זמן ישראל

בשבוע שעבר חזר ריטואל דיוני ועדת הבחירות על פסילת הרשימות הערביות וחבריהן. הפעם רוב חברי הוועדה הפוליטית הלכו על "גזענות על מלא" כשתמכו בפסילת עצם הנוכחות הערבית בכנסת ישראל.

בקרוב יגיעו החלטות הפסילה לפתחו של בית המשפט העליון. בית המשפט חלש ופגיע יותר מאי פעם בעבר, אבל יש לקוות שעדיין חזק מספיק כדי לעמוד על משמר הדמוקרטיה ולמנוע פסילה אנטי דמוקרטית וגזענית של מפלגות ואישים, אשר גם המקרה הבעייתי יותר ביניהם, של יו"ר בל"ד סמי אבו שחאדה, לא עומד ברף "המסה הקריטית" הנדרש בחוק לפסילה.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

השבוע ישבתי באולם ועדת הבחירות המרכזית בכנסת. הייתי שם במסגרת תפקידי כרכז הדוברות של הרשימה המשותפת, אבל ישבתי שם גם כאזרח ערבי-פלסטיני בישראל וכמצביע.

מולי ישבו נציגי המפלגות והצביעו בזה אחר זה על פסילת הרשימה המשותפת, רע"ם, ח"כ עופר כסיף ויו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה.

ינאל ג׳בארין הוא איש תקשורת ופעיל פוליטי, מנהל המחלקה הציבורית בארגון יוזמות אברהם, ארגון משותף ערבי יהודי לקידום שוויון שותפות וחברה משותפת במדינה. תושב העיר אום אל פחם ופועל למדינה דמוקרטית שוויונית החותרת לשלום לכולם.

שמחה לאיד היא אחד הרגשות הכי נחותים, הכי ירודים, הכי אפלים של הנפש האנושית.

זהו רגש שכל מקורו במשהו רע שקורה למישהו אחר. אין הוא ניזון מהצלחה כלשהי אלא מכישלון, אין הוא ניזון מהתרוממות כלשהי אלא מנפילה, ואין הוא ניזון ממרפא כלשהו אלא ממכה קשה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.