מאמרים ודיונים רבים הוקדשו מאז ה- 7/10 לנושא המחאה, ובעיקר לשאלה מדוע איננה מצליחה להתרומם ולחזור ל"ימי הזוהר" שלה, כשהתמקדה ברפורמה המשפטית ובקרב להגנת הדמוקרטיה הישראלית.

ההסברים לכך הם מרובים ונכונים עקרונית, ובראשם המחסום הפנימי של רבים לצאת להפגין נגד הממשלה בזמן מלחמה – פעולה הנחווית כחותרת תחת האחדות הפנימית שנתפסת כחיונית לביטחון המדינה ואזרחיה, בצד תחושות הדכדוך, החרדה ובעיקר חוסר האונים, המרוקנים את היכולת הנפשית להתגייס לפעולות כאלו.

ענת נרקיס היא פסיכולוגית חברתית ושיווקית, העוסקת במחקר החברה הישראלית והציבורים המרכיבים אותה מזה קרוב לשלושה עשורים.

באווירה פוסט-פורימית הנה סיפור מגילה שדומה כי מתאים יותר לימינו אלו:

אי אז, במקום אחר ובתקופה אחרת, קמה רפובליקה שנודעה בשם רפובליקת ויימאר, אשר נוסדה ב-9 בנובמבר 1918, עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. היא התאפיינה בבידוד פוליטי מבחוץ ובחוסר יציבות פוליטית מבפנים, שנבע משיטת הבחירות שהביאה להתחזקות מפלגות קטנות ולפיצול פוליטי וחברתי. האלימות הפוליטית הגוברת בה הובילה ליצירת אווירה אנטי דמוקרטית מעוררת פחד.

ענת נרקיס היא פסיכולוגית חברתית ושיווקית, העוסקת במחקר החברה הישראלית והציבורים המרכיבים אותה מזה קרוב לשלושה עשורים.

דווקא בימים טרופים אלו, בהם דומה כי החברה הישראלית נקלעה לסחרור מטורף העלול להביא לקריסתה ולהתפרקותה, יש צורך בוער לדבר על הליבה הממאירה שנצברה לאורך שנים של הכחשה והתעלמות עד להתפרצותה חסרת המעצורים – הכיבוש.

"עכשיו זה לא הזמן", אומרים בריש גלי מנהיגי המחאה ורבבות מתומכיה. חשבו שנית. האין אובדן הצלם של המדינה נעוץ באובדן הצלם בשטחים ובחלחולו הרעיל לכל איבר בגופה?

ענת נרקיס היא פסיכולוגית חברתית ושיווקית, העוסקת במחקר החברה הישראלית והציבורים המרכיבים אותה מזה קרוב לשלושה עשורים.

כל חברה זקוקה למיתוסים מכוננים. לפי דוד אוחנה בספרו "מיתוס וזיכרון", מיתוס הוא סיפור אידיאלי שבאמצעותו חברה מגדירה את עצמה ואומרת מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. האדם מבנה את עולמו, בין השאר, גם על ידי מיתוסים שהופכים כאוס למבנה בעל משמעות.

הציונות, כמו תנועות לאומיות אחרות, בנתה את זהותה בין השאר על ידי מאגר עשיר של מיתולוגיה היסטורית, כדי לבנות את האתוס העברי למלחמתנו הצודקת. דור המייסדים דאג לעצב זיכרון קולקטיבי שהוא מעין "מטא-נרטיב" שמעצב את הנרטיבים היהודיים וקובע את מקומם בשיח הציבורי ובאידיאולוגיות הרווחות בציבור.

ענת נרקיס היא פסיכולוגית חברתית ושיווקית, העוסקת במחקר החברה הישראלית והציבורים המרכיבים אותה מזה קרוב לשלושה עשורים.

כבר למעלה משלושים שנה שהיא איתנו, שיטת הפריימריז. מצב הדמוקרטיה לאורך השנים האלה בירידה מואצת. הפריימריז אינם משרתים את הדמוקרטיה בישראל, כי אם להיפך: הם מעצימים את החולשות והמורכבויות בחברה הישראלית. נניח לרגע לצורך הדיון לעצם מהות השיטה ולרלוונטיות שלה למציאות הגאופוליטית והאוניברסלית, ונתמקד בישראל.

בבסיסה, שיטת הפריימריז מושתתת כולה על מעורבותו האזרחית של הציבור. אזרחים בוחרים בעצמם את נציגיהם מתוך רשימת מועמדים. רף האחריות האזרחית-ציבורית שלהם נדרש, לכאורה, להיות גבוה יותר: האזרח כבר נדרש להכיר יותר לעומק לא רק את המועמד ועמדותיו, אלא גם איפה הוא בהשוואה למועמדים אחרים.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט ממייסדי חבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

בשעה שהשיח הציבורי בישראל מתמקד בביטחון, בשוויון בנטל, במשילות ובמאבקי זהות, כמעט לא מתקיים דיון בשאלה שתעצב את החיים של כולנו בעשורים הקרובים. איך נזדקן כאן.

דווקא בתקופה שבה הוויכוח הציבורי עוסק שוב ושוב בשאלות של חלוקת משאבים, אחריות משותפת וחוסן לאומי, כדאי לזכור שהזדקנות האוכלוסייה אינה סוגיה של מגזר אחד אלא של החברה כולה.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.