העינויים הפיזיים והנפשיים שעברו שורדי השבי, וככל הנראה עוברים עדיין על החטופים שנשארו בידי שוביהם במנהרות חמאס, אולי אף ביתר חומרה ואינטנסיביות – העינויים כפי שהם משתקפים בדוח משרד הבריאות שהועבר לאו"ם – הם כמו סכין המפלחת את הלב.

על הכוויות שהוטבעו בבשרם כדי לסמן אותם, על התקיפות המיניות ומעשי האונס החוזרים ונשנים בנשים ובגברים, על המעשים המגונים והפגיעות המיניות גם בילדים קטנים, על ההרעבה המכוונת, הקשירות, ההצלפות, ההתעללויות, תחושת החנק וחוסר האוויר, ההיגיינה הלקויה על הזיהומים והמחלות שגרמה להם, על ההתעללות הנפשית שהותירה פוסט טראומה קשה, על הסבל שלא נגמר, גם היום – חמישה עשר חודשים אחרי שנחטפו לעזה.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

"בעיית זליגת הנשק החמירה מאז מתקפת חמאס (שבעה באוקטובר 2023). יש אמנם מודיעין, יש לא מעט תפיסות – גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי – אבל כמות הנשק שיש ברחובות היא עצומה. כמה שאתה תופס – רימונים, מטענים, רובים, קלצ'ניקובים – זה רק טיפה בים".

מאחורי הדברים האלה עומד ניצב יגאל בן-שלום, ראש האגף לחקירות ומודיעין במשטרת ישראל ומי שהודיע לאחרונה על פרישתו מהמשטרה, בראיון שנתן לכתב העת "מבט-מל"מ" (כתב עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין), בחודש אוקטובר האחרון, בגיליון לציון שנה לעקידת אוקטובר. והוא ממשיך ומתאר:

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט ממייסדי חבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר