פרשת יהודה נוריאל, והתגובות עליה, העלו בי שדים שביעבעו מתחת לפני השטח. הציפו את הפרדוקס שמוטמע עמוק כל כך בתוכנו. זה מתחיל כשהחברה – ההורים, הפרסומות בטלוויזיה, חברים לשכבה – אומרת לך: כאישה, עליך להיות עדינה, עלמה במצוקה, לחכות לנסיך שיגאל אותך מרפיון ידייך הנובע מהיותך אישה בעולם.
כשאת מנסה להתנגד, להציע אלטרנטיבה, לומר – "אני שווה לכל גבר, אני אישה חזקה", יאמרו לך שלא ניתן להתכחש לשוני הביולוגי הבסיסי שמאפשר לכל גבר באשר הוא לתפוס אותך ולזיין אותך בניגוד לרצונך. לא שאנחנו אומרים שזה בסדר, כן? לא שאנחנו מצדיקים אותו, אבל רק שתדעי שאת לא יכולה להתנגד גם אם היית רוצה כי את אישה, ואישה – חלשה.
הגר שמיע היא סטודנטית לפסיכולוגיה, מורה ליוגה, סולנית בלהקת רוק וכותבת. מאמינה בטוב הבסיסי בבני האדם, מכירה בסבל הקיומי הבלתי נמנע, ומתקיימת בתווך שבין השניים.




































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהבת הכורה שלי בת 16. בדיוק בגיל בו הכותבת מצאה את הרווק בן הארבעים שנתן לה מה שהיתה זקוקה לו: "שיגידו לך שאת יפה, שאת חכמה, שאת משהו מיוחד. שיסתכלו עליך ויראו אותך".
אני דואג לתת לבת ה 16 שלי את מה שהיא צריכה. אני אומר לה שהיא יפה. חכמה. שהיא משהו מיוחד. ואני גם רואה אותה. אולי לא מספיק. אני יודע שאני יכול להתאמץ יותר.
התוצאה היא שהבת שלי לא מסתובבת איפה שלא צריכה. ולא מחפשת רווקים בני ארבעים ולא נקלעת למקומות לא רצויים.
הסיפור של הכותבת, הגר שמיע, הוא סיפור קשה שקראתי אותו בעיניים שלי כהורה. ניסיתי להבין מה אני יכול לעשות כדי שהבנות שלי לא תגענה למקום בו תצטרכנה לחפש רווקים בני ארבעים.
החיים של הגר התחילו להשתבש עם השתבשות הבית. "הורים בשלהי תהליך גירושים די מכוער, שניהם מרוכזים בעצמם בעיקר, לא פנויים לשים לב, וגם סומכים עליי – כי אני ילדה נורא עצמאית". לא צריך תואר ד"ר בפסיכולוגיה בשביל להבין שהזעזוע של התפרקות המושג "בית" היה הרבה יותר מידי גדול לילדה בת 14.
הצעירים בני העשרה נוטים להעריך עצמם בהערכת יתר. ביכולת שלהם להבין את העולם ואת מורכבותו. אין להם בגיל הזה מסוגלות אמיתית להבין את העומס שנקרא ה"חיים". לכן חשובה המסגרת, הלימודים, סדר יום ובית מתפקד. כשהבסיס הזה מעורער, גם האישיות מתערערת. ואת החיזוקים מנסים לקבל אצל ה"נוריאלים".
מרגש, יפה ואמיץ. תודה לך. ברכות רבות. כאדם שעבר התעללות מינית וסיפר עליה לאחר ארבעים שנה, העמידה מול העולם וההבנה המדויקת של מה שקרה, מתמירים כאב, בושה ואשמה ל-עוצמה ורצון לאהבה עצמית. שוב, ברכות רבות
את כותבת נהדר ממש טבעי חשבת פעם על כתיבה לקולנוע? יש לך כרגע אוסקר ביד זה פשוט כל כך מעניין חומר כל כך עשיר. רק חבל שזה אמיתי וכואב. אבא שלי שהיה שחקן אמר לי פעם שהסיפורים הכי טובים נמצאים בחיים עצמם. רק צריך לדלות אותם משם. אבל זה לא קל ולא פשוט.
הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים לעצמך ולטובת אחרים. זן גם דרך נהדרת להתמודד גם עם התלאות שחווית. אני לא מכיר אותך אבל הסיפור שלך היה עבורי סיפור חשוב ללמוד משהו על נערה בגיל ההתבגרות. ואני פוגש מאות נערות ונערים כל יום ואת נתת לי מתנה גדולה ברשימה הזו שלך. תודה. רם כהן