הנוסח המלא של מזכר ההבנות בין איראן וארה"ב פורסם. המזכר כולל 14 סעיפים ולפי הסעיף הראשון, ישראל ככל הנראה תצטרך לסגת מדרום לבנון. עוד כולל המזכר הסרת סנקציות, הטבות כלכליות, תוכנית שיקום לאיראן בשווי 300 מיליארד דולר, והסכמה לדילול החומר הגרעיני המועשר (במקום סילוקו).
לפי הסעיף הראשון, "ארצות הברית ואיראן, ובעלות בריתן במלחמה הנוכחית, בחתימתן על מזכר הבנות זה, מכריזות על סיום מיידי וקבוע של הפעולות הצבאיות בכל החזיתות, כולל בלבנון, ומתחייבות מעתה ואילך שלא ליזום כל מלחמה או כל פעולה צבאית זו נגד זו, ולהימנע מאיום או שימוש בכוח זו נגד זו ולהבטיח את שלמותה הטריטוריאלית וריבונותה של לבנון. ההסכם הסופי יאשר את הסיום הקבוע של המלחמה בכל החזיתות, כולל בלבנון".
סעיף 2 קובע כי ארה"ב ואיראן "מתחייבות לכבד את ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית זו של זו, ולהימנע מהתערבות בענייניה הפנימיים זו של זו".
סעיף 3 קובע כי "ארצות הברית ואיראן מתחייבות לנהל משא ומתן ולהשיג את ההסכם הסופי בתוך 60 יום לכל היותר, הניתנים להארכה בהסכמה הדדית".
סעיף 4 מדגיש כי "מיד עם חתימת מזכר הבנות זה, ארצות הברית תתחיל בהסרת המצור הימי שלה וכל הפרעות או מכשולים נגד איראן, ותסיים לחלוטין את המצור הימי בתוך 30 יום. במהלך תקופה זו, תנועת כלי השיט תהיה ביחס למספרי התנועה שלפני המלחמה, כפי שישוקמו על ידי של איראן. ארצות הברית מתחייבת עוד להסיר את כוחותיה מקרבת איראן בתוך 30 יום לאחר ההסכם הסופי".
סעיף 5 מרחיק לכת עוד יותר וקובע כי "עם חתימת מזכר הבנות זה, הרפובליקה האסלאמית של איראן תעשה סידורים, תוך שימוש במיטב מאמציה, למעבר בטוח של כלי שיט מסחריים ללא תשלום למשך 60 יום בלבד מהמפרץ הפרסי לים עומאן, ולהפך.
"תנועת כלי השיט המסחריים תתחיל מיד, ובהתחשב בצורך להסיר מכשולים טכניים וצבאיים ולפנות מוקשים, תונהג בתוך 30 יום. איראן תקיים דיאלוג עם סולטנות עומאן כדי להגדיר את הניהול העתידי והשירותים הימיים במצר הורמוז, בדיון עם מדינות חוף אחרות במפרץ הפרסי, בהתאם לחוק הבינלאומי החל ולזכויות הריבוניות של מדינות החוף של מצר הורמוז".
סעיף 6 קובע כי "ארה"ב מתחייבת, יחד עם שותפות אזוריות, לפתח תוכנית סופית ומוסכמת הדדית בהיקף של לפחות 300 מיליארד דולר לשיקום ולפיתוח כלכלי של איראן. מנגנון היישום של תוכנית זו יושלם כחלק מההסכם הסופי בתוך 60 יום. כל הרישיונות, הפטורים וההיתרים הנדרשים לעסקאות הפיננסיות הרלוונטיות יינתנו על ידי ארצות הברית".
סעיף 7 נוגע לסנקציות האמריקאיות וקובע כי ארה"ב "מתחייבת לסיים את כל סוגי הסנקציות נגד איראן, כולל החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, החלטות מועצת הנגידים של סבא"א, וכל הסנקציות החד צדדיות של ארה"ב, ראשוניות ומשניות, בלוח זמנים מוסכם כחלק מההסכם הסופי.
"איראן וארצות הברית מכירות בחשיבות הקריטית של סוגיית סיום הסנקציות הנזכרת לעיל, ומביעות את כוונתן לטפל מיד בסוגיות אלה במשא ומתן כדי להגיע להסכמה הדדית עליהן".
סעיף 8 נוגע לסוגיה הרגישה של הגרעין האיראני, וקובע כי "הרפובליקה האסלאמית של איראן מאשרת מחדש כי לא תרכוש ולא תפתח נשק גרעיני. ארצות הברית ואיראן הסכימו לפתור את סוגיית סילוק החומר המועשר שנאגר, בהתאם למנגנון שיוסכם הדדית ובהתאם ללוח הזמנים המוזכר בסעיף 7, כאשר המתודולוגיה המינימלית תהיה דילול באתר תחת פיקוח סבא"א.
"שני הצדדים גם הסכימו לדון בסוגיית ההעשרה ובעניינים אחרים שיוסכמו הדדית הקשורים לצרכים הגרעיניים של הרפובליקה האסלאמית של איראן, על בסיס המסגרת החוקית שתוסכם בהסכם הסופי. ההסכם הסופי יאשר את הוראות סעיף זה. ארצות הברית ואיראן מכירות בחשיבות הקריטית של הסוגיות הגרעיניות הנזכרות לעיל, ומביעות את כוונתן לטפל מיד בסוגיות אלה במשא ומתן כדי להגיע להסכמה הדדית עליהן".
סעיף 9 קובע כי "עד להסכם הסופי, ארצות הברית ואיראן מסכימות לשמור על הסטטוס קוו. איראן תשמור על הסטטוס קוו הנוכחי של תוכנית הגרעין שלה, וארצות הברית לא תטיל סנקציות חדשות, ולא תפרוס כוחות נוספים באזור".
סעיף 10 מוסיף כי "ארצות הברית מתחייבת כי מיד עם חתימת מזכר הבנות זה, ועד לסיום הסנקציות, משרד האוצר של ארה"ב ינפיק פטורים לייצוא נפט גולמי איראני, מוצרי נפט ונגזרות, וכל השירותים הנלווים, כולל עסקאות בנקאיות, ביטוחים, תחבורה וכדומה".
סעיף 11 ממשיך וקובע כי "ארצות הברית מתחייבת להעמיד לשימוש מלא את הכספים והנכסים המוקפאים או המוגבלים של איראן עם יישום מזכר הבנות זה. ארצות הברית ואיראן יסכימו הדדית על ההליכים הקשורים לשחרור כספים אלה במהלך המשא ומתן. כספים כאלה, בין אם יישארו בחשבון המקורי ובין אם יועברו, יועמדו לשימוש מלא לתשלום לכל מוטב סופי שייקבע על ידי הבנק המרכזי של איראן. ארצות הברית מתחייבת להנפיק את כל הרישיונות והאישורים הנדרשים בהתאם לכך".
סעיף 12 קובע כי "ארצות הברית ואיראן מסכימות כי יוקם מנגנון ביצועי לפיקוח על היישום המוצלח של מזכר הבנות זה ועל העמידה העתידית בהסכם הסופי".
סעיף 13 מציין כי "לאחר חתימת מזכר הבנות זה, ובכפוף לתחילת יישום סעיפים 1, 4, 5, 10 ו-11 של מזכר הבנות זה, ולהמשך יישום צעדים אלה, ארצות הברית ואיראן יתחילו במשא ומתן על ההסכם הסופי אך ורק בנוגע לסעיפים האחרים".
סעיף 14 חותם את מזכר ההבנות וקובע כי "ההסכם הסופי יאושר על ידי החלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואתה כותב ש"טענות המיעוטים, בעיקר הערבים, נתפסות אפריורית כטיעון נגד הלגיטימיות של המדינה. ושייכותם הלאומית צובעת את ביקורתם כלפי המשטרה כחשודה בעוינות בסיסית." האם הן רק נתפסות כך? או שהן באמת כך. אני לא חושב ששמעתי אי פעם ערבי שאומר שהוא ישראלי. תמיד מסייגים את זה. 'אני ערבי, מוסלמי, פלסטיני, שגר בישראל (או לחילופין: תושב ישראל).
אגב, אין בדברים שאני כותב שום הצדקה לאלימות המשטרתית כשהיא אינה הכרחית.