זמן ישראל

שני ריבועים אפורים זהים יכולים להיראות לנו כהים או בהירים, בהתאם לרקע שעליו הם מונחים. קילוגרם אחד מרגיש קל אחרי שהרמנו עשרה קילוגרמים, וכבד אחרי שהרמנו נוצה. כך גם זמן, עוצמת קול, טמפרטורה. החושים אינם מודדים באופן מוחלט אלא ביחס לנקודת ייחוס.

גם השיפוט שלנו פועל כך. אנחנו נוטים לחשוב שיש לנו סרגל פנימי יציב שבאמצעותו אנחנו מעריכים מה סביר ומה קיצוני, מה מוסרי ומה בלתי מוסרי, מה מותר ומה אסור. אבל גם הסרגל הזה תלוי בהקשר. כשסביבת הייחוס משתנה, משתנה איתה גם השיפוט.

פרופ' ענת מריל היא חוקרת קוגניטיבית בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד, חברת סגל בחוג לקוגניציה ומדעי המוח ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

החדשות הישנות הן שמערכת החינוך על הקרשים. גם פתיחת שנת הלימודים בחודש הבא אין בה שום בשורה לשינוי וישועה: כפי שהממשלה שתחתיה התרחש טבח אוקטובר לא יכולה לתקן את עצמה – כך אין לצפות ששר החינוך יואב קיש, האשם בשפל הנוכחי, הוא זה שיביא מזור לקלקולים מעשה ידיו.

השר קיש אינו גרוע רק במובן התפקודי אלא מסוכן ממש במעשיו האנטי-פטריוטיים, המקריבים את איתנות ישראל על מזבח אינטרס אישי ומפלגתי. הוא מוביל מדיניות של גזל תקציבים מהחינוך הממלכתי לטובת החינוך החרדי (מהמגזר היצרני למגזר המשתמטים מעול הביטחון והכלכלה), לדלדול כוח ההוראה הכשיר, לפגיעה במעמד המורים, להזנחת החינוך בגיל הרך ולהסתרת נתוני אמת על מצבה העגום של מערכת החינוך.

נמרוד אלוני הוא פרופ' אמריטוס לפילוסופיה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים. כיהן 20 שנה כמופקד קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי וראש תחום חינוך במרכז לאתיקה בירושלים. לימד בעבר באוניברסיטאות קולומביה, קונקורדיה ומונטקלייר, פרסם 11 ספרים מאמרים רבים, זכה בתואר "אביר איכות השלטון", ב"פרס החינוך של העיר תל אביב-יפו", בפרס אגודת בוגרי לימודי החינוך באוניברסיטת קולומביה, וב"מגן האתיקה" מטעם ארגון רוטרי.

פרויקטים לאומיים גדולים נוטים לסבול מתסמונת מוכרת: הצהרות חגיגיות לתקשורת לחוד, ומציאות לחוד. אבל כשמגיעים לפרויקט הרכבל לעיר העתיקה, פרויקט שכבר מאז 2017 ממומן מכספי ציבור מבלי שהתקדם אפילו במילימטר אחד, הפער הזה נמתח עד לקצה.

השבוע הופיע מהנדס העיר ירושלים, יואל אבן, בתכנית בערוץ 12 ואמר כבדרך אגב כי "הרכבל מתחיל ביצוע". הנושא אפילו לא היה במרכז הדברים. הדברים נאמרו בשולי הדיון, כאמת ברורה מאליה, ולכן המשפט הזה הקפיץ פעילים רבים בירושלים.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".