לפני כמה ימים הבת של בן הזוג שלי הייתה אמורה להתגייס לצה"ל. ליוויתי אותה יחד עם שאר המשפחה. בצו היה כתוב: בקו"ם, בשעה שבע וחצי. הגענו בזמן. אמרו לנו שם שבעצם הגיוס הוא בפארק אריאל שרון. רבע שעה נסיעה, כביכול. בשמונה בבוקר זה ארבעים דקות לפחות. הגענו בתשע ומשהו.
המון אנשים. הורים, אחים קטנים, סבתות. שאלתי איפה התור. אין תור. יש המון אנשים שמחכים להיפרד, ומי שמוכן ניגש לחיילים, אומר את השם שלו ועולה לאוטובוס.
שירה ויזל היא זמרת-יוצרת ופעילת שלום. מובילה את קהילת האמניות והאמנים למען השלום, וכבר יותר מעשור עובדת בארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית. למדה תואר שני במנהיגות ויזמות בתרבות במכללת ספיר.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנושירה, תני לי להרגיע אותך: שום דבר לא ישתנה אחרי הבחירות. כלום. ושוב, גם אם יהיה איזה מהפכון, הוא יהיה זמני. את רוצה לדעת לאן המדינה הזו הולכת? לכי לערד, לבית שמש, לירושלים, לעתלית, לרכסים.
זה עתיד המדינה שלנו תחת הנוכל, שיעשה הכל כדי להישאר בשלטון. כדי שצרה לא תצטרך להזמין חלילה תור לספרית ולשלם על זה. וכדי שהפטריוט ממיאמי יתקשט במאבטח על חשבוננו