הקשר עם מוחמד מעזה התחיל הרבה לפני המלחמה. נפגשנו באופן מקרי בצ'אט, שכמוהו יצא לי לנהל עם לא מעט אנשים מבלי שהיה לשיחה המשך. אבל עם מוחמד זה היה שונה. מהרגע הראשון, התום וטוב הלב שלו בלטו ומשכו אותי להכיר אותו יותר.
הניגוד הזה בין מי שנולד לחיים קשים, כאלה שמחשלים ומחספסים את מי שצריך להילחם כדי לשרוד, לעומת האישיות של מוחמד שעלתה בשיחות, העלה בי בהתחלה מחשבות על כך שאולי מדובר בהצגה כדי לנסות ולהשיג ממני דברים בהמשך. אך ככל שההכרות העמיקה היה לי ברור שזה לא המצב. שאנחנו שני אנשים, אשר מעבר לגדרות ההפרדה מצאו הרבה מן המשותף.
אלי ברקת הוא פעיל שמאל מירושלים, לשעבר מזכיר סניף מרצ ירושלים בטרם פרש מהמפלגה מסיבות אידאולוגיות. משמש כעורך וידאו.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוחברה אחראית לגורלה
כל מי שחי בחברה הערבית אחראי להיותה לא דמוקרטית, רצחנית, טוטאליטארית..אי אפשר להגיד אנחנו לא קשורים.. אז מי כן קשור? הרי גם במקומות בלי כיבוש, בכל המדינות מסביב, זה לא דמוקרטי .. מי שמגדל רוצחים ושותק, שלא יאשים אחרים במצבו.. יש ערבים שקמו והתנגדו, נכון, זה קשה, אבל רק ככה ישנו ככה ישנו גורלם.. מי שאכל בקלוואות ב 7/10 שיחפש אולי משהו נשאר לו… אסור לטשטש טוב ורע.. אנחנו הקורבן האמיתי פה… ואסור לרגע להתבלבל… זו הארץ שלנו וגם בזה אסור להתבלבל.. הם יכלו להיות פנינה תיירותית שלווה, אבל הם תקועים תרבותית.. אז לכל דבר יש מחיר!!
עצוב שרק מעטים בעזה חולקים את דעותיו של חברך. כך או כך, סיוע הומניטרי לעזה הוא מחוייב המציאות. היחיד שמרוויח מהרעבת עזה הוא החמאס. מי ששמח על הרעב בעזה מונע מנקמנות ותאוות דם ואיבד צלם אנוש.