49 גברים, נשים, ילדים ועובר ברחם אמו נרצחו, כשפשעם היחיד הוא שחזרו מעבודתם וממסיק הזיתים לכפר שלהם, בשעה שמשמר הגבול הישראלי הטיל עוצר על הכפר, מבלי שהם ידעו על כך.

49 גברים, נשים, ילדים ועובר ברחם אמו נרצחו, כשפשעם היחיד הוא שחזרו מעבודתם וממסיק הזיתים לכפר שלהם, בשעה שמשמר הגבול הישראלי הטיל עוצר על הכפר, מבלי שהם ידעו על כך

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

זו הייתה שנת 1956, וביום האפל, ה-29 לאוקטובר, התרחש הטבח בכפר הקטן, כפר קאסם, שהתגוררו בו אז פחות מ-2000 תושבים, שרובם עבדו בחקלאות למחייתם.

לאחר שנפלה ההחלטה על עוצר על הכפרים הערביים באותו יום, עוצר אשר יתחיל בשעה חמש בערב, המפקד הצבאי הודיע על כך למוכתר של הכפר. והמוכתר דיווח למפקד הצבאי כי ישנם אנשים שנמצאים מחוץ לכפר אשר אין ביכולתו להודיע להם כי לא יספיק להגיע אליהם בזמן, אך המפקד הבטיח לו שיטפלו בהם.

כמובן שזה היה שקר וכזב. כשהחל העוצר ואנשים התחילו לחזור מעבודתם, רצחו אותם בקבוצות, ביצעו בהם וידוא הריגה, ולאחר מכן הסתירו את הגופות.

שמועות החלו להתפשט וחברי כנסת החלו לחקור. הניסיון למחוק עקבות נכשל. הביאו אנשים מהכפר הסמוך ג'לג'וליה כדי לחפור קברים, ואנשים מהכפר הגיעו לשם זיהוי הגופות.

ביום הטבח עלי הקטן חיכה לאמו פאטמה שתביא לו מחברת ללימודים כשהיא חוזרת הביתה, אך פאטמה מעולם לא חזרה. ביום שאחרי הטבח שאל עמר בן השנתיים על אביו יוסף, איתו היה רגיל לשבת בבוקר לפני שיוסף היה יוצא לעבודתו, אך עמר לא זכה לזה שוב.

עצב רב, שנמשך שנים ארוכות לאחר מכן ועדיין ממשיך, אפף את אנשי כפר קאסם, והעוול נחרט בתודעה של תושבי הכפר ולא נמחק. במשך שנים לא התקיימו בכפר חתונות ולא שמחות, ואנשים חיו באבל על האובדן הקשה.

"הטבח השני" לתחושתם של תושבי הכפר, היה במשפט הנבזי ובפסקי הדין המופחתים של בית המשפט (אף אחד משלושת בעלי הדרגות הבכירות לא ריצה את מלוא תקופת מאסרו, אחרי שעונשם הומתק. שניים מהם זכו להמתקה כפולה בעונש), שנראו כזילזול עמוק בתוצאות הרצח הנוראי, ובכאבם וסבלם של משפחות הקורבנות.

ביום הטבח עלי הקטן חיכה לאמו פאטמה שתביא מחברת לימודים כשתחזור הביתה. פאטמה מעולם לא חזרה. למחרת שאל עמר בן השנתיים על אביו יוסף, שנהג לשבת איתו לפני צאתו לעבודה. עמר לא זכה לזה שוב

שנה אחרי הטבח הגיע "הטבח השלישי". כך מוגדרת "הסולחה" על ידי משפחותיהם של הנרצחים. "סולחה" שפירושה מפגש פיוס כפוי, שהתקיים בכוח ותחת איומים של המשטר הצבאי על האנשים בכפר, בנוכחות אורחים מחוץ לכפר ונציגים של הממשלה.

ביום זה קיבלה כפר קאסם את הכינוי "בלד אלשוהאדא", שפירושו "ישוב החללים". מאז כולם נאמנים לזכרם של הנרצחים החפים מפשע, ומציינים בכל שנה את התאריך הזה כיום הזיכרון לטבח כפר קאסם, ובו יוצאים מבוגרים וילדים לצעדה המונית למקום שמסמל את אזור הטבח, ובו האנדרטה עם שמותיהם של הנרצחים.

לאחר מכן, כולם מגיעים לבית הקברות, ובני המשפחות נפגשים סביב קברי הנרצחים ממשפחתם וחולקים סיפורים.

באותו יום המשפחות בכל כפר קאסם נפגשות סביב ארוחת "מסאח'אן", מאכל פלסטיני שמכינים בתקופת מסיק הזיתים, ומשתמשים בהרבה שמן זית טרי בהכנתו. הארוחה הזאת הפכה למנהג בכל יום זיכרון, אשר מחבר את הכפר לשורשים ולנרטיב הפלסטיני שלו.

במהלך טקס הזיכרון נתקלו מארגניו לא פעם בהתנגדות מצד ממשלות ישראל בעבר, ובוצעו מעצרים על מנת למנוע אותו, אך אנשי הכפר לא ויתרו. אותם אנשים נלחמו גם על הקמת האנדרטה, אל מול הנסיונות למנוע את הקמתה.

64 שנים עברו מאז, ובהן הרבה כתבות, שירים ונאומים צונזרו. זה היה זלזול בכאבו של האחר, וחוסר הכרה בנרטיב השונה. ועדיין ממשלות ישראל מנסות להסתיר את הפשע.

שנה אחרי הטבח הגיע "הטבח השלישי". כך מוגדרת "הסולחה" ע"י משפחות הנרצחים: מפגש פיוס כפוי, שהתקיים בכוח ותחת איומי המשטר הצבאי על אנשי הכפר, בנוכחות אורחים מחוץ לכפר ונציגי הממשלה

לכן, אין זה מפתיע שחברי הכנסת מצביעים נגד הנצחת הקורבנות, בצל מדיניות העליונות הציונית, האפליה והגזענות הממושכת.

ובצל כל זה, ממשיכים ערבים, יהודים, פלסטינים וישראלים רבים, לציין ביחד את הזיכרון של טבח כפר קאסם בכל שנה, וגם השנה במסגרת מגבלות הקורונה.

רק שיקום מישהו ויסביר לי למה יש 50 ח"כים יהודים שמצביעים נגד הנצחת זכרם של קורבנות #טבח_כפר_קאסם #مجزرة_كفر_قاسم.
מבקשים מכל העולם ואחותו להכיר בפשעים שבוצעו נגד יהודים בעבר אך מסרבים לקחת אחריות על פשעים שבוצעו נגד אזרחי מדינה ערבים. תת רמה של ח"כים, אתם פשוט #גועל_נפש אחד גדול. pic.twitter.com/XnVIpLLWrM

— Afif Abu Much عفيف أبومخ (@AfifAbuMuch) October 28, 2020

אמנה עיסא בת 34, אם לשלושה ילדים, פעילה חברתית ומרפאה בעיסוק. כאשה מוסלמית וערביה בוחרת בקדושת האדם כאמונה, ובצדק כדרך חיים.

הידעתם שעד היום מצטטים קטעים מדברי ההספד של משה דיין על רועי רוטברג שנהרג עם עוד שלושה צעירים בהתקפת פידאיון על נחל עוז? שאלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן נכנס לתפקידו רק 4 חודשים לפני המלחמה? שהאירוע במסיבת הטבע ברעים היה הטבח הגדול ביותר בתולדות המדינה?
הא'-ב' של מונחי המלחמה בעזה, המשך.

ל'

ליבשטיין אופיר – ראש המועצה האזורית שער הנגב שנרצח בשבת השחורה. התגורר בכפר עזה.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973 מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר עזר לסיים את הקרבות בין ישראל לבין מצרים וסוריה. הפסקת האש יצרה את הבסיס להסכם השלום ההיסטורי בין קהיר וירושלים, שהוביל ליצירת יציבות יחסית באזור תחת מטריית ההגמוניה האמריקאית.

הצלחתו של הדיפלומט האמריקאי המיתולוגי שיקפה אסטרטגיה של צעדים הדרגתיים, בניגוד לשאיפה למפץ מדיני שיפתור את כל הבעיות. המטרה המרכזית של ד"ר קיסינג'ר הייתה להסיר את מצרים ממחנה הקונפליקט הערבי עם ישראל, וכמו במקרה של צרפת לאחר המלחמות הנפוליאוניות – לשלב אותה בסדר אזורי חדש, ובו בזמן לבודד את מדינות ערב הרדיקליות שנתמכו על ידי ברית המועצות.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

אזרחי ישראל,

"ישראל לפני הכל" זו לא רק סיסמה בקמפיין בחירות אלא עיקרון שהנחה אותי לאורך השירות הצבאי ומנחה אותי כל העת גם בחיים הציבוריים.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).