הקשר עם מוחמד מעזה התחיל הרבה לפני המלחמה. נפגשנו באופן מקרי בצ'אט, שכמוהו יצא לי לנהל עם לא מעט אנשים מבלי שהיה לשיחה המשך. אבל עם מוחמד זה היה שונה. מהרגע הראשון, התום וטוב הלב שלו בלטו ומשכו אותי להכיר אותו יותר.
הניגוד הזה בין מי שנולד לחיים קשים, כאלה שמחשלים ומחספסים את מי שצריך להילחם כדי לשרוד, לעומת האישיות של מוחמד שעלתה בשיחות, העלה בי בהתחלה מחשבות על כך שאולי מדובר בהצגה כדי לנסות ולהשיג ממני דברים בהמשך. אך ככל שההכרות העמיקה היה לי ברור שזה לא המצב. שאנחנו שני אנשים, אשר מעבר לגדרות ההפרדה מצאו הרבה מן המשותף.
אלי ברקת הוא פעיל שמאל מירושלים, לשעבר מזכיר סניף מרצ ירושלים בטרם פרש מהמפלגה מסיבות אידאולוגיות. משמש כעורך וידאו.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
חברה אחראית לגורלה
כל מי שחי בחברה הערבית אחראי להיותה לא דמוקרטית, רצחנית, טוטאליטארית..אי אפשר להגיד אנחנו לא קשורים.. אז מי כן קשור? הרי גם במקומות בלי כיבוש, בכל המדינות מסביב, זה לא דמוקרטי .. מי שמגדל רוצחים ושותק, שלא יאשים אחרים במצבו.. יש ערבים שקמו והתנגדו, נכון, זה קשה, אבל רק ככה ישנו ככה ישנו גורלם.. מי שאכל בקלוואות ב 7/10 שיחפש אולי משהו נשאר לו… אסור לטשטש טוב ורע.. אנחנו הקורבן האמיתי פה… ואסור לרגע להתבלבל… זו הארץ שלנו וגם בזה אסור להתבלבל.. הם יכלו להיות פנינה תיירותית שלווה, אבל הם תקועים תרבותית.. אז לכל דבר יש מחיר!!
עצוב שרק מעטים בעזה חולקים את דעותיו של חברך. כך או כך, סיוע הומניטרי לעזה הוא מחוייב המציאות. היחיד שמרוויח מהרעבת עזה הוא החמאס. מי ששמח על הרעב בעזה מונע מנקמנות ותאוות דם ואיבד צלם אנוש.