בערב השנה החדשה ניתן לקבוע, כי הישרדותה של ישראל אינה עוד מובנת מאליה. הבטחת הישרדותה היא המשימה הדחופה ביותר אחרי המלחמה, ושאר הנושאים ידחקו לשוליים.

נפרדנו השנה ממדיניות ה"שקט ייענה בשקט". שילמנו מחיר כבד כדי לצרוב בעומק תודעתנו כי בטרור מטפלים מהר ובנחישות לפני שהוא הופך לסכנה קיומית. כדי לשרוד בטירוף המערכות המזרח-תיכוני יש לבצע תפנית חדה בדרכנו ולהשתחרר מהתפיסה שהזמן פועל לטובתנו.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

בדרום לבנון התחילה הכניסה הקרקעית אחרי סיכום עם ארצות הברית שהיא תהיה מוגבלת בעומק השטח, וכי צה"ל לא יישאר ברצועה המצומצמת לאורך זמן, אלא ייסוג כאשר ישלים את משימתו להבטיח את חזרתם של תושבי הצפון לביתם.

בפרמטרים האלה יהיה אפשר להגדיר את התמרון הקרקעי כהגנה עצמית ולא ככיבוש. נאחל לחיילינו שישלימו את המשימה בשלום, ויחזרו שלמים ובריאים לבתיהם. זאת לא אמורה להיות פעולה פשוטה, כי האזור שורץ מנהרות עמוסות בנשק רב, ויש לתמרן שם בזהירות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.