זמן ישראל

השאלה הזאת אינה נובעת מגעגועים לדוד בן-גוריון, ובוודאי לא מן המחשבה שכל החלטותיו ראויות לחיקוי.

אני שואל אותה בגלל החלטה אחת שקיבל בן-גוריון ברגע מכריע בתולדות המדינה: ההחלטה שלא לאפשר לאצ"ל להחזיק בכוח צבאי עצמאי, החלטה שהגיעה לשיאה בעימות האלים סביב אלטלנה.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.

השיח הציבורי בישראל סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני נוטה להיתפס במונחים של מרכז מתון מול קצוות רדיקליים. בראייה זו, המרכז הוא פרגמטי ומעשי, בעוד שהשוליים הפוליטיים מונעים מסנטימנט רגשי ואידיאולוגיה נוקשה.

אולם, ניתוח נתונים עדכני של השיח הישראלי ברשתות החברתיות, שאותו אנו מבצעים בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה, מראה תמונה אחרת. התוצאה: פרדוקס מוסדי שבו המרכז משותק רגשית, בעוד שהקצוות הפוליטיים פועלים באופן מעשי ומכוון-מטרה.

ד"ר מעוז רוזנטל הוא ראש החוג לממשל, תקשורת ודיפלומטיה במרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים. ועמית מחקר בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה.

לרשימת הכשלים של מדיניות החוץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו אפשר להוסיף כעת את "הסכם מכה" – הברית הביטחונית שנחתמה בין ערב הסעודית, פקיסטן וטורקיה ב-7 בחודש, הכוללת גם אופציה להצטרפות מצרית.

אין צורך להיכנס להיסטריה או להכין את צה"ל למלחמה מול הברית החדשה. גם אין צורך לאמץ את האינסטינקט של נתניהו ולהסביר ש"כל העולם נגדנו". צריך לעשות משהו פשוט בהרבה: לשאול איך הגענו לכאן ולהפיק לקחים.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.