קודם תשתית חוקית יציבה. ההצעה לתקן את חוק החינוך הממלכתי היא צעד נכון ומשמעותי, שמחזיר את הדיון לרובד המבני ולא לכיבוי שריפות.
לצד זאת, חשוב לומר שהחקיקה היא שלד בלבד. יישום אמיתי מחייב מערך ביצועי חזק: פיקוח מקצועי, הכשרות, תקצוב דיפרנציאלי ומנגנוני יציבות שאינם תלויים בזהות השר. בנוסף, כל מהלך כזה חייב להתמודד עם המציאות הרב־זרמית של המערכת ועם הפערים המעמיקים בין הזרמים.
אני מסכימה עם טענתך שדרוש שינוי מבני עמוק, אך ייתכן שהדרך הנכונה היא "גם וגם": תיקון בחוק לצד טיפול מיידי בסוגיות יומיומיות הפוגעות בשדה, במיוחד בפריפריה, שם כל שנה אבודה מעמיקה פערים.
זהו טור חשוב שמעלה את רמת השיח ומחזיר את הדיון למקום שבו הוא צריך להיות: מדיניות ארוכת טווח, יציבה ומבוססת הגיון מדינתי.
כדי לרדת לעומקו של השבר אותו אנו חווים בימים אלו, יש לבחון תהליכים הנמשכים עשרות שנים ואף לחזור להחלטות שנלקחו בשנים הראשונות להקמת המדינה. בשנים אלו, עמדו בפני דוד בן גוריון והנהגת המדינה אתגרים רבים, מלבד האתגר הקיומי ביטחוני של מלחמת העצמאות.
האתגר הפנימי הגדול היה איך להפוך את שלל הארגונים, הזרמים, העדות וכן הלאה, לגוף הפועל ביחד למימוש אינטרסים משותפים. אפשר לקרוא לאתגר זה – "אתגר הממלכתיות". היום זה אולי נראה לנו מובן מאליו, אך מספיק להסתכל אל שכנתנו מצפון, לבנון, כדי להבין איך נראית מדינה שלא השכילה להקים ולקיים את ה"ממלכתיות".
אמיר פורת הוא אזרח מודאג. למד פילוסופיה, פסיכולוגיה וחינוך וניהל במגזר הפרטי והציבורי. מתגורר ביפו. בוחן את בעיות העומק בנושא חינוך וחברה.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
מאמר חשוב ביותר. אכן, אין לנו תקומה כמדינה ללא מכנה משותף רחב, ערכי, כלכלי ומוסרי בין כל תושביה.
התגובות הקודמות כמובן מחזקות את הצורך בשינוי עמוק. עלה והצלח ביישום:)
קומוניזם מזוקק מרכסיזם טהור זה מה שאתה מציע ליברל טהרני מה עםסרם החינוך הפרטי של המגזר הערבי של משרד החינוך בו אסור לגעת נכון הוא קדוש וטהור קדש הקדשים הליברלי מה עם בתי הספר הפלורליסטי... המשך קריאה
קומוניזם מזוקק מרכסיזם טהור זה מה שאתה מציע ליברל טהרני מה עםסרם החינוך הפרטי של המגזר הערבי של משרד החינוך בו אסור לגעת נכון הוא קדוש וטהור קדש הקדשים הליברלי מה עם בתי הספר הפלורליסטים שם לא נוגעים כי זה האיברים האינטימיים שלכם
לצערי אני חושב שמאוחר מדי. אגב ירון לונדון בתוכנית 'לונדון וקירשנבאום'הרבה לדבר על זה והשווה את מערכת החינוך שלנו לזו של צרפת כשאמר ששם, כולם, באותה שעה, פותחים את אותו ספר לימוד.
היה ... המשך קריאה
לצערי אני חושב שמאוחר מדי. אגב ירון לונדון בתוכנית 'לונדון וקירשנבאום'הרבה לדבר על זה והשווה את מערכת החינוך שלנו לזו של צרפת כשאמר ששם, כולם, באותה שעה, פותחים את אותו ספר לימוד.
היה אפשר איכשהו אולי לתקן, אם העבריין לא היה מנצל את ההבדלים והשסעים ורוכב עליהם כל הדרך לרמיסת כל סממן של אחדות, כדי להימלט מאימת הדין. הוא, וחבורת המושחתים שסובבת אותו.
אבל צריך לזכור: הוא גנב לנו את המדינה דרך הפרצות שהשאירו ממשלות ישראל הקודמות. אלה שלא העלו על דעתם קלפטוקרטיה משיחית. את הדייסה הלא-מבושלת-עד-הסוף אנחנו אוכלים עכשיו במלוא הפה.
הכל כדי להינצל מהמשפט.
וכל השאר, כמו שגורסת הצדקת, כלל לא חשוב: "שתישרף המדינה"
השליח האמריקאי המיוחד לסוריה ושגריר ארה"ב בטורקיה טום ברק ניסה לחזור בו מהתבטאותו מלפני יומיים, לפיה ישראל "עדיין" כובשת את רמת הגולן בניגוד להחלטות האו"ם. דבריו עמדו בסתירה לעמדתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לשטח השנוי במחלוקת.
ישראל כבשה את רמת הגולן מסוריה במלחמת ששת הימים ב-1967 וסיפחה אותה ב-1981. האו"ם רואה בשטח אדמה סורית כבושה. ב-2019 הכיר טראמפ בריבונות הישראלית על השטח, והפך בכך עשרות שנים של מדיניות אמריקאית.
השגריר טום ברק אמר בריאיון שנערך ביום שישי עם היזם הלבנוני-אוסטרלי מריו נופל כי "בגולן, מול סוריה, הם עדיין כובשים את הגולן בניגוד להחלטות האו"ם, בניגוד לסדר הבינלאומי כולו, שקבע כי הגולן שייך לסוריה".
כעת טוען ברק כי דבריו היו תיאור של המעמד ההיסטורי של השטח, ו"לא אישור לעמדת האו"ם" בנוגע לגולן.
"מדיניות ארצות הברית בנוגע לגולן נקבעה על ידי הנשיא טראמפ ב-2019 ולא השתנתה", הוא מסר בהצהרה לסוכנות הידיעות AP.
לדבריו, כוונתו הייתה להסביר מדוע הוא אינו צופה סיפוח בלבנון, שם כוחות ישראליים שוהים בחלקים מהדרום כדי לפרק את תשתיות חזבאללה. הוא הוסיף כי התכוון לטעון שהסכמים שמושגים במשא ומתן הם עמידים יותר ממפות טריטוריאליות, וכי הביא את הגולן כדוגמה לכך ש"שטח שנלקח בכוח נותר שנוי במחלוקת במשך דורות".
בתגובה לריאיון מיום שישי, שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר כי דבריו של ברק "רצופים באי-דיוקים" וכללו "עמדות שסותרות את עמדת נשיא ארה"ב טראמפ".
דבריו של ברק בנוגע לגולן עוררו זעם גם בוושינגטון. הסנאטור הרפובליקאי מפלורידה ריק סקוט כתב ברשת הטוויטר כי נראה שהשגריר "שכח" את ההכרה של טראמפ בריבונות ישראל על השטח.
דובר חמאס, חאזם קאסם, פרסם הצהרה שבה הוא מזהיר מפני "איומי הכיבוש סביב מה שהוא מכנה 'שיגור עפיפונים'". קאסם הוסיף כי העפיפונים הם "צעצועי ילדים במחנות הפליטים".
זוהי ההתייחסות הפומבית הראשונה של חמאס לעפיפונים ששוגרו משטח הרצועה.
בימים האחרונים אותרו בישראל כמה עפיפונים מסוג זה, לאחר שככל הנראה חצו את הגבול מרצועת עזה. עד כה לא נמצאו עליהם חומרי נפץ או חומרי בעירה.
קאסם טען כי "האיומים הללו מבוססים על תירוצים מומצאים ומהווים ניסיון להצדיק את המשך התוקפנות וההפרות נגד עמנו".
לדבריו, "אנו קוראים לממשל האמריקאי, למדינות המתווכות ולמועצת השלום לעצור את התוקפנות חסרת הרסן נגד עמנו ואת הרס מסגרת הפסקת האש".
מערכת הביטחון בישראל זיהתה לאחרונה עלייה בניסיונות של חזבאללה להבריח כלי נשק מסוריה ללבנון. על פי דיווח בחדשות 12, ארגון הטרור פועל להתחמשות ולשיקום מחדש בחסות הפסקת האש המתמשכת.
גורם ביטחוני שצוטט בדיווח מסר כי איראן מממנת ומפעילה את רשת ההברחות באמצעות כוח קודס של משמרות המהפכה, אשר ממשיך לפקח על העברת כלי הנשק לידי חזבאללה.
אף שצבאות סוריה ולבנון פרסמו כי תפסו כמה משלוחי נשק בחודשים האחרונים, גורמי ביטחון ישראליים מעריכים כי משלוחים רבים אחרים מצליחים להגיע ללבנון מבלי להתגלות.
"חזבאללה מנצל את הפסקת האש כדי לבנות את כוחו, ולכן חלה עלייה בניסיונות ההברחה דרך סוריה", אמר גורם ביטחוני ל"חדשות 12". "אנו מעריכים שמשלוחים רבים עוברים מבלי להתגלות".
בחדשות 12 דווח כי יועצו הבכיר וחתנו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ג'ארד קושנר, הזהיר בשבוע שעבר את בכיר חמאס ח'ליל אל-חיה במהלך פגישה במצרים כי ישראל תקבל חופש פעולה מוחלט בעזה אם ארגון הטרור ינסה להתחמק ממחויבויותיו לפירוק נשקו.
על פי הדיווח, קושנר הזהיר את אל-חיה בנוכחות מתווכים בכירים ממצרים, קטאר וטורקיה כי חמאס ייבחן על פי אופן יישומה של תוכנית פירוק הנשק. הוא הבהיר כי כל ניסיון לרמות את הצדדים יביא לסיום התהליך, ולא יותיר איש ש"יעמוד בדרכה של ישראל".
הערוץ דיווח כי ארצות הברית ומועצת השלום קיבלו מידע מודיעיני לפני הפגישה, ולפיו גורמים בחמאס מחפשים דרכים להימנע מפירוק נשק מלא. לכן דרש קושנר מאל-חיה התחייבות אישית פנים אל פנים לכך שהארגון ימסור את נשקו, יפרז את עזה ויעצור את התעצמותו הצבאית.
גורם במועצת השלום, שצוטט בדיווח, אמר כי "אם ישראל תפעל בחוכמה" יתברר בקרוב אם חמאס מתכוון לעמוד בהתחייבויותיו.
"אם הוא יעשה זאת, יהווה הדבר הישג גדול והסרה של איום משמעותי ביותר", אמר הגורם. "אם לא, תהיה לישראל הלגיטימציה והגיבוי הבינלאומי לטפל באיום ככל שיידרש".
בזמן ישראל דווח בשבוע שעבר כי קושנר לחץ על אל-חיה בפגישה במצרים להתחיל ליישם את תוכנית פירוק הנשק של מועצת השלום. אל-חיה אמר כי חמאס נותר מחויב למהלך, אך יתפרק מנשקו רק אם ישראל תעמוד בהתחייבויותיה, ובהן עצירת התקיפות ונסיגה מעזה.
נתניהו התעקש כי ישראל לא תבצע שום נסיגה עד שחמאס יפורק מנשקו לחלוטין. עם זאת, גורם במועצת השלום אמר לזמן ישראל כי בשיחות סגורות הפגין ראש הממשלה גמישות רבה יותר.
ג'ארד קושנר בפסגת אגם לוצרן באתר הנופש בירגנשטוק באובבירגן, סמוך ללוצרן, שווייץ, 21 ביוני 2026 (צילום: Urs Flueeler, Pool Photo via AP)
ב-2023 החליטה הממשלה להקים את מנהלת ההתיישבות במשרד הביטחון – גוף חדש הכפוף לשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ', ואליה הואצלו סמכויות בתחום הניהול האזרחי של יהודה ושומרון (הגדה המערבית), שהיו נתונות עד אז למנהל האזרחי של צה"ל. זהו שינוי מבני עמוק, והוא נעשה בלי חקיקה. המהלך לווה בהחלטה נוספת שצמצמה גם את מעורבות הממשלה בהליכי התכנון.
זהו הראשון בשלושה מהלכים דומים שהתרחשו מאז – ובכולם עוברות סמכויות אזרחיות בשטח מגורמים הכפופים לצה"ל לגורמים הכפופים לשר סמוטריץ', לשרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק ולשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר – שלושתם מנהיגי ימין קיצוני שגרים בהתנחלויות בעצמם ותומכים בהרחבת ההתיישבות ובתמיכה במאחזים הבלתי-חוקיים.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
במשך למעלה מארבעה עשורים, האסטרטגיה הישראלית נשענה על הנחת יסוד שכמעט לא נאמרת בקול: ארצות הברית תישאר הכוח המארגן הבלתי מעורער במזרח התיכון, מוכנה ומסוגלת לממן את יתרונה הצבאי של ישראל, לספוג את העלויות הדיפלומטיות של מדיניותה, ולפקח על מאזן הכוחות באזור לפי תנאיה של וושינגטון. הנחה זו הולכת ומתפוגגת כעת, וקובעי המדיניות הישראלים היו איטיים מדי בהתמודדות עם השינוי.
הנסיגה מהעליונות
ההגמוניה האמריקאית במזרח התיכון מעולם לא הייתה מוחלטת, אך הייתה ממשית דיה – רשת של זכויות שימוש בבסיסים, מכירות נשק, ערבויות ביטחוניות וגיבוי דיפלומטי, שאפשרה לוושינגטון לפעול כבוררת עליונה מהלבנט ועד המפרץ.
ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אסור לשים את כל הביצים בסל אחד, אבל לא רוסיה ולא סין חפצות לזנוח את המדינות הערביות ןהנפט הסעודי והקטארי, לטובת מדיניות פרו ישראלית או אפילו מאוזנת.
והיותצןכלכלתנו ובפרט הטכנולוגיה הצבא... המשך קריאה
אסור לשים את כל הביצים בסל אחד, אבל לא רוסיה ולא סין חפצות לזנוח את המדינות הערביות ןהנפט הסעודי והקטארי, לטובת מדיניות פרו ישראלית או אפילו מאוזנת.
והיותצןכלכלתנו ובפרט הטכנולוגיה הצבאית שלנו משולבת בזו האמריקאית, אין לנו תחליף, למרות הכל, זולת הדוד סם.
ועל אירופהנבכלל אין מה לדבר. יבשת שוקעת ומתאסלמת.
הפחד והרתיעה מפני שילוב המפלגות הערביות בממשלות ישראל חוצים כמעט את כל המפלגות היהודיות, למעט הדמוקרטים. הם מחייבים מחשבה אחרת על הסוגיה.
אפשר לפטור את הדיון בהטחת אשמת הגזענות או בחששות הביטחוניים, אבל עדיין נדרש פתרון. מדינה שפויה לא יכולה להתעלם מ-20% מאזרחיה ולמנוע מהם כל שותפות בשלטון ובקבלת ההחלטות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בקשר לנושא האחרון: בפראפרזה על האמירה: "שליש משלמים מיסים, שליש הולכים למילואים ושליש מתנדבים, וזה אותו שליש", (נדמה לי שאמרה זאת רחל עזריה) אומר כך: שליש מתחמקים מגיוס, שליש חיים מקצבא... המשך קריאה
בקשר לנושא האחרון: בפראפרזה על האמירה: "שליש משלמים מיסים, שליש הולכים למילואים ושליש מתנדבים, וזה אותו שליש", (נדמה לי שאמרה זאת רחל עזריה) אומר כך: שליש מתחמקים מגיוס, שליש חיים מקצבאות ושליש מזהמים, וזה אותו שליש.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולאיילת,
תודה על התגובה.
אכן, החוק הוא רק שלד או בסיס ולתקן אותו לא מספיק. כמובן שצריכים עוד המון צעדים אחרים, גם וגם כדברייך.
מטרתו של הפוסט הזה היא להזכיר כי אי אפשר להסתפק בתיקוני קצה, וקיצורי דרך של טיפול בבעיות הקלות יותר מקטינים את הסיכוי להצלחה, לא מגדילים אותם.
הכוונה כמובן לא להתעלם מהמציאות הרב מגזרית והרב מערכתית אלא להתמודד איתה. בלי תיקון שמתחיל מהבסיס (החוק) לא ניתן לשנות את המציאות הרב מערכתית. הפערים העמוקים הם לא באג במערכת מרובת הזרמים, הם הפיצ'ר….
התייחסתי לכך בפוסט קודם.
תודה
האם המסקנה אמורה להיות שקודם כל יש להבין מי הם השחקנים הפוליטיים המעונינים בחוקי תורה מעל חוקי המדינה ומי הנפך, במדינת חוק?
מסתבר שבעיית דת ומדינה היא המפתח לפתרון הבעיה בחינוך.
לצערי אין מספיק גופים אזרחיים שעוסקים בזה.
הצטרפו לעשייה ליברלית ב"מועדון"
הטור מציב נקודת מוצא חשובה לשיחה על מערכת החינוך: אי אפשר לתקן תקלות נקודתיות בלי לעצב קודם תשתית חוקית יציבה. ההצעה לתקן את חוק החינוך הממלכתי היא צעד נכון ומשמעותי, שמחזיר את הדיון לרובד המבני ולא לכיבוי שריפות.
לצד זאת, חשוב לומר שהחקיקה היא שלד בלבד. יישום אמיתי מחייב מערך ביצועי חזק: פיקוח מקצועי, הכשרות, תקצוב דיפרנציאלי ומנגנוני יציבות שאינם תלויים בזהות השר. בנוסף, כל מהלך כזה חייב להתמודד עם המציאות הרב־זרמית של המערכת ועם הפערים המעמיקים בין הזרמים.
אני מסכימה עם טענתך שדרוש שינוי מבני עמוק, אך ייתכן שהדרך הנכונה היא "גם וגם": תיקון בחוק לצד טיפול מיידי בסוגיות יומיומיות הפוגעות בשדה, במיוחד בפריפריה, שם כל שנה אבודה מעמיקה פערים.
זהו טור חשוב שמעלה את רמת השיח ומחזיר את הדיון למקום שבו הוא צריך להיות: מדיניות ארוכת טווח, יציבה ומבוססת הגיון מדינתי.