אני רואה אותם עומדים בחשיכה, בטור ארוך ושקט. 6500 איש. כולם אהובים וכולם ברורים. מיד הם ימלאו כמעט עד אפס מקום את אצטדיון יד אליהו.

אין שם משחק ואין שם שמחה. עד סוף הלילה שיימשך שנה שלמה כולם ינסו להתאבד.

אני רואה אותם עומדים בחשיכה, בטור ארוך ושקט. 6500 איש. כולם אהובים וברורים. מיד הם ימלאו כמעט עד אפס מקום את אצטדיון יד אליהו. אין שם משחק ואין שם שמחה. עד סוף הלילה שיימשך שנה שלמה כולם ינסו להתאבד

גברים ונשים בני כל הגילאים הפסיקו לראות את יופיה של הזריחה. הפסיקו להרגיש או להאמין בנס של ההתאהבות, לא חשים עוד את טעמה הנפלא של ארוחה. כולם איבדו את הלהט וההתרגשות שחוו לפני שמסע החיים הפך עבורם למשא כבד מנשוא.

לא הרחק משם מגיעים לאצטדיון רמת גן חבריהם הטובים ובני משפחותיהם הקרובים. גם הם עומדים בחשיכה ובשקט, בטור אינסופי.

רק ארבעים אלף מהם יצליחו להיכנס. שבעה לכל אחד מהעומדים בתור לאצטדיון יד אליהו. פשוט אין מקום ליותר.

גם כאן אין שום משחק ואין שום שמחה.

גם הם ישבו בחושך ובשקט.

על הבמה לא תהיה תזמורת. מדי פעם יצלצל הטלפון של אחד מהם. שבעה אנשים יקומו בעיניים דומעות וילכו לבקרו בחדר מיון. כל השאר יפלטו אנחת רווחה קלה. ברוך השם שזה לא קרה אצלנו, יחשבו בליבם. הם לא יידעו שעד סוף הלילה שיימשך שנה שלמה, יצלצל הטלפון אצל כולם.

וברחובות העיר התנועה זורמת כרגיל ובשעה שמונה בערב נשב שוב לשמוע חדשות. ושוב לא תיאמר מילה. לא על השניים שהתאבדו היום ולא על העשרים שניסו היום להתאבד.

היום כמו בכל יום. בכל השנה. כל שנה.

ולא תיאמר מילה על הקפיצה במספרם של הילדים מתחת לגיל 14 המנסים להתאבד.

ולא על ההכרח לדבר על זה. ולא על כך שצריך ואפשר למנוע התאבדויות.

שקט על פני תהום.

גברים ונשים בכל הגילאים הפסיקו לראות את יופיה של הזריחה, להרגיש או להאמין בנס ההתאהבות, לא חשים עוד טעמה של ארוחה. כולם איבדו את הלהט וההתרגשות, שחוו לפני שמסע החיים הפך עבורם כבד מנשוא

בעוד מספר ימים תתקיים הצעדה השנתית של עמותת ״בשביל החיים״, המתוכננת כרגיל להתקיים בדממה. הדממה שסביב ההתאבדויות. הורים, מורים, מפקדים, מנהלים, פוליטיקאים, אנשי מימשל, רבנים ואנשי דת. כולם מ-פ-ח-ד-י-ם ושותקים.

ממש כמו שאף אחד לא דיבר איתי לאחר שאורית אשתי שמה קץ לחייה. כי משפחה, חברים, ידידים ומכרים לא מדברים על התאבדות. כולם יודעים ואף אחד לא מדבר.

26 שנה. 9500 יום. אף שאלה לגבי האלמן הצעיר ומצידי שום סימן של פחד, כאב או מצוקה. הבדידות מתעצמת.

שקט על פני תהום.

*  *  *

אני עוצם את עיני ובדמיוני אני עומד ברחבת היכל התרבות בתל אביב. רחש חדש מפר את הדממה.

צעירים יפים ואמיצים מצטרפים לבני משפחה, שייחלו כל הלילה לרגע נפלא זה של זריחה. שלטים זוהרים בכל צבעי הקשת: ״השקט הורג״, ״ישראלים לא מפחדים״ ו״דברו איתנו״, לצד ״התאבדות אינה גזירת גורל״.

סביבי עומדים דומעים בני משפחה חברי עמותה. דבי וקשת, עפרה וחגי, יוסי ושגית, אבשלום ומיכל. שחר של יום חדש עומד להפציע.

ואיזה עולם נפלא מחכה לנו. שנדבר כולנו יותר בחופשיות, גם בתקופות היותר קשות.

26 שנה. ראי אורית ראי. מלחמת השחרור שלי הסתיימה.

אני פוקח את עיני.

ממש כמו שאף אחד לא דיבר איתי לאחר שאורית אשתי שמה קץ לחייה. כי משפחה, חברים, ידידים ומכרים לא מדברים על התאבדות. כולם יודעים ואף אחד לא מדבר

״אולי תגידו שרק חלמתי, אך זה כוחו של החלום. אם נדמיין אותו ביחד נגשים אותו עכשיו״. כך שר ג׳ון לנון.

ורק אל תגידו לי שזה בלתי אפשרי.

ב-17.11.21 תתקיים בהיכל התרבות בתל אביב העצרת המרכזית של השבוע לזיכרון היקירים שהתאבדו, למניעה ולטיפול באובדנות,  תחת הכותרת: "אובדנות- זוכרים ומונעים". האירוע הוא תוצר של שיתוף פעולה בין עמותת "בשביל החיים", משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי ומרכז אלה. לפרטים ולהרשמה (ללא תשלום):

לתמיכה במשפחות שכולות על רקע התאבדות: https://path-to-life.org/assistance-centers/

להזמנת הרצאות – במסגרת פרויקט "הורים ומדברים"- על דרכי התמודדות עם מצוקות אובדניות בקרב בני נוער : hartzaot@bishvil-hahayim.com

יורם מוסקוביץ הוא מנכ"ל עמותת "בשביל החיים" לסיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבדויות ברמה הלאומית (צילום: עופר חג'יוב)

בין השנים 1957-1989, תחת אריק מילקה, שירות הבטחון המדיני של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, השטאזי, הפך לאחד מארגוני המעקב ומשטור היעילים, המקיפים ופורצי הדרך בעולם. בשיא, מעל 100,000 עובדים וכחצי מיליון משת״פים ניהלו מעקב אחר שליש מאזרחי גרמניה המזרחית, 6,000,000 אזרחיות ואזרחים.

השטאזי הפך לאחד מארגוני המעקב ומשטור היעילים, המקיפים ופורצי הדרך בעולם. בשיא, מעל 100,000 עובדים וכחצי מיליון משת״פים ניהלו מעקב אחר שליש מאזרחי גרמניה המזרחית, 6,000,000 אזרחיות ואזרחים

עם נפילת חומת ברלין התגלה היקף התיעוד של חיי אנשים חפים מפשע: 111 קילומטר של תיקיות, 15,500 שקים עם מסמכים גרוסים וקרועים, שמתוכם בינתיים מתנדבות ומתנדבים חיברו מחדש 1.67 מיליון עומדים.

בארכיון השטאזי בברלין כמחצית מחומרי מעקב מולטימדיה זמינים: 1.95 מיליון צילומים ושקופיות, 2,876 סרטונים ו-22,700 הקלטות שמע. כיום נפגעי ונפגעות המשטר המזרח גרמני רשאים להזמין את תיקיית המעקב אחריהם.ן, כולל עמודים קרועים שחוברו כמו פאזל. ואולי כך להרכיב לעצמם.ן את הזהות שהמדינה לקחה להם.ן.

עטיפת הספר שטאזילנד

משנת 1976 השטאזי אימץ נוהל חדש – זרסטסונג – מעקב לשם בניית פרופיל עומק, שהיה הבסיס לדיכוי ורדיפה פסיכולוגים. המטרה היתה לערער אמון וקשרים אישיים על מנת לרסק קרבנות מבחינה נפשית, במקום לענות או לכלוא אותם, דבר שהיה יותר קשה להצדיק מבחינה חוקית וציבורית.

בספר המופת של אנה פנדר ״שטאזילנד: סיפורים מאחורי חומת ברלין״, בעלת הבית של פנדר, יוליה, מתארת כיצד הוזמנה לחידוש תעודת זהות שהפכה לפגישה עם קצין שטאזי. הקצין ישב מולה עם ערימת מכתבי אהבה לחבר איטלקי ממנו כבר נפרדה, עבר איתה אחד אחד, וביקש לוודא שהוא תרגם נכון כל שם חיבה ובדיחה. אחר כך ביקש ממנה להפוך למשתפת פעולה.

אנשים לא מבינים למה חשובה פרטיות עד שהיא לא נלקחת מהם.

מ-1976 השטאזי אימץ נוהל חדש – זרסטסונג – מעקב לשם בניית פרופיל עומק, כבסיס לדיכוי ורדיפה פסיכולוגים. המטרה: לערער אמון וקשרים אישיים כדי לרסק קרבנות מבחינה נפשית, במקום לענות או לכלוא אותם

החלטת ״ממשלת השינוי״ להחיות את היוזמה למעקב של שירות הבטחון הכללי אחרי אזרחים חפים מפשע לעולם לא יכולה להיות מידתית או מוצדקת, גם אם מרוב וריאנטים נגמור את כל האלף-בית היווני ונעבור לפיניקי.

שר הבריאות ניצן הורוביץ ניסח זאת היטב בעצמו כשהיה באופוזיציה:

״כל הערב מדברים פה במליאה על 'איכון' פלאפונים וכו׳ – בולשיט. זה כל כך הרבה יותר מ'איכון'. כל התנועות שלך, הפגישות (וגם הסמסים ועוד הרבה דברים שהשב״כ יודע להוציא) וגם של אלפי האנשים שהיו בסביבתך – וכל פקיד יוכל לגשת למידע הזה! אני אזרח חופשי ואני לא מוכן שהממשלה תיכנס לי ככה לחיים״.

ציוץ של ניצן הורוביץ

פרטיות אינה חשובה רק לאנשים שעושים משהו לא בסדר. כולנו רוצים ורוצות לשלוט באיך אנחנו בוחרים להציג היבטים שונים של עצמנו, למי ומתי. לא צריך להיות עבריין כדי לרצות ללכת לשירותים עם דלת סגורה.

פרטיות, השליטה על הגבול בין הפרטי לציבורי, היא צורך פסיכולוגי בסיסי. צורך בסיסי כמו בטחון. למעשה אין בטחון בלי פרטיות ובלי הכרה בפרט ובפרטי.

המידע הכי תמים, מחוץ להקשרו, בשליטה של זר, יכול לרסק אדם. זה ברור לנו כשמדובר למשל בתיעוד ללא הסכמה של אקט מיני. לא צריך אפילו להפיץ תיעוד כזה, עצם הידיעה שמידע כזה נמצא בידיים של אדם אחר משנה יחסי כח, מפשיט אדם מכבודו והופך אותו לפגיע.

כל מידע, לא רק פלילי או מיני, בידיים של זר, משנה את יחסי הכח. ועוד לא נכנסנו למצב שבו המידע שגוי.

פרטיות אינה חשובה רק לאנשים שעושים משהו לא בסדר. כולנו רוצים לשלוט באיך נבחר להציג היבטים שונים שלנו, למי ומתי. לא צריך להיות עבריין כדי לרצות ללכת לשירותים עם דלת סגורה

אבל ניצול לרעה לעולם לא יכול לקרות אצלנו!

על השאלה האם ממשלת ישראל ואזרחיה מוכנים לבצע מעקב ולבנות פרופילים על אנשים חפים מפשע יש לנו תשובה: מערכת זאב כחול, מאגר מידע צבאי שתואר כ״פייסבוק של פלסטינים״, לא רק שנמצא בשימוש, אלא שחיילים מעירים ילדים בוכים באמצע הלילה כדי להזין למערכת עוד תמונה לכאורה.

צה"ל אמנם הצהיר שהוא מפסיק עם המיפויים בבתי פלסטינים לאור "פיתוח כלים שמאפשרים להשיג מידע". אבל השיטות החדשות, בין היתר באמצעות מערכת ה"זאב הכחול" שנחשף בוושינגטון פוסט, הן לא פחות פולשניות – ובעיקר לא משנות את המהות של הכיבוש, שכל העולם עדיין רואה | דעה https://t.co/WQULr3s2Go

— המקום הכי חם בגיהנום (@ha_makom) November 23, 2021

על השאלה האם ממשלת השינוי מוכנה לסדר את המציאות רטרואקטיבית כדי להפוך את מושאי המעקב שלה לטרוריסטים, יתכן שגם על זה יש לנו תשובה: בני נגץ הכריז על 6 ארגוני זכויות אדם פלסטינים כארגוני טרור, לתדהמת הקהילה הבינלאומית, אחרי שהתגלה ש-NSO ביצעה מעקב אחרי פעילים עם טלפונים ישראלים. החוק אוסר מעקב כזה אם הם אינם מוגדרים כיעדים בטחוניים.

ממשלת השינוי מבקשת שנסמוך עליה שהפעם מדובר במעקב "מידתי" אחרי אזרחים חפים מפשע. יסלחו לי הפוליטיקאים שהתהפכו 180 מעלות בשנייה שקיבלו כח, על כך שקשה לי לשים בידיהם את הפרטיות והעצמיות שלי ושל משפחתי.

יסלח לי ניצן ״בולשיט״ הורוביץ – שלא היה מספיק יסודי אפילו למחוק את הציוצים של עצמו נגד מעקב שירות הבטחון הכללי מתקופת ביבי – אבל אני לא סומכת עליו שיבצע באנשים חפים מפשע מעקב ״מידתי״.

יסלח לי ניצן הורוביץ – שלא היה מספיק יסודי אפילו למחוק את הציוצים של עצמו נגד מעקב שב"כ מתקופת ביבי – אבל אני לא סומכת עליו שיבצע באנשים חפים מפשע מעקב ״מידתי״

פעם אסור היה להשוות לנאצים. עכשיו אסור להשוות לשטאזי.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

ערוץ חדש בא לעולם. ערוץ 14. זה ערוץ תינוק שהתחיל כערוץ 20, ערוץ מורשת מנומנם שפוזל לגדולים. בינתיים הוא חי על התקפי זעם של אראל סג"ל וינון מגל, החווים את תבוסת נתניהו לבנט בכל שידור מחדש, ועל השמצת הנמסיס בנט. אל תזלזלו, תסכול ושנאה הם דלק חזק.

ערוץ 14 התחיל כערוץ 20, ערוץ מורשת מנומנם שפוזל לגדולים. בינתיים הוא חי על התקפי זעם של אראל סג"ל וינון מגל, החווים את תבוסת נתניהו לבנט בכל שידור מחדש, ועל השמצת הנמסיס בנט

בין לבין נשלח כוכב העבר של ערוץ הילדים, עודד מנשה, להרים ידיים, כלומר להרים לנתניהו כוכב העבר של הפוליטיקה. הוא פונה לאזרחים תמימים ועורך משאלים ("מה דעתך על תפקוד בנט?") ורומז במצמוצים על התשובות הנכונות.

רצה הגורל היהודי, ועם עזרה קטנה מידידים עשירים וחוב לא קטן אבל לא נהיה קטנוניים, התגלגל ערוץ 20 הנידח לערוץ 14, ומיתג עצמו מחדש כ"ערוץ החדשות של המדינה".

המדינה, אגב, זה נתניהו. ודווקא עכשיו, כשאיבד את הכיסא.

לא ברור מה ההיגיון בהיצמדות האח הביביסט לערוצים הגדולים, אבל לפנינו מקרה מורכב, מערוץ מורשת לערוץ מורשת נתניהו. המותג נתניהו גדול מהקשיש העייף שנראה מרוצה כשמשקרים לו שהוא ראש הממשלה. גם אין לו מה לחזור הביתה בלי כיסא. או לפחות מאבטח לילד. מה שיבוא קודם.

גם "חדשות" זו הגדרה מתעתעת, כי כרגע מתפקד הערוץ כפרק לא רע אם כי מופרך של "ארץ נהדרת". מדובר בצמד מגישי חדשות, אחת מהשניים יוצאת "האח הגדול", שזה די סמלי אם תשאלו אותי אבל אל תשאלו, ויש עוד מגיש שנראה על סף התקף חרדה.

ערוץ 14 – ערוץ התקלות החדש של ישראל!????
מהדורת התקלות המרכזית פשוט מרהיבה!????#לא_נגענו (קצת קיצרנו כתבה על אירן שלא הייתה בה תקלה משום מה)

כמה כסף שפכתם על האולפן והציוד החדש ורק הצוות הטכני נשאר אותו הדרעק. pic.twitter.com/GcnJkLUq3c

— השר לענייני טוויטר ????????️‍???? (@TheTWMinister) November 29, 2021

שניהם מג'גלים בין כתבי שטח שמתקשרים עם ישויות או משהו, כי הם מדברים בלי קול. יש הרבה "ונעבור לפרסומות", כשלא ברור אם יהיה לאן לחזור ולא אתפלא אם כשנחזור ממדבריות הפרסומות שעדיין מקרטעות, נמצא את המגישים מתחת לכיסא.

לפנינו מקרה מורכב, מערוץ מורשת לערוץ מורשת נתניהו. המותג נתניהו גדול מהקשיש העייף שנראה מרוצה כשמשקרים לו שהוא ראש הממשלה. גם אין לו מה לחזור הביתה בלי כיסא. או לפחות מאבטח לילד

אכן, כמו אצל הגדולים יש פרסומות בין התקלות, למוצרים שרק אמא של המפרסם מכירה, כמו חוקר פרטי ומכשיר אוויר בריא, בחיי שאני לא משקרת. הייתי ממליצה על קורס עיתונות או הכנה ליושרה בסיסית אבל אני שמאלנית בלאי ואין לי כסף כמו לספונסר ימני נדיב. ואם כבר יושרה בסיסית, אפשר להזכיר את הפוסט הנרגש שספר 27000 צופים בערוץ בעוד המספר שהתנוסס בפינת המסך עמד על 2.7k

תיזכרו את הפוסט הזה בפעם הבאה שמדווחים לכם על כמות המפגינים שהגיעו לתמוך בביבי pic.twitter.com/wJNsnG5707

— Raz Tsipris (@RTsipris) November 29, 2021

לא קל. אבל אלה חבלי לידה של תינוק שנולד טרם זמנו. ויש כתבות שנשמעות כמו ביסמוט באולפן שישי בלי תרגום מג'יבריש, אל'ף אוהל, בי'ת זה ביסמוט.

אגב ביסמוט, נראה שמעתה יוכלו להסתדר בלעדיו באולפן שישי של חדשות 12, חבל לבזבז מגנט צופים בקומה על ערוץ 12 אל ג'זירה, כמו שמגדיר אותם ראש הממשלה היוצא, יאיר נתניהו.

אתמול, בעוד אחד מביקוריו הרבים של יורש העצר בביהמ"ש, הפעם מסתמן שיפסיד לסתיו שפיר, נשאל פה של אבא ע"י כתב חדשות 12 על התביעה וענה בהיסטריה אופיינית:

"אני קורא לכולם להפסיק לצפות בערוץ התעמולה עוין ואנטישמי שעושה נזק לישראל רק פחות מאיראן".

וקינח בתשדיר שירות בחסות בית אבא:

"אני קורא לצופים המעטים שעוד נותרו לכם לעבור לערוץ האמיתי, ערוץ 14".

והוא עוד דורש מאבטח. ומי ישמור עלינו?

ערוץ 20 נולד מחדש בערוץ 14 ויש לו פרזנטור מהניילונים, ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו, אבו יאיר, שלא מבין איך זה קרה לו אחרי שהשתין מהמקפצה. אבל כאן לא נגמרים הנסים, כי בערוץ הזה הזמן קפא מלכת והוא עוד ראש הממשלה, ובנט ולפיד גנבו לו את הכיסא.

לערוץ יש פרזנטור, רה"מ לשעבר נתניהו, אבו יאיר, שלא מבין איך זה קרה לו אחרי שהשתין מהמקפצה. אבל כאן לא נגמרים הנסים, כי בערוץ הזה הזמן קפא מלכת והוא עוד ראש הממשלה, ובנט ולפיד גנבו לו את הכיסא

לרגע קטן אחרי הבחירות נדמה היה שהקוסם קיבל שיעור בהיבריס, אך ראה זה פלא, הוא עוד כאן, עושה פילטיס ומחטב את הארנק, מחוץ לכיסא אבל נאחז במשקוף.

האב, הבן ורוח האם מקיימים מין שלטון צללים מטורלל, ולא רק בערוץ הבית שנודד על הסקאלה. משפטו מתנהל בעצימות נמוכה כאילו גנב מטרנה בסופר, והכיסוי האגבי בעיתוזנות מוכיח למי שלא הבין שהשליט הזקן עודו מטיל צל ענק על כוכב צדק שלנו.

אחרי שהפסיד את השלטון הוא חזר כמו חדש והפציע עם הנאמבר שתמיד מניב רווחים: יום השנה לרצח רבין, מה שהעיתונות מכנה בנימוס "יום רבין" כאילו זה יום נישואין. שם המשיך הקוסם שניסה לנסר מדינה בלי לחבר מחדש, לירות ולבכות תחת עיתונות שזנתה, וכמו תמיד יצא שהוא הקורבן האמיתי של הרצח.

אובדן השלטון טרף את הקלפים באופוזיציה. ברשת נושבת רוח רעה. מישהו חייב מיתה, כמו שאומרים המסיתים החדשים, הושט היד וגע בם. מצוידים בחומרי בערה, קילומטרים של מילים קשות, ארסנל עשיר ומבעית על שלטון טרור וחמאס.

הלקח לא נלמד. הגפרור נדלק, הקורבן מסומן. נותר רק לעשות מעשה או כמו שזועקים בכנסת: להציל את המדינה מ"ממשלת עבאס-חמאס". כלומר, להחזיר את נתניהו. הבחירות בעוד 3 שנים אבל בסקרים הוא עוד בשלטון. גם באולפני ערוץ הבית.

ערוץ 14 החדש-ישן מכוון כולו לרומם ולהלל ולקלס ולפאר את כיסא הכבוד של אדוננו מלכנו בנימין הראשון. שם הימין בשלטון ונתניהו לא מחלק סופגניות והוא עדיין "אדוני ראש הממשלה", ואף אחד באולפן המעודכן לא מתפקע מצחוק כשהוא קורא כך לראש האופוזיציה.

אין על הלוחמים שלנו ששומרים על המדינה מסביב לשעון, גם בחג!

אוהבים אותם ❤️ pic.twitter.com/9PSF6DUgVB

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) November 29, 2021

גם האורחים זקופי המנדט זורמים עם משפטים שמאתגרים את הפועל ג.נ.ב (שלטון, מנדטים), ב.ג.ד (בבוחרים, במדינה), נ.פ.ל ("נפיל אותך נפתלי בנט") ושימוש מגוון בצירוף "ממשלת טרור".

כולנו רקמה אנושית ימנית אחת. גם המגישים המתחלפים וגם האורחים מבטאים זעם מטעם ומלחכים בתסכול את שולי גלימתו של אדוננו מלכנו, והכל נראה כמו סצנה מופרכת במיוחד מ"חולה אהבה משיכון ג'": "אוולין אל תלכי, אוולין…".

האב, הבן ורוח האם מקיימים מין שלטון צללים מטורלל, ולא רק בערוץ הבית, שם הימין בשלטון ונתניהו לא מחלק סופגניות אלא עדיין "אדוני ראש הממשלה". גם משפטו מתנהל בעצימות נמוכה כאילו גנב מטרנה בסופר

זהו, חברים, המלך מת אבל קם מעפר. או כמו שאומרים בערוץ הישן-חדש? "נצא לפרסומות, עוד דקה נשוב". כלומר הוא. הוא רק מסיים למכור סופגניות. הישארו עימו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת