1
ימים אחדים לפני ראש השנה נתקלו מתרחצים שהגיעו לחוף פולג – החוף הדרומי ביותר ואחד היפים של נתניה – במראה מדכדך: אלפי דגים מתים היו שרועים בשפך נחל פולג. הצחנה העזה הייתה בהתאם. למרבה המזל, היא לא עוברת בסרטונים ובתמונות שצולמו שם.
הצירוף "שפך נחל פולג" הוא הגדרה נדיבה, משום שבפועל הנחל לא נשפך לים בימים אלה – הוא פשוט לא מצליח להגיע אליו.
מקורם של מי נחל פולג בנביעות מתת־הקרקע במרחק כמה קילומטרים מהים, ובהיעדר גשמים הזרם חלש מכדי להבקיע את הדרך עד הגלים, והנחל נעצר בעורף החוף. לכן החשש שמא העכירות שסתמה את מתקני ההתפלה הגיעה עד לכאן ופגעה בדגים הורד מייד מהפרק.
אנשי רשות הטבע והגנים לא הצליחו לאתר כל מקור של הזרמה או זיהום חיצוני וגם לרשות ניקוז ונחלים שרון לא מוכרים אירוע או תקלה. לפיכך ההשערה של גורמי המקצוע היא, בפשטות, שהדגים מתו מחום
אבל מה כן גרם לאלפי דגים למות בתוך זמן קצר? תמותה המונית של דגים היא תופעה המתרחשת מדי פעם בנחלי ישראל, כשהגורם הוא כמעט תמיד מפגע חיצוני כמו גלישת ביוב או זיהום תעשייתי.
בנחל אלכסנדר, שכנו הצפוני של פולג, זה קורה לעיתים בעקבות זיהום כבד שמגיע מעבר לקו הירוק. באחד האירועים האלה, באביב אשתקד, הדגים המתים בשפך הנחל משכו את הכרישים שמבלים בחורף בשפך נחל חדרה ואלה הפציעו לפתע בין המתרחצים במים הרדודים. בהמשך, המפגע הסביבתי הפך לטרגדיה אנושית כשברק צח נקטל על ידי כריש.
דגים מתים בשפך נחל פולג, ספטמבר 2026 (צילום: מהרשתות החברתיות; שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)
אלא שנחל פולג כמעט אינו חשוף לגורמי זיהום חיצוניים. הוא לא חוצה את הקו הירוק, מפעלים לא מזרימים אליו שפכים והוא לא סובל מהזרמת ביוב מרשויות מקומיות. אירוע חריג נרשם בנובמבר 2020, כשמטח של גשם חזק הקריס צינור שמוביל שפכים למכון טיהור השפכים של תאגיד המים "מעיינות השרון" וכמות גדולה של ביוב זרמה לנחל פולג וממנו לים. מאז לא זכור מקרה דומה.
אנשי רשות הטבע והגנים, שהגיעו לחוף בעקבות הדיווחים והסרטונים, לא הצליחו לאתר כל מקור של הזרמה או זיהום חיצוני וגם לרשות ניקוז ונחלים שרון, שאחראית על הנחלים באזור, לא מוכר אירוע או תקלה שיכלו לגרום לפגיעה באיכות המים בנחל. לפיכך ההשערה של גורמי המקצוע היא, בפשטות, שהדגים מתו מחום.
"כשיש מעט מים בנחל הם מתחממים מאוד, ובשילוב עם ריכוז גבוה של חומרים אורגניים נוצרים תנאים של עקה וריכוז חמצן נמוך שהדגים הרגישים לא שורדים אותם", אומר גורם מקצועי בתחום, "זה קורה מדי פעם בשפכי נחלים בעונות המעבר אבל בנחל פולג זה לא קרה עד היום, בטח לא בממדים האלה.
"זה אירוע סביבתי קשה דווקא מפני שלא מדובר בתקלה או זיהום חיצוני שאפשר לטפל בהם. זה כנראה השינוי של תנאי האקלים ונגד זה אין לנו מה לעשות"
"זה אירוע סביבתי קשה דווקא מפני שלא מדובר בתקלה או זיהום חיצוני שאפשר לטפל בהם. זה כנראה השינוי של תנאי האקלים ונגד זה אין לנו מה לעשות".
הדגים שמתו הם דגי בורי (קיפון) צעירים, שנחשבים רגישים מאוד, וכנראה לא שרדו את התנאים הקשוחים בנחל. השאלה היא מה השתנה השנה לעומת שנים קודמות, שכן אוגוסט בישראל, בניגוד לאזורים נרחבים בעולם, דווקא לא היה חם באורח יוצא דופן.
אחד מגורמי המקצוע העלה השערה שהחום הכבד יחסית בשבוע הראשון של ספטמבר הוא זה שגזר את גורלם של אלפי הבורים. סברה אחרת שעלתה: בשנים האחרונות יש גידול בכמות ההשרצות של דגי בורי בפולג, וכשיש יותר דגים גם יש יותר פוטנציאל לתמותה.
בנחל אלכסנדר למוד המפגעים, הציבה רשות הניקוז והנחלים שרון כמה מבועים – מתקנים שמעשירים את המים בחמצן ומספקים לדגים "מקלט חמצן" בזמנים שבהם התנאים בנחל מידרדרים. אם הבעיה בפולג תחזור על עצמה, ייתכן שתישקל אפשרות להציב מתקנים כאלה גם שם.
ברשות הטבע והגנים הסתערו על הזירה במטרה לפנות את הדגים ולחסוך לציבור שיגיע לים בחג את המראות והריחות, ואכן במהלך ראש השנה אפיק הנחל כבר היה כמעט חף מפגרים ורק פה ושם נראה דג מנוח מיטלטל על פני המים.
ברשות הטבע והגנים הסתערו על הזירה במטרה לפנות את הדגים ולחסוך לציבור שיגיע לים בחג את המראות והריחות, ואכן במהלך ראש השנה אפיק הנחל היה כמעט חף מפגרים
בחור צעיר ממוצא סרי לנקי שפרס מחצלת על הדיונה הסמוכה לנחל הפגין בקיאות, החווה בידו לעבר נקודה במים ואמר "דה פרובלם שם". רק שהפרובלם כבר לא הייתה שם. עד הפעם הבאה שהתנאים הסביבתיים יהיו קשים מדי עבור דיירי הנחל.
2
נזקקתי לכמה שניות כדי להבין מה כל כך לא בסדר במראה שנגלה לעיניי מייד לאחר הכניסה לנתניה (מכיוון מחלף פולג). באמצע שדרות בן־גוריון רחבות הידיים ורבות הנתיבים, מונח אי תנועה רחב וארוך, ארוך מאוד, וכולו מכוסה דשא וצינורות השקיה. דשא שעל פי צבעו הירוק־עמוק מושקה בנדיבות.
המחזה נמשך בפנייה שמאלה בשדרות זלמן שז"ר לכיוון פולג. גם כאן אי תנועה אינסופי מכוסה דשא, ממש עד הירידה לחוף. שם, בכיכר, ניצבת מעין עוגת דשא – עיגול ירוק שלא ברור מה תכליתו חוץ מלבזבז מים. המון מים.
משק המים מצוי בעיצומו של משבר חמור. רוב מתקני ההתפלה מושבתים חלקית ומופעלים תוך לקיחה בחשבון שייגרמו להם ולמערך הממברנות נזקים שיעלו לקופה הציבורית עשרות מיליוני שקלים.
במקביל, מפלס הכינרת צנח רק בראש השנה ב־4.5 סנטימטרים בשל השאיבה הלא מתוכננת, אבל אחת העיריות הגדולות בישראל מתעקשת לקשט קילומטרים של איי תנועה בדשא זולל מים שלאיש אין צורך בו. הרי אף אחד לא עושה על אי התנועה הזה פיקניק, שום מחצלת או ערכת מנגל לא יעשו את דרכן לאיי התנועה האלה. מטרתם להפריד בין נתיבים, ותו לא.
הבעיה מתחילה כמה קומות מעל סלמה, בלשכת השר האחראי על משק המים, אלי כהן. כבר כמעט שלושה שבועות נמשך משבר המים העכורים, וכהן מסרב לנקוט בצעדים כדי לצמצם את בזבוז המים
עיר לא צריכה להסתפק במראה חרב. אפשר לשמור על חזות ירוקה באמצעות צמחייה מותאמת אקלים שאינה זוללת מים. לא חסרות דוגמאות ברחבי הארץ, אבל אבי סלמה, ראש עיריית נתניה, כנראה אומר לעצמו בסיפוק שהעיר שלו ירוקה כשהוא רואה את משטחי הדשא המיותרים בכבישים.
אבל הבעיה מתחילה כמה קומות מעל סלמה, בלשכת השר האחראי על משק המים, אלי כהן. כבר כמעט שלושה שבועות נמשך משבר הים העכור, וכהן מסרב לנקוט בצעדים כדי לצמצם את בזבוז המים במגזר העירוני/ביתי.
למעט כמה מילים רפות בהודעות לעיתונות על "צריכה מושכלת", לא נעשה דבר כדי לרסן את הצריכה ולהקל על מתקני ההתפלה, הכינרת וקידוחי המים המדולדלים. לעיריית נתניה דחוף להרעיף מים על איי התנועה ולשר כהן דחוף לספק לה את המים האלה ולהצטייר כמי שמסוגל לספק בכל מצב מים בלי הגבלה. ככה זה כשפופוליזם תופס את המקום שבו הייתה אמורה להיות מנהיגות.
מעיריית נתניה נמסר בתגובה: "מדובר באיי תנועה ותיקים שהוקמו לפני כ־20 שנה. רק בכניסות לשכונות הדרומיות הונחו מרבדי דשא. על רובו של אי התנועה ניטעו עצי תמר ולאורך השדרה כולה – שיחי הרדופים שידועים כחסכני מים.
"באשר לאירוע האצות ומתקני ההתפלה, העירייה פועלת בהתאם להנחיות רשות המים, לרבות צמצום השקיה של הגינון העירוני ככל הדרוש".
עיריית נתניה: "באשר לאירוע האצות ומתקני ההתפלה, העירייה פועלת בהתאם להנחיות רשות המים, לרבות צמצום השקיה של הגינון העירוני ככל הדרוש"
3
לאחרונה שיתפתי כאן את הדיווח של תומר אביטל, האקטיביסט ומועמד ברשימת הדמוקרטים לכנסת, שלפיו ב"סי קפה" בכביש 6 מתעקשים להגיש קפה בכוס חד־פעמית ומסרבים למזוג אותו לכוס רב־פעמית גם אם הלקוח הביא כזו מהבית.
עם כל יום שעובר מתברר ש"סי קפה" לא לבד. נראה שיש מגמה של שיבה לחד"פים במגזר בתי הקפה. קציר מהשבוע האחרון בלבד: בסניף "רולדין" ברחוב אבן גבירול בתל אביב הגישו את הקפה בכוס חד"פ, והסבירו ש"אין לנו כוסות אחרות".
בקפה הוותיק בחוף מציצים בתל אביב המלצר הציף את השולחן בכוסות חד"פ, הודיע לאורחים הנדהמים ש"אין כוסות רגילות" וגם את בקבוק הסודה הגיש בליווי כוסות פלסטיק כמספר היושבים בשולחן. וכך גם בבית קפה אחד בעמק יזרעאל שבעוונותיי שכחתי את שמו.
גורם בתחום המסעדנות אומר שחלק מזה נובע ממחסור חמור בשוטפי כלים, "לא משנה באיזה מחיר, אי אפשר למצוא אנשים", כדבריו. ייתכן, אבל בסופו של דבר זו רוח המפקד: מרגע שהממשלה ביטלה את המס על החד"פים, האות ניתן וכלי הפלסטיק והקלקר השתלטו בהמוניהם על תרבות השירות.
ברוב החופים גם אין איסור על חד"פים, ואם יש איסור הוא לא נאכף, ובקיצור איש העקום בעיניו יעשה. כל זה בשעה שברוב המדינות המפותחות מחזות כאלה כבר כמעט לא נראים. בירה ושתייה קלה נמכרות בכוס רב־פעמית עם פיקדון שמוחזר כשמשיבים את הכוס.
מרגע שהממשלה ביטלה את המס על החד"פים, האות ניתן וכלי הפלסטיק והקלקר השתלטו בהמוניהם על תרבות השירות
ישראל ממוקמת בצמרת העולמית בצריכת כלים חד־פעמיים לנפש – הישראלי הממוצע צורך כ־7.5 קילוגרם של כלי פלסטיק חד־פעמיים בשנה, פי חמישה מהממוצע במדינות האיחוד האירופי – והמרחב הציבורי והטבע טובעים בפלסטיק. אם לא תהיה כאן פניית פרסה חדה, הפער בינינו לבין העולם הנאור רק ילך ויגדל. ועוד משהו חשוב: קפה בקלקר גם הרבה פחות טעים.
4
לעת שקיעה ביום רביעי, לצד המגדלור הישן ושביל האופניים החדש בנמל תל אביב, התכנסו פרנסי עיריית תל אביב־יפו בראשות רון חולדאי לציין אבן דרך חשובה: השלמת 200 קילומטר של שבילי אופניים בעיר. כתובות חגיגיות לציון ההישג סומנו גם על שבילי אופניים רבים ברחבי העיר.
לתל אביב יש הרבה במה להתגאות בכל הנוגע למהפכת האופניים שהיא עוברת, ובאותה נשימה יש לה עדיין כל כך הרבה עבודה וכל כך הרבה פערים לסגור. ועדיין באותה נשימה – המרחק ההולך ונפער בינה לבין ערים אחרות בישראל הוא סיבה לתסכול ולדאגה אמיתית.
על אף התדמית, תל אביב אינה מדינה. יש לה גבולות פתוחים עם גבעתיים, רמת גן, בת ים, חולון, רמת השרון – וכשרוכבי האופניים חוצים את קו הגבול המוניציפלי, הם חוזרים 50 שנה לאחור.
על אף התדמית, ת"א אינה מדינה. יש לה גבולות פתוחים עם גבעתיים, ר"ג, בת ים, חולון, רמת השרון – וכשרוכבי האופניים חוצים את קו הגבול, הם חוזרים 50 שנה לאחור
לקראת חגיגות ה־200 נחנך עוד קטע שביל חשוב, שמחבר בין מתחם מידטאון ושדרות שאול המלך לתחנת סבידור. יש גם עצים שכבר מתחילים להניב צל. כשאפשר לגמוע אותה באופניים, דרך נמיר נראית לפתע הרבה יותר ידידותית והפקקים כבר לא מאיימים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו