לפני כחודש היה הכבוד לכותב שורות אלה לקבל מידי נשיא המדינה יצחק הרצוג את "עיטור הנשיא" יחד עם ארבעה כלות וחתנים נוספים. בנאומי בטקס בשם כלל מקבלי העיטור סיפרתי על חוויה מכוננת שמלווה אותי מהתקופה הארוכה בה ניהלתי את כפר הנוער ימין אורד.
ילד בן שש, נכד לסב יהודי, הגיע אלינו בדרך לא דרך מבית יתומים נידח במזרח אירופה בזכות עבודת הקודש של ארגון "נתיב". לימים, לאחר שסיים שירות צבאי והחל בלימודים אקדמיים, תהיתי יחד אתו מתי חל בו השינוי – מה הייתה נקודת המפנה אצלו, לאחר שחווה עולם נטול חמלה כפעוט חסר ישע.
ד"ר חיים פרי, 81, הוא מאנשי החינוך הבולטים והוותיקים בישראל. בין היתר, ניהל לאורך כמעט 3 עשורים את כפר הנוער ימין אורד, ונחשב עד היום ל"גורו" של חינוך נוער עולה חדש ושילובו בחברה. הקים את ארגון "דרך כפר" ומשמש עד היום כנשיאו. הארגון פעיל בהכשרת אנשי חינוך ב-70 קהילות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, כמו גם בצה"ל, המשטרה, שב"ס וגופים נוספים. הוא זכה פעמיים בפרס "ארגון עולם הילדים" (World Of Children) הנחשב ל"נובל של זכויות הילד" ובאותות כבוד נוספים. לפני חודש קיבל מידי הנשיא הרצוג את "עיטור הנשיא" על מפעל חייו בחינוך.
עם ההתקדמות בגיל הפרופורציות משתנות. ככל שאני מתבגרת ומוסיפה שנים זה נהייה יותר קשה ובלתי נסבל לשמוע את גילאי הלוחמים הנופלים. הם הולמים שוב ושוב בראש. באכזריות, בלי רחמים: בן 19, בן 20, בן 21. בצעירותי לא הייתי מודעת כמו עכשיו לגודל ההחמצה. לא ממש תפסתי שחייהם נגדעו ממש בהתחלה.
המילה "בהתחלה" חזרה שוב ושוב ברשימות ושירים, שפרסמה אחות שכולה אשר אחיה נפל בגיל 21 במלחמת ששת הימים. הכרתי את האחות המוכשרת, רותי אבני מקיבוץ כפר בלום. היא כתבה על אחיה ברוך בעיתונות הקיבוצית והייתה חוזרת ותוהה: זה בלתי נתפס ובלתי אפשרי. איך זה שחיים צעירים נגדעים כל כך בהתחלה?
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
ראש הממשלה ורעייתו הגיעו השבוע לניחום אבלים וחיללו ברגל גסה את הטקס היהודי המקודש ביותר בישראל
שנת הלימודים נפתחה בימים של מתח וחרדה. המלחמה חשפה את בועת הענק של חיינו – הפיל שבחדר שהמעטנו בסכנות הטמונות בו במהלך הזמן, כמו אומה המדחיקה את הבשורה.
ואולם, מערכת החינוך הפסיקה לעסוק בשאלות הגדולות, ומחנכים ברחו לזוטות ולאזורי הנוחות מפחד העיסוק בתפוח אדמה לוהט בעל גוון פוליטי. המערכת נמנעה ככל יכולתה מלגרום לתלמידים לחשוב על השלכות הסכסוך והבעיות הקיומיות שהוא מציב לעתיד הדור הבא.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
האריס שלטה בעימות, אבל המרוץ ימשיך להיות צמוד
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביבי לכלא, לאחר משפט צדק וועדות חקירה – זה חינוך לאמת, צדק וטובת כלל כדה"א. מי שתומך בביבי – טיפש, תמים, מפוחד מהשיטות המכוערות שלו, או מעדיף נוחות כלכלית בצורת ג'וב לתשלום הוצאות וחיים של מעל הממוצע, או חרד מהטירוף של נאשם פרנואיד. דיקטטורים פסיכוזיים היו בעבר – לכולם מכנה משותף