מאמרים ודיונים רבים הוקדשו מאז ה- 7/10 לנושא המחאה, ובעיקר לשאלה מדוע איננה מצליחה להתרומם ולחזור ל"ימי הזוהר" שלה, כשהתמקדה ברפורמה המשפטית ובקרב להגנת הדמוקרטיה הישראלית.

ההסברים לכך הם מרובים ונכונים עקרונית, ובראשם המחסום הפנימי של רבים לצאת להפגין נגד הממשלה בזמן מלחמה – פעולה הנחווית כחותרת תחת האחדות הפנימית שנתפסת כחיונית לביטחון המדינה ואזרחיה, בצד תחושות הדכדוך, החרדה ובעיקר חוסר האונים, המרוקנים את היכולת הנפשית להתגייס לפעולות כאלו.

ענת נרקיס היא פסיכולוגית חברתית ושיווקית, העוסקת במחקר החברה הישראלית והציבורים המרכיבים אותה מזה קרוב לשלושה עשורים.

באווירה פוסט-פורימית הנה סיפור מגילה שדומה כי מתאים יותר לימינו אלו:

אי אז, במקום אחר ובתקופה אחרת, קמה רפובליקה שנודעה בשם רפובליקת ויימאר, אשר נוסדה ב-9 בנובמבר 1918, עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. היא התאפיינה בבידוד פוליטי מבחוץ ובחוסר יציבות פוליטית מבפנים, שנבע משיטת הבחירות שהביאה להתחזקות מפלגות קטנות ולפיצול פוליטי וחברתי. האלימות הפוליטית הגוברת בה הובילה ליצירת אווירה אנטי דמוקרטית מעוררת פחד.

ענת נרקיס היא פסיכולוגית חברתית ושיווקית, העוסקת במחקר החברה הישראלית והציבורים המרכיבים אותה מזה קרוב לשלושה עשורים.

דווקא בימים טרופים אלו, בהם דומה כי החברה הישראלית נקלעה לסחרור מטורף העלול להביא לקריסתה ולהתפרקותה, יש צורך בוער לדבר על הליבה הממאירה שנצברה לאורך שנים של הכחשה והתעלמות עד להתפרצותה חסרת המעצורים – הכיבוש.

"עכשיו זה לא הזמן", אומרים בריש גלי מנהיגי המחאה ורבבות מתומכיה. חשבו שנית. האין אובדן הצלם של המדינה נעוץ באובדן הצלם בשטחים ובחלחולו הרעיל לכל איבר בגופה?

ענת נרקיס היא פסיכולוגית חברתית ושיווקית, העוסקת במחקר החברה הישראלית והציבורים המרכיבים אותה מזה קרוב לשלושה עשורים.

כל חברה זקוקה למיתוסים מכוננים. לפי דוד אוחנה בספרו "מיתוס וזיכרון", מיתוס הוא סיפור אידיאלי שבאמצעותו חברה מגדירה את עצמה ואומרת מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. האדם מבנה את עולמו, בין השאר, גם על ידי מיתוסים שהופכים כאוס למבנה בעל משמעות.

הציונות, כמו תנועות לאומיות אחרות, בנתה את זהותה בין השאר על ידי מאגר עשיר של מיתולוגיה היסטורית, כדי לבנות את האתוס העברי למלחמתנו הצודקת. דור המייסדים דאג לעצב זיכרון קולקטיבי שהוא מעין "מטא-נרטיב" שמעצב את הנרטיבים היהודיים וקובע את מקומם בשיח הציבורי ובאידיאולוגיות הרווחות בציבור.

ענת נרקיס היא פסיכולוגית חברתית ושיווקית, העוסקת במחקר החברה הישראלית והציבורים המרכיבים אותה מזה קרוב לשלושה עשורים.

כשהייתי תובעת בעזה, בתפקיד הראשון, הגיע לידיי יום אחד תיק הרצח של שעיה דויטש ז"ל. מושבניק מהזורעים, שנדד לירושלים ומשם לכפר-ים בגוש קטיף, שם אהבתו לחקלאות הובילה אותו לגדל זני פרחים מיוחדים.

ב-29.3.1993, שבוע לפני הפסח, נקרא לחממה על ידי פועליו. למפגש הביא ממתקים וופלים לכבוד החג, אלא שהם התנפלו עליו ואחד דקרו בלבו.

עו"ד סא"ל במיל' אורי אגוז, לשעבר בפרקליטות הצבאית, שופטת בעבירות טרור. חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית.

מאז ה-7 באוקטובר אנחנו מתמודדים לא רק עם שיקום בתים וקהילות, אלא גם עם שיקום נזק בלתי נראה: שיקום התודעה.

הנתונים שמצטברים מהשטח מציירים תמונה מוכרת מדי למי שעוסקים בבריאות הנפש – גל מתמשך של הפרעות דחק פוסט־טראומטיות, דיכאון וחרדה, שמאתגר את המערכות הקיימות ודורש מענה רחב, מהיר ומדויק.

פרופסור איל פרוכטר הוא שותף מייסד ומנהל תחום רפואה ומדע קולקטיב עיקר - השותפות לחוסן בישראל.

ד"ר נדיה ליסובודר היא יועצת קלינית CRO, מייסדת ומנכ"לית של גליל מחקר ביו-רפואי.

ראוי להקים בישראל את מוסד "הסנהדרין". המערכת הפוליטית סרחה ויוקרתה מצויה בשפל עמוק ברחוב הישראלי. פוליטיקאים רדודים וברוטליים בהתנהגותם החדירו נורמות פסולות לחיים הציבוריים והשחיתו את המערכת הפוליטית.

אנו זקוקים לסוג של חבר מושבעים או בית מגוון בהרכבו, שיהווה מקור השפעה והשראה למנהיגים ולציבור הרחב וישפיע על השיח הציבורי, וזאת בהיעדר ריסון של מקבלי ההחלטות.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.