מיקי רוזנטל
הזמן של
מיקי רוזנטל

מיקי רוזנטל הוא ישראלי. איש משפחה. אבא. עיתונאי. חבר כנסת לשעבר. ציוני. שונא אי-צדק. מתעב גזענים. אוהב את הישראליות. נלחם על דמותה.

במקום לגופו של משבר - לגופתו הפוליטית של נאשם

כיצד הגיעה ממשלת ישראל לכך שאזרחים לא מאמינים בה ולה? מדוע מחצית מהישראלים עונים בסקרים שלא יצייתו להוראות הממשלה אם זו תטיל סגר? 

כבר שנים אני חוזר וטוען שהשחיתות הציבורית פוגעת בשוויון ויש לה מחיר כלכלי כבד – אבל הפגיעה המהותית ביותר של שלטון רקוב הוא בדמוקרטיה – ערעור האמון בשלטון. כאשר השחיתות השלטונית היא מעשה יום-יומי, אנחנו נוטים שלא לסמוך על המנהיגות מפני שאנו חוששים שההחלטות שלה נגועות באינטרסים אישיים. הטיפול המזגזג של ראש הממשלה במשבר הקורונה – מוכיח שוב ושוב ושוב שהחלטותיו הן לא לגופו של המשבר כי אם להצלת גופתו הפוליטית של הנאשם בשוחד.

כשהשחיתות השלטונית היא מעשה יום-יומי, אנו נוטים לא לסמוך על המנהיגות. הטיפול המזגזג של רה"מ במשבר הקורונה – מוכיח שוב ושוב שהחלטותיו אינן לגופו של המשבר כי אם להצלת גופתו הפוליטית של הנאשם בשוחד

והציבור רואה את הציניות ואומר. לא מאמין לאיש הזה. לא מאמינים להחלטות שלו. הכל אינטרסים אישיים, אז למה שנאמין? ואמינות של מנהיגות היא תנאי הכרחי לאמון הציבור. אנשים צעירים לא יתגייסו, בוודאי לא ייצאו למלחמה, אם לא יאמינו שהשיקולים שם למעלה הם באמת שיקולים נקיים, לגופו של עניין, הנגזרים מטובת הכלל ומהאינטרס הלאומי העליון.

והציבור חושד ובצדק חושד. מהלכים משמעותיים במדינת ישראל יוחסו בעשורים האחרונים למצבם הפלילי של מנהיגיה: ההתנתקות של אריאל שרון, כמו גם מאמצי השלום של אולמרט בערוב ימיו הפוליטיים יוחסו למצב החקירות.

השחיתות השלטונית היא אחד האיומים הקשים ביותר על מדינת ישראל, ואני לא מגזים. על דרך המשל אפשר להשוות את השחיתות הזו למחלה ממארת שמתפשטת בגוף תקופה ארוכה בלי שמודעים אליה, וכאשר היא מתפרצת בשלב מתקדם, כבר קשה מאוד לחסלה.

מטבע הדברים, שחיתות מתקיימת במחשכים ולכן אין לנו דרך לדעת בוודאות את היקפיה. ברם, אחרי שהתברר שאצלנו הנגע הגיע גם לראשי ממשלות, שרים, גופים שלטוניים ומפלגות – ניתן להעריך שאנחנו נמצאים במצב של התפשטות המחלה. כמו מחלת הסרטן, אם השחיתות תמשיך להתפתח, היא תסכן את עצם קיומנו.

הציבור חושד ובצדק חושד. מהלכים משמעותיים במדינה יוחסו בעשורים האחרונים למצבם הפלילי של מנהיגיה: ההתנתקות של שרון, כמו גם מאמצי השלום של אולמרט בערוב ימיו הפוליטיים יוחסו למצב החקירות

איני יודע כיצד יסתיים משפטו של נתניהו – אבל מסקנה אחת מתבקשת. השחיתות המיוחסת לו בזבזה את שארית האמון שעוד היה לציבור הישראלי בדמוקרטיה. הגיע הזמן שתהיה לנו מנהיגות שמהווה דוגמא אישית באורחותיה וניאבק בשחיתות ובמושחתים בלי קשר לזהותם הפוליטית. מגיפת הקורונה מזהירה ומזכירה: בלי מנהיגות ישרה נשלם בחיינו. אנחנו כבר משלמים. 

מיקי רוזנטל הוא ישראלי. איש משפחה. אבא. עיתונאי. חבר כנסת לשעבר. ציוני. שונא אי-צדק. מתעב גזענים. אוהב את הישראליות. נלחם על דמותה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 370 מילים ו-1 תגובות

איך לבחור לך פוליטיקאי?

סבתי זכרונה לברכה היתה אישה חריפה. פלפל. השכלה פורמלית לא היתה לה – אבל היא ניחנה בשפע של חכמת חיים. לכל מצב בחיים היה לה פתגם, ולכל ארוע אימרה קולעת. על פוליטיקאים נהגה לומר:

״לא משנה מה שהם אומרים – חשוב רק מה שהם עושים״.

סבתא שלי הלכה מזמן לבית עולמה – אבל לאבחנות שלה אנחנו נזקקים היום שבעתיים. השיח הפוליטי שלנו רווי סיסמאות ריקות והיגדים חסרי משמעות. אנחנו שופטים את מנהיגינו יותר ויותר על-פי מוצא פיהם במקום על פי מה שיוצא תחת ידיהם.

גנץ אמר שלא יילך עם ביבי, ועשה הפוך.

שלט חוצות של כחול-לבן בבני ברק, 27 בפברואר 2020 (צילום: פלאש90)
שלט חוצות של כחול-לבן בבני ברק, 27 בפברואר 2020 (צילום: פלאש90)

נתניהו הבטיח סיפוח ועשה הפוך.

השלט "רמת טראמפ" כפי שצולם ב-16 ביוני 2020. מההבטחה הגדולה לסיפוח, ריבונות, והקמת ישוב על שם טראמפ נשאר שלט שאותיותיו נפלו וסביבו עזובה וקש (צילום: אמיר אשל)
השלט "רמת טראמפ" כפי שצולם ב-16 ביוני 2020. מההבטחה הגדולה לסיפוח, ריבונות, והקמת ישוב על שם טראמפ נשאר שלט שאותיותיו נפלו וסביבו עזובה וקש (צילום: אמיר אשל)

אשכנזי הבטיח ועדת חקירה לצוללות – וקבר את החקירה במו-ידיו.

ועידת מעריב לעסקים- פרשת הצוללות

העובדה שנתניהו אישר מכירת צוללות תקיפה אסטרטגיות למצרים, והסתיר את זה משר הביטחון והרמטכ"ל חמורה. זה קודש הקודשים של מדינת ישראל. מדובר בפגיעה ביתרון האסטרטגי של צה"ל. בלתי נתפס שראש ממשלה משקר, מתי התרגלנו לזה כאן?

פורסם על ידי ‏גבי אשכנזי – Gabi Ashkenazi‏ ב- יום רביעי, 26 בפברואר 2020

אנחנו שופטים את מנהיגינו עפ"י מוצא פיהם במקום עפ"י מה שיוצא תחת ידיהם. גנץ אמר שלא יילך עם ביבי, ועשה הפוך. נתניהו הבטיח סיפוח ועשה הפוך. אשכנזי הבטיח ועדת חקירה לצוללות – וקבר את החקירה במו-ידיו

בקיצור מילים והבטחות יש בשפע. מעשים הרבה פחות. כוונות ותוכניות של מנהיגים הן עניין חשוב, אבל הרבה יותר משמעותי הוא היישום. להבטיח קל. לקיים – יותר מסובך.

אני הייתי איש אופוזיציה בימיי הפוליטיים ועיתונאי בכל יתר ימי הבוגרים. מילים הן כלי העבודה המרכזי שלי. איך, ישאל השואל ובצדק, אתה מזלזל במילים וטוען שהן לא אומרות מאום?
ואני אתגונן. לא לזה התכוונתי.
ואז יוסיף וישאל השואל – אז מה בעצם אתה מציע?ואני אקפוץ על ההזדמנות ואגיד: תודה ששאלת!

אני מציע לבחון את הפוליטיקאים לפי מעשיהם ולהטיל ספק רב בהבטחות שלהם. ויותר מזה. צריך לצמצם את הראיונות עמם ולכמת את מעשיהם כדי לעמוד על טיבם. ככה זה יעבוד:

לפני ואחרי כל בחירות פוליטיקאים ובעיקר ממשלות יניחו בפני הציבור תכנית עבודה: הפרוגרמה הזו תכלול כמה שפחות הבטחות אמורפיות וכמה שיותר נתונים מדידים. למשל בחינוך: הבטחה לצמצם אתמספר התלמידים בכיתות. היום הוא x, בעוד שנה אני מבטיח y. תבדקו אותי. אני גם מבטיח שעוד 5% מהתלמידים יעברו את מבחני פיזה, ומבטיח לצמצם את הפער בין החינוך הכללי לזרם החרדי. יש יעדים, יש נתונים, יש אמצעי לבחון את המנהיגים.

הייתי איש אופוזיציה בימיי הפוליטיים ועיתונאי ביתר ימי הבוגרים. מילים הן כלי עבודתי המרכזי. איך אתה, ישאל השואל ובצדק, מזלזל במילים וטוען שהן לא אומרות מאום? לא, אני מציע לבחון פוליטיקאים לפי מעשיהם ולהטיל ספק רב בהבטחותיהם

בתחום הבריאות למשל נבדוק כמה קוצרו התורים לניתוחים ומהי כמות האחיות ביחס לחולים. לא נסתפק יותר ב״השגתי תקנים״. אנחנו רוצים ישום בשטח. בתחום הכלכלי נספור מובטלים ולא הבטחות למענקים. בתחום התחבורה נמדוד אם ובכמה קוצרה הנסיעה מקום למקום ולא עוד ״סללתי כבישים״.

נמאס ממילים חסרות משמעות. נכון, לא הכל מדיד, אבל הגיעה זמנה של דרך שונה לבחון את מנהיגינו.

מיקי רוזנטל הוא ישראלי. איש משפחה. אבא. עיתונאי. חבר כנסת לשעבר. ציוני. שונא אי-צדק. מתעב גזענים. אוהב את הישראליות. נלחם על דמותה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 338 מילים ו-1 תגובות

מועמדות בורובסקי למפכ"לות היא אצבע בעין שנועדה להכשיר שרץ אחר

יעקב בורובסקי לא יהיה מפכ״ל המשטרה. נתניהו שלף את מועמדתו כדי להכשיר שרץ אחר. בורובסקי, הניצב לשעבר, הוא בבחינת אצבע בעין. בעוד אנחנו נפרט (ותיכף נפרט) למה בורובסקי איש מושחת ובלתי ראוי לכהן כמפכ״ל המשטרה – נתניהו ועוזרו לענייני הרס שלטון החוק, השר אמיר אוחנה, מבשלים תבשיל אחר שמטרתו לחלץ את הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים ממשפטו.

בורובסקי לא יהיה מפכ״ל. נתניהו שלף את מועמדתו כדי להכשיר שרץ אחר. בורובסקי הוא אצבע בעין. נתניהו ועוזרו לענייני הרס שלטון החוק, השר אוחנה – מבשלים תבשיל אחר לחילוץ הנאשם ממשפטו

אבל עצם העלאת שמו של האיש הזה מעורר בי בחילה, מזכיר נשכחות ובעיקר מעיד על כוונת הממנים: המטרה של נתניהו מקדשת את כל האמצעים.

בורובסקי כבר היה מועמד למפכ״ל והיה מוכן למכור את נשמתו לליכוד כדי לזכות בתפקיד. הוא גם היה מועמד של נתניהו להשתלט על רשות השידור ולהפכה לערוץ התעמולה שלו – אך מועמדותו נפסלה על-ידי היועץ המשפטי הקודם לממשלה.

למען הגילוי הנאות אציין שבורובסקי תבע אותי ואת העיתונאי רביב דרוקר תביעת דיבה חסרת שחר. לצערי הוא גם נסוג ממנה. אנחנו טענו שהוא מאכער. בתחקיר שהכין רביב התברר, כי לאחר סיום תפקידו של בורובסקי במשרד מבקר המדינה, החוצפן החל לייצג שורה ארוכה של מבוקרים שונים מול משרד מבקר המדינה והמבקר עצמו, וכל זאת תוך שימוש במיומנויות ובקשרים אישיים אותם רכש במהלך תקופת עבודתו במשרד המבקר. כשר אבל מצחין.

וזה זה כלום לעומת הפרסום של איילה חסון בערוץ הראשון. בורובסקי, טענה, הבטיח לאריאל שרון ובניו חקירה נוחה תמורת קידום מועמדותו למפכ"לות. בעקבות הפרסום נפתחה חקירת משטרה. עמרי שרון אישר בחקירותיו, כי אכן התקיימו שתי פגישות עם מתווך, ששוחח עימו על מועמדותו של בורובסקי למפכ"לות.

למען הגילוי הנאות אציין שבורובסקי תבע אותי ואת העיתונאי רביב דרוקר תביעת דיבה חסרת שחר. לצערי הוא גם נסוג ממנה. אנחנו טענו שהוא מאכער

תיק החקירה כנגד בורובסקי נסגר (עבירת הפרת אמונים נסגרה מחוסר ראיות ועבירת השוחד נסגרה מחוסר אשמה), אולם בתיק נותרו סימני שאלה רבים ללא מענה. במכתב שהעביר פרקליט המדינה דאז, עו"ד ערן שנדר, למבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, צוין כך:

"אנו סבורים כי התרועעות ומפגשים של קצין משטרה בכיר עם גורמים פוליטיים, כאשר המפגשים נערכו בין היתר בתחנת משטרה, לצורך קידום עניינו האישי ועל רקע התמודדות לתפקיד מפכ"ל, הינו עניין שיש בו בעייתיות ולו במישור המשמעתי …
"גם אם מהדברים עולה שניצב בורובסקי ניהל מסע הסברה בשתדלנות במסגרת התמודדותו לתפקיד מפכ"ל, ואף נפגש בפורום כזה או אחר עם קרובים, לא מצאנו כי יש די ראיות בתיק, כדי לבסס קיומן של יסודות עבירת שוחד או הפרת אמונים".

מפרסומים שונים באמצעי התקשורת עלה כי בורובסקי ערער על עילת סגירת התיק והיועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד מני מזוז, דחה את טענותיו. התמונה המצחינה נחשפה במלואה כאשר בשנת 2010 בורובסקי היה המועמד המועדף על נתניהו לתפקיד יו"ר רשות השידור. היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין קיבל מהפרקליטות את סיכום החקירה הפלילית שהתנהלה נגד עו"ד בורובסקי בחשד לכך, שבשבתו כניצב במשטרה הוא הפעיל אנשי מרכז ליכוד כדי שיקדמו אותו לתפקיד המפכ"ל, והמליץ שלא למנות אותו.

גידי וייץ ורויטל חובל חשפו בעתון הארץ את שיחת הטלפון של וינשטיין לנתניהו:

“על המינוי הזה לא תהא תפארתך. התיק נגד בורובסקי נסגר מחוסר ראיות, אך כפסע עמד בינו לבין כתב אישום, אל תמנה אותו”.

נתניהו ניסה להתווכח, אך בסוף נפרד מהרעיון.

בשנת 2010 בורובסקי היה המועמד המועדף על נתניהו לתפקיד יו"ר רשות השידור. היועמ"ש וינשטיין קיבל מהפרקליטות את סיכום החקירה הפלילית שהתנהלה נגדו לאחר מועמדותו למפכ"לות, והמליץ שלא למנותו

גם הפעם בורובסקי לא ימונה.ְ אבל תזכרו את הסיפור הזה כאשר יתברר מי המועמד האמיתי של נתניהו.

מיקי רוזנטל הוא ישראלי. איש משפחה. אבא. עיתונאי. חבר כנסת לשעבר. ציוני. שונא אי-צדק. מתעב גזענים. אוהב את הישראליות. נלחם על דמותה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 545 מילים

היום שאחריו

אני מעריך שנתניהו בדרכו החוצה. זו לא רק משאלת לב, אלא הערכה מושכלת. השילוב של פרשות שחיתות + אישומים פלילים + משבר כלכלי + אי-אמון בהנהגתו – גדול אפילו על פוליטיקאים מוכשרים כמוהו. והוא מוכשר. ונשרכת אחריו עדת מעריצים גדולה. אני לא משלה את עצמי. זה עלול לקחת זמן. אולי הפרישה תמורת עסקה תתרחש ביוזמתו, ייתכן ששותפיו הפוליטיים יבינו שהוא מזיק יותר ממועיל – וייפרעו ממנו.

אני מעריך שנתניהו בדרכו החוצה. זו לא רק משאלת לב, אלא הערכה מושכלת. השילוב של פרשות שחיתות + אישומים פלילים + משבר כלכלי + אי-אמון בהנהגתו – גדול אפילו על פוליטיקאים מוכשרים כמוהו. והוא מוכשר

שקיעתו מכוערת, מלווה בגידופים צורמים ובמעשי ייאוש מכוערים. בדרכו למטה הוא ניאחז בכל זיז שקרי ובכל תירוץ נבזי. כשגבו לקיר ואחרי כל השטיקים והטריקים, המזימות, חיסול היריבים והתעלולים – הוא שולף את נשק יום הדין: להחריב את הבית על יושביו בבחינת תמות נפשי עם פלישתים ושתישרף המשטרה ובג"ץ, הפרקליטות והשופטים, התקציב והכלכלה. שתישרף המדינה. לא נקמה הוא מבקש, אלא מלחמת אחים.

מבעד לתימרות האש והעשן אני מנסה לראות את היום שאחריו. כהונתו מותירה אותנו מצולקים, שסועים ועם תחושה של ריק מנהיגותי ובלבול ערכי. צריך לכייל את המצפן המשותף שלנו מחדש.

אני מציע כאן כמה נקודות לדיון הזה. חייבים להתכונן לעידן החדש. הוא מותיר את הציבוריות הישראלית דוחה ואלימה. הוויכוח ביננו צעקני ומנאץ. כל שבט מתגדר בתוך עצמו ויורק אש וגופרית על זולתו. נתניהו לא האשם היחידי בקרעים, אבל הוא האחראי העיקרי להעצמתם. החברה הישראלית זקוקה לפיוס לאומי. לא לקבינט פיוס מלאכותי, אלא לשלום-בית של ממש.

1

דרושה למשל ממשלה מקיר לקיר, מהמפלגות הערביות ועד ימינה. זו לא ממשלת אחדות, אלא ממשלת שיקום. תפקידה להשיב קודם לכל את האמון הציבורי בדמוקרטיה ובמוסדותיה, לקדם שיתופי פעולה בין-מגזרים, לצמצם פערים ולקדם פרהסיה פוליטית על בסיס הבנות במקום הסתה ושנאות. ממשלה כזו תדלג משך שנים ספורות על לב-ליבן של המחלוקות הגדולות, כגון היכן יעבור הגבול שלנו (סליחה פלשתינים, לא נוכל להשלים אתכם אם לא נשלים קודם ביננו) ומה הזהות הקולקטיבית שלנו. היא כן תקדם את החינוך לממלכתיות, לסובלנות ולדמוקרטיה (ושוב סליחה, הפעם על המילים הגדולות, לא מצאתי טובות מהן).

מבעד לתימרות האש והעשן אני מנסה לראות את היום שאחריו. כהונתו מותירה אותנו מצולקים, שסועים ועם תחושה של ריק מנהיגותי ובלבול ערכי. צריך לכייל את המצפן המשותף שלנו מחדש

2

חייבים גם לקבוע כללי משחק חדשים לשיח הציבורי. או במילים אחרות להסכים על הכללים כיצד אנחנו רבים ואיך אנחנו מתווכחים גם במדיה החברתית, גם בתקשורת ובעיקר בפוליטיקה.

3

הנגיף הקטן חשף את השלטון במערומיו. חוסר תכנון לטווח ארוך וניהול פופוליסטי שדואג לכותרת של מחר בעתון, אבל לא לעתיד שלנו. אין יעדים ברורים, אין הפקת לקחים מסודרת. הכשל הזה קיים כמעט בכל תחומי חיינו. להוציא את מערכת הביטחון שבאמתחתה תכניות חומש, כל יתר המשרדים הממשלתיים נתונים לגחמות רגעיות או קוניוקטורה פוליטית. אין חזון, אין תכנון צופה פני עתיד. זה מחייב שינוי יסודי. תכנון לאומי רב-שנתי, הצבת יעדים ארוכי טווח וחזון חדש למדינת ישראל.

4

נדמה שהעיסוק ב״כן ביבי, לא ביבי״ תקע פה את הדיונים החשובים באמת. מסקנה ברורה מהעידן שחלף היא הגבלת קדנציות של המנהיג. כל מנהיג. שלטון ממושך לא רק משחית. הוא מנוון. צריך לעדכן את החזון ולחזור לשאלות בסיסיות. איך מצמצמים פערים בחברה הישראלית? איך מתקנים את הבעיות שהתגלו במערכת אכיפת החוק והמשפט שלנו? כיצד משקמים את הכבוד לזולת? מה מדינת ישראל צריכה להיות כשתגדל ואיך לחזק את ביטחוננו ואת חיינו המשותפים עם השכנים. גורלו של נתניהו כבר הוכרע. העתיד של ישראל בידי כולנו.

מיקי רוזנטל הוא ישראלי. איש משפחה. אבא. עיתונאי. חבר כנסת לשעבר. ציוני. שונא אי-צדק. מתעב גזענים. אוהב את הישראליות. נלחם על דמותה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 538 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 19 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

למקרה שפיספסת

ראיון רג'ינה קינג עושה היסטוריה בהוליווד

בזמן שאמריקה בוערת על רקע גזעני, הבמאית והשחקנית זוכת האוסקר רג'ינה קינג עושה היסטוריה שחורה ● הסרט "לילה אחד במיאמי" מפגיש ארבעה גברים שחורים מפורסמים ב-1964, בהם קסיוס קליי ומלקולם X ● הגיבורים אמיתיים, העלילה דמיונית, אבל המסרים רלוונטיים מתמיד ● בהתחלה קינג התלבטה האם להפיץ את הסרט בגלל הקורונה, אבל אז התקבלה לפסטיבל ונציה - כבמאית השחורה הראשונה שעשתה זאת

עוד 1,902 מילים

הכיתה המעופפת בדרך לאבו דאבי

אודה על האמת, אינני מכירה כלל מבצעים עליהם פיקד שר החינוך שלנו בעברו הצבאי, אך ארשה לעצמי להניח שלא בחל באיסוף תוד"א (תודעת אויב) לקראתם ואף נערך מבעוד מועד להפתעות אפשריות ולא הסתפק ברְקיעה ברגליו אגב נהימה ״איני מפחד כלל״. כן אעז לשער שאהב בכנות את משימותיו בצבא, פעל מתוך הזדהות עמוקה עמן ואף זכה להלימה בין רוחן ותכניהן לבין נטיותיו וכישוריו. מנגד, איני בטוחה שאלו הם פני הדברים בתפקידו הנוכחי, ואין להוציא מכלל אפשרות שלא קפץ משמחה כשהתבשר על אחריותו לחינוך ילדי ישראל, בפרט בעת משונה זאת.

איני מכירה מבצעים עליהם פיקד שר החינוך שלנו בצבא, אך אשער שפעל מתוך הזדהות. איני בטוחה שכך הדבר בתפקידו הנוכחי, ואין להוציא מכלל אפשרות שלא קפץ משמחה כשהתבשר על אחריותו לחינוך ילדי ישראל

בינתיים, במפגשים עם מורים, גננות, הורים ותלמידים בעבודתי – אני מתוודעת לאירועים כאוטיים במערכת החינוך, שעד לא מזמן פשוט לא יכולתי להעלות בדעתי. חלקם בלתי נמנעים בהיותם פועל יוצא של השפעות הקורונה המתעתעת, אך חלקם עשוי היה להימנע לו הושקעו במערכת די חשיבה מטרימה וניהול פרטני ומסור המחלחל מלמעלה. כזה שניתן היה לפגוש אילו הוחזקו מערכות חיינו בידי דמות סמכות נוכחת ומעורבת שבולטת בחשיבתה הערכית ובדוגמה מוסרית אישית.

בהיעדר ״נוכחות הורית״ של ״מבוגר אחראי״ במערכת החינוך ואולי אף במדינה כולה, נוצרת חוויית בוקה ומבולקה של פתרונות פרוביזוריים בשטח, של איש הישר בעיניו יעשה ושל זילות כבוד האדם, שלומו ורווחתו.

בין היתר שמעתי על היעדרם הכמעט מוחלט של מסגרת וסדר-יום לתלמידי כיתות ד׳ ואילך. על ערבוב שנוצר בין קפסולות בהסעות, במסדרונות, בשעות הפנאי ודרך מורים מקצועיים שעוברים ביניהן. על בני עשר וקצת שעושים את דרכם לבדם בשעות משונות לטבילה קצרה בבי״ס ושבים לבית ריק. על בני נוער שממלאים את הוואקום שנפער ביומנם בפעילות לפי מיטב שיקול דעתם.

שמעתי גם על כניסת נטולי-הכשרה לשמש כמורים ושמרטפים ברגע האחרון, למרות שניתן היה לגייסם ולהכשירם מבעוד מועד. על מורים בקבוצות סיכון שנאלצים לפגוש עשרות ילדים מדי יום. על ילדים בגני עירייה שמרטיבים כחלק מהנוהל, כי אין די כוח אדם לתיווך מתקני הגן וסדריו. ובל נשכח את קבלת הפנים לתלמידות הששית בכפר-סבא בסגנון הזאב הרע מכיפה אדומה.

בהיעדר ״נוכחות הורית״ של ״מבוגר אחראי״ במערכת החינוך ואולי אף במדינה כולה, נוצרת חוויית בוקה ומבולקה של פתרונות פרוביזוריים בשטח, של איש הישר בעיניו יעשה ושל זילות כבוד האדם, שלומו ורווחתו

אני יודעת שאין להזכיר את שנות ה-30 במאה הקודמת, אך אולי מותר להציץ בשנות ה-20 שקדמו להן. סבסטיאן הפנר כותב על ״החותם העמוק והמסוכן״ שהותירו שנות מלחה״ע הראשונה בילדי ארצו. לדבריו, הילדים חוו את המלחמה כדבר לא מציאותי, מאחר שלא פגשו באימה האמיתית בשטח ולא ראו נפגעים בעיניהם. הם פגשו במלחמה דרך המספרים וראו בדיווח מספרי המתים והפצועים ״משחק אחד גדול ומרגש״: ״הייתי קורא נלהב של המספרים״ מספר הפנר שלמד ביסודי באותם ימים, ״הם הלהיבו אותי ממש כמו דיווחים על גולים בכדורגל, בכוח משיכה בלתי נדלה וממכר״.

״חישבנתי לפי חוקים נסתרים ולא לגמרי רציונליים״, הוא מוסיף. למשל כמה שבויים שווה הרוג אחד. הוא וחבריו ציפו כל השנים לניצחון אולטימטיבי שתואם למספרים היפים, וסירבו להאמין כשהפכו המספרים לעגומים. כשהגיע ההפסד חשו עצמם מרומים: ״כמו מישהו שהשקיע בבנק סכומים גדולים ומגלה שבמקום הון נאה יש לו חוב כבד״.

״עלי לומר שתגובותיהם של ילדים ראויות בהחלט לתשומת ליבנו״ כותב הפנר, ״כי מה ש׳כל ילד יודע׳ זוהי לרוב המהות העמוקה והחד-משמעית של המהלך ההיסטורי״.

גם בן דורו המעט מבוגר ממנו, אריך קסטנר, חושב בצורה דומה. בהקדמה לספרו ״הכיתה המעופפת״ תוהה קסטנר כיצד זה מזלזלים מבוגרים בתבונתם וברגשותיהם של ילדים. ״דמעות של ילדים אינן קטנות יותר ולעיתים משקלן בעיני אלוהים כבד ממשקל דמעותיהם של מבוגרים. איך יכול אדם מבוגר לשכוח את ימי ילדותו״ הוא כותב, ״עד שיום אחד הוא כבר לא זוכר כמה עצובים יכולים ילדים להיות לעיתים? בהזדמנות זו אני מבקש מכם מכל הלב: לעולם אל תשכחו את ילדותכם״.

גם בן דורו המעט מבוגר ממנו, אריך קסטנר, חושב בצורה דומה. בהקדמה לספרו ״הכיתה המעופפת״ תוהה קסטנר כיצד זה מזלזלים מבוגרים בתבונתם וברגשותיהם של ילדים

עטיפת הספר "הכתה המעופפת", אריך קסטנר
עטיפת הספר "הכתה המעופפת", אריך קסטנר

ב״כיתה המעופפת״ מתאר קסטנר יחסי חברות, אחווה ואחריות הדדית בקרב קבוצת ילדים. כדמות מופת משמש להם המחנך ד״ר בק המכונה יוסטוס, שפירושו ״איש צדק״: ״בדיוק בגלל תכונה זו הם העריכו וחיבבו אותו כל כך״. החבורה מעלה מחזה לחג המולד בו הם מעופפים ברחבי העולם.

במציאות מתמודדת החבורה עם ילדי בי״ס מתחרה שחטפו את חברם, תוך שהיא מפגינה אומץ ותבונה. השמיניסט שאחראי עליהם משגיח בהיעדרם בניגוד לתקנון ומביאם לד״ר בק-יוסטוס שיעניש אותם. כשיוסטוס מבין שברחו מביה״ס כדי להציל חבר הוא מתאכזב שלא פנו אליו קודם לכן לבקש רשות ועצה. ״כל כך מעט אמון אתם נותנים בי? אם כך הדבר, לי עצמי מגיע עונש! כי אני אשם בטעותכם״.

הבירור המשמעתי שעורך ד"ר בק (יוסטוס) לחבורת הילדים ב"כיתה המעופפת"/ איור: ולטר טריאר.
הבירור המשמעתי שעורך ד"ר בק (יוסטוס) לחבורת הילדים ב"כיתה המעופפת"/ איור: ולטר טריאר.

״הכיתה המעופפת״ יצא בשנת 1933 למרות שנכתב קודם לכן. על רקע העת הקשה בה נכתב, אפשר להניח שהערכים והמידות הטובות שמייחס קסטנר לגיבוריו מייצגים משאלת לב, ואפילו אסקפיזם. יתכן שקסטנר מבקש לחלץ את קוראיו ממדמנת המציאות האלימה והמדכדכת, תוך שהוא מזכיר להם איך נוכל להיות טובים יותר לו רק נקשיב לאנשים ולערכים הנכונים.

גרסה שונה בתכלית השינוי להברחת אחרים למציאות חלופית מספקת דמות מסיפורי קומיקס לילדים, החתול גארפילד. גארפילד הוא יצור עצלן ונהנתן שאוהב לאכול טוב, לרבוץ במגוריו הנעימים, להציק לאחרים ולטרפד שינויים בחיי בעליו. שינויים שעלולים, להערכתו, להרע את תנאי חייו החתוליים הנוחים.

במיוחד מתקשה גארפילד לשאת את החתול החמוד והמנומס נֵרְמֵל שמעורר בו קינאה וטינה. לכן הוא מנסה שוב ושוב להעלימו מתשומת ליבו: כשנרמל מופיע אורז אותו גארפילד בקופסה ומשגר אותו לאבו דאבי, מחוז מועדף, כפי שלמדנו לדעת, להסטת תשומת-הלב מכל מה שעלול לזעזע תנאי חיים נוחים של אוהבי חיים טובים.

במיוחד מתקשה גארפילד לשאת את החתול החמוד והמנומס נֵרְמֵל שמעורר בו קינאה, לכן הוא מנסה להעלימו מתודעתו. כשנרמל מופיע אורז אותו גארפילד בקופסה ומשגרו לאבו דאבי, מחוז מועדף להסטת תשומת-הלב

החיים הנוחים יחסית שמתאר הפנר בימי המלחמה בעורף, אשר חוָוה את אימי החזית רק באמצעות מספרים על הדשבורד בעיתונים, באו לתומם עם סיומה כשהזעזוע החל לפעפע גם למרקם האזרחי.

הפנר כותב על ״המיצג היומיומי של קריסת הרגלי החיים ופשיטת הרגל של המבוגרים ובעלי הניסיון. כל אותו זמן השתוללה סביבנו הקדחת. אפשר היה לחוש ממש את החברה מתפוררת מולנו. הקבצנים התרבו בבת אחת, וכן דיווחים על התאבדויות, פריצות וגנבות״. הממסד, שאמור היה להושיע, ״חַסֲר לחלוטין אומץ אזרחי, כלומר, חסר לו האומץ לקבל החלטות באופן אישי, ולקחת אחריות אישית״.

גם קסטנר עוסק באומץ אזרחי ובקשר שלו לתבונה: ״אומץ בלי תבונה הוא סתם תעלול, ותבונה בלי אומץ היא קשקוש. ההיסטוריה של העולם מכירה תקופות רבות שבהן לאנשים טפשים היה אומץ ואילו אנשים נבונים היו מוגי לב. רק כאשר לאמיצים תהיה תבונה ולנבונים יהיה אומץ, יהיה אפשר להבחין בהתקדמות של האנושות, דבר שבטעות חשבו שכבר קרה״.

מערכת החינוך נפתחה באומץ מרשים, ואילו לגבי התבונה במהלך – יחליט כל אחד לעצמו. חווית החזית שמורגשת היטב במוסדות הרפואה, על ידי החולים ואצל מי שנפגעו כלכלית ורגשית מהמלחמה בקורונה נחווית ע״י מי שרחוקים מהחזית רק דרך מספרים ״שמחושבנים לפי חוקים נסתרים ולא לגמרי רציונליים״. כמה מתים קשישים למשל שווה צעיר אחד ששומר על שגרה?

אשר לילדים, שמעופפים בין כיתות, קפסולות, מורים והורים טרודים ומסגרות חלקיות ושבורות, אין לזלזל בחוויה שלהם. כפי שכותב הפנר, שורשי ההתפרקות הרגשית והמוסרית בשנים הבאות נטמנו דווקא במה שחוו הילדים בימי מלחה״ע הראשונה, כי ״מי שחווה אותה במציאות העריך אותה בדרך אחרת ואילו הילדים, שחוו אותה דרך המספרים בלי לסבול את האימה האמיתית שהביאה עמה, ראו בה משחק אחד גדול, מלא בריגושים״.

חווית החזית שמורגשת היטב במוסדות הרפואה, על ידי החולים ואצל מי שנפגעו כלכלית ורגשית מהמלחמה בקורונה נחווית ע״י מי שרחוקים מהחזית רק דרך מספרים

מבוגר אחראי וערכי, שוחר צדק ומציב דוגמא אישית, מעין תואם ד״ר יוסטוס שכזה, עשוי היה לצמצם נזקים בחיי הילדים. כי כפי שכתב הפנר, ״מה שכל ילד יודע״ זו לרוב המהות העמוקה והחד-משמעית של המהלך ההיסטורי״.

והילדים יודעים שמשהו רע קורה ושדברים אינם כתמול שלשום, גם אם תשומת לבם ותשומת לב המבוגרים סביבם מוסחת למחוזות רחוקים, תוך דלדולם של אומץ ותבונה.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,222 מילים

ראש השנה בגיהינום

אבא של האמנית הדי אברמוביץ, אלכסנדר ברויאר, ברח מהנאצים ב-1938, רק כדי לחזור כמה שנים אחר כך לאירופה עם הצבא האמריקאי ● הוא היה בין האמריקאים הראשונים שנכנסו לבוכנוואלד, והיו עדים פיזית להשמדת יהודי אירופה ● על האדמה החרוכה שהייתה גרמניה, ב-1945, הוא חגג את ראש השנה ● טור אישי

עוד 1,395 מילים

תגובות אחרונות

מותה של רות ביידר גינזבורג עלול להחזיר את ארה"ב שנים אחורה

האישה שסללה את הדרך לנשים, שנלחמה על זכויות הפרט והפכה לאייקון בחייה, הלכה לעולמה אמש בגיל 87 ● חודש וחצי לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, הרפובליקאים כבר נחושים למנות במקומה את השופט השמרן השלישי בכהונתו הנוכחית של טראמפ ● המאבק של גינזבורג על פניה של הדמוקרטיה האמריקאית ממשיך ביתר שאת, גם אחרי מותה

עוד 885 מילים
מסע בשבילי השחיתות. איור: אבי כ"ץ

טיול לחג מסע בשבילי השחיתות

רגע לפני שנפל עלינו הסגר השני, יצא מדריך טיולים נמרץ עם קבוצת מבקרים חסרי מודעות שבסך הכל ביקשו לראות מעט מנופי ארץ הקודש ● במשך שלושה ימים, המדריך א' הראה להם את מיטב התוצרת של שנים של סיאוב, פוליטיקאים שנשארו על הכיסא זמן רב מדי, קבלנים שקיבלו קיצורי דרך תמורת שוחד, ואוצרות טבע שנשדדו מהציבור לטובת הטייקונים ● ציונות 2020, פה ושם בארץ ישראל

עוד 3,656 מילים ו-2 תגובות

עם כל הכבוד להסכם השלום המרגש עם איחוד האמירויות, הכישלון מול הפלסטינים עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל רגע ● ללבנונים רבים כבר אין מה להפסיד, והם מהמרים אפילו על חייהם ● לעיראק לא חסר כסף, אבל המושחתים לוקחים הכל ● לא כולם בבחריין שמחים לעשות איתנו עסקים ● ו-38 שנים לרצח שזעזע את האזור, והוביל לכישלון מוסרי חמור של מדינת ישראל ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 955 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ערב התשפ"א, כשנדמה שהכול מסביב קורס, זהו זמן טוב להצטער על סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת לפני עשור בדיוק - אותו גוף שהיה אמור להביא אותנו קצת יותר מוכנים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ● דעה

עוד 647 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 46 ימים לבחירות

האסונות של טראמפ

טקס החתימה על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל והמפרציות בבית הלבן לא סיפק לטראמפ אפילו שעות ספורות של סיקור חיובי ● ארצות הברית מתמודדת עם אסונות טבע וניהול כושל - משריפות חסרות תקדים במערב, דרך סערות הוריקן הרסניות, ועד התפרצות מגפת הקורונה שלא נבלמת ● אבל במירוץ לנשיאות, העיניים נשואות אל המדינות המתנדנדות - ובפרט למדינה שעשויה לקבוע את המנצח

עוד 1,684 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סֶגֶר שֵׁנִי

כמו נהר שכל הזמן משתנה כי הכול זורם, לא רק שהסגר החדש הוא לא הסגר שהכרנו - גם אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו כשנכנסנו אל הסגר הראשון, אי אז במרץ-אפריל 2020

עוד 842 מילים

כן אנחנו יכולים! כך ניפרד השנה מנתניהו, ונחזק את מדינת ישראל

מדינת ישראל מתמודדת כעת עם איום מרובע: ממשלתי, משטרי, מדינתי - ומשבר אמון שהגיע לשיא בקורונה ● אבל אין סיבה לאבד תקווה ● הדרך אל ההחלמה תהיה קשה ומייסרת, וכרוכה בהיפרדות מראש הממשלה, אך הדבר אפשרי ● כך ניתן לעשות זאת בצורה דמוקרטית ויעילה, תוך איחוי הקרעים ושיתוף פעולה לעתיד טוב יותר ● דעה

עוד 1,246 מילים ו-5 תגובות

הממשלה פרסמה מתווה לקיום הפגנות במהלך הסגר

לא תהיה הגבלה על מספר המפגינים, אך תהיה חובה לשמור מרחק בין קבוצות של עד 20 מפגינים ● היועמ"ש האריך את כהונת זילבר ב-3 חודשים ● אוחנה יאריך את כהונת מ"מ המפכ"ל בחצי שנה ● חרדים הזמינו 400 אוטובוסים למפגינים, במשטרה סבורים שזו דרך לעקוף את הסגר ● ניסנקורן: לא זיהינו את העלייה בתחלואה בזמן ● שרים בביקורת על גמזו ״שנכנע ללחצים״ ● ושלל ברכות חג שמח מרחבי הזירה הפוליטית

עוד 16 עדכונים

הכישלון הזה אינו יתום

מסיבת העיתונאים אמש של ראש הממשלה, שר האוצר ושר הבריאות היתה הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה ● בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כשהיו כמה עשרות חולים ● היום, עם עשרות אלפי נדבקים, כולם רק מחפשים איך לתחמן כדי להפר את הסגר השני ● לא בכדי נתניהו הזכיר אתמול את גנץ בפעם הראשונה ● פרשנות

מסיבת העיתונאים אמש (חמישי) של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר ישראל כ"ץ ושר הבריאות יולי אדלשטיין, המעבר המצולם מבידוד לבידוד של כל שר, ארשת הפנים העגומה, המסרים והתוכניות, עוד תוכניות, היו הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה.

זהו מחדל מנהיגותי, בריאותי, אזרחי, חברתי והסברתי מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור.

זהו מחדל מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור

בסגר הראשון היה שיתוף פעולה ציבורי מלא עם ההוראות. מילות השבח שהרעיף ראש הממשלה אז על האנשים ועל המשמעת האזרחית והערבות ההדדית נכנסו כבר לפנתיאון הרטוריקה. מה שקרה בין הגל הראשון והגל השני עוד ייחקר, כי התוצאה המחרידה נכון להיום עומדת על קרוב ל- 50 אלף נדבקים במדינה של 9 מיליון תושבים.

האירועים הקשים בחודשים האחרונים – התקנות הסותרות, היחס השונה לקבוצות ומגזרים, האינטרס הפוליטי מאחורי כל החלטה, פני ההנהגה והדוגמה האישית – שכנעו רבים לדפוק את המערכת, שלא דורשת את טובתם.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים ואפילו זכינו להכיר את האנשים שהגיעו מספינת הקורונה ביפן ואת בעל חנות הצעצועים מאור יהודה, שנדבק בנגיף.

היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון. כולם שומעים גם את ראשי המדינה מודים שהסגר לא ישנה בהרבה את המצב ומתפלצים.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים. היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון

השיח ברשתות היום הוא איך נלבש מכנסיים קצרים וסניקרס, נלך לאן שאנחנו רוצים ונספר שאנחנו עושים ספורט; איך נתחמן שאנחנו בדרך לעבודה; ואיך נפברק הפגנה או ביקור רפואי מחוץ לעיר. ב"זהו זה" הראו אתמול באחד המערכונים אזרח שהתחפש לשוטר בדרך לסעודת החג אצל ההורים. "זה לא סגר, זו בדיחה", אמר נתניהו לפרויקטור רוני גמזו. אולי הוא צודק.

מסיבת העיתונאים המשולשת אמש באה לומר לציבור "חכו רגע, תנו עוד צ'אנס, תיכנסו מתחת לאלונקה. אל תיתנו לנו להחמיר איתכם". "הלב כואב לי", אדלשטיין הודה בפני המתפללים שיאלצו להישאר מחוץ לבתי הכנסת שלהם. מעניין אם הלב הכואב של אדלשטיין ישכנע את חסידי בעלז להישאר בבית בתפילת "ונתנה תוקף" של יום כיפור.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא

"נחמיר את ההנחיות. נדון עם בני גנץ ועם החברים", אמר נתניהו. ראש הממשלה לא דן עם החליפי שלו לפני ההסכם עם איחוד האמירויות ולא הזמין אותו לוושינגטון, אבל לפני שמטילים גזרות על הציבור – מזמינים את גנץ, מתייעצים איתו והופכים אותו לשותף מלא בכישלון.

עוד 487 מילים

תיעוד החסידים תקועים בגבול בלארוס בתנאים מחפירים

סרטון שהגיע לידי זמן ישראל מתעד את מצבם הירוד של מאות חסידי ברסלב אשר ניסו להגיע מבלארוס לאומן, ולא הורשו להיכנס לשטח - בעוד נהגי משאיות שנחסמו בגבול מתייחסים אליהם בלעג ● "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף... צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי... אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים", אומר בסרטון אחד הנהגים

כ-1,500 חסידי ברסלב נתקעו בין בלארוס לאוקראינה, בדרכם לקברו של הרבי נחמן באומן, ונהגי המשאיות שנחסמו בגבול אינם מרוצים. סרטון שהגיע לידי זמן ישראל וצולם על ידי אחד מנהגי המשאיות מתעד את המתרחש שם כעת.

"שמו פה אוהלים, ממש אללה אכבר", אומר הנהג המצלם, שזהותו אינה ידועה, בגיחוך. "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף… צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי… אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים. חסרות להם רק נערות ליווי. אירגנו להם פה מסיבה…"

לפי ההערכות של ממשלת אוקראינה, כ-40 אלף חסידים פוקדים אותה לקראת ראש השנה היהודי בימי השגרה. השנה הגבילה אוקראינה את מכסת הישראלים שיכולים להיכנס אל גבולותיה ל-3,000, ואסרה את כניסתם של שאר החסידים.

בימים האחרונים ניסו החסידים לחצות את הגבול, ברגל או דרך הנהר, אך נעצרו על ידי צבא אוקראינה והוחזרו לבלארוס.

גם בשעה זו, נמצאים בקו הגבול לא מעט חסידים ולא חוזרים על עקבותיהם. מנהיגי חסידות ברסלב פועלים באמצעות שר הפנים אריה דרעי בניסיון לפתור את המשבר מול ממשלת אוקראינה. אך עד כה לא הושגו תוצאות מול הממשלה, וגם לא יצאה הנחיה המורה לחסידים לחזור על עקבותיהם. בינתיים, הצלב האדום סיפק לחרדים שם סיוע, ובכלל זה אוהלים ואוכל.

ממשרד החוץ הישראלי נמסר כי שר החוץ גבי אשכנזי הנחה את השגרירויות בקייב ובמינסק להגיע לאזור הגבול בין המדינות, לוודא שלחסידים יש את הציוד הדרוש, כולל מזון ושתייה, ולנסות למנוע הידרדרות של המצב.

לזמן ישראל נודע כי השגרירויות של ישראל בבלארוס ובאוקראינה עומדות בקשר גם עם חברות התעופה, בניסיון לפתור את המשבר. ואולם לישראל אין כל סמכות רשמית להורות לחסידים להתפנות מהגבול.

"מי שגרם לכל זה אלה לא החסידים. הגענו לפה כי היו דיבורים על מתווה שניתן יהיה להיכנס לאוקראינה מהגבולות הסמוכים", אמר לזמן ישראל חיים וייצהנדלר, דובר חסידי ברסלב שנתקעו בגבול. "הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש.

"הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש"

"כששמענו שזה המצב, חזקה עלינו צוויו של רבי נחמן, שאמר לנו לפני פטירתו לא לפספס ראש שנה אחד, וכמו שאמר תלמידו אפילו תהיה כל הדרך חרבות וסכינים שלופים, אני אזחל לאומן, אז אנחנו מאמינים בצדקת דרכנו. רק חבל שמדינת ישראל, כמדינה יהודית, מצרה את צעדיה בכל הקשור ליהדות, דת וחרדים.

"אנחנו נמצאים פה תחת כיפת השמיים בגשם זלעפות כבר שעתיים. נשים עם תינוקות בעגלות, נכים בכיסאות גלגלים, ואפילו כוס תה וכוס מים אף נציג ישראלי לא הביא לנו. בראש השנה הגיע הזמן לתקן אפילו במעט את הנזקים שמדינת ישראל גרמה לנו, ולתת לנו להיכנס. כי מפה רק למקום אחד אנו נוכל ללכת – לאומן באוקראינה".

זמן ישראל פנו לתגובה גם לשר הפנים, אך טרם התקבלה התייחסותם לעניין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה... כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל ... המשך קריאה

כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה… כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל בפולין של המאה התשע עשרה ולא קבוצה של מאמינים מגובשים. חארות שכל אוקראיני שראה את הניירות מאחל שלא יכנסו, מחזקים סטראוטיפים אנטישמיים. אין מנהיג ישראלי שמגיב לדברים.. הם לא מסכנים.. הם גועליים.

עוד 437 מילים ו-1 תגובות

פרשנות 8 שאלות שדנה ויס לא שאלה את ראש המוסד

יונית לוי הכריזה בחדשות 12 על "ראיון נדיר" עם ראש המוסד, שהתרחש מיד לאחר טקס החתימה על ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין בוושינגטון ● אלא שבמקום לנצל את הבמה כדי לשאול את יוסי כהן שאלות קשות, דנה ויס נראתה יותר כמו מעריצה נלהבת שפגשה זה עתה את מלך הכיתה ● ערן הילדסהיים ניסח כמה שאלות אפשריות, שמזכירות קצת יותר עיתונות מאשר דוברות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
**** ראיון מביש ומלקק. דנה וייס כבר יודעת כנראה כי ראש המוסד יהיה אחד המובילים, לכן מכינה את הרקע לבטחונה המקצועי. נראה אותה בפעם הבאה שואלת את השאלות הנוקבות כמו בהצעות הנ"ל.
שאלות מתבקשות אולי, אך העיתוי לא התאים. מדובר כאן בראיון "על רגל אחת" במהלכו אי אפשר לשאול שאלות נוקבות כמו אלו שמציע המחבר. ערוץ 12 הטעה במכוון ובידיעה את צופיו בהכריזו על ראיון "נדיר"... המשך קריאה

שאלות מתבקשות אולי, אך העיתוי לא התאים.
מדובר כאן בראיון "על רגל אחת" במהלכו אי אפשר לשאול שאלות נוקבות כמו אלו שמציע המחבר. ערוץ 12 הטעה במכוון ובידיעה את צופיו בהכריזו על ראיון "נדיר". הטעיה מכוונת שתכליתה אחת היא: לזכות ברייטינג גבוה. על כן לא הייתי מאשים ישירות את הגברת וייס, אלא את מנהלי הערוץ.
שאלות כמו אלו שמציע מחבר המאמר הנ"ל נשאלות במהלך ראיון ארוך או בלשכתו של ראש המוסד או באולפן הטלויזיה.

עוד 812 מילים ו-4 תגובות

גילה גמליאל, השרה להגנת הסביבה, מתעכבת בינתיים בגיבוש מדיניות מיחזור בקבוקי פלסטיק של 1.5 ליטר, למרות שכך ממליצים הגורמים המקצועיים ששכר משרדה, ולמרות שזו המגמה בכל העולם המפותח ● איך קשורות לכך חברות המשקאות והמפלגות החרדיות, ולמה השם "רמי לוי" עולה בכל דיון שבו ממסמסים את היוזמה? ● פרשנות

עוד 693 מילים

מיוחד המיליארדר שהעולם אוהב לשנוא

המתקפות הפוליטיות והתקשרותיות נגד המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס - שתומך בארגוני שמאל ובחיזוק הדמוקרטיה בארץ ובעולם - נושאות אופי אנטישמי ברור ● למרות זאת, יש יהודים לא מעטים שמרשים לעצמם להצטרף לחגיגה ● יאיר נתניהו האשים את סורוס כי הוא "הורס את ישראל מבפנים" ● אך אברהם פוקסמן מהליגה נגד השמצה, שתקף את סורוס בעבר, כבר מכה על חטא: "האנטישמיים הצליחו להפוך אותו לאייקון, ולכן יש לנו אחריות לצאת להגנתו"

עוד 2,388 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה