מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
מגילת העצמאות, ה' באייר תש"ח
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בהעדר חוקה רשמית, נהוג להתייחס אל מגילת העצמאות כאל התשתית הערכית שעל בסיסה הוקמה ומתקיימת מדינת ישראל. אלא שבמגילת העצמאות, המילה דמוקרטיה לא מופיעה ולו פעם אחת.
העיתונאי והחוקר דוב אלבוים מצא ש"דמוקרטיה" דווקא נכללה בטיוטות הראשונות של המגילה – על הנוסח עמלו מספר רב מראשי היישוב, במשך שלושה שבועות – אבל משה שרת היה מי שהשמיט אותה, כשהגיע תורו לערוך את הנוסח.
מאידך, העיתונאי יונתן שם אור מאמין כי היה זה דוד בן-גוריון שהחליט להשמיט את ההבטחה למדינה דמוקרטית, מתוך זהירות שמא המלחמה הקרבה מול צבאות ערב תשאיר את היישוב היהודי בארץ ישראל במיעוט בקרב רוב ערבי מכריע. מי רוצה להבטיח דמוקרטיה במצב כזה.
כך או אחרת, זו עובדה: מגילת העצמאות היא טקסט פרוגרסיבי, ליברלי, ובעיני חלקים בעם, ההבטחה לקיים "שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" אף נתפשת כשמאלנית במושגים של ימינו. אבל היא לא מבטיחה לנו דמוקרטיה.
למעשה, הפעם הראשונה שמדינת ישראל הגדירה עצמה רשמית בספר החוקים כ"דמוקרטית" הייתה ב-1985, בתיקון לחוק יסוד: הכנסת – וזאת אחרי שמאיר כהנא ממפלגת כך הצליח לעבור את אחוז החסימה ונבחר לכנסת ה-11. כחלק ממצע המפלגה, כהנא ביקש לבטל את אופיה הדמוקרטי של ישראל ולקבוע למדינה משטר המבוסס על ההלכה היהודית.
בעקבות זאת, ברוב של 62 קולות, עבר במליאת הכנסת תיקון לחוק יסוד: הכנסת הקובע כי רשימה הקוראת ל"שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" לא תוכל לרוץ בבחירות לכנסת – וכך הוכנסה, לראשונה, הדמוקרטיה לספר החוקים.
אותו חוק יסוד: הכנסת קובע, אגב, כי "הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות, לפי חוק הבחירות לכנסת; אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת". ברוב. לא יותר. 61 חברי כנסת יכולים לבטל את הסעיף הזה. 61 חברי כנסת יכולים להחליט כי בישראל לא יהיו יותר בחירות. רוב של 61 חברי כנסת יכול לקבוע שישראל איננה דמוקרטיה.
חוק יסוד: הכנסת קובע כי "הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות…אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת". ברוב. לא יותר. 61 חברי כנסת יכולים לבטל את הסעיף הזה
כל בחירות בישראל מרגישות חשובות, קריטיות ממש. עבור מדינה צעירה שעדיין לא בטוחה בחוסנה, שרואה בכל שינוי בסטטוס קוו איום ממשי על קיומה, שנמצאת בקונפליקט תמידי מבית ובגבולות, תחושת החרום הזו בכל מערכת בחירות היא מובנת, אולי אפילו מוצדקת. ועדיין: ישראל התגברה על משברים מנהיגותיים ופוליטיים בלתי רגילים, ולא דין הבחירות ב-1973 כדין הבחירות ב-2003, ואי אפשר להשוות בין מצבה של ישראל ב-1969 לזה של 2019.
ישראל יכולה לשרוד קדנציה של ממשלה קיפאונית, של ראש ממשלה תחת חקירות, של שר אוצר כושל, של נשיא אנס. היא כבר שרדה את כל אלה.
ישראל, כמו שאנחנו מכירים אותה, לא תשרוד דבר אחד: ממשלה שתחליט שישראל איננה דמוקרטיה.
זה לא יקרה ביום אחד – ולמעשה, זה מתרחש בהדרגה מזה מספר שנים. כרסום ביסודות שיטת הממשל הדמוקרטי, שאמורה להבטיח הפרדת רשויות, מערכת פעילה של איזונים ובלמים, ושומרי סף חזקים אשר יגנו על שלטון החוק מפני תאוות הכוח הבלתי נמנעת שמגיעה עם מנעמי השלטון.
אז, כן, גם הפעם – ואולי יותר מתמיד – הבחירות בישראל הן קריטיות. הן אולי ההזדמנות האחרונה של כל 5.8 מיליון בעלי זכות בחירה לקבוע האם ישראל היא מדינה דמוקרטית או שהיא ממשיכה להתקדם לעבר אוטוקרטיה, ואולי בהמשך אף לתאוקרטיה.
מייסדי המדינה לא הבטיחו לנו דמוקרטיה, אבל הורינו ובני דורנו וילדינו הפכו אותה לכזו. המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, התגאינו לומר.
זה לא מובן מאליו. זו לא גזירת גורל. הבחירה להיות מדינה דמוקרטית היא בחירה יומיומית, של העם, של הרוב והמיעוט. של כל מי שרוצה לראות את המולדת חסונה, קיומיות, בעלת תוחלת.
דמוקרטיה היא בחירה.
היום ניתנה לנו הזכות לבחור בה שוב. אז אל תפקירו אותה: לכו להצביע.
ועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט, בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, תחל בנובמבר בשמיעת העדים במסגרת בירור האחריות האישית של המוזהרים. לאחר השלמת ההליך צפויה הוועדה לפרסם את הדוח הסופי שלה.
הוועדה שלחה בעבר מכתבי אזהרה לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר הביטחון לשעבר משה יעלון, לראש המל"ל והיועץ לביטחון לאומי לשעבר יוסי כהן, למפקד חיל הים לשעבר רם רוטברג ולעובד המל"ל אבנר שמחוני.
בינואר 2026 פרסמה הוועדה דוח מערכתי, עוד לפני שהושלם בירור האחריות האישית, לאחר שהדיונים באזהרות התעכבו. הדוח כלל המלצות לדרג המדיני ולרמטכ"ל שנועדו למנוע ליקויים חמורים שמצאה הוועדה בתהליכי קבלת החלטות בסוגיות ביטחוניות מרכזיות.
לאחרונה ביקשו המוזהרים ארכה נוספת ללימוד חומרי הוועדה. בהחלטתה קבעה הוועדה כי הדיונים ושמיעת העדים ייערכו בנובמבר ובדצמבר 2026, בדלתיים סגורות.
יותר מאלף יהודים עלו הבוקר להר הבית לרגל תשעה באב, ומאות נוספים צפויים לעלות בשעות הקרובות, כך דווח ב"הארץ" מפי פעילים המעודדים עלייה יהודית להר. בין העולים היו השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וחבר הכנסת עמית הלוי, שתועד מניף את דגל ישראל.
על פי הדיווח, המשטרה מאפשרת לראשונה לעולים היהודים להתפלל, לשיר ולהשתחוות בכל רחבי ההר, ולא רק באחת מפינותיו. כמה מהמתפללים אף הצליחו להניח תפילין, בניגוד לנהלים.
עד לפני כמה שנים נשמר בהר הבית הסטטוס קוו, שלפיו המתחם משמש מקום פולחן למוסלמים ומקום ביקור ליהודים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר בעבר כמה פעמים כי מדיניות זו נשמרת.
עם זאת, עוד לפני מינויו של בן גביר לשר לביטחון לאומי החלה המשטרה לגלות גמישות ולאפשר לקבוצות יהודיות להתפלל באחת מפינות ההר.
על פי דיווח ב-i24 שני החשודים הפלסטינים בהצתת שרפת הענק בגדה שוחררו ממעצר.
יושב ראש מפלגת ביחד, נפתלי בנט, תקף הבוקר את יושב ראש ש"ס אריה דרעי ואת חבר הכנסת יצחק גולדקנופף, ואמר בריאיון לכאן חדשות ברשת ב' כי הם "אנטי־ציונים". לדבריו, הפוליטיקאים החרדים אינם מעוניינים בגיוס חרדים, ודרעי לא יפעל לקידום לימודי ליבה או לשלילת הטבות ממי שאינם משתלבים בשוק העבודה.
בנט מתח ביקורת גם על הסכם הגרעין האזרחי בין ארצות הברית לערב הסעודית, שאותו הגדיר "כישלון מדיני מטורף", וטען כי ההסכם נעשה מעל ראשה של ישראל משום שאינה שחקנית במשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן.
בהתייחס לבחירות אמר בנט כי על הציבור להשתתף ולהכריע כדי למנוע סבבים חוזרים. על החלטת מפלגת הדמוקרטים למנוע מערוץ 14 לסקר את הפריימריז שלה אמר כי הערוץ מתנהל באופן תעמולתי ומפיץ שנאה, אך הוסיף כי הוא עצמו אינו מחרים כלי תקשורת.
צבא איראן מסר כי ביצע תקיפות כטב"מים נגד בסיסים בכווית שבהם מוצבים נכסים צבאיים של ארצות הברית.
בהודעה שפורסמה בתקשורת הממלכתית נטען כי הותקפו מחסנים, מכליות דלק ומחסן תחמושת בבסיסי אל־דוחה, אל־סאלם ועריפג'אן.
במקביל דיווחה התקשורת הממלכתית באיראן כי שני טילים אמריקאיים פגעו במהלך הלילה בבושהר, שבה שוכנת תחנת הכוח הגרעינית האזרחית היחידה במדינה ושמשמשת יעד תכוף של ארצות הברית.
עוד נטען כי ארצות הברית תקפה את שלמצ'ה, בגבול איראן־עיראק, וכי שני בני אדם נהרגו.
סוף יוני-תחילת יולי הוא מועד של סיומי דרך במדינת ישראל. כך במערכת החינוך: החל בפעוטונים, בגני הילדים, בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים, בתיכונים, במכינות הקדם-צבאיות, עבור במוסדות האקדמיים, ואפילו בצה"ל, שחלק מקורסיו הבכירים – כמו המכללה לביטחון לאומי, בית הספר לפיקוד ומטה, או קורס הטיס – מסונכרנים למועד זה, במקרה או במכוון.
כמעט בכל מקום זו חגיגה משותפת של ה"תלמידים", של מוריהם ומדריכיהם, וכמובן – של ההורים ובני המשפחות. כולם מתכנסים בעיניים בורקות לחגוג את האירוע – ציון דרך חשוב בחיי ה"בוגר", כל אחד בתחומו.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
כאשר סובחי א-טופיילי, מזכ"ל חזבאללה הראשון, מותח ביקורת על הארגון, כבר קשה להתרגש. במשך יותר משני עשורים הוא מאשים את הנהגת חזבאללה בכך שסטתה מדרכה, הפכה לכלי בידי איראן והרחיקה את לבנון אל עבר מלחמות שאינן שלה.
אלא שהפעם נדמה שהוא מבקש לעשות דבר אחר: לא רק להאשים את חזבאללה, אלא גם לשבור את הפחד שמלווה כיום רבים מבני העדה השיעית.
ד"ר נועה ריבן היא חוקרת המתמחה בלבנון, בחזבאללה, בחברה השיעית ובתיאולוגיה השיעית. מחקריה עוסקים בפוליטיקה של העדה השיעית בלבנון, ביחסי דת ופוליטיקה ובמוקדי הכוח הפועלים בתוך החברה השיעית, תוך התמקדות בהתנגדות השיעית לחזבאללה ובהתפתחותה לאורך השנים. היא עמיתת מחקר ב-MECARC באוניברסיטת אריאל ומרצה בתחומי המזרח התיכון והאסלאם.
ההרס הישראלי הוא פירמידלי. יש חשיבות מיוחדת להראות שהוא פירמידלי ומהו התהליך המתרחש. ישנו אצלנו גן קטלני, שאם יוסיף להתנהל "כסדרו", אין מנוס מכך שיביא להרס המדינה היהודית. אפשר לדבר על פירמידות-הרס גם בארצות וזמנים אחרים, אבל זה לא יהיה דומה לשום דבר מן השנים האחרונות אצלנו, הרס פנימי וחיצוני כאחד.
בחוד הפירמידה נמצא כבר זמן רב ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא "איש-השפיץ". הוא עוסק בהרס מדינה שיטתי על כל גווניו, ואין אצלו "מחוץ לתחום": סכסוך החברה על רבדיה וקבוצותיה השונים, בטירוף שלא היינו עדים לו בעבר; תשלום גדול ורב לכל הגורמים שמסייעים לו ולממשלו לשרוד, שמתוכו חלק ניכר לחרדים; הורדת הנחיות כיצד לטפל בסוגיית המשפט והחוק כדי להחליש את כוחם ואת כוחה של הדמוקרטיה, לפרקם ולפוררם עד דק; טיפוח ערוצי רעל מדממים ללא הרף; ובעיקר מזימות מכשילות הפועלות לכל הכיוונים.
ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.
נתניהו לא מנסה לפרק את המדינה – זו תוצאה אגבית. נתניהו הבין שאין שום סיבה שיהיה ראש הממשלה של מי שלא מצביע לו או לגוש שלו – זה לא תורם להשארותו בשלטון, או להחלצותו מהכלא.
מה שמאפשר לנתניהו להיות ראש ממשלה של חצי העם אלו מפלגות הימין הסקטוריאליות. מפלגות עם תחום אינטרסים צר ביותר שגם להם אין שום אינטרס לשרת את הציבור שאינו מהסקטור שלהם. זה מאפשר לנתניהו לקנות את תמיכתן "בכל מחיר" שלא הוא משלם, וכך להבטיח את שלטונו.
זה כל עוד האינטרסים כל כך צרים שהם לא מתנגשים. הגיוס הוא הבעיה של נתניהו כי האינטרס הצר של הסקטורים החרדים הוא לא להתגייס, והאינטרס הצר של הסקטורים המשיחיים הוא לגייס עוד אנשים שיקלו על עומס השרות שלהם. כאן כבר צריך כמות שוחד מזעזעת כדי שאחד הצדדים יוריד מעט את הדרישות שלו – וזה מה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים עם שוד התקציב והחקיקה המטורפת.
ד"ר פרנק, בארבע השנים האחרונות נכתבו אלפי מאמרים על השיטה שבה שולט ראש ארגון המחבלים הדיקטטור, הצורר, הבוגד (פרשות קטאר והצוללות) ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו במדינת ישראל. המאמר שלך, כמו גם אלפי אחרים, לא מעלה ולא מוריד משום שהוא מתאר שוב ושוב את הבעיה, אבל אין בו אפילו רמז לפתרון. ביבים שקרניהו לא יירד מכס השלטון בישראל עד יום מותו, כי הוא יודע שברגע שהוא יורד מכס השלטון בישראל, הוא נכנס לכלא. הוא עושה את מה שהוא עושה רק כדי שגורלו האישי לא יהיה זהה לזה של קודמו בתפקיד (4 בינואר 2006 עד 1 באפריל 2009, לא מצחיק, עובדה) אהוד אולמרט. אין פתרון לבעיית ביבים שקרניהו, משום שהחברה היהודית בישראל חלשה מדי כדי לפתור את הבעיה, רוב היהודים בישראל לא רואים בכך בעיה, אלא הזדמנות שלטונית שלא תהיה כמותה. זה לא גזעני, אבל הערבים, כ-21 אחוזים מתושבי, לא משתתפים בפתרון משום שרובם לא רוצים להשתתף בפתרון הבעיה. תאר לך שהערבים יצביעו בבחירות הבאות (אני ממש לא משוכנע שיתקיימו בחירות) ב-90 אחוזי הצבעה, וש-90 אחוז מהקולות הללו יילכו למפלגות ערביות. כך יהיו למפלגות הערביות בין 19 ל-20 מנדטים כפול ממה שיש להם היום. כלומר עוגת המנדטים היהודית שמונה בכנסת הנוכחית 110 מנדטים תקטן באחת ל-100 מנדטים. האם במצב של עוגת 100 הפוליטיקאים היהודים ימשיכו לשחק את המשחק באופן הרגיל כמו בעשרות השנים האחרונות? אני ממש לא בטוח בכך.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו