לאמירויות נמאס מהתקיפות האיראניות

שני טילים בליסטיים איראניים התפוצצו השבוע בסמוך לאיחוד האמירויות: אחד נפל במים הטריטוריאליים, בעוד שהשני התפוצץ לא הרחק משם. שניהם, ככל הנראה, כוונו לספינות או מכליות אמירתיות – בהמשך ל"מלחמת המכליות" החדשה שבה פתחה איראן בשבועות האחרונים.

האיראנים הכחישו את הידיעות הללו בתוקף, אך באבו דאבי ובדובאי לא קנו את הסחורה והחליטו לנתק את כל הקשרים הכלכליים והפיננסיים עם הרפובליקה האסלאמית.

עד כה, כמעט 30% מהייבוא האיראני הגיע מהאמירויות, וחשבונות איראניים רבים – לפי שמועות גם כאלה המזוהים עם משמרות המהפכה האסלאמית – נוהלו בבנקים האמירתיים.

אחרי ששני טילים בליסטיים איראניים התפוצצו השבוע בסמוך לאיחוד האמירויות, באבו דאבי ובדובאי החליטו לנתק את כל הקשרים הכלכליים והפיננסיים עם איראן

התקיפות שהתרחשו השבוע לא היו הקטלניות ביותר מאז פרוץ המלחמה עם איראן. עם זאת, נראה כי ההחלטה לנתק את הקשרים הכלכליים והפיננסיים הבשילה כבר לפני כן, ויצאה לפועל כעת, לאחר שהקרקע לכך הוכנה מראש.

אוניות משא במימי מפרץ עומאן סמוך למצר הורמוז, במבט מחוף סלעי ליד ח'ור פכאן, איחוד האמירויות הערביות. 1 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Fatima Shbair)

בתוך כך, האמירתים הכחישו בתוקף את הידיעות שפורסמו במספר כלי תקשורת וברשתות החברתיות באזור, ולפיהן הם העניקו לאיראן "סיוע כלכלי" בתמורה לפסק זמן מהתקיפות נגד תשתיות הנפט והמכליות שלהם, וכי הכריזו על הפסקת הקשרים רק בעקבות איומיו של הנשיא דונלד טראמפ "לטפל במדינות המעניקות סיוע לאיראן".

אנוואר גרגאש, יועצו הבכיר של נשיא המדינה מוחמד בן זאיד, כתב בחשבונו בטוויטר כי "מספר פלטפורמות מפיצות מידע שקרי בנוגע לאיחוד נסיכויות המפרץ".

האמירתים גם הכחישו בתוקף את הידיעות שפורסמו במספר כלי תקשורת וברשתות החברתיות באזור, ולפיהן הם העניקו לאיראן "סיוע כלכלי" בתמורה לפסק זמן מהתקיפות נגד תשתיות הנפט והמכליות שלהם

בינתיים, המצב במפרץ מסרב להירגע או להשתפר. טראמפ שוב מאיים "לפתוח במתקפה הכלכלית העוצמתית ביותר נגד איראן מאז ומעולם", והאיראנים שוב מתעלמים מדבריו וטוענים שמדובר באיומי סרק.

עם זאת, דווקא הצעד האמירתי עלול להקשות מאוד על הכלכלה האיראנית המידרדרת, שכן היחסים הכלכליים בין שתי המדינות היו משמעותיים מאוד – בפרט עבור איראן הנצורה. בשלב זה, טהרן ממשיכה לירות על שכנותיה, ובתוך כך – יורה גם לעצמה ברגל.

נשיא איחוד האמירויות השייח' מוחמד בן זאיד אל נהיאן (במרכז) והשייח' סרור בן מוחמד אל נהיאן (מימין) מקבלים את פני סולטאן עומאן היית'ם בן טארק (משמאל) באבו דאבי. 17 באוגוסט 2026 (צילום: Abdulla AL-BEDWAWI / UAE PRESIDENTIAL COURT / AFP)

צרפת מנסה להפוך לרלוונטית בלבנון

על פי ההסכם שנחתם לאחרונה בין ישראל ללבנון, צבא לבנון הוא שאמור להיכנס לאזורים שיטוהרו על ידי צה"ל מאנשי חזבאללה, לאסוף את הנשק של ארגון הטרור ולמנוע התחמשות מחודשת שלו ושל מיליציות אחרות במדינה.

אך לפי שעה, הצבא הלבנוני עדיין אינו מספיק חזק, מאומן או בטוח בעצמו כדי להשתלט על המצב במדינה ולמנוע את מלחמת האזרחים שבה מאיים חזבאללה. זאת למרות שלאורך השנים, ארה"ב העניקה סיוע לצבא לבנון על מנת לחזק אותו ולהפכו לכוח לוחם משמעותי, אך השינוי המיוחל טרם התרחש.

מי שמנסה כעת להפוך את עצמו ואת ארצו לרלוונטיים בלבנון הוא נשיא צרפת, עמנואל מקרון. מקרון כינס השבוע ראשי צבא ממספר מדינות, ובהם גם קצינים לבנונים בכירים, על מנת לדון ברפורמות עומק בצבא לבנון

מי שמנסה כעת להפוך את עצמו ואת ארצו לרלוונטיים בלבנון הוא נשיא צרפת, עמנואל מקרון. מקרון כינס השבוע ראשי צבא ממספר מדינות, ובהם גם קצינים לבנונים בכירים, על מנת לדון ברפורמות עומק בצבא לבנון. המהלך מתואם עם נשיא לבנון, ג'וזף עאון, ששימש בעברו כמפקד צבא לבנון בעצמו.

נכון להיום, חיילים וקצינים בצבא לבנון משתכרים פחות מלוחמי חזבאללה, ורבים מהם נאלצים לעבוד בעבודות נוספות במקביל לשירותם הצבאי. הבעיה אינה מסתכמת רק בשכר או בהכשרה צבאית נאותה, אלא גם בצורך לחדד את תחושת האחריות, את שותפות הגורל ואת האמונה בערכים כלל-לבנוניים, במקום בערכים עדתיים.

המהלך הצרפתי הוא ללא ספק ראוי וחשוב, אך השאלה היא האם הוא יהיה ארוך-טווח ומדורג, כך שיצליח להביא את לבנון ואת שכנותיה לתוצאה המיוחלת – שלום בר-קיימא.

חייל לבנוני ליד בית הרוס בזוטר אל־ע'רבייה שבדרום לבנון, 5 באוגוסט 2026 (צילום: AP Photo/Mohammed Zaatari)

זמרת לבנונית בעין הסערה בתוניסיה

אליסה, דיוות הפופ הלבנונית האולטימטיבית, חזרה לפסטיבל קרתגו בתוניסיה לאחר 17 שנות היעדרות, ואוהדיה הרבים עצרו את נשימתם. אך מה שייזכר מההופעה הזו, לפחות בזמן הקרוב, לא יהיה שירתה, לבושה המוקפד או הקהל העצום שבא לצפות בה – אלא כאפייה פלסטינית, שלמעשה כלל לא הייתה כזו.

במהלך ההופעה, מישהו מהקהל זרק לעבר אליסה את הצעיף המשובץ, כנראה בתקווה שתתעטף בו כסמל להזדהות עם העם הפלסטיני. אליסה, שבעבר דווקא עטתה כאפייה במספר הופעות, לא נענתה לאתגר; היא חייכה בחן וזרקה את הצעיף בחזרה לקהל.

במהלך ההופעה, מישהו מהקהל זרק לעבר אליסה את הצעיף המשובץ, כנראה בתקווה שתתעטף בו כסמל להזדהות עם העם הפלסטיני. היא לא נענתה לאתגר; רק חייכה בחן וזרקה את הצעיף בחזרה לקהל

הרשתות החברתיות התמלאו מיד בקריאות זועמות נגדה, והאירוע מוסגר באופן עוין למדי. כותרות כמו "הזמרת הלבנונית המפורסמת זורקת את הכאפייה הפלסטינית" ו"אליסה מתעלמת מכאפייה פלסטינית" הציפו את הרשת ואת התקשורת.

חדי העין שמו לב לכך שלמרות המשבצות בשחור-לבן, הצעיף שנזרק על הזמרת לא נראה כמו כאפייה פלסטינית מסורתית, אלא יותר כמו שמאע', צעיף נפוץ ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. אולם הניואנס הזה לא שינה דבר למבקרים. ברחבי העולם, הצעיף המשובץ – בין אם הוא שחור-לבן (כמקובל אצל הפלסטינים ועמים ערביים נוספים) ובין אם אדום-לבן (כמקובל בירדן ובמדינות המפרץ) – הפך מזמן למזוהה עם המאבק הפלסטיני.

הזמרת הלבנונית המפורסמת אליסה הידועה בעמדותיה הניציות נגד חיזבאללה ושות' עוררה סערה וזעם אחרי שבמהלך הופעתה בתוניסיה זרקה בחזרה לקהל את הכאפייה הפלסטינית. pic.twitter.com/BjftC1zerK

— roi kais • روعي كايس • רועי קייס (@kaisos1987) August 17, 2026

הכוכבת הלבנונית, הידועה בהתנגדותה הפומבית לחזבאללה בלבנון, לא סיפקה הסבר לרגע הזה. ככל הנראה, בסביבתה מנסים להעביר את הסערה התורנית בשלום ולהתקדם הלאה.

אולם ברשתות, הוויכוחים עדיין סוערים. תומכיה של אליסה בלבנון מסבירים כי בתור לבנונית היא אינה מחויבת לאמץ סמלים של עמים אחרים, בעוד שהמחנה הפרו-פלסטיני מאשים אותה בהתעלמות מסבלם של הפלסטינים בעזה ובגדה.

הכוכבת הלבנונית לא סיפקה הסברים לתקרית, אך הרשת עדיין סוערת. תומכיה  מסבירים כי בתור לבנונית היא אינה מחויבת לאמץ סמלים של עמים אחרים, בעוד שהמחנה הפרו-פלסטיני מאשים אותה בהתעלמות 

ייתכן גם שהזמרת פשוט הופתעה ולא הייתה מוכנה להתפתחות, או שפשוט לא רצתה להתעטף בצעיף מיוזע השייך לאדם זר.

כך או כך, בעולם הערבי – כמו בישראל ובעולם כולו – משפטי השדה ברשתות החברתיות נערכים במהירות הבזק, במטרה לגרוף לייקים ותעבורת רשת.

הזמרת הלבנונית אליסה מופיעה במהלך המהדורה ה-60 של פסטיבל קרתגו הבינלאומי, בתאטרון הרומי בקרתגו שבפאתי תוניס. 15 באוגוסט 2026 (צילום: FETHI BELAID / AFP)

השבוע ב-1953 – נפילת משטר מוסאדק באיראן

ב-19 באוגוסט 1953 הופלה ממשלת איראן בראשות מוחמד מוסאדק – פוליטיקאי אהוד שהעז להלאים את הנפט האיראני ולהחזיר למדינה את הבעלות על אוצרות טבע שנוצלו עד אז על ידי מעצמות זרות.

הדבר אירע לאחר שטנקים כיתרו את ביתו של מוסאדק בטהרן ואנשי כוחות הביטחון פרצו פנימה. במשך מספר שבועות קודם לכן, השתוללו ברחובות הבירה האיראנית הפגנות אלימות ומהומות. המחאות הללו הוצגו במערב כמרד עממי אנטי-קומוניסטי, אך למעשה הן תוכננו ותוזמרו בידי ה-CIA והמודיעין הבריטי, במסגרת מבצע שכונה "אייאקס".

ב-19 באוגוסט 1953 הופלה ממשלת איראן בראשות מוחמד מוסאדק – פוליטיקאי אהוד שהעז להלאים את הנפט, אחרי מחאות שהוצגו כמרד עממי אנטי-קומוניסטי, אך למעשה תוכננו ותוזמרו בידי ה-CIA והמודיעין הבריטי

מוסאדק, בן למשפחה טהרנית מיוחסת ומנהיג מפלגת "החזית הלאומית", הלאים בשנת 1951 את תעשיית הנפט האיראנית, שהייתה עד אז בשליטה בריטית. בתגובה, לונדון הטילה סנקציות, סירבה לרכוש נפט איראני, ולבסוף – בשיתוף וושינגטון – יזמה את ההפיכה.

את המבצע הובילו "האחים דאלס" מארצות הברית: מנהל ה-CIA אלן דאלס ושר החוץ האמריקאי ג'ון פוסטר דאלס. בשטח, ניהל את המבצע קרמיט רוזוולט, נכדו של הנשיא האמריקאי לשעבר תיאודור רוזוולט. לפי מסמכים שהותרו לפרסום רק בשנת 2013, ההוראה הייתה מפורשת: "אף מילה על נפט". ההפיכה מוסגרה כולה כמאבק נגד התפשטות הקומוניזם.

המונים בכיכר הפרלמנט באיראן אחרי שראש הממשלה מוחמד מוסאדק טען כי בלם את ניסיון ההפיכה, 16 באגוסוט 1953 (צילום: AP)

מוסאדק, שחלם על איראן דמוקרטית ועצמאית כלכלית, סיים את ימיו במעצר בית. במקומו, השאה מוחמד רזא פהלווי שב לשלטון בחסות המערב. שלטונו המדכא של השאה סלל את הדרך, כרבע מאה מאוחר יותר, למהפכה האסלאמית.

מוסאדק, שחלם על איראן דמוקרטית ועצמאית כלכלית, סיים את ימיו במעצר בית. במקומו, השאה מוחמד רזא פהלווי שב לשלטון בחסות המערב. שלטונו המדכא סלל את הדרך, כרבע מאה מאוחר יותר, למהפכה האסלאמית

הפרשה הזו מהדהדת בחוזקה גם כיום, על רקע הניסיונות של ארה"ב (ולעיתים גם של ישראל) להפיל את משטר האייתוללות בטהרן.

הייתכן שהכוחות הדתיים הקיצוניים כלל לא היו עולים לשלטון, אלמלא הודח מוסאדק ב-1953? נראה שהאירוע ההיסטורי הזה ממשיך לטלטל את איראן ואת המזרח התיכון כולו, גם עשרות שנים לאחר שהתרחש.