הוויכוח הציבורי סביב הריאיון עם מיכה גודמן למוסף "הארץ" אינו שוכך. מרבית התגובות מתמקדות, בצדק, בבחירתו של גודמן להישאר נייטרלי אל מול עוול המתרחש בחצר ביתו – הניסיון הנואל לפנות את היישוב הבדואי חאן אל אחמר.
הוויכוח הציבורי סביב הריאיון עם מיכה גודמן ל"הארץ" אינו שוכך. מרבית התגובות מתמקדות, בצדק, בבחירת גודמן להישאר נייטרלי מול עוול המתרחש בחצר ביתו – הניסיון הנואל לפנות את חאן אל אחמר
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
זוהי עמדה לא מוסרית במפגיע ולא צריך להיות אינטלקטואל גדול כדי להבין זאת. הרי אינך יכול להישאר אדיש מול עוול ברור כל כך המתרחש כה קרוב אליך. אינך יכול לפטור עצמך מנקיטת עמדה בטענת "עצלות מוסרית" ולהמשיך הלאה אל עבר רעיונות גדולים ונשגבים יותר. צודק קובי ניב, ב"הארץ" גם כן, כשהוא מציין את הברור מאליו – אי נקיטת עמדה כמוה כנקיטת עמדה ברורה מאוד בעד החזק, המנשל והמדכא.
הוא הפך לאינטלקטואל הכי משפיע על ממשלת ישראל. מי אתה מיכה גודמן? – סוף שבוע
https://t.co/afnyVDLqli— Eytan Modan (@EytanModan) December 2, 2021
אולם נדמה לי שהוויכוח שמעורר הראיון (הנדיר) עם גודמן הוא רחב ועמוק יותר מהביקורת המוצדקת על התעלמותו מחרפת חאן אל אחמר. הביקורות הקשות שמעורר הריאיון מהדהדות וויכוח רחב יותר בנוגע לתפקידו ומעמדו של האינטלקטואל בחברה.
גודמן יגדיר את עצמו כ"אינטלקטואל ציבורי", שתפקידו להנגיש רעיונות מורכבים וגדולים בשפה פופולרית ויומיומית לקהל גדול ככל הניתן. זוהי עמדה שקל לזלזל בה, אך תהיה זו טעות לזלזל בה. ציבור מיודע המסוגל לגבש עמדה לגבי סוגיות שעל הפרק הוא תנאי לתפקודה של דמוקרטיה משגשגת.
ואמנם, מיכה גודמן ממלא תפקיד זה בצורה מצוינת. הספרים הפופולריים שלו, הפודקאסטים שהוא מגיש ועורך, והמפגשים הרבים שהוא מקיים עם קהלים מגוונים, הם כולם ביטויים מובהקים למחויבותו הציבורית ולרצונו לרתום את הקהל לשיח רעיוני שחסר כל כך בציבוריות הישראלית.
זוהי עמדה לא מוסרית במפגיע ולא צריך להיות אינטלקטואל גדול כדי להבין זאת. הרי אינך יכול להישאר אדיש מול עוול ברור המתרחש כה קרוב אליך ולפטור עצמך מנקיטת עמדה בטענת "עצלות מוסרית"
אולם זהו רק אחד מתפקידיו וחובותיו של האינטלקטואל הציבורי. בהתבסס על רעיונותיו של אדוארד סעיד, איש הרוח מצופה להיות זה שתמיד, אבל תמיד, ידבר אמת אל הכוח. האינטלקטואל, במובן זה, מחויב קודם לאמת ורק אחר כך, אם בכלל, לציבור או לקהל. במידה רבה, האינטלקטואל הסעידי משוחרר מכל מחויבות קהילתית ולאומית.
ברור כי גודמן, בבחירתו שלא להתערב בעוול המתרחש באמת מחוץ לדלת ביתו, חוטא לתפקיד האינטלקטואל בחברה. במקום לצעוק אמת אל הכוח, גודמן לוחש לאוזני בעלי השררה את מה שהם רוצים לשמוע, ומתעלם לחלוטין מפשע שנעשה לידו ובשמו.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי דמותו של האינטלקטואל הביקורתי, במובן הסעידי הטהור, הובילה רבים מאנשי הרוח הביקורתיים בחברה הישראלית להגירה פנימית, ולעיתים להגירה של ממש, מאותה חברה אליה הם מפנים את חיציהם.
ההכרח להיות מנותקים מכל תחושת שייכות קהילתית הוביל חלק מאותם כוחות ביקורתיים לנתק מהחברה הישראלית, תוך כדי התנערות מחובתם לתקשר עם הקהל והציבור הישראלי.
בעוד גודמן וויתר על תפקידו הביקורתי של האינטלקטואל הציבורי, חלקנו וויתרנו על התפקיד הציבורי של האינטלקטואל הביקורתי.
נדמה לי שהסערה סביב מיכה גודמן מחייבת אותנו להדגיש את תפקידם הכפול של האינטלקטואלים והאינטלקטואליות. מחד, אין הם רשאים לחמוק מאותו תפקיד ביקורתי שסעיד הוריש להם. אינטלקטואל, מעצם תפקידו ומחויבותו לאמת אינו יכול להיות מחויב לאף כוח פוליטי – יהיה זה מנהיג, מפלגה, תנועה רעיונית או קהילה לאומית. מאידך, האינטלקטואל הציבורי אינו יכול להישאר במרחב ביקורתי מבודד ולנהל שיח בבמות פנים פרופסיונליות שאינן נגישות לקהל הרחב.
גודמן, בבחירתו שלא להתערב בעוול המתרחש מחוץ לביתו, חוטא לתפקיד האינטלקטואל בחברה. במקום לצעוק אמת אל הכוח, גודמן לוחש לבעלי השררה את מה שברצונם לשמוע, ומתעלם מפשע שנעשה לידו ובשמו
האינטלקטואלים, כך נדמה לי, מחויבים לדבר אמת אל הכוח, אך זו חייבת להיאמר בשפה נגישה ובבמות אליהן יוכל וירצה הקהל להגיע.
ד"ר נועם תירוש הוא מרצה בכיר במחלקה לתקשורת, אוניברסיטת בן גוריון בנגב. תושב באר שבע. כרגע בשנת שבתון בפנסילבניה הרחוקה והקרה.
במעמד החתימה תצהיר כל מדינה האם בכוונתה להחיל את ההתחייבויות לניהול ומיגור הסיכונים גם על חברות במגזר הפרטי – והיא גם תוכל לחזור בה בכל עת. האם באמת אפשר לקבוע שזוהי ערובה לכך שבינה מלאכותית תמשיך להתפתח באופן אחראי ואמין?
* * *
באמצע מרץ נחגג הישג בינלאומי בתחום הרגולציה: מועצת אירופה הציגה את "האמנה הבינלאומית הראשונה בדבר זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק בהקשר של מערכות בינה מלאכותית".
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא מומחית למשפט וטכנולוגיה, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה.
ד"ר אורי פריימן הוא פוסט-דוקטורנט במעבדה לחברה דיגיטלית באוניברסיטת מקמסטר, קנדה.
אחד ההיבטים הכי מבעיתים בקיום האנושי הוא מצב עניינים שבו בעלי כוח מתעללים באדם חסר אונים. לא אחת כתבתי על חיילים שמתעללים בפלסטינים בגדה. על שוטרי משמר הגבול שמתעללים בפלסטינים בירושלים המזרחית. אלו שזוכים לגיבוי מטעמו של הגזען להפקרת הביטחון הלאומי.
זהו דבר שמעורר בי תחושות עמוקות. תחושות שמונחות כנראה בתשתית רצוני להיאבק באלימות שוטרים כלפי מפגינים. באלימות בעלי הכוח. במעצרי השווא. בחקירות ההפחדה. באי צדק במובנו הכי בסיסי.
עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כשמערכת המשפט הצבאית "עושה הנחות" מפליגות לקומץ פורעי חוק (פורעי החוק הצבאי) שאיכשהו מרוכזים בגדוד מאד ספציפי, ובואו נודה – ברובם אינם "חרדים ליטאים או חסידיים" אלא חרדל"ים , שמבחינת אומץ ויכולת צבאית הם מצויינים, אבל מבחינת עמדות פוליטיות (מי אמר שבצה"ל אין לחיילים עמדות) הם בשפיץ של הימין הימני ביותר, וידם על הדק הרובה או המקל או התגובה – היא קלה מאד,
אז כל עוד הנהלת המדינה (קרי הממשלה) מתנהלת בצורה סבירה מול ארה"ב, אז לאמריקאים אין ממש מוטיבציה לרדת לרזולוציה של סנקציות אישיות או קבוצתיות מצומצמות (בגודל של גדוד).
אולם, כאשר למרות כל הסיוע שארה"ב העניקה לנו בכל השנים, ובמיוחד מאוקטובר 2023, ראש הממשלה לא מונע מבן גביר וסמוטריץ לתקוע לאמריקאים את כל היד בעין (ולא רק אצבע בעין) וגם הוא בעצמו בין לועג להם ובין עושה להם "דובי לא לא", מה אנחנו מתפלאים שהאדונים הנכבדים מארה"ב, שכבר מזמן נמאס להם, אבל המשיכו להתאפק ולהתאפק, הגיעו סוף סוף למקום בו כבר אי אפשר להבליג.
אז לתשומת לב הגביר והסמוטריץ' – את ביבי אתם יכולים להמשיך לסמרטט עד אין סוף אבל בארה"ב כבר נמאס מהתעלולים שלכם, ואת ביבי הם לא מעריכים, לא מכבדים, לא מאמינים לו, והמילה שלו בעיניהם שווה אף פחות מאילו נכתבה על הקרח.
התעצמות בן גביר וסמוטריץ היא על חשבון מרכיבים אחרים במחנה הימין. כל ההזויים המשיחיים מתקבצים למקום אחד. בבחירות הבאות הם יעברו אחר כבוד לאופוזיציה. לא היה ולא יהיה לקיצונים האלה מקום בשום ממשלה נורמלית בישראל. הממשלה הזו לא נורמלית והיא בגלל נאשם בפלילים שמוכר את המדינה בתמורה לניסיון בריחה ממשפט.
נוציא את נתניהו (בדרך דמוקרטית) מהמשוואה וכל התמונה תשתנה לטובה.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם