יום חמישי, ל"ג בעומר, השעה 1:00 לפנות בוקר, מתארגנת לשבת ומחכה לילדיי היקרים. משאירה את הטלויזיה פתוחה – ולפתע מבזק חדשות. תופסת את הראש ומנסה לדמיין מה עובר על האמהות ה"אחרות" שיושבות בבית כמוני, מתכוננות לשבת ומבינות כי משהו רע קורה בהר השמחות.
כל מה שעובר לי בראש הוא – הכיצד אני, מנהלת, "מאשימה" ו"מתייגת" ולא מוצאת מילים למה שאני מרגישה? ישר חלפו בי משפטי האשמה: "איך היא אפשרה לילדים לעלות להר בצפיפות כזו"? "איך המשטרה לא מונעת כניסה?", "איפה המדינה על כל מוסדותיה?" ועוד ועוד.
דורית ג'ימס בנימין היא מנהלת עוצמ"ה עתיד-זוקו בקרית ביאליק, תיכון ייחודי מקצועי הממוקם בתוך אזור התעשייה. בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני בייעוץ חינוכי, בוגרת תכנית הכשרת המנהלים באבני ראשה.




































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו