לפני כחודש היה הכבוד לכותב שורות אלה לקבל מידי נשיא המדינה יצחק הרצוג את "עיטור הנשיא" יחד עם ארבעה כלות וחתנים נוספים. בנאומי בטקס בשם כלל מקבלי העיטור סיפרתי על חוויה מכוננת שמלווה אותי מהתקופה הארוכה בה ניהלתי את כפר הנוער ימין אורד.

ילד בן שש, נכד לסב יהודי, הגיע אלינו בדרך לא דרך מבית יתומים נידח במזרח אירופה בזכות עבודת הקודש של ארגון "נתיב". לימים, לאחר שסיים שירות צבאי והחל בלימודים אקדמיים, תהיתי יחד אתו מתי חל בו השינוי – מה הייתה נקודת המפנה אצלו, לאחר שחווה עולם נטול חמלה כפעוט חסר ישע.

ד"ר חיים פרי, 81, הוא מאנשי החינוך הבולטים והוותיקים בישראל. בין היתר, ניהל לאורך כמעט 3 עשורים את כפר הנוער ימין אורד, ונחשב עד היום ל"גורו" של חינוך נוער עולה חדש ושילובו בחברה. הקים את ארגון "דרך כפר" ומשמש עד היום כנשיאו. הארגון פעיל בהכשרת אנשי חינוך ב-70 קהילות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, כמו גם בצה"ל, המשטרה, שב"ס וגופים נוספים. הוא זכה פעמיים בפרס "ארגון עולם הילדים" (World Of Children) הנחשב ל"נובל של זכויות הילד" ובאותות כבוד נוספים. לפני חודש קיבל מידי הנשיא הרצוג את "עיטור הנשיא" על מפעל חייו בחינוך.

מלחמה היא תמיד משחק ציני של מספרים, או יותר נכון טרגדיה שבדרך כלל מסוכמת באופן כמותי. אבל בוודאי שיש משמעות למספרים, ובשל חשיבותם, בדרך כלל יש לצדדים במלחמה אינטרס להסתירם או לסלפם.

דוגמה מובהקת לכך היא המלחמה באוקראינה, בה שני הצדדים מסתירים את מספר האבדות שלהם לצד ניפוח של נתוני האבדות של האויב. אולם בישראל תמיד הייתה אמונה שאנחנו אמינים יותר ושקופים יותר, ולראיה, שמות הרוגינו מפורסמים ביום נפילתם.

חגי אולשניצקי הוא דוקטור בלימודים קלאסיים, העוסק בחקר של היסטוריה צבאית, כלכלית, חברתית ומדינית. כיום חוקר ומרצה באוניברסיטת ורשה, ובעבר חוקר באוניברסיטת בזל.

בספרו "אלטנוילנד" תיאר בנימין זאב הרצל מערכת בחירות דמיונית שעתידה להתקיים ב"חברה החדשה", כלומר במדינת ישראל העתידית.

בין המתמודדים בבחירות באותה מדינה עתידית נזכר ד"ר גאייר (בגרמנית: עוף דורס אוכל נבלות), שמתואר כקנאי דתי וכלאומן גזעני, "מסית, מדיח המפריח סיסמאות שנועדו להחניף להמון".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

התגובות לסיפור שלי לפני שבוע, "מפגשים מהסוג הטיפשי", הזכירו לי דברים שכתבתי פעם ועוסקים בחיפוש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ לנוכח הטמטום האנושי הרווח בקרב החיים על פני הכדור.

*  *  *

"איה סופיה" הוא מסגד גדול, עתיק וחשוב בלב העיר איסטנבול. הוא הוקם במאה השלישית לספירה ככנסיה על ידי הקיסר קונסטנטין, הקיסר שקיבל עליו את הנצרות והשליט אותה על האימפריה הרומית. היא נהרסה ונבנתה שוב על ידי תאודוסיוס במאה הרביעית לספירה, נהרסה שוב ונבנתה בצורתה הנוכחית המרשימה במאה השישית לספירה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס. במאה ה-15 נכבשה העיר, שנקראה אז קונסטנטינופול, על ידי העותומנים המוסלמים בראשות הסולטן מחמט השני – והכנסייה הוסבה למסגד.