מעסיקים רבים נוהגים לתת לעובדיהם שי לכבוד החגים. השי הוא לרוב "תווי שי" לעובד, אך כמובן שיש אפשרות גם לשי פיזי. את השי יכול לתת המעסיק ויכול לתת ועד העובדים. מה שרבים לא יודעים הוא ש"שי לחג" נחשב טובת הנאה כמו כל טובת הנאה הניתנת לעובד במסגרת עבודתו ולכן הוא חייב במס. משמע, העובד ישלם מיסים על מתנת החג במיסים הצפויים.

"שי לחג" נחשב טובת הנאה כמו כל טובת הנאה הניתנת לעובד במסגרת עבודתו ולכן הוא חייב במס. משמע, העובד ישלם מיסים על מתנת החג במיסים הצפויים

אריאל דרייפוס הוא עו"ד, רו"ח, מומחה מיסים של חברת "חשבים" מקבוצת Guideline. תחומי התמחותו הם מיסוי בינלאומי, מס הכנסה יחידים וחברות, מיסוי מקרקעין, מע"מ, ניהול ספרים, מיסוי שוקי ההון.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

חודשים חלפו מאז שמתקפות אמריקאיות וישראליות זעזעו את טהרן והרגו את המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, והמלחמה שהייתה אמורה להסתיים בניצחון מכריע שקעה במקום זאת במבוי סתום דיפלומטי מייגע – מבוי סתום החושף את הסתירות הפנימיות המהותיות בשני הצדדים.

סבב השיחות הראשון באיסלמאבאד, ב-11 באפריל, הסתיים ללא פריצת דרך. הפסקת אש שברירית, שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ האריך מבלי לקבוע מועד אחרון ברור, מחזיקה מעמד – אך בקושי.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

הקמת מפלגת "ביחד" בשבוע שעבר מלמדת אותנו שהצמד בנט-לפיד למד משהו מהניצחון של פטר מדיאר בהונגריה: כדי להביא לשינוי עמוק לא מספיק להיות תמונת התשליל (נגטיב) של הקיים. הגיע הזמן להפסיק להגיב לכל פרובוקציה של השלטון ולהתחיל לעצב את מרחב הבחירה של האזרח סביב מכנה משותף אחר לגמרי. 

*  *  *

ראוי להתעכב על הסיפור ההונגרי, מעבר להתמקדות בספירת נקודות ההשקה בין המקרה ההונגרי לישראלי. אפשר ללמוד ממנו על אופן התרחשותם של שינויים פוליטיים מבניים – ולהתבונן בדרך שבה הצליח פטר מדיאר לפעול מבלי לאגף את ויקטור אורבן מימין או משמאל.

ד"ר הדס רוט טולדנו היא חוקרת מדיניות ציבורית והתנהגות בוחרים ומרצה בחוג לממשל, תקשורת ופוליטיקה ובחוג לפסיכולוגיה במרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים.

הרצח המזעזע בפתח תקווה אינו אירוע פלילי מבודד, אלא תמונת מראה של תהליך התפרקות חברתי שהחל במגפה והעמיק בשנות המלחמה. כשהמדינה מתעקשת למדוד ציונים בעולם שזקוק לעזרה ראשונה נפשית, והרחוב הופך למפלט היחיד של נוער בסטרס כרוני – האסון הבא הוא רק שאלה של זמן. הגיעה העת לזנוח את פרדיגמות העבר ולעבור למודל של חינוך אדפטיבי, שגרירי חוסן קהילתיים וניהול מערכתי שרואה את הילד גם מחוץ לשעות הלימודים.

כשהותר לפרסום דבר המעצר של שישה צעירים בחשד לרצח הנער בפתח תקווה, התגובה הציבורית האוטומטית הייתה זעזוע עמוק מהגיל של חלקם. בני 13? שאלו כולם בתדהמה, מנסים להבין איך ילד שעוד לא חגג בר מצווה מוצא את עצמו חלק מחבורה שחשודה בנטילת חיים בדם קר.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.