הגר שמיע
הזמן של
הגר שמיע

הגר שמיע היא סטודנטית לפסיכולוגיה, מורה ליוגה, סולנית בלהקת רוק וכותבת. מאמינה בטוב הבסיסי בבני האדם, מכירה בסבל הקיומי הבלתי נמנע, ומתקיימת בתווך שבין השניים.

גוף ראשון עולם של יהודה נוריאלים

פרשת יהודה נוריאל, והתגובות עליה, העלו בי שדים שביעבעו מתחת לפני השטח. הציפו את הפרדוקס שמוטמע עמוק כל כך בתוכנו. זה מתחיל כשהחברה – ההורים, הפרסומות בטלוויזיה, חברים לשכבה – אומרת לך: כאישה, עליך להיות עדינה, עלמה במצוקה, לחכות לנסיך שיגאל אותך מרפיון ידייך הנובע מהיותך אישה בעולם.

כשאת מנסה להתנגד, להציע אלטרנטיבה, לומר – "אני שווה לכל גבר, אני אישה חזקה", יאמרו לך שלא ניתן להתכחש לשוני הביולוגי הבסיסי שמאפשר לכל גבר באשר הוא לתפוס אותך ולזיין אותך בניגוד לרצונך. לא שאנחנו אומרים שזה בסדר, כן? לא שאנחנו מצדיקים אותו, אבל רק שתדעי שאת לא יכולה להתנגד גם אם היית רוצה כי את אישה, ואישה – חלשה.

אספר לכם מה קורה אחר כך:

אחר כך את מתבגרת קצת, עדיין ילדה, מנסה להבין מי את בעולם הזה. לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים שסביבם) שהם עדיין בחיים.

לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים סביבם) שהם עדיין בחיים

והם יודעים מה את צריכה – שיגידו לך שאת יפה, שאת חכמה, שאת משהו מיוחד. שיסתכלו עליך ויראו אותך. וכשאת באה ממקום של חוסר – ובגיל ההתבגרות, כשאת רק מגלה ניצנים ראשונים של זהות, כשאת עדיין מנסה להבין מי נגד מי, ואולי אבא שלך, גבר בעצמו, הוא לא האב הנוכח של השנה, או נרקסיסט בעצמו, או שניהם – לא צריך הרבה כדי לקנות אותך.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ.

עד גיל שמונה-עשרה איבדתי אמון בגברים מכל הסוגים. זה התחיל בגיל צעיר, כשנקריתי בדרכם של חבורת בנים מתבגרים "סקרנים", שהעבירו אותי מיד ליד ועד היום לא התנצלו על זה. יש לציין שהיינו "חברים טובים" ונשארנו בקשר עד לפני שנים אחדות. אולי אתם שואלים את עצמכם, איך זה הגיוני. אז ככה:

ההורים בשלהי תהליך גירושים די מכוער, שניהם מרוכזים בעצמם בעיקר, לא פנויים לשים לב, וגם סומכים עליי – כי אני ילדה נורא עצמאית. בגיל ארבע-עשרה אני יוצאת לעולם, מצוידת בהרבה עקרונות ומעט הבנה אמיתית של המורכבות הגדולה שמרכיבה את המציאות.

בבית-הספר אני מוזרה מכדי להיות מקובלת, וגם החברות המעטות שיש לי לא מבינות אותי. תמיד הייתי החוצנית של הכיתה, והחוצנות הלא מתנצלת שלי גררה השפלות לרוב. אותה חבורה שמאוחר יותר הפכה לחבורה שלי, ואחר כך לנקודה שבה הכל התחיל להידרדר – התחילה בתור חבורת בנים שמשפילים אותי כי אני לא מנסה להתאים את עצמי לסטנדרטים שלהם.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ

בשלב מסוים משהו השתנה, התקרבתי לאחת הבנות שהיתה חברה שלהם, והיא הציגה אותי כאחת משלהם ומהר מאוד הדחקתי את ההשפלה וקיבלתי את ההצעה להיות חלק. זה הרי כל מה שרציתי.

מאותו רגע הפכתי לכלי, למשחק, לאיזה גוף שאפשר לעשות עליו ניסיונות ואחר כך לצאת לעולם האמיתי ולפגוש בנות אמיתיות. כל כך הייתי תלויה בקבלה של אלו שהוקיעו אותי, ששכנעתי את עצמי שזה התפקיד שלי בעולם הזה. שמעתי את המונח שרמוטה ואמרתי, אם יש מונח כזה זה אומר שיש דבר כזה, ואם יש דבר כזה מישהו צריך להיות הדבר הזה, וכנראה שאני פשוט זה. שרמוטה.

וכך (תכתיבי החברה ו)היגיון של ילדה בת ארבע-עשרה המשיכו להוביל אותי כמעט עשור קדימה בכל צעד ומצלים על צעדיי עד עצם היום הזה.

בשלב מסוים נפסקו ה"התנסויות", כפי שהגדרתי אותן אז, ומה שהיה לא דובר יותר בינינו עד היום. בשלב זה כבר הייתי מטושטשת לגמרי לעצמי. הרגשתי שהגוף שלי הוא הנכס היחיד שיש לי, והבנתי שאני צריכה לעבוד עם מה שיש לי. קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים, משום שזה מה שהכרתי. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות, ומי שלא היה כזה – או שהוא עושה בכאילו או שאני פשוט לא מספיק טובה בשבילו.

קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות

כל פעם ששכבתי עם מישהו והוא התכחש אליי מיד לאחר מכן, לרוב כי אני צעירה מדי – צעירה מדי בשביל לבלות איתו, אבל בוגרת מספיק כדי לשכב איתו – זה היה עוד אישור לעליבות שלי עצמי, לחוסר התקווה, לאמונה שאני טובה מספיק רק בתור זיון.

הסתמכתי על מדגם מפוקפק של גברים בין הגילאים 23 ו-40 שלא עצרו לרגע להקשיב לילדה השבורה שביקשה חיבוק, ובמקום זה עשו כאילו הם מקשיבים עד שהיא התפשטה ואז הם זיינו אותה והזמינו לה מונית כי הם "צריכים לקום מוקדם".

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים, בעידוד חבריו הרווקים המזדקנים שעבורם זו הייתה מטרת חיים לזיין כל כוס בעיר, וכמה שיותר צעיר, וכל האמצעים כשרים.

הדובדבן שבקצפת היה חבר של חברים, כמעט בגילי. התרגשתי מהמתח שנבנה בינינו, הרגשתי שסוף סוף מישהו רואה אותי כפי שאני, הוא ידע שאני מזדיינת ולא הייתה לו בעיה עם זה. בדיעבד, זו היתה הנקודה. אחרי שנים שבהן האמנתי שאף גבר לא ירצה אותי כשאני "משומשת" ככה, הוא ידע וזה לא הפריע לו. באותה נקודה כבר הייתי שלו.

מעבר לכך שלא הפריעה לו ההיסטוריה המפוקפקת שלי, נראה שבאופן כללי לא ממש עניין אותו מי אני ומה אני. כבר בתחילת הקשר הוא לא טרח להסתכל עליי או לדבר איתי. יכולנו לצאת לאכול ובמשך שעה שלמה הייתי מתפתלת ומחפשת נושאי שיחה והוא היה עונה בלקוניות ובקושי יוצר איתי קשר עין. כשהייתי מנסה למחות, הוא היה הופך לגבר רגיש ורחום וחנון, מלטף לי את השיער ואומר לי שהוא אוהב אותי ושהוא לא התכוון. כל כך ניסיתי לשכנע את עצמי שסוף סוף מצאתי גבר הגון, שמשפט כזה היה מספיק כדי למוסס, או לפחות לדחוק לפינה אפלה מאוד, את כל מה שידעתי שאני מרגישה.

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים

מהר מאוד התחלתי לראות את עצמי רק דרך העיניים שלו – שיעממתי את עצמי, לא ראיתי בעצמי שום דבר טוב. האפאתיות המוכרת כל כך גרמה לי לצאת למלחמה על תשומת הלב שלו, לנסות להוכיח לו שאני כן מספיק טובה, רק לא להפסיד אותו. כי מי עוד מסוגל לדעת עליי את מה שהוא יודע ועדיין לאהוב אותי.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה שאי אפשר לסבול אותה. אם כל מה שאני זה הוא, כשהוא הולך לא היה נשאר ממני כלום מלבד הציפיה שיחזור.

הוא היה מפלרטט עם בנות אחרות לידי והייתי אומרת לעצמי – עדיף לו להיות איתה, היא הרבה יותר מעניינת ממני. מה יש לי להציע בכלל שאין לכל בחורה אחרת ברחוב. הייתי תופסת אותו מתכתב עם בנות אחרות, שולח לבבות ומצחקק כמו ילדה מאוהבת, והייתי מוכנה כבר לעימות כשהוא היה פשוט מתוודה.

וכשהתלבטתי מה עכשיו, כשאני יודעת בעומק ליבי שאני לא מסוגלת לעזוב אותו, הוא היה מפטיר "אני אוהב אותך, אני בחיים לא אפגע בך", בלי לדבר על הצעדים הקונקרטיים שבהם הוא מתכנן לנקוט כדי לא לפגוע בי, והייתי עוזבת את זה. הוא אמר לי שהוא בקטע של החברה הכי טובה שלי כאילו שזה דבר לגיטימי להגיד ואני, שכבר לא נשאר לי היגיון עצמאי, הצדקתי אותו ותירצתי בשבילו וסיפרתי לעצמי שכנות זה מרכיב חשוב בקשר.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה בלתי נסבלת

כשנחלצתי בקושי נותרתי צל של בנאדם, לא זכרתי מי אני ולמה. לקח לי חודשים ארוכים לשלוף את עצמי מהדיכאון השחור שנכנסתי אליו, עמוק יותר ויותר עם כל יום שבו הוא היה חלק מחיי.

לא הכרתי את יהודה נוריאל והוא לא פגע בי, אבל הכרתי יהודה נוריאלים כמוהו. אז מה אני, פשוט טיפשה? אישה חלשה? זה מה שאמרתי לעצמי שנים. אל תטעו. וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים שאומר – את חלשה, את תמימה מדי, את נותנת שינצלו אותך, לא התנגדת, התלבשת חשוף מדי, שתית יותר מדי ואז עלית אליו – מה ציפית שיקרה?

תשמרי על הכוס שלך! אם את לא תשמרי עליו אף אחד לא ישמור עליו בשבילך! ואם לא שמרת עליו מספיק טוב זו אשמתך הבלעדית! 

אומרים לנו שאנחנו חלשות כי לא אמרנו לא, כי אף אחד לא הצמיד לנו סכין לצוואר (ברוב המקרים) ובכל זאת נשארנו שם.

ואז אנחנו מנסות להשמיע קול ולהגיד די! ואז אומרים לנו שאנחנו אופורטוניסטיות, שאנחנו פתייניות ונקמניות.

אז מה כן?

מפקפקים באמינות שלנו כאילו יש למישהי סיבה להתלונן על פגיעה מינית סתם ככה, כי זה כזה כיף וקליל, ולא תהליך שהוא נורא כמעט כמו האונס המקורי, שבו חוקרים אותך כאילו היית את הנאשמת, ושואלים שאלות כמו "האם היית רטובה", ואז את מגיעה למשפט (או שהתיק נסגר הרבה לפני כן) ואת נאלצת לעמוד מול שופטים שמרשים לעצמם להגיד ש"יש נשים שנהנות מאונס".

וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים

וכולנו קורבנות בתוך המציאות האלימה הזו. גם גברים נפגעים מינית – עד גיל שלוש-עשרה אפילו בשיעור שווה לזה של הנשים הנפגעות. כמעט אף אחד מהם לא מדבר על זה, כי אם מישהו הצליח לכבוש אותך אתה לא גבר, או לכל הפחות גבר חלש מאוד – עוד חתיכה ממשחק התפקידים הענק שכולנו פיונים בו.

וכך מעגל האימה הולך ומשחזר את עצמו, כשהפוגעים ממשיכים בחייהם ומקבלים אישור שבשתיקה למעשיהם, והנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים שבהן, משומה, אף אחד לא ממש מתעסק.

ואז הפוגע שלך מת ואת מחליטה לצאת לאור כי את מבינה שכבר אין לך ממה לפחד, ואת מבינה שאם תמשיכי לשתוק את תמשיכי לפחד ותמשיכי להאשים את עצמך. ואז מהביבים מזדחלים כל מיני טוקבקיסטים שכלואים כל כך עמוק בתוך המשחק, ומאשימים אותך כדי להרגיש יותר טוב עם הפעם ההיא שהם שכבו עם איזה אחת חצי מעולפת בלי לחשוב, או שהם ראו איזו אחת כזו עם חבר שלהם ולא אמרו לו כלום.

והם לא מבינים בכלל כמה המילים שלהם מכוונות בדיוק לפצע המדמם הענק שנמצא עמוק בתוכך, שאת נאבקת איתו כל יום, כל דקה, כל פעם שמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך ואת לא בטוחה אם להאמין לו.

אומרים לך לגלות קצת אחריות אישית. ואני אומרת לכם – תתחילו להסתכל פנימה. תתחילו לעשות חשבון נפש עם כל החלקים הרקובים שמדברים מתוככם. אלימות היא לא רק אונס בסמטה חשוכה, היא לא רק סימנים סגולים. אלימות היא עליונות, היא האמונה שזכותי לשלוט באדם אחר, להחליט בשבילו, להגיד לו מה נכון ולא נכון לו.

הנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים

בסופו של יום כולנו בני אדם, כולנו זקוקים לחום ואהבה ולאישור, כולנו זקוקים לבית. אין בזה רע. אל לנו לתת לאף אחד להשפיל אותנו משום שאנו מוכנים להודות בכך, או להשתמש בידיעה הזו כדי לנצל ולפגוע בנו. אל לנו לתת יד להצדקה של מעשים מהסוג הזה. ועלינו להיות מודעים להשלכות של המעשים ושל המילים שלנו, וגם של השתיקה. ולהבין שאנחנו עוסקים בבני אדם אמיתיים, בשר ודם לב וכליות, בדיוק כמותנו, ומוטלת עלינו האחריות ללמוד להקשיב זה לזה, ולהיות ראויים להקשבה.

אשמה

אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר
אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר

לכן אפשר, ולכן אפשר,
לכרסם אותי. לכרסם אותי.
ולכן אפשר לכרסם אותי.

גם אם אני קצת קשה ללעיסה
גם אם לא נראה שאני ממש רוצה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה

ולכן אפשר לכרסם אותי
לכרסם אותי
לכן אפשר לכרסם אותי.

הגר שמיע היא סטודנטית לפסיכולוגיה, מורה ליוגה, סולנית בלהקת רוק וכותבת. מאמינה בטוב הבסיסי בבני האדם, מכירה בסבל הקיומי הבלתי נמנע, ומתקיימת בתווך שבין השניים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
8
הבת הכורה שלי בת 16. בדיוק בגיל בו הכותבת מצאה את הרווק בן הארבעים שנתן לה מה שהיתה זקוקה לו: "שיגידו לך שאת יפה, שאת חכמה, שאת משהו מיוחד. שיסתכלו עליך ויראו אותך". אני דואג לתת לבת ה ... המשך קריאה

הבת הכורה שלי בת 16. בדיוק בגיל בו הכותבת מצאה את הרווק בן הארבעים שנתן לה מה שהיתה זקוקה לו: "שיגידו לך שאת יפה, שאת חכמה, שאת משהו מיוחד. שיסתכלו עליך ויראו אותך".
אני דואג לתת לבת ה 16 שלי את מה שהיא צריכה. אני אומר לה שהיא יפה. חכמה. שהיא משהו מיוחד. ואני גם רואה אותה. אולי לא מספיק. אני יודע שאני יכול להתאמץ יותר.
התוצאה היא שהבת שלי לא מסתובבת איפה שלא צריכה. ולא מחפשת רווקים בני ארבעים ולא נקלעת למקומות לא רצויים.

הסיפור של הכותבת, הגר שמיע, הוא סיפור קשה שקראתי אותו בעיניים שלי כהורה. ניסיתי להבין מה אני יכול לעשות כדי שהבנות שלי לא תגענה למקום בו תצטרכנה לחפש רווקים בני ארבעים.
החיים של הגר התחילו להשתבש עם השתבשות הבית. "הורים בשלהי תהליך גירושים די מכוער, שניהם מרוכזים בעצמם בעיקר, לא פנויים לשים לב, וגם סומכים עליי – כי אני ילדה נורא עצמאית". לא צריך תואר ד"ר בפסיכולוגיה בשביל להבין שהזעזוע של התפרקות המושג "בית" היה הרבה יותר מידי גדול לילדה בת 14.

הצעירים בני העשרה נוטים להעריך עצמם בהערכת יתר. ביכולת שלהם להבין את העולם ואת מורכבותו. אין להם בגיל הזה מסוגלות אמיתית להבין את העומס שנקרא ה"חיים". לכן חשובה המסגרת, הלימודים, סדר יום ובית מתפקד. כשהבסיס הזה מעורער, גם האישיות מתערערת. ואת החיזוקים מנסים לקבל אצל ה"נוריאלים".

מרגש, יפה ואמיץ. תודה לך. ברכות רבות. כאדם שעבר התעללות מינית וסיפר עליה לאחר ארבעים שנה, העמידה מול העולם וההבנה המדויקת של מה שקרה, מתמירים כאב, בושה ואשמה ל-עוצמה ורצון לאהבה עצמית. ... המשך קריאה

מרגש, יפה ואמיץ. תודה לך. ברכות רבות. כאדם שעבר התעללות מינית וסיפר עליה לאחר ארבעים שנה, העמידה מול העולם וההבנה המדויקת של מה שקרה, מתמירים כאב, בושה ואשמה ל-עוצמה ורצון לאהבה עצמית. שוב, ברכות רבות

את כותבת נהדר ממש טבעי חשבת פעם על כתיבה לקולנוע? יש לך כרגע אוסקר ביד זה פשוט כל כך מעניין חומר כל כך עשיר. רק חבל שזה אמיתי וכואב. אבא שלי שהיה שחקן אמר לי פעם שהסיפורים הכי טובים נמצ... המשך קריאה

את כותבת נהדר ממש טבעי חשבת פעם על כתיבה לקולנוע? יש לך כרגע אוסקר ביד זה פשוט כל כך מעניין חומר כל כך עשיר. רק חבל שזה אמיתי וכואב. אבא שלי שהיה שחקן אמר לי פעם שהסיפורים הכי טובים נמצאים בחיים עצמם. רק צריך לדלות אותם משם. אבל זה לא קל ולא פשוט.

הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים ... המשך קריאה

הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים לעצמך ולטובת אחרים. זן גם דרך נהדרת להתמודד גם עם התלאות שחווית. אני לא מכיר אותך אבל הסיפור שלך היה עבורי סיפור חשוב ללמוד משהו על נערה בגיל ההתבגרות. ואני פוגש מאות נערות ונערים כל יום ואת נתת לי מתנה גדולה ברשימה הזו שלך. תודה. רם כהן

עוד 1,960 מילים ו-8 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 1 באוקטובר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

כלי רכב ניסה לדרוס מפגינים נגד נתניהו בתל אביב ונמלט

שלב ההוכחות במשפט נתניהו צפוי להידחות ● ליברמן: "כל עוד החרדים בקואליציה לא ניתן להתגבר על הקורונה" ● ממלא מקום המפכ"ל מוטי כהן: "מודאג מהשיח האלים והמתלהם, הפוגעני והמשמיץ כלפי השוטרים" ● דיווח: רון חולדאי פועל לגייס פעילים פוליטיים לצורך הקמת מפלגה בראשותו

עוד 48 עדכונים

או"מ שמום - נאום רה"מ ממחיש את כשלון המדיניות מול חזבאללה

בדומה לנאומו הקודם באו"ם, ראש ממשלת ישראל ניצל את הבמה שניתנה לו בעצרת הכללית לחשיפת פרטים נוספים בנוגע לפרוייקט הטילים המדוייק בלבנון.

לכאורה, נאום זה ממחיש את עליונותה המודיעינית של ישראל על ארגון חזבאללה, את הכרותה העמוקה עם פרוייקט הטילים, ובעיקר מגלם את התקווה כי הציבור הלבנוני, שעדיין נמצא בהלם כתוצאה מהפיצוץ  שאירע בנמל ביירות לפני כחודשיים, יקום "ויעשה מעשה" כנגד אותם אתרים.

אך בפועל נאום זה מגלם משהו אחר בתכלית – מדינת ישראל נכשלה בניסיונותיה לעצור את פרוייקט הדיוק בלבנון. אותו פרוייקט אסטרטגי שמובילים האיראנים וארגון חזבאללה שנחשב בעיני גורמים בישראל כ"קו אדום", ואף לפי פרסומים זרים גם הוביל לתקיפה אחת חשודה בדאחיה של ביירות, נמשך – בעוד שישראל לא מוצאת לו פתרון.

לכאורה, נאום זה ממחיש את עליונותה המודיעינית של ישראל על ארגון חזבאללה, אך בפועל מגלם הנאום משהו אחר בתכלית – מדינת ישראל נכשלה בניסיונותיה לעצור את פרוייקט הדיוק בלבנון

בצוק העיתים, ולאור חששה מתקיפה בלבנון, נאלצת ישראל להסתמך על חשיפות תקשורתיות. חשיפות אלה מעידות אמנם על המודיעין המדוייק שיש ברשותה, כאמור, אבל מנגד מסכנות את מקורות המידע והכי חמור – לא משנות את הכיוון של חזבאללה שממשיך לחתור להשגת יכולות מדוייקות. זאת ועוד, הארגון הצליח להתגבר על הנזק התדמיתי כתוצאה מהפיצוץ בלבנון, ולמרות הביקורת הרבה שמופנת נגדו והנזק הפוליטי שנגרם לו – אין כל סכנה (בראייתו) שמדינת לבנון תפעל כנגד הנשק הרב שנמצא ברשותו.

ככלל, עצם החשיפה הנוספת של ראש הממשלה בנאומו היא העדות המוחשית ביותר לכשלונה של ישראל לעצור את פרוייקט הדיוק, שהרי אך לפני שנה נחשפו אתרים אחרים שקשורים לפרוייקט זה ולא אירע דבר. לצד שינוי טקטי של מעבר סדנאות ההסבה (כפי שהחשיפה הנוכחית מעידה), מבחינה אסטרטגית חזבאללה ממשיך ללא הפסקה במאמציו לבנות יכולות דיוק שיאיימו בצורה חסרת תקדים על העורף הישראל.

דווקא המודיעין המדוייק אותו פרסמה ישראל – מעיד על חששה מתקיפת אותם אתרים ומציפיית שווא שמדינת לבנון תעשה משהו בנושא. והחשש המופגן מחליש את ההרתעה של ישראל מול הארגון (שכנראה מבין כי ישראל כבר לא תתקוף את האתרים). צבא לבנון חלש מידי, מנהיגי המדינה מפוחדים מידי, ולכן הציפיה (אם בכלל קיימת) שמשהו יקרה לאתרים הללו מצד "מדינת לבנון" הינה מוגזמת ולא ריאלית.

למרות הדברים הללו צריך לזכור, כי לצד כוחו הצבאי של חזבאללה הוא עומד בפני שוקת שבורה בפן הפוליטי. חוסר היכולת של חזבאללה להוביל בניית קואליציה בלבנון שתאפשר לו לשלוט מאחורי הקלעים במדינת לבנון – מחליש מאוד את הארגון ומאלץ אותו להתפלש בבוץ הפוליטי במדינה.

על מדינת ישראל לחשוב היטב כיצד ניתן ביחד עם הקהילה הבינ"ל לנצל את החולשה הפוליטית של חזבאללה ולהוביל מהלך משמעותי לשינוי מהיסוד במצב הפוליטי בלבנון.

על ישראל לוודא שאין נסיגה בקהילה הבינ"ל (בדגש על צרפת), ועליה לפעול להתניה של כל סיוע בינ"ל בטיפול ביכולות המדוייקות של הארגון (לכל הפחות) ולניתוק שלו ממוקדי הכוח במדינה.

מופרך ככל שישמע, הדבר האחרון שחזבאללה רוצה הוא להשתלט על לבנון באופן שיקרע את המסיכה מעל המציאות הכואבת בלבנון, כאשר, הלכה למעשה, הארגון ניכס לעצמו את המדינה. על ישראל לנצל חשש זה ולהעמיד את הארגון על קרני הדילמה בין ויתור על יכולותיו האסטרטגיות לבין השתלטות על לבנון, ובכל תרחיש – לא לאפשר חזרה למצב שבו מכהנת ממשלת בובות של חזבאללה.

מופרך ככל שישמע, הדבר האחרון שחזבאללה רוצה הוא להשתלט על לבנון באופן שיקרע את המסיכה מעל המציאות הכואבת בלבנון, מאז שהארגון, הלכה למעשה, ניכס לעצמו את המדינה. על ישראל לנצל חשש זה

הגם שסיכוייו של מהלך זה נמוכים, הם בוודאי גבוהים יותר מהציפיה שהמשך החשיפות הנוגעות ליכולות המדוייקות של הארגון יניאו את הארגון מהמשך בניית יכולותיו המדויקות.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. כיום חוקר עמית במכון לדיפלומטיה בינלאומית על שם אבא אבן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 543 מילים

יחסי חוץ רמאללה אינה עונה

ההתקרבות המפתיעה בין ישראל לעולם הערבי הותירה את אבו מאזן (ברמאללה) ואת ראשי חמאס (בעזה) ללא מענה ● הליגה הערבית סירבה לגנות את האמירויות, והמנהיגים הפלסטיניים מתקשים לגייס אפילו את הבייס שלהם ● רק מעטים הפגינו נגד "הסכמי אברהם" בשטחים, וגם התקשורת שם קוראת לשינוי אסטרטגיה ● "ייתכן כי האינתיפאדה הבאה תהיה מכוונת כלפי המנהיגים הפלסטינים"

עוד 1,773 מילים

למקרה שפיספסת

העיר שחוברה לה יחדיו

עיריית תל אביב החלה להניח מסילות לאופניים על גרמי מדרגות ברחבי העיר, במטרה לאפשר רציפות לרוכבים ● אחרי פיילוט מוצלח במדרגות כיכר אתרים ובשכונת מונטפיורי, ובשיתוף רוכבי האופניים בעיר, נבחרו 20 גרמי מדרגות נוספים עליהם יונחו המסילות בשבועות הקרובים ● וכל זה בעלות צנועה של כ-100 אלף שקל לכל הפרויקט

עוד 539 מילים

המירוץ לחיסון המדריך לשפן המתחיל

בעוד כחודש יחלו כמה בתי חולים בארץ לנסות את אחד מחיסוני הקורונה שבפיתוח על בני אדם בריאים ● עשרות ניסויים של תרופות כבר מתקיימים כאן על גופם של חולים במגפה ● מה בדיוק בודקים בניסויים הללו? מי יכול להשתתף בניסוי? במה זה כרוך? היכן ומתי הם מתקיימים? וכמה כסף מקבלים? ● וגם: כיצד הבחירות בארצות הברית, והמצוקה הגוברת של טראמפ, יכתיבו את הקצב שבו יתחסן העולם

עוד 1,860 מילים

נערכים לקרב הירושה בעידן שאחרי אבו מאזן

הסכמי השלום בין ישראל למפרץ גררו מהלכים נגדיים של הפלסטינים, ועיקרם השיחות בין חמאס לפתח בתורכיה שנסתיימו בהסכמה על בחירות.

אבל האם באמת יהיו בחירות בגדה ובעזה? האם באמת פתח וחמאס דיברו על בחירות? האם מי שנפגש בתורכיה היו פתח וחמאס?

אלה שאלות מוזרות, אבל מחייבות בדיקה. ובכן, על פי מקורותינו ברמאללה, אלה שנועדו באיסטנבול לא התמקדו בבחירות, אלא – בדחלאן! הבחירות היו הכותרת, אבל התוכן היה: מה לעשות עם מי שנחשב האוייב המשותף לחמאס, לפתח ולתורכיה.

על פי מקורותינו ברמאללה, אלה שנועדו באיסטנבול לא התמקדו בבחירות, אלא – בדחלאן! הבחירות היו הכותרת, אבל התוכן היה: מה לעשות עם מי שנחשב האוייב המשותף לחמאס, לפתח ולתורכיה

ארדוואן כבר האשים את דחלאן כשנקב בשמו כמי שהיה מעורב בניסיון ההפיכה נגדו יחד עם האוייב הראשי של ארדוואן, פתחוללה גילן.

קטר היא בעלת ברית של תורכיה, ומבחינתה מי שמתייצב מול דחלאן בזירה הפלסטינית הוא חאלד משעל. מי שרוצה לראות בכך יריית פתיחה לקרב הירושה לעידן שאחרי אבו מאזן – לא נתווכח איתו. כלומר: קטר/תורכיה/אחים מוסלמים יציבו את משעל כיורש אבו מאזן בעוד המיפרץ/מצרים/סעודיה יציבו את דחלאן, או ליתר דיוק: מערך גדתי שדחלאן יתמוך בו מרחוק.

במקביל לשיחות באיסטנבול הרשות החלה במסע מעצרים אצל תומכי דחלאן בגדה,  אבל היא לא מעזה לגעת במחנות הפליטים שאותם חימש דחלאן מזה זמן רב, כהכנה למלחמת הירושה.

מכאן אנו למדים כי השיחות באיסטנבול היו חלק מן ההיערכות לקרב הירושה. לפיכך, מי שיצג את הגדה לא היה אירגון פתח כאירגון, אלא אותו אגף התומך בקטר, כלומר: גי'בריל רג'וב, שאת פרוייקט הכדורגל השאפתני שלו מימנה קטר. הדמות הרשמית של פתח מול חמאס, עזאם אל-אחמד, נעדר.

מי עוד נעדר? עזה נעדרה. בטאוני חמאס המייצגים את עזה המעיטו בחשיבות השיחות, וכמעט שלא דיווחו עליהם.

אמור מעתה: דיברו על בחירות אבל התכוונו לתיאום הפעולה נגד דחלאן, לא פתח וחמאס השתתפו בשיחות, אלא רג'וב ומשעל, והשיחות לא חרגו מן המעגל הקשור בקטר ותורכיה, כחלק מן העימות המתמשך של קטר עם שאר מדינות המיפרץ שהשלימו עם ישראל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 302 מילים

תגובות אחרונות

עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

זרמי הימים האחרונים מלמדים כי הדו-קרב בין בנימין נתניהו לאביחי מנדלבליט הולך ומתעצם, צובר תאוצה ומתקרב לרגע האמת ● בראיון לעיתון "משפחה" השבוע, מנדלבליט שלף את נשק הנבצרות ● אנשי נתניהו העלו בתגובה את האפשרות להדיח את היועמ"ש ● הפעם האחרונה שזה קרה הייתה לפני 34 שנים ● פרשנות

עוד 1,040 מילים

נדל"ן דרוש בית קטן עם גינה במחיר שפוי

בזמן שהמאבק על הקצאת קרקעות המדינה מתמקד בקיבוצניקים ובנחל שלהם, המושבניקים הצליחו לגזור קופון שקט - ששוויו זינק משמעותית בתקופת הקורונה ● רפורמות וצעדים כלכליים הקלו על בניית בתים נוספים למגורים במושבים, וכעת הביקוש אליהם שובר שיאים ● ישראלים רבים מנסים לברוח מהעיר לבית עם גינה, אבל בדרך להגשמת החלום עליהם לעבור ועדת קבלה שנויה במחלוקת

עוד 3,031 מילים

עם או בלי נורמליזציה, מומחה אמריקאי למדינות המפרץ רואה בישראל משכינת שלום אזורית מפתיעה ● סיגורד נויבאואר בוחן את תפקידה הפחות ידוע של ישראל כמתווכת ביריבויות בין סעודיה, איחוד האמירויות, עומאן, בחריין וקטר - ומעלה שאלות נוקבות על המחירים הסמויים של הסכמי אברהם ● "ומה יקרה אם מטוסי ה-F-35, באמירויות או בכל מקום אחר במפרץ, יגיעו לידי רוסיה או סין?" ● ראיון

עוד 2,162 מילים

ראיון חוקר בכיר: להתכונן לסגר שלישי ורביעי

"השאלה היא אם הממשלה תיקח את עצמה בידיים, תקבע הגבלות ברורות שייאכפו, תבצע בדיקות המוניות ותהיה מסוגלת לאתר את המגעים של הנדבקים" ● "שאלה נוספת היא אם אנשים יבינו שזה רציני ויצייתו לכללים" ● "אם לא, זה יכול להימשך ככה במעגלים עד שיהיה חיסון" ● ד"ר מייקל אדלשטיין, אפידמיולוג בריטי בכיר שעשה עלייה, מנתח את אתגרי הקורונה הייחודים שעומדים בפני ישראל

עוד 1,769 מילים

נתניהו תומך בהידוק הסגר ל-200 מטר מהבית. גנץ: ״אנחנו משגעים את הציבור״

נתניהו זעם ואמר ״אתה לא תגיד מה אנחנו משגעים״ ● מוקדם יותר אמר רה״מ ״היציאה מהסגר יכולה לקחת שנה״ ● נתניהו יציע לברבש להיות ממונה הקורונה ● כ- 30% מהבדיקות במגזר החרדי חיוביות ● לוין שוחח עם מיקי זוהר לגבי התנהגותו מול ע׳דיר כמאל מריח ● זוהר: לא אתנצל על האמת שלי ומליוני האזרחים שנמאס להם להיקרא ישראל השנייה ● מאות הפגינו בת״א וירושלים

עוד 50 עדכונים

הפוליטיקה הקטנה נמשכה בזמן שבכנסת הגבילו את ההפגנות

כוחות המשטרה התנהגו באופן תמוה במהלך ההפגנה אתמול בצהריים מחוץ לכנסת ויאיר גולן מקווה שבסוף יצאו מאות אלפים לרחובות ● חברי ימינה ממשיכים לנסות לסכסך בין הליכוד לכחול-לבן ● בסביבת נתניהו מעריכים: הוא יוריד את התחלואה ואז יילך לבחירות, במרץ 2021 ● מירי רגב מצאה אוצר בתחבורה ● ובתוך הליכוד החל הקרב על הפריימריז לרשימה ● שלום ירושלמי מסכם עוד יום בבית הנבחרים

עוד 722 מילים

נתניהו מהמר על כל הקופה

נתניהו קיבל את החלטתו על סגר שני כמו מפקד חטיבה שהתנתקה משאר הצבא ונעה בטירוף חושים אל עבר עורף האויב ● אם יצטרפו למהלך עוד מדינות, הוא יוכל להציג עצמו כמצביא עולמי גדול שהיה "הראשון לזהות" ● אבל אם המדיניות הישראלית תישאר מנותקת משאר העולם, החורבן הכלכלי והחברתי שיבוא יירשם כולו על שמו ● פרשנות

עוד 623 מילים ו-1 תגובות

אפקט הקורונה "אני רואה אובדן תקווה אצל כל מי שאני פוגש"

בשבועיים האחרונים חל זינוק נוסף בפניות למוקדי הסיוע הנפשי, ואנשי המקצוע בתחום מזהים דכדוך מדאיג גם בקרב האוכלוסייה הכללית, ולא רק בקרב המטופלים ● ד"ר צבי פישל תוקף את הממשלה: "תהליכי קבלת ההחלטות לקראת הסגר הכניסו את הישראלים ללחץ עצום" ● "האם האויבים של מקבלי ההחלטות הם יריבים פוליטיים? האם זה הנגיף? האם זה כל הציבור בישראל שאתה מנסה להעניש אותו בסגר?"

עוד 1,516 מילים

אפקט הקורונה גם בסגר הנוכחי נשלם חשבונות מים מנופחים

השהייה הממושכת בבתים הובילה לזינוק חד בחשבונות המים, ופניות של אלפי צרכנים זועמים הובילו להחלטה על הוזלת תעריף המים ● אך אין סיבה לפתוח שמפניה: חשבון המים הדו-חודשי של כל ישראלי - כולל מי שמתקיים כעת מדמי אבטלה - יוזל בשקלים בודדים בלבד

עוד 615 מילים

מגפת הקורונה החיים בתוך המודל השוודי

ישראלים המתגוררים בשוודיה הוכו בהלם לאור התגובה המינורית של המדינה לאיום הקורונה ● הם נכנסו לבידוד מיוזמתם, ונאבקו כדי לאפשר לילדיהם למידה מרחוק ● אבל חצי שנה אחרי הופעת הנגיף במדינה האירופית, שוודיה מובילה בהצלחה את המאבק העולמי במגפה - והישראלים מלאי הערכה לממשלה המקומית ולאזרחים ● "היום אנחנו מזועזעים ממה שקורה בישראל - וממש צר לנו שכך נראה הגל השני"

עוד 1,246 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה