עד הקורונה – כל טיעון שהכיל את החרדים ב-ה' הידיעה, הכיל בתוכו הכללה. הרי חרדים יש גם באמריקה, ולפי הסיפורים הדשא של השכן תמיד ירוק יותר. שנים אכלנו את הסיפורים על החרדים הנורמליים של אמריקה. פה ושם אמנם הבליחו אלינו סיפורי קיצון, אבל תמיד ידענו לאפסן אותם במגירת 'אלו קיצוניים שלא מייצגים' – עד שהגיעה הקורונה.

שנים אכלנו את הסיפורים על החרדים הנורמליים של אמריקה. פה ושם אמנם הבליחו אלינו סיפורי קיצון, אבל תמיד ידענו לאפסן אותם במגירת 'אלו קיצוניים שלא מייצגים' – עד שהגיעה הקורונה

כמו במסך מפוצל הופיעו התמונות מכאן ומשם של הפגנות החרדים נגד הגבלות הקורונה. מצד אחד ההפגנות נגד המושל שהטיל את ההגבלות בניו יורק, ומצד שני (ובעצם מאותו צד) מרצדות על המסך התמונות ממאה שערים. התחלנו להבין ש"סדנא דארעא חד הוא" – החרדים של פה והחרדים של שם חולמים את אותו חלום –  אוטונומיה חרדית שחולבת את כספי הפריץ, הן הישראלי והן האמריקאי.

במקרה של ישראל יש צינורות טובים יותר לחליבה. בארה"ב זה מסובך טיפה יותר אבל מה שמשותף לחרדים של ישראל ולחרדים של אמריקה היא האמירה הברורה שהפריץ לא יקבע לנו! בתי חולים הוא יספק לנו, לתשתיות כבישים הוא ידאג גם ידאג, עד הגרוש האחרון, אבל להתערב לנו, ולמנוע מאיתנו לעשות מסיבות הדבקה של קורונה, חלילה וחס.

ניסח את תמצית ההשקפה החרדית הזו היטב החרדי שהתראיין לדיילי מייל: "לנו בבורו פארק יש חוקים משלנו". החלף את המילה בורו פארק בכל עיר חרדית אחרת על הגלובוס והרי לך מיצוי מובהק של ההשקפה החרדית.

בספר "שמות" פרעה יוצא למסע יחסי ציבור במטרה להכשיר את השעבוד המצרי בבני ישראל. המסר שליווה את הקמפיין היה: ברגע האמת בני ישראל ישתפו פעולה עם אויבי מצרים. הקמפיין של פרעה מסתבר עבד יופי. תושבי מצרים החלו לשעבד את בני ישראל, שלפי התיאור המקראי נדמה שאפילו הפנימו את המקום שייועד להם בחברה כעבדים של מצרים.

כמו במסך מפוצל הופיעו התמונות של הפגנות החרדים נגד הגבלות הקורונה מניו יורק וממאה שערים. התחלנו להבין שהחרדים של פה ושל שם חולמים חלום זהה – אוטונומיה חרדית שחולבת את כספי הפריץ

במצרים, מתברר, היו קונים אפילו לקמפיין שבמקרא מתפרש כעלילת שווא. אולם בישראל של 2020, עד משבר הקורונה, האזהרות מפני האוטונומיה החרדית שחיה על חשבון משלם המיסים, נפלו בדרך כלל על אוזניים ערלות. שיחות רבות  על חרדים והסיכון שהם מהווים להמשך קיומה של מדינת ישראל, כמדינה מודרנית, הסתיימו בטיעונים שחוקים כגון: "אתה לא יודע אבל החרדים משתנים", "הם כן יוצאים לעבוד",  ועוד כל מיני קלישאות פרי כותרות של עורכים וכתבים עצלים, שכישוריהם מסתכמים בהפיכת הודעות יח"צ לכתבה עיתונאית.

רק עכשיו, עם התפרצות הגל השני והכרזת העצמאות החרדית במלוא עוזה, מגלה החברה החילונית לפתע שמתחת לאף שלהם גדלה חברה שאין לה כל כוונה להשתלב בישראליות. חברה שעושה שבת לעצמה, וסולם הערכים היחיד שלה הוא הסולם שלה – ושכל האחרים יטפסו על הקירות.

בהתחלה עשו את ההפרות בהיחבא, פתחו את תלמודי התורה והישיבות בשושו, אבל כמו ילד שמגלה שהבכי שלו עובד על ההורים ומגביר את הקצב, החרדים שהצליחו במעשיהם בסתר, עברו עד מהרה לשלב האיומים הגלויים: "אם לא תתנו לפתוח את תלמודי התורה והישיבות, נפתח במרד".

לשיא הגיעו הדברים באיומים שהשמיע שר בממשלת ישראל, השר אריה דרעי. דרעי שמכיר את הקליינט שלו שאצלו 'סוחט מי שסוחט אחרון', איים על נתניהו: "אם לא תתנו לפתוח את הישיבות ותלמודי התורה, יפרוץ פה מרד".  שר בישראל מאיים במרד על מדינת ישראל, לא פחות.

"אם היינו סוגרים את בתי הכנסת בכיפור – היה קם מרד"

הראיון המלא של @shemeshmicha ושלי עם השר אריה דרעי במהדורה
https://t.co/0ehmURw2Gd

— עקיבא ווייס Akiva Weisz (@AkivaWeisz) October 6, 2020

הדברים הגיעו לשיא עם הקריאה של הרב קנייבסקי לפתוח את תלמודי התורה לבנים במגזר החרדי, קריאה שהתפרשה כמרד ראשון של כלל החברה החרדית בחברה הישראלית. 

מנהיג הציבור החרדי – ליטאי הרב חיים קנייבסקי הורה למנהלי תלמודי התורה בריכוזים החרדים לפתוח מחר את הלימודים, לאחר שלא הצליחו להגיע להבנות על מתווה מוסכם בשבוע האחרון

— עקיבא ווייס Akiva Weisz (@AkivaWeisz) October 17, 2020

הסוף כבר כתוב מראש, והיה כתוב כבר במערכה הראשונה – נתניהו ייכנע, ייתן לחרדים את מבוקשם ועל הדרך יזרוק עצם לחברה החילונית. אפשרות שניה היא שפשוט יחליט על פתיחה מהירה של כלל מערכת החינוך, רק כדי שלא יירשם כמי שנסחט על ידי החרדים. תוך תקופה קצרה יתחיל הדיון על הערים האדומות החרדיות, תחזור ההצעה לסגר דפרנציאלי או כמו שהיא נקראת "תכנית הרמזור", שוב יחזור הניגון של 'אפליית חרדים' ובשם אי האפליה, תיסגר שוב כל המדינה לחודש. וחוזר חלילה עד שימצא חיסון.

בשבועות האחרונים נדמה כי, לאט-לאט, החילונים והדתיים הלאומים במדינת ישראל מתחילים להתעורר משנת החורף הארוכה שלהם (שנמשכה שנים ארוכות). מחנה הימין, שכרת ברית עם החרדים, מתחיל בחלקו הגדול להבין את יחסי העלות-תועלת. המגזר הדתי-לאומי, שומר החוק, רואה בעיניו איך החרדים עושים שימוש בדת ככלי למאבק בממלכה. הבור מתגלה במלוא תפארתו, או כיעורו, תלוי בעיני המתבונן.

רק עכשיו, עם התפרצות הגל השני והכרזת העצמאות החרדית במלוא עוזה, מגלה החברה החילונית לפתע שמתחת לאף שלהם גדלה חברה שאין לה כל כוונה להשתלב בישראליות

החילונים ושותפיהם למדינה מתבוננים, כלא מאמינים, בחברה הגדולה שצמחה להם פה מתחת לאף. מביטים בדאגה במדינה בתוך מדינה שיצרו לעצמם החרדים. רואים את הנציגים החרדים שמגבים את ההפרות ואת קריאת המרד, וחלקם שואלים את עצמם: האם לנער הזה התפללנו?  

האם החילונים באמת התעוררו? האם הדתיים-הלאומים יזנחו את הבלוק לטובת ברית אחים מחודשת של דתיים-לאומים ומפלגות מרכז בנוסח "יש עתיד"? ימים יגידו. דברי ימי מדינת ישראל מלמדים, כי העיסוק בבעיה החרדית הוא כמו הקורונה. בא גל, ודועך גל, ובא גל חדש וחוזר חלילה, אולם הפעם, נדמה, שהשבר הנוכחי מסמל רעידת אדמה של ממש ביחסי החרדים והמגזר הכללי בישראל. רעידת אדמה שאת הדיה אנחנו אולי לראות כבר בבחירות הקרובות. עד אז דרעי ימשיך לאיים וביבי ימשיך להתקפל. אז מה נאחל לכם? סגר שלישי (בחנוכה?) שמח!

מני פלד (שם בדוי) הוא חרדי אנוס, החי בין העולמות של ירושלים החרדית לתל אביב החילונית, הוא חרדי מבחוץ וחילוני מבפנים. הוא נשוי + 6 ילדים, ומביט בעין מפוכחת ודואגת על יחסי חרדים חילונים בחלקת האלוהים הקטנה שלנו. (צילום: Anastasia Moscaliuc - iStock)

ב-17 ביולי איבדתי כל אמון בממשלת ישראל ובכך שהיא מנהלת את משבר הקורונה באופן ענייני ומקצועי. זה לא שהייתי חסר ספקות גם קודם לכן, אבל באותו יום שישי בדרך לשבת בבית קפה בירושלים יצאה הודעה מטעם ראשי הממשלה נתניהו וגנץ שסגירת המסעדות ובתי הקפה נדחית מאותו היום בצהריים ליום שלישי. בכך, ראשי הממשלה הפכו החלטה שהתקבלה בקבינט הקורונה רק כמה שעות קודם לכן.

באותו יום שישי בדרכי לבית קפה בירושלים יצאה הודעה מטעם ראשי הממשלה נתניהו וגנץ שסגירת המסעדות ובתי הקפה נדחית מאותו היום בצהריים ליום שלישי. בכך, הרה"מים הפכו החלטה שהתקבלה בקבינט הקורונה רק כמה שעות קודם לכן

הממשלה התגלתה במלוא מערומיה, תוך כדי ניהול חלטוריסטי ודחייני – בו ההחלטות מתקבלות ברגע האחרון. מקבלי ההחלטות מתפקדים בערך כמו סטודנט רשלן שהחל לכתוב סמיניריון כמה שעות לפני דד-ליין ההגשה ולא יספיק אפילו לכתוב הערות שוליים. זו מדיניות יו-יו. אנחנו, האזרחים, הופכים ללא יותר מכלי משחק שניתן להשתעשע בו ללא בקרה וללא הסברים.

דבר זה מעלה את השאלה למה, בכל הנוגע לטיפול בקורונה, נראה שנבצר מהממשלה לגבש מדיניות אחידה, ברורה ועניינית כפי שעשו במדינות בכל רחבי העולם.

ישנם הרבה גורמים לכך שנראה שהממשלה מתנהלת ללא אחריות כלפי הציבור הישראלי. תהליך דריסת נורמות השלטון הדמוקרטי בשנים האחרונות הוא חלק מזה. אבל ללא ספק, בהשוואה להתנהלות במדינות אחרות כמו קנדה, גרמניה וניו-זילנד, אחד הפקטורים המרכזיים הוא היעדר השקיפות של הממשלה והליך קבלת ההחלטות שלה ביחס לקורונה. חוסר השקיפות הזה, והזלזול בעצם הרצון של הציבור להבין מדוע מבקשים ממנו לוותר על חירויותיו בצורה כה נרחבת מביאים להידרדרות מסוכנת באמון הציבור במוסדות השלטון. אותו אמון שנדרש אף יותר בזמן מגפה.

זו לא בעיה חדשה. הממשלה שלנו עושה הכל כדי להקשות על הציבור לפקח על האופן בו היא מקבלת החלטות – בחסות אחד מחוקי היסוד של מדינת ישראל. סעיף 35 חוק יסוד: הממשלה, קובע הסדר בו הממשלה היא זו שמחליטה עבור עצמה אילו פרוטוקולים ייחשפו לעיני הציבור ואילו ישארו תחת חיסיון של לא פחות מ-30 שנים.

הממשלה שלנו עושה הכל כדי להקשות על הציבור לפקח אופן קבלת החלטות – בחסות סעיף 35 לחוק יסוד: הממשלה, היא זו שמחליטה לעצמה אילו פרוטוקולים ייחשפו או ישארו תחת חיסיון של לא פחות מ-30 שנים

קבוצה של עיתונאים.ות והתנועה לחופש המידע עתרו נגד הניסיון הספציפי הזה של הממשלה להסתיר את הפרוטוקולים של קבינט הקורונה. אבל המקרה הנקודתי הזה הוא תוצר של חוק יסוד שמקנה לממשלה סמכות לרמוס את זכות הציבור לדעת מבלי שהדבר יהיה תחת ביקורת של אף רשות אחרת.

זה בדיוק אותו המנגנון שמאפשר לממשלות ישראל להסתיר מהעין הציבורית את האופן שבו מתקבלות החלטות בועדת השרים לחקיקה – שקובעת על פי רוב אילו חוקים יעברו בכנסת ואילו יפלו.

לא רק שזה מצב לא תקין – אלא שהחודשים האחרונים מראים עד כמה המנגנון הזה מסוכן. אמנם לא כולם קשובים לפרוטוקולים של ועדות שרים אחרות, שעוסקות בנושאים מהותיים לא פחות על החיים שלנו, אך בזמן מגפה הערפל מסביב להחלטות הממשלה גורם לאובדן אמון בהנחיות שיוצר סכנה ממשית לבריאות הציבור. במיוחד בעידן רשתות חברתיות, יש חשיבות עצומה בממשלה שמנגישה את הנתונים לציבור, מקשיבה לדרג המקצועי, ודואגת לכך שהאזרחים והאזרחיות יבינו לעומק את הרציונל העומד בכל צעד וצעד.

השקיפות לא אמורה להיות דרישה מוגזמת, או כזו שצריך כדי לאכוף אותה באמצעות סוללת עורכי דין שיעתרו לבג"ץ. שקיפות אמורה להיות ה"דיפולט" – ברירת המחדל, והחשאיות של הפרוטוקולים היא זו שאמורה להיות יוצאת הדופן.

הפתרון לכך הוא בדיוק מה שהצענו במכון "זולת": שינוי של חוק היסוד כך שהסמכות להחליט על חיסיון פרוטוקולים של הממשלה – בתחומים שאינם קשורים בחוץ וביטחון – תינתן לכנסת ישראל. כך, נציגי הציבור, במעמד ציבורי וחשוף לציבור יצטרכו להסביר מדוע הם תומכים או מתנגדים לכך שועדת שרים מסוימת תהיה בחיסיון ממשלתי.

קבוצת עיתונאים והתנועה לחופש המידע עתרו נגד הסתרת הפרוטוקולים של קבינט הקורונה. אבל המקרה הנקודתי הזה הוא תוצר של חוק יסוד שמקנה לממשלה סמכות לרמוס את זכות הציבור לדעת

זהו הבסיס כדי לממש את זכות הציבור לדעת  ולמנוע מתן סמכות כללית כל כך נרחבת לממשלת ישראל שבחודשים האחרונים מביאה לסיכון ממשי  של חיי אדם.

אייל לוריא פרדס, פעיל חברתי ולשעבר יועץ פרלמנטרי לח"כ מיכל רוזין ומס' 2 ברשימת מרצ למועצת העיר ירושלים

עם התקרבות מועד הבחירות לנשיאות המדינה ביוני 2021, יש מי שכבר מנסים להפוך את תפקיד האזרח הראשון למטבע עובר לסוחר למימוש צרכים קואליציוניים ואישיים. חלק מייעדים את התפקיד לבני גנץ, אחרים לבנימין נתניהו, אבל המשותף לכל ההצעות האלו, שלא הרצון בטובתו של התפקיד, מעמדו והשפעתו עומד מאחוריהן, אלא צרכים ואינטרסים פוליטיים ומפלגתיים.

עם התקרבות מועד הבחירות לנשיאות המדינה ביוני 2021, יש מי שכבר מנסים להפוך את תפקיד האזרח הראשון למטבע עובר לסוחר למימוש צרכים קואליציוניים ואישיים

גם מערכת הבחירות הקודמת לנשיאות היתה רוויית משברים ושערוריות ואם נתאמץ, נזכר גם בדילים הפוליטיים של הרגע האחרון שהכריעו את הכף לטובת משה קצב על פניו של שמעון פרס ז"ל.

אז מה עושים? האם זו גזירת גורל שבחירתו של ראש המדינה, האיש שאמור לייצגה ולהוות מצפן ערכי לאזרחיה, תהיה נגועה בכל כך הרבה פוליטיקה קטנונית, אינטרסים ודילים? התשובה היא לא!

אין סיבה שתפקיד כל כך בכיר ייקבע באמצעות הצבעה של 120 אנשים, לחלקם הגדול אינטרסים אישיים, מפלגתיים ופוליטיים בנושא. כדי לצמצם את השפעת הדילים הפוליטיים ולאפשר הליך בחירות שיתרכז בערכים ולא באינטרסים, יש להעביר את זכות הבחירה לציבור, לאזרחי מדינת ישראל.

נכון, עריכת קמפיין בקרב האזרחים יקרה ומסובכת יותר מאשר שתדלנות בקרב 120 חברי כנסת, אבל ההליך יהיה נכון יותר וראוי יותר ויבטיח שהתוצאה וזהות הנשיא או הנשיאה לא יהיו תוצאה של אינטריגות פוליטיות, אלא של רצון העם.

במקום להחליט מי יהיה הנשיא בחדרי הכנסת, זהותו תיקבע ברחובות, בעצרות בעידן שלאחר הקורונה וברשתות החברתיות בינתיים. במקום לעשות שתדלנות בקרב חברי הכנסת והעסקנים, יפעלו המועמדים לנשיאות מולנו, אזרחי מדינת ישראל. יציגו את תוכניותיהם, את ערכיהם ואת החזון שלהם לתפקיד ולמדינה ואנחנו נחליט מי מהם שכנע אותנו יותר.

הליך הבחירות עצמו יכול להיות כפי שכבר נעשה במדינות שונות, דיגיטלי ברובו, כזה שיאפשר לאנשים להצביע בבטחה בבתיהם ויביא גם לחסכון ניכר בכספי ציבור. ומי שבכל זאת ירצה לצאת ולהצביע, יוכל גם כן לעשות זאת.

אז מה עושים? האם זו גזירת גורל שבחירתו של ראש המדינה, האיש שאמור לייצגה ולהוות מצפן ערכי לאזרחיה, תהיה נגועה בכל כך הרבה פוליטיקה קטנונית, אינטרסים ודילים? התשובה היא לא

נשיא מדינת ישראל הוא האיש שצריך לאחד אותנו, לשמש כותל למצוקות העם ועמוד אש מוסרי וערכי שאזרחי ואזרחיות ישראל ילכו לאורו. תפקיד כה רם ונישאא יננו יכול להיות תוצאה של דילים פוליטיים, אלא של רצון העם. העברת זכות בחירת הנשיא לאזרחי מדינת ישראל, תחזק את מוסד הנשיאות, את האמון במי שייבחר ותמנע ככל הניתן משיקולים לא ענייניים להשפיע על זהות הנשיא הבא של מדינת ישראל.

ציון זהבי הוא יו"ר תנועת "המפץ החברתי" למשילות חברתית. ייסד בשנת 2000 את עמותת על"י - עסקים למען ילדים. הוא יו"ר העמותה הארצית של העובדים הסוציאליים הקהילתיים למען הסדרת מעמדם המקצועי וחיזוק הפרופסיה המקצועית. סא"ל במיל' בצנחנים וקצין נפגעים של המשפחות השכולות בהתנדבות..