הפיגוע הקטלני ביותר מאז מלחמת העולם השנייה ועד מגדלי התאומים בניו יורק היה פיצוץ הבניין של הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994 שבוצע ע"י איראן.
האחריות על הפיגוע טויחה שיטתית במשך שנים, עד כניסתו לתמונה של התובע אלברטו ניסמן, לתפקיד ראש יחידת חקירה מיוחדת שהורכבה על ידי 30 בעלי מקצוע מהמדרגה הראשונה. ב-2006 חשף ניסמן את כל הפרטים אודות הפיגוע: התכנון, המימון והביצוע. כך נהפך לאויב המושבע של איראן בפורומים הבינלאומיים. הודות לעבודתו נכללו האחראיים לפיגוע ברשימת המבוקשים של אינטרפול, ועד היום הם מתקשים לצאת מאיראן מחשש שייעצרו.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בזירה המשפטית נהפך ניסמן לגיבור בינלאומי במאבק בטרור האיראני בזירה. השנה אף יצאה בנטפליקס סדרה תיעודית עליו, בששה פרקים.
אלברטו ניסמן (צילום: AP Photo/Natacha Pisarenko, File)
ב-2013 חשף ניסמן לעיני העולם את רשת הטרור הבינלאומית שאיראן מובילה.
המשך חקירתו גרם לתגלית נוספת שזעזעה את החוקרים. באמצעות הקלטת שיחות רבות הוכח כי בשנים האחרונות, ובתיווך נשיא ונצואלה דאז, הוגו צ'אבס, שיתפה נשיאת ארגנטינה, כריסטינה קירשנר, פעולה עם המפגעים האיראנים. באותם הימים צ'אבס היה נציג איראן ביבשת ובעל בריתה של כריסטינה קירשנר.
תמורת כסף, הנחתה קירשנר לנקות את איראן מכל אשמה בפיגוע. בשיחות הטלפון שהוקלטו נמצא כי סוכנים ארגנטינאים מסרו לעמיתיהם האיראנים פרטים על ניסמן עצמו.
בתחילת 2015, בשיא הישגיו, הגיש ניסמן כתב אישום חמור נגד הנשיאה ונגד שבעה ממקורביה שבגדו כמוה. יום לפני שהציג את פרטי האישום בפרלמנט בבואנוס אירס, נרצח ניסמן בדירתו.
בתחילת 2015, בשיא הישגיו, הגיש ניסמן כתב אישום חמור נגד הנשיאה ונגד שבעה ממקורביה שבגדו כמוה. יום לפני שהציג את פרטי האישום בפרלמנט בבואנוס אירס, נרצח ניסמן בדירתו
מיד לאחר הרצח, מיהרה קירשנר להופיע בטלוויזיה והכריזה על התאבדות מדומה. אולם החברה הארגנטינאית לא התבלבלה, וכעבור חודש יצאו כמעט חצי מיליון אנשים להפגין בבואנוס אירס תחת גשם סוער ובשלטים בכתובת "כולנו ניסמן". הרצח שינה את האווירה הפוליטית ועזר לא מעט להפלתה של כריסטינה בבחירות באותה השנה. הרצח עורר עניין תקשורתי ברחבי העולם.
כריסטינה קירשנר (צילום: AP Photo/Alexander Zemlianichenko, File)
ביקור של נשיא ארגנטינה בארץ
הזמנתי את ידידי ניסמן לארץ ב-2007. זה היה ביקורו הראשון וסיפור הצלחה גדול, חוויה שהפכה אותו לציוני נלהב. כאן הוא נתקבל בחום, התראיין באמצעי תקשורת רבים והרצה במסגרות שונות.
אשתקד שוב התקיימו בארגנטינה בחירות, ובשל המשבר הכלכלי העמוק ניצחה מפלגתה הפופוליסטית של קירשנר, והיא כעת מכהנת כסגנית הנשיא.
הנשיא אלברטו פרננדס השתתף בחודש שעבר בטקס השואה העולמי בירושלים, ועל כך צריך לברך אותו על מפגן בלתי צפוי של הזדהות עם העם היהודי.
אבל פרננדס גם קיים פגישות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושאים כלכלים ואחרים. במסיבת העיתונאים המשותפת הצהיר פרננדס על "התחייבותו לחתור לאמת לגבי הפיגוע". המשימה המוצהרת הזאת מדאיגה מאד.
הרי האמת כבר ידועה לכול מאז 2006, ולכן הרמיזה על חקירה מחודשת פירושה לבטל את עבודתו של ניסמן ולזכות את האיראנים.
התרגיל ברור. מטרת ממשלת ארגנטינה הנוכחית היא לקבור את כל כתבי האישום נגד כריסטינה קירשנר ושותפיה. בשביל זה על ממשלת פרננדס לשכתב את נסיבות הפיגוע ולהטיל דופי בניסמן ובחקירתו.
התרגיל ברור. מטרת ממשלת ארגנטינה הנוכחית היא לקבור את כל כתבי האישום נגד כריסטינה קירשנר ושותפיה. בשביל זה על ממשלת פרננדס לשכתב את נסיבות הפיגוע ולהטיל דופי בניסמן ובחקירתו
גרוע מזה: בנימין נתניהו, שלכאורה לא תודרך כראוי בנדון, דווקא הודה לנשיא החדש על התחייבותו לחקור את הפיגוע. אבל אין צורך בחקירה על מה שכבר הוכח לפני עשור וחצי. חובת השעה היא ליישם עד תומם את חשיפותיו של ניסמן. אם לחקור, חייבים חקירה על מי רצח אותו. זאת, ממשלת ארגנטינה לא תעשה, אי-לכך אין סיבה להודות לה.
הפיגוע בארגנטינה, 1994 (צילום: AP Photo/Alejandro Pagni, File)
אתמול קריסטינה קירשנר שברה את הכלים בפוליטיקה הארגנטינאית, הפתיעה שוב והוכיחה שהיא כהרגלה מנהלת את העינינים, מחליטה, מכתיבה את הקצב וככל הנראה גם את התוצאות הפוליטיות בארגנטינה.
בוידאו ששיגרה לאומה, בטון מפויס ונטול פאתוס שלא כהרגלה, הכריזה הנשיאה לשעבר שלאור מצב החרום הציעה לאלברטו פרננדז להיות מועמד לנשיאות המדינה בעוד היא תתמודד כסגנית הנשיא. הלא יאומן קרה, קריסטינה שמה את האגו בצד ותתמודד כמספר שתיים של מי שהיה "ראש ממשלה" בזמן נשיאותו של בעלה, מי שפיטרה בבעיטה כשעלתה לשלטון, ושממנו זכתה לחרפות וגידופים אין ספור לאורך שנות שלטונה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
רעידת אדמה, שובר שיוויון, טלטלה או זעזוע. בחרו את ההגדרה שמתאימה לכם, אבל מה שקרה בארגנטינה אתמול (שבת) היתה הפתעה שאף אחד לא צפה והאחראית לה כמו תמיד היא נשיאת ארגנטינה לשעבר והאישה החזקה במדינה מזה למעלה מעשור קריסטינה פרננדז דה קירשנר.
מזה למעלה משלוש שנים נשיא ארגנטינה מאוריציו מקרי מבסס את אסטרטגיית התקשורת שלו על הפחדה, הממשלה בראשותו צועדת מכשלון כלכלי אחד לכשלון גדול ממנו. האינפלציה המשתוללת הגיעה ב 2018 כמעט ל 50%, ההאטה במשק לא נבלמת, העוני מכה ביותר משלושים אחוז מהאוכלוסיה והבטחות הבחירות מ 2015 נשמעות כמו בדיחה עלובה. הקלף היחיד שנותר למקרי הוא האיום בחזרתה של קריסטינה לנשיאות. קריסטינה, הנשיאה שקדמה לו ואשר משלה בארגנטינה במשך שמונה שנים היא דמות שנויה במחלוקת כמעט כמו אוויטה פרון בשעתה, המונים מעריצים את האדמה שכף רגלה דורכת עליה, ורבים אחרים מזדעזעים מעצם המחשבה על חזרתה לשלטון.
מאוריציו מקרי
ב 2015 מאוריציו מקרי היה "התקווה הלבנה" של ארגנטינה. באנלוגיה חורקת מעט אפשר לומר שהוא היה מעין בני גנץ של ארגנטינה. אירופאי תכול עיניים שעמד בראש מפלגה חדשה שהוקמה אד הוק לצורך הורדתה מהשלטון של תנועת "הקירשנריזם" שהיא פלג מהמפלגה הפרוניסטית הארגנטינאית, פלג ששלט במדינה במשך 12 שנים, ארבע מהן בראשות נסטור קירשנר, ושמונה בראשות אשתו (ואחר כך אלמנתו) קריסטינה פרננדז דה קירשנר.
בני הזוג ובעיקר קריסטינה הנהיגו שלטון פופוליסטי כמיטב המסורת הפרוניסטית, נהנו מתמיכה עצומה של השכבות החלשות עימן הטיבו ויצרו פילוג ושנאה בעם עקב שימוש ברטוריקה תוקפנית של "אנחנו והם". המדינה חולקה לאוהבים ושונאים, פיות נסתמו, עיתונאים נרדפו, יריבים פוליטיים הושפלו, הותקפו והואשמו בבגידה. (כל דימיון לאירועים במדינה מזרח תיכונית מוכרת על אחריות הקורא בלבד)
בתקופת קריסטינה, הרטוריקה הפכה לאנטי אמריקאית קיצונית, בריתות נכרתו עם ונצואלה ועם איראן, הקשרים עם קובה התהדקו והכלכלה הפכה לסגורה וריכוזית יותר משנה לשנה.
בני גנץ (סליחה מאוריציו מקרי) עלה לשלטון ב 2015 אחרי שורת חשיפות של שערוריות שחיתות שלעומתן השחיתויות בהן מואשם בנימין נתניהו נראות כמשחק ילדים. לא מדובר במיליוני דולרים ולא בעשרות מיליונים, לפי חלק מההערכות הסכומים עלולים להכיע למאה וחמישים מיליארד דולר, והנזק הכולל לכלכלת ארגנטינה משחיתות במשך 12 שנות הקירשנריזם מוערך בתל"ג שנתי של המדינה (תל"ג שהוא כמעט כפול מזה של ישראל לדוגמא)
כמו בכל מדינות דרום אמריקה, השחיתות היא חלק בלתי נפרד מכל שלטון. כל מכרז או עבודה של חברה עבור המדינה כרוכה ב"החזר" לכיסו של פקיד זוטר או בכיר שמשמן את המערכת, אבל אם בימים טרום קירשנר מדובר היה ב 5%-10% הסכומים האמירו ככל הנראה ל 25%-30% בימי שלטונו של הזוג, שתאוות הבצע שלו לא ידעה קץ.
בשנות שלטונו של נסטור קירשנר שעלה לנשיאות אחרי התמוטטות כלכלית מוחלטת של ארגנטינה, נערכו רפורמות כלכליות נרחבות והמדינה נהנתה משנים של צמיחה ושגשוג יחסיים, וכך השחיתות לא כל כך עינינה אף אחד, שנות שלטונה של קריסטינה היו שונות לחלוטין, ובעיקר השנים האחרונות. הכלכלה האטה, האינפלציה זינקה, מיליוני אנשים נזקקו לתמיכת סעד ממשלתית (תרופת הפלא הפרוניסטית לכל משבר) וההתמרמרות על המצב והשחיתות החלה לגאות.
הקיטוב והשנאה הגיעו לשיאם ב 2015 מה שמכונה פה La Grieta – השסע, חילק משפחות, ריסק חברויות והפך דיונים פוליטיים לבלתי אפשריים.
מאוריציו מקרי ומפלגתו שנקראת שינוי (איך לא) הבטיחו עתיד אחר, בלי עוני, בלי אינפלציה, די עם אירן וונצואלה חוזרים לעולם המערבי, ההשקעות הזרות יגיעו ואיתם השפע והשפיות. זה היה ניסיון אחרון של "ארגנטינה של פעם" האירופאית תכולת העיניים" לנער את הפרוניסטים מהגב.
די לשחיתות, די לפופוליזם, די לקיטוב ולשנאה, אנחנו לוקחים את השלטון בחזרה.
התוצאות היו קשות. "הצוות המבריק" שהביא איתו מאוריציו מקרי, בן עשירים מפונק וחסר ניסיון פוליטי לא מצא כיוון, ההשקעות לא הגיעו, המדינה שקעה בחובות, האינפלציה דוהרת והמיתון מעמיק. כמעט ולא ניתן לזקוף לזכות השלטון הישג בשום תחום בעל השפעה ממשית על הציבור, גם ההבטחות על הורדת מיסים הופרו, לאכזבת מעמד הביניים, ולמרות שההרגשה הכללית היא שיש פחות שחיתות ושחלק מהמושחתים עומדים למשפט, את המוני המובטלים והרעבים זה לא ממש מעניין.
הקלף הפוליטי היחיד של מקרי כדי לנסות ולהבטיח זכיה בבחירות הבאות בסוף השנה הוא האיום בחזרה של קריסטינה. סקטור שלם בעם עדיין מפחד מהחזרה של האשה החזקה והמסוכנת הזאת, בעיקר כשהיא פגועה ושואפת נקם. הרבה מצביעים מאוכזבים יצביעו שוב עבור השלטון הכושל הזה רק כדי לא לראות את הסיוט שלהם מתגשם, לא לראות את "ההיא" בחזרה בשלטון. קריסטינה זוכה לתמיכה יציבה של כשלושים אחוז מהאוכלוסיה שיצביעו עבורה בכל סיטואציה, גם אם תואשם או תורשע בכל עבירה שלא תהיה, מבחינתם היא המושיעה, ושום עובדה לא תבלבל אותם (שוב, כל דימיון וגו') מצד שני יש גרעין קשה של אנשים שלא יצביעו עבורה בשום מצב, ושיהיו מוכנים להצביע שוב עבור אותו שלטון עלוב ורק לא לראות אותה שוב כנשיאה.
בחודשים האחרונים, ככל שהכלכלה ממשיכה לצלול, קריסטינה עולה בסקרים, וזאת למרות שטרם הכריזה על מועמדותה. השווקים מגיבים בעצבנות, כי המשמעות של קריסטינה נשיאה היא אפשרות ממשית של הכרזה על חדלות פרעון של החוב החיצוני. מבחינת מאוריציו מקרי במשך שלוש שנים האיום בחזרה של קריסטינה היה קלף מנצח, אבל לאט לאט החזרה שלה מתחילה להראות אפשרות ריאלית ואיום ממשי.
עד אתמול האופציות היחידות היו קריסטינה או מאוריציו מקרי. היו ניסיונות בתוך מפלגתו של מקרי לרמוז לו בעדינות שיפנה את מקומו למועמד אחר, אבל לא נראה היה שיש אפשרות כזו, המפלגה כולה מבוססת על אישיותו, כשלונו הוא כשלונה, לא ברור אם יש לו תחליף. במקרה של קריסטינה, האופציה להחלפההיתה אפילו יותר מתבקשת ועוד יותר בלתי מתקבלת על הדעת.
כריסטינה קירשנר (צילום: AP Photo/Alexander Zemlianichenko)
לקריסטינה 30% תומכים שהולכים אחריה באש ובמים, ו 60% שלא יצביעו עבורה לנשיאות בשום מקרה. תזוזה שלה למקום משני ותמיכה שלה במועמד מטעמה נראה כמו צעד הגיוני, וזה בדיוק הדבר האחרון שמישהו ציפה ממנה לעשות.
פולחן האישיות מסביבה כל כך גדול, שגעון הגדלות שלה נראה כל כך עמוק שאף אחד לא האמין שהיא מסוגלת לפנות את הבמה למישהו אחר. היא אף פעם לא עשתה את זה, היא תמיד במרכז הענינים, תמיד מכתיבה את הקצב, מחליטה לבד, ממנה מפטרת, מקרה קלאסי של הובריס.
אתמול קריסטינה שברה את הכלים, הפתיעה שוב והוכיחה שהיא כהרגלה מנהלת את העינינים, מחליטה, מכתיבה את הקצב וככל הנראה גם את התוצאות הפוליטיות בארגנטינה. בוידאו ששיגרה, בטון מפויס ונטול פאתוס, הכריזה הנשיאה לשעבר שלאור מצב החרום הציעה לאלברטו פרננדז להיות מועמד לנשיאות המדינה בעוד היא תתמודד כסגנית הנשיא. הלא יאומן קרה, קריסטינה שמה את האגו בצד ותתמודד כמספר שתיים של מי שהיה "ראש ממשלה" בזמן נשיאותו של בעלה, מי שפיטרה בבעיטה כשעלתה לשלטון, וממי שזכתה לחרפות וגידופים אין ספור לאורך שנות שלטונה.
אלברטו פרננדז שעד אתמול שמו אפילו לא הוזכר כמועמד אפשרי, נראה היום כמועמד מושלם. הוא ההפך המוחלט מקריסטינה. הוא שקול, רחוק מהקו הנוקשה של הפופוליזם פרו-ונצואלה, איש מעמד הביניים שמאוכזבי מאוריציו מקרי יכולים להזדהות איתו, הוא מדבר את שפתם. הוא איש בואנוס איירס, מקום בו התנועה הפרוניסטית לא זוכה לפופולאריות, שם הוא יכול לקושש קולות שקריסטינה לא יכולה לחלום אפילו להשיג. קריסטינה יודעת שהיא לא מאבדת אפילו תומך אחד בעקבות הצעד הזה, התומכים שלה איתה תמיד, יש לה רק מה להרוויח, קולות שלא יכלה לקבל בשום סיטואציה. מאוכזבי מקרי שלא רוצים לראות אותה כנשיאה, עשויים להצביע עבור אלברטו פרננדז אם תדע לשמור על מסע בחירות שקול, על הטמפרמנט שלה על אש נמוכה עם אותו טון מפויס של הוידאו שהפיצה אתמול.
תהיינה אשר תהיינה תוצאות הבחירות בארגנטינה, קריסטינה העבירה אתמול שיעור בפוליטיקה לכל המערכת הפוליטית, ולמרות כל קופת השרצים שהיא סוחבת על גבה, היא עלתה בדרגה מנשיאה למנהיגה אמיתית.
מניסיון העבר עם המפלגה הפרוניסטית תאבת השלטון, הצעד הזה יהווה זרז לאיחוד שורות של הפלגה המפוררת והמסוכסכת הזאת, הפרוניסטים מריחים נצחון בבחירות והם מסתדרים בתור כדי ליהנות מפירותיו, נאמנויות ישנות נשכחות, וכך גם השנאות העתיקות. הכח והשררה מעל הכל, ככה זה במפלגה הפרוניסטית וכך זה בארגנטינה.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
ביולי 1943, בשעה שהאמריקאים פלשו לסיציליה ודילגו מאי לאי בדרום-מערב האוקיינוס השקט, תושבי לוס אנג'לס חשבו שהם נתונים למתקפת נשק כימי יפנית. האוויר הריח כמו אקונומיקה וגומי צמיגים מתפורר. טייסים לא הצליחו לראות מבעד לעננים חומים כדי להנחית את מטוסיהם בבטחה.
תושבי לוס אנג'לס אכן היו קורבנות של מתקפה כימית מפתיעה, אבל היא לא הייתה יפנית. זה היה ערפיח פוטוכימי – מתקפה שהם עצמם חוללו, לאחר שתנופת הייצור בזמן המלחמה הביאה לאזור עוד אנשים, עוד מכוניות ועוד תעשייה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
פליטות מצינורות מפלט ומארובות השתלבו עם אור השמש ויצרו ערפיח סמיך שהסתיר את השמיים, כרסם צמיגים וגירה גרונות צרודים ועיניים מגרדות.
ביולי 1943, תושבי לוס אנג'לס היו קורבנות של מתקפה כימית מפתיעה שחוללו בעצמם – ערפיח פוטוכימי: פליטות מצינורות מפלט ומארובות השתלבו עם אור השמש ויצרו ערפיח סמיך שהסתיר את השמיים
לארצות הברית הייתה השפעה חריגה בגודלה על ענייני העולם לפחות מאז מלחמת העולם השנייה, אם לא קודם לכן. הייתה לה גם השפעה חריגה על כדור הארץ עצמו, על המערכות האקולוגיות שלו, על החי והצומח שבו ועל האקלים.
זה קרה בחלקו משום שארצות הברית הייתה, כבר במאה ה-19, מדינה גדולה שגייסה משאבים רבים – מפרוות בונים ועורות ביזונים ועד נפט ופלדה. זה קרה גם משום שהיא הייתה חלוצה בכמה מודלים חדשניים (בהם תרבות המכונית, חקלאות תעשייתית ופארקים לאומיים), שהיו להם השלכות אקולוגיות עמוקות.
לטוב או לרע, צורה זו של בכורה אמריקאית כנראה לא תימשך. נראה שסין נועדה להחזיק בהשפעה רבה יותר מארצות הברית על מצבו של כדור הארץ, אם היא אינה מחזיקה בה כבר עכשיו.
ערפיח צורב עיניים מכסה את מרכז הממשל של לוס אנג'לס, 6 בינואר 1948 (צילום: AP Photo/Los Angeles Times)
משחר ימיה של הרפובליקה הפעילו האמריקאים השפעה חזקה וישירה על חיות הבר בים וביבשה. באמצעות הרג בעלי חיים כמו בונים, לווייתנים וביזונים, הם חוללו השפעות אקולוגיות ששינו מערכות אקולוגיות בצפון אמריקה ומעבר לה.
ציידי פרוות נכנסו לפעולה זמן רב לפני ייסודה של ארצות הברית, בתגובה לשיגעון אופנתי סביב כובעים ומעילים מפרוות בונים. בזמן המהפכה האמריקאית, אוכלוסיית הבונים בצפון אמריקה מנתה כ-150 מיליון. המספר הזה ירד במהירות, כאשר הלכידה הגיעה לשיאה בין 1790 ל-1840, עד שנותרו מעט בונים. עד 1900 נותרו רק כ-100 אלף פרטים, וכ-4 מיליון טונות של ביומסת בונים נעלמו.
משחר ימיה הייתה לארה"ב השפעה חזקה וישירה על חיות הבר בים וביבשה. באמצעות הרג בעלי חיים כמו בונים, לווייתנים וביזונים, האמריקאים חוללו השפעות אקולוגיות ששינו מערכות אקולוגיות בצפון אמריקה ומעבר לה
מאחר שבונים הם "מהנדסי מערכות אקולוגיות" נמרצים הבונים סכרים ויוצרים בריכות, חיסולם הכמעט מוחלט שינה את פני צפון אמריקה. רוב בריכות הבונים התייבשו. נחלים זרמו מהר יותר, ונהרות סחפו את גדותיהם בקצב מהיר יותר והשליכו יותר משקעים בשפכיהם.
בריכות בונים פולטות מתאן לאטמוספירה, ולכן היעלמותן של כ-30 מיליון בריכות כאלה מיתנה מעט את פליטות המתאן, ודחתה במידה זעירה מאוד את תחילתה של ההתחממות הגלובלית.
בונה אוסף זרדים לבניית סכר במהלך שחיית ערב במרטינז, קליפורניה, 2007 (צילום: AP Photo/Noah Berger)
בין 1780 ל-1880 מילאו ציידי לווייתנים אמריקאים מננטקט ומניו בדפורד את התפקיד המרכזי בצמצום אוכלוסיית לווייתני הזרע (ראשתנים) באוקיינוסים בשליש.
שמן הלווייתנים היה חיוני לתיעוש. הוא סיפק תאורה, וחשוב מכך, שימש כחומר סיכה מעולה לכל מזג אוויר עבור מכונות, רובים, קטרים, שעונים, כישורי מטוויות כותנה, ועד שנות ה-70 – גם בתיבות הילוכים אוטומטיות של מכוניות.
בין 1780 ל-1880 מילאו ציידי לווייתנים אמריקאים מננטקט ומניו בדפורד את התפקיד המרכזי בצמצום אוכלוסיית לווייתני הזרע (ראשתנים) באוקיינוסים בשליש
עד 1880 איבדו האוקיינוסים ביומסה של לווייתני זרע בשווי 10 מיליון טונות. כתוצאה מכך, מארגי המזון האוקייניים הידלדלו מעט, משום שלווייתנים אלו ממלאים תפקיד מרכזי בדישון מי פני הים.
הם צדים את מזונם במעמקים, אבל משחררים את "ענני הצואה" שלהם סמוך לפני הים, ומעלים חומרים מזינים חשובים כמו ברזל, זרחן וחנקן שאותם הפלנקטון יכול לספוג.
הדפס ישן של ציד לווייתנים, בסביבות 1850 (צילום: AP Photo)
בינתיים, ציידי ביזונים התפשטו אל המישורים הגדולים בעקבות 25 עד 30 מיליון הביזונים שנדדו בצפון אמריקה. לרוע מזלם של הביזונים, עורם סיפק את הרצועות הטובות ביותר למפעלים שהשתמשו בגלגלי מים או במנועי קיטור. עור ביזון שימש היטב גם למערכות מתלה של עגלות, וגלימות ביזון שימשו כשמיכות מעולות.
ציד הביזונים הגיע לשיאו לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, כאשר המדינה התמלאה בקלעים מובטלים שנזקקו לפרנסה. טכנולוגיות עיבוד עור חדשות הפכו את עור הביזון לגמיש יותר, ומסילות רכבת חדשות הפכו את העברת העורות מהמישורים לשווקים לזולה וקלה. ביזונים מתים פשוט התאימו להפליא לכלכלה התעשייתית המתהווה של ארצות הברית.
ציד הביזונים הגיע לשיאו לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, כאשר המדינה התמלאה בקלעים מובטלים שנזקקו לפרנסה, ועד 1885 נותרו רק כ-1,000 ביזונים חיים
עד 1885 נותרו רק כ-1,000 ביזונים חיים. הציידים – בסיוע מזג אוויר יבש, זיהומים מבקר ומאמצי הצבא האמריקאי לשלול מהילידים האמריקאים את מקור פרנסתם – מחקו כ-25 מיליון טונות של ביומסת ביזונים.
גם האנטילופות, שנזקקו לשבילי הביזונים כדי לנוע בחורפים מושלגים, כמעט נעלמו. כך גם עשבי הערבה ששגשגו תחת פרסות הביזונים ומרעתם. עשבים אלה מחזיקים 80% מהביומסה שלהם במערכות שורשים עמוקות שאוגרות פחמן כמו יער תת-קרקעי. בלי ביזונים ועשבי ערבה, חלק מהפחמן הזה דלף לאטמוספירה.
ביזונים רועים בשמורת האיילים הלאומית באזור הטבע גרו וונטרה, 24 באפריל 2002 (צילום: AP Photo/John Heilprin)
בזמן שציידי הלווייתנים והפרוות האמריקאים דיללו אוכלוסיות של חיות בר, חקלאים – ובמידה פחותה יותר חוטבי עצים – קיצצו את היערות. צפון אמריקה הייתה החזית הפעילה ביותר של בירוא יערות בעולם במאה ה-19.
ב-1776 כיסו יערות כמעט מחצית מהשטח שיהפוך לארצות הברית. אבל שטח כמעט כפול מגודלה של טקסס – כמעט כל דונם על אדמה חקלאית טובה – נוקה עד 1920, אז הגיע כיסוי היערות בארצות הברית לשפל.
בזמן שציידי הלווייתנים והפרוות האמריקאים דיללו אוכלוסיות של חיות בר, חקלאים – ובמידה פחותה יותר חוטבי עצים – קיצצו את היערות. צפון אמריקה הייתה החזית הפעילה ביותר של בירוא יערות בעולם במאה ה-19
בניגוד לגורלם של הלווייתנים, הבונים והביזונים, השינוי הזה לא הונע מביקוש שוק למוצרים מיוחדים, אלא מגידול אוכלוסייה. על כל אמריקאי נוסף במאה ה-19, נדרשו כשלושה או ארבעה אקרים נוספים של אדמה חקלאית. סחר העץ היה גורם משני בהרבה בבירוא היערות.
דילול חיות בר ובירוא יערות התרחשו באופן נרחב ברחבי העולם, ומתרחשים עדיין. אבל בניגוד למצב כיום, מ-1776 ועד 1920 בערך, חלק גדול מההרס הזה התרחש בתוך גבולות ארצות הברית, או בידי אמריקאים (במקרה של הלווייתנים).
כמובן שההשלכות חרגו מגבולות ארצות הברית, כאשר חלק מהפחמן שהיה שמור בעבר בעצים, במערכות השורשים ובפיטופלנקטון נכנס למחזור האטמוספרי.
תצלום מסביבות 1877 של צוות של 12 סוסים ושוורים גוררים בולי עץ לנהר קרסון, נבדה, ארה"ב (צילום: AP Photo/Courtesy Nevada State Museum, ho)
ב-1776 היווה פחמן דו-חמצני כ-280 חלקים למיליון באטמוספירה, כפי שאנו יודעים מבועות אוויר שנלכדו בקרחונים. עד 1910 עלה הנתון ל-300 חלקים למיליון, ורוב העלייה הזאת נבעה משינויים בביוספרה, בעיקר בצמחייה. אך המצב הזה לא נמשך זמן רב.
עד סוף המאה ה-19 נבעה ההשפעה של ארצות הברית על כדור הארץ יותר ויותר מתעשיותיה המתפתחות, ולא מהתרחבות חקלאית או ציד מסחרי. פליטות הפחמן שיקפו את השינוי הזה: עד 1912, הפליטות בארצות הברית משריפת דלקי מאובנים עלו על אלה שנבעו משינויים בקרקע ובצמחייה.
ב-1776 היווה פחמן דו-חמצני כ-280 חלקים למיליון באטמוספירה, כפי שאנו יודעים מבועות אוויר שנלכדו בקרחונים. עד 1910 עלה הנתון ל-300 חלקים למיליון
עד 1870 פעלה התעשייה האמריקאית בעיקר על פחם. ארצות הברית עקפה את בריטניה בייצור פחם ובפליטות פחמן דו-חמצני בסביבות 1890, והמשיכה להחזיק בהובלה הזאת במשך כמאה שנה.
רק ב-1980 עקפה סין את ארצות הברית כמדינה צורכת פחם. כיום היא משתמשת בכמות פחם גדולה פי חמישה בערך מזו של ארצות הברית, ומאז 2006 היא פולטת לאטמוספירה מדי שנה יותר פחמן דו-חמצני מכל מדינה אחרת. ובכל זאת, ארצות הברית החזיקה בהובלה מספיק זמן כדי להישאר בראש הטבלה בפליטות פחמן מצטברות. סין מדורגת כיום במקום השני, עם כ-60% מהסך האמריקאי.
מגדלי קידוח נפט בשדה ספינדלטופ, סמוך לביומונט שבטקסס, ארה"ב, בתקופת הבהלה לנפט בתחילת המאה ה-20 (צילום: AP-Photo/HO)
אבל הגורם המשמעותי ביותר להשפעה הסביבתית החריגה של ארצות הברית היה ונותר הנפט.
בין 1912 ל-1930 גיבשה ארצות הברית את הסינתזה הטכנולוגית, ההנדסית והשיווקית שהפכה מכוניות ומשאיות עם מנועי בנזין לדבר שבשגרה בכל כביש.
בין 1912 ל-1930 גיבשה ארצות הברית את הסינתזה הטכנולוגית, ההנדסית והשיווקית שהפכה מכוניות ומשאיות עם מנועי בנזין לדבר שבשגרה בכל כביש
הסינתזה הזאת – שחיברה כלי רכב שיוצרו בעיקר במישיגן עם נפט שנקדח בטקסס – שירתה את ארצות הברית היטב מבחינה כלכלית וצבאית במשך עשורים.
היא גם עיצבה מחדש את הנוף האמריקאי והקנדי, כשהיא מעודדת סלילת כבישים נוספים, תחנות דלק, מגרשי חניה, מוטלים ומגרשי גרוטאות עמוסים בצמיגים ישנים ובשלדי מכוניות.
תחנת הדלק הראשונה של שיקגו, 1910 (צילום: AP-Photo)
מכוניות היו הטכנולוגיה בעלת ההשלכות הסביבתיות הגדולות ביותר במאה ה-20. עד 1930 ייצרו מפעלים בארצות הברית 5 מיליון מכוניות בשנה, ובשיאם – בין 1970 ל-2000 – ייצרו בממוצע בין 13 מיליון ל-18 מיליון בשנה. כל מכונית דרשה עפרת ברזל, גומי, נחושת וחומרי גלם רבים שנלקחו ישירות מהטבע.
מכוניות היו הטכנולוגיה בעלת ההשלכות הסביבתיות הגדולות ביותר במאה ה-20. עד 1930 ייצרו מפעלים בארצות הברית 5 מיליון מכוניות בשנה, ובשיאם – בין 1970 ל-2000 – ייצרו בממוצע בין 13 מיליון ל-18 מיליון בשנה
הנהיגה במכוניות האלה שפכה לאוויר זיהום מצינורות פליטה, ובכללו (בין שנות ה-20 לשנות ה-80) 7 מיליון טונות של עופרת, על השפעותיה המזיקות לבריאות ילדים. עד 1970 נשאו אמריקאים ממוצעים בגופם פי 100 יותר עופרת מסביהם וסבותיהם.
מכוניות החלו להיות אחראיות לכרבע מפליטות הפחמן בארצות הברית. חשוב מכך, תרבות המכונית שנולדה במדינה התפשטה ברחבי העולם לאחר 1950, מה שהעצים את ההשפעות הסביבתיות של מכוניות ונפט מנפאל ועד נמיביה.
התעשיין האמריקאי הנרי פורד והממציא תומס אדיסון, היושבים מאחור, נראים באחת ממכוניותיו של פורד במקום לא ידוע בפלורידה בתצלום מ-1914. האיש משמאל אינו מזוהה (צילום: AP Photo)
במקביל, ארצות הברית עיצבה את הדרך שבה העולם הזין את עצמו ומדד את שגשוגו. הטכנולוגיה האמריקאית שינתה את החקלאות כמעט לבלי היכר. במשך עשרת אלפים שנה הייתה החקלאות מונעת באנרגיית שמש, הנשענת על פוטוסינתזה ועל עבודתם של בני אדם ובעלי חיים.
אבל כעת, ברוב העולם, החקלאות הפכה לפעולה פטרוכימית הנשענת על דשן חנקני, חומרי הדברה, מיכון, ומאחורי הכול – נפט. המהפך הזה, שהכפיל ואף שילש את היבולים באותה מידת שטח, השתרש לראשונה במערב התיכון האמריקאי, והתפשט לכל מקום לאחר 1960 הודות למהפכה הירוקה.
במשך עשרת אלפים שנה החקלאות הונעה באנרגיית שמש, פוטוסינתזה ועבודת כפיים של בני אדם ובעלי חיים. הטכנולוגיה האמריקאית הפכה אותה לפעולה פטרוכימית הנשענת על דשן חנקני, חומרי הדברה ונפט
החקלאות המודרנית והתעשייתית יצרה סביבות חדשות משלה. המיכון תגמל שדות ענקיים, ולכן חקלאים עקרו משוכות ומילאו בריכות וביצות. חומרי הדברה הרגו חרקים מכל הסוגים (מאביקים ומזיקים כאחד), וההשפעות התגלגלו לאורך שרשרת המזון.
נגר של חומרי הזנה שזרם משדות וממכלאות פיטום העמיס עודפי חנקן וזרחן על נחלים, אגמים ושפכי נהרות, והזין פריחת אצות שחנקו צורות חיים אחרות. מדענים יצרו זני גידולים חדשים שהגיבו בשפע להשקיה. חקלאים, מצידם, קדחו מיליוני בארות שהורידו את מפלס מי התהום בצפון טקסס ובצפון הודו, בזמן שמהנדסים הקימו אלפי סכרי השקיה חדשים ברחבי העולם.
מטוס ריסוס מרסס שדות כותנה בקליפורניה, 2001 (צילום: AP Photo/Gary Kazanjian)
משנות ה-20 ואילך עיצבה ארצות הברית את הסביבה העולמית גם באמצעות הרגלי הצריכה של אזרחיה. במאה ה-19 הייבוא לארצות הברית היה מצומצם, והגיע בעיקר מקובה, ממקסיקו או מקנדה. אבל עד שנות ה-20, ובמיוחד אחרי 1945, הייבוא זינק.
נחושת מצ'ילה, קפה מברזיל, נפט מוונצואלה, נייר עיתון מקנדה, גומי מליבריה ומאות סחורות אחרות זרמו לנמלי ארצות הברית בכמויות גדלות והולכות. הזרימות הללו סייעו להעלות הילוך בתפוקה של מכרות, מטעים ויערות ברחבי העולם.
משנות ה-20 ואילך עיצבה ארצות הברית את הסביבה העולמית גם באמצעות הרגלי הצריכה של אזרחיה. במאה ה-19 הייבוא היה מצומצם, והגיע בעיקר מקובה, ממקסיקו וקנדה, אבל עד שנות ה-20, ובמיוחד אחרי 1945, הייבוא זינק
דרך חשובה נוספת שבה השפיעה ארצות הברית על סביבות ברחבי העולם הייתה המצאת התמ"ג (תוצר מקומי גולמי). במהלך השפל הגדול ביקשו כלכלנים אמריקאים למדוד את גודלה של הכלכלה הלאומית. הם יצרו אמת מידה שבה השתמשו לאחר מכן כמעט בכל מקום. ברחבי העולם החלו פוליטיקאים ובוחרים להעריך ביצועים פוליטיים לפי הצמיחה בתמ"ג.
אולם המדד הזה השאיר את הטבע מחוץ למשוואה, משום שהוא הביא בחשבון רק עסקאות שוק. כתוצאה מכך, דליפת נפט שדרשה מיליוני דולרים לניקוי עדיין נרשמה בספרים כגורם שהגדיל את התמ"ג. אף שכלכלנים ניסו במשך חצי מאה ליצור מדד הכולל עושר טבעי במקום הרס טבע, אף אחד מהם לא זכה להשפעה העולמית של התמ"ג.
אוניית מכולות נפרקות בנמל אוקלנד שבקליפורניה, 2018 (צילום: AP Photo/Ben Margot)
ארצות הברית השפיעה על הסביבה העולמית גם באמצעות שימור. לפי רוב הדעות, "ילוסטון", שנפתח ב-1872, היה הפארק הלאומי הרשמי הראשון בעולם. ובשום מקום לא הפכו הפארקים גדולים כל כך, רבים כל כך וחשובים כל כך מבחינה תרבותית בתוך זמן קצר כמו בארצות הברית.
לפי רוב הדעות, "ילוסטון", שנפתח ב-1872, היה הפארק הלאומי הרשמי הראשון בעולם. ובשום מקום לא הפכו הפארקים גדולים כל כך, רבים כל כך וחשובים כל כך מבחינה תרבותית בתוך זמן קצר כמו בארצות הברית
השאיפה ליצור פארקים לאומיים הפכה לייצוא אמריקאי, לא מעט לברית המועצות. מדענים סובייטים ביקרו בילוסטון ב-1961, וביחד עם אוהבי טבע החלו לקדם הקמת פארקים לאומיים.
מוסקבה התנגדה לרעיון, שהוכתם בעיניה בשל הקשריו האמריקאיים, אבל רוסים עקשנים גברו בסופו של דבר, והפארק הלאומי הסובייטי הראשון נפתח ב-1983. כיום יש ברוסיה 75 פארקים כאלה.
תצלום של הגרנד קניון בילוסטון ב-1871, שצילם הצלם החלוץ ויליאם הנרי ג'קסון (צילום: William Henry Jackson/National Archives And Records Administration via AP)
אמריקאים גם הטיפו ברחבי העולם לבשורת שימור היערות והקרקע. ההתלהבות הסינית מייעור ומבקרת סחף חבה משהו למדע ולפעילות השדלנות של וולטר לאודרמילק מאריזונה ושל עמיתו רן צ'נגטונג בשנות ה-20.
לאודרמילק נשא את המסר שלו גם לצפון אפריקה ולמזרח התיכון מ-1938, וקרא להוסיף לעשרה הדיברות את ה"דיבר 11": "שמור את שדותיך מפני סחף ואת גבעותיך מרעיית יתר של עדריך, כדי שלצאצאיך יהיה שפע לעד".
אמריקאים גם הטיפו ברחבי העולם לבשורת שימור היערות והקרקע. אחרי שוודיה, ארצות הברית הייתה המדינה הראשונה שתרגמה סביבתנות לחקיקה ולמוסדות לאומיים
אף שהזינוק בסביבתנות העממית בשנות ה-60 וה-70 היה תופעה עולמית, היה לו מרכיב אמריקאי חזק. אחרי שוודיה, ארצות הברית הייתה המדינה הראשונה שתרגמה סביבתנות לחקיקה ולמוסדות לאומיים.
הדוגמה הזאת זכתה לחיקוי נרחב. אפילו סין של מאו דזה-דונג, שעד 1972 טענה רשמית כי זיהום יכול להתקיים רק תחת קפיטליזם, הקימה מוסדות להגנת הסביבה זמן קצר אחרי ארצות הברית.
ראסל טריין, יו"ר המועצה החדשה לאיכות הסביבה, מדבר על תוכניות ממשלתיות למאבק בזיהום בכנס סביבתי בוושינגטון, 19 בפברואר 1970 (צילום: AP Photo/Byron Rollins)
עד שנות ה-90 הייתה וושינגטון בעלת השפעה עולמית גם בקביעת תקנים לכמויות מזהמים מותרות. מאז, פיתחו יותר מדינות מומחיות מדעית מספקת כדי לקבוע תקנים משלהן. הרפיית התקנים בוושינגטון בשנים האחרונות הפכה את המדינה לחריגה, יותר מאשר למודל, בתחום הגנת הסביבה.
מאז 1776 השפיעה ארצות הברית על הסביבה העולמית באלף דרכים. אבל כיום המדינה כבר אינה מחזיקה בהשפעה הפלנטרית שהייתה לה במאה ה-20. סין מייבאת הרבה יותר חומרי גלם מארצות הברית, ומניעה שינויים סביבתיים מתפרי הפחם של אוסטרליה ועד הסוואנה של ברזיל.
עד שנות ה-90 הייתה וושינגטון בעלת השפעה עולמית גם בקביעת תקנים לכמויות מזהמים מותרות. מאז, מדינות פיתחו מומחיות מדעית מספקת כדי לקבוע תקנים משלהן
סין גם פולטת כיום פי שניים יותר פחמן דו-חמצני מארצות הברית, ולכן למדיניות פליטות הפחמן שלה יש יותר משמעות לאקלים מזו האמריקאית.
יתרה מזאת, סין, ולא ארצות הברית, היא שמשרטטת את התוכניות לטכנולוגיות אנרגיה ירוקה, ונראה שהיא נחושה להרוויח מהמעבר המתקרב מדלקי מאובנים, במקום להתנגד לו. בייג'ינג חשובה כיום יותר מוושינגטון בקביעת מסלולו של האנתרופוקן.
ג'יי. אר. מקניל הוא היסטוריון סביבתי גלובלי ומחבר הספר Something New Under the Sun: An Environmental History of the Modern World (הוצאת נורטון, 2026). הוא מלמד באוניברסיטת ג'ורג'טאון. המחבר מבקש להודות לארין מולדין ולג'ורג' ורטיס על הערותיהם לטיוטה מוקדמת של המאמר.
ארצות הברית חוגגת בימים אלה 250 שנות עצמאות. בעוד שבוושינגטון מתעקש הנשיא דונלד טראמפ שהחגיגות תהיינה בדמותו עם מופעי היאבקות, שיפוץ לא מוצלח במיוחד של בריכת ההשתקפות למרגלות אנדרטת לינקולן ומופעי מוזיקה המוניים – בניו יורק מתעצבת הפוליטיקה הפרוגרסיבית האמריקאית.
* * *
זה נעשה לא מעט בהשראתו של מי שיש הרואים אותו כמקבילו הפופוליסט של טראמפ משמאל, הלא הוא זוהרן ממדאני, ראש העיר הפופולרי של ניו יורק.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
סוף סוף, מאמר שעושה סדר ומבדיל בין אנטישמיות לבין התנגדות למדיניות ממשלת נתניהו.
הראייה הצרה, ההופכת כל התנגדות לממשלת נתניהו בשם "אנטישמיות" , לא נוצרה מעצמה. היא נוצרה במכונת הרעל התו... המשך קריאה
סוף סוף, מאמר שעושה סדר ומבדיל בין אנטישמיות לבין התנגדות למדיניות ממשלת נתניהו.
הראייה הצרה, ההופכת כל התנגדות לממשלת נתניהו בשם "אנטישמיות" , לא נוצרה מעצמה. היא נוצרה במכונת הרעל התומכת בממשלה ומתקיפה כל מי שמתנגד לה.
הם קוראים בוגדים, למאות אלפי ישראלים שמפגינים למען דמוקרטיה ליברלית, למען שלטון החוק ונגד מלחמה אינסופת.
בצורה דומה, הם קוראים אנטישמים, לכל אדם או קבוצת אנשים בעולם שמבקר את התנהלות הממשלה.
זה מהלך מסוכן מאוד לישראל, כי אם ממשלת ישראל קוראת להם אנטישמים, הם עלולים בטעות להפוך לאנטישמים.
מה שעוד מסוכן הוא שהרבה ישראלים במחנה השינוי מאמצים את הדעה שכל העולם נגדנו ומאמצים את הגישה שלא צריך להתחשב במה שאומרים עלינו בעולם.
אמריקה בגיל 250 מציבה בפנינו את אחד הפרדוקסים המוזרים בהיסטוריה המודרנית. שום דמוקרטיה לא צברה עוצמה כלכלית, צבאית, טכנולוגית ותרבותית גדולה יותר. ועדיין הציבור האמריקאי בדיכאון. להבדיל מחגיגות המאתיים ב-1976, שאת אופיין החגיגי אני זוכר כילד, כעת יש חרדה, כעס ופילוג.
לכאורה, מוזר. כי ארצות הברית היא עדיין הכלכלה הגדולה בעולם, המעצמה הצבאית המובילה, בית לתאגידים החשובים בעולם ולאוניברסיטאות הנחשבות ביותר, והיצואנית המרכזית של התרבות הפופולרית הגלובלית. השווקים הפיננסיים של אמריקה והמחקר המדעי שלה משפיעים על מיליארדי בני אדם הרחק מעבר לגבולותיה. כמעט בכל מדד מקובל זהו סיפור הצלחה מסחרר.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אני מניח שלמאמר הזה יש חלק ב', שבו יובאו עובדות התיק עצמו, ההתרחשויות לפני ותוך כדי המשפט, תוכן העדויות, אמינות העדים וכו'.
רבים מה"שופרות" מניחים כבר מתחילת הפרשה, שמה שלא יהיה - נתניה... המשך קריאה
אני מניח שלמאמר הזה יש חלק ב', שבו יובאו עובדות התיק עצמו, ההתרחשויות לפני ותוך כדי המשפט, תוכן העדויות, אמינות העדים וכו'.
רבים מה"שופרות" מניחים כבר מתחילת הפרשה, שמה שלא יהיה – נתניהו יורשע במשהו. לשם-כך ישנה עבירת "מרמה והפרת אמונים", שאפשר לייחס אותה למה שבוחרים ולמי שבוחרים.
ואין לזה קשר לימין ושמאל. אהרון ברק ביצע הפיכה שילטונית נגד יצחק רבין בשנת 1977 על עבירת כופר.
אז למה הכנסת לא מחקה כבר מזמן את סעיף ה"מרמה והפרת אמונים" מספר החוקים? כי מדובר במערכת מנדטורית, שבה גם נבחרי הציבור וגם הפקידים הממונים עובדים עבור בוסים ממקומות אחרים לגמרי.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
![תצלום מסביבות 1877 של צוות של 12 סוסים ושוורים גוררים בולי עץ לנהר קרסון, נבדה, ארה"ב (צילום: AP Photo/Courtesy Nevada State Museum, ho)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/07/AP7701010584-1.jpg "תצלום מסביבות 1877 של צוות של 12 סוסים ושוורים גוררים בולי עץ לנהר קרסון, נבדה, ארה"ב (צילום: AP Photo/Courtesy Nevada State Museum, ho)")
![מגדלי קידוח נפט בשדה ספינדלטופ, סמוך לביומונט שבטקסס, ארה"ב, בתקופת הבהלה לנפט בתחילת המאה ה-20 (צילום: AP-Photo/HO)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/07/AP000101017.jpg "מגדלי קידוח נפט בשדה ספינדלטופ, סמוך לביומונט שבטקסס, ארה"ב, בתקופת הבהלה לנפט בתחילת המאה ה-20 (צילום: AP-Photo/HO)")
![ראסל טריין, יו"ר המועצה החדשה לאיכות הסביבה, מדבר על תוכניות ממשלתיות למאבק בזיהום בכנס סביבתי בוושינגטון, 19 בפברואר 1970 (צילום: AP Photo/Byron Rollins)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/07/AP7002191216.jpg "ראסל טריין, יו"ר המועצה החדשה לאיכות הסביבה, מדבר על תוכניות ממשלתיות למאבק בזיהום בכנס סביבתי בוושינגטון, 19 בפברואר 1970 (צילום: AP Photo/Byron Rollins)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו