כמה מחשבות על המשותף לפרדוקס התנועה (מסלול המרוץ) וההתנגדות לחיסונים: ‏פרדוקס מסלול המרוץ (פרדוקס הדיכוטומיה ופרדוקס אכילס והצב של הפילוסוף היווני זנון) הולך כך: נניח שאני רוצה לרוץ לאורך מסלול באורך קילומטר אחד. ראשית אני צריך לעבור חצי מסלול – 500 מטר ואז לעבור חצי ממה שנשאר – 250 מטר ואז חצי של החצי – 125 מטר וכך הלאה באופן אינסופי.

על פי הפרדוקס, לעולם לא נגיע לנקודת הסיום כי תמיד יישאר עוד לעבור את חצי המרחק של החצי גם כשהוא ילך ויקטן באופן אינפינטיסימלי. הפתרון לפרדוקס מגיע מההבנה שהתנועה במציאות לא עובדת כך ושאפשר פשוט לקחת את המרחק, לחלק במהירות ולהגיע לזמן שייקח לנו לסיים את המסלול.

איתי אלמוג-בר הוא אדריכל, חבר מועצת העיר במודיעין-מכבים-רעות, מנכ"ל ומייסד פורטל Archijob.co.il - הפורטל הישראלי לאדריכלות ועיצוב, פעיל חברתי נגד שחיתות ולמען הדמוקרטיה.

הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.

גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.

אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.