אישיות
גיורא איילנד

דרושה אסטרטגיה למלחמה הבאה ולא רק מפקדים לוחמניים

רה"מ נתניהו בהתייעצות עם הרמטכ"ל כוכבי. משמאל מזכיריו הצבאיים התא"לים בלוט ווינטר, (צילום: קובי גדעון, לע"מ).
רה"מ נתניהו בהתייעצות עם הרמטכ"ל כוכבי. משמאל מזכיריו הצבאיים התא"לים בלוט ווינטר, (צילום: קובי גדעון, לע"מ).

השבוע ביטא הרמטכ"ל את שאיפתו להשיג "הכרעת בזק" באמצעות מינוי שורת קצינים לוחמניים לתפקידי מפתח. אבל מה שנדרש בכדי למנוע "תיקו עגמומי" במלחמה הבאה אינו רק אוגדונרים ששים אלי קרב, אלא אסטרטגיה ברורה. בהיעדרה, גם הרמטכ"ל ומפקדי השדה ההתקפיים ביותר לא יעזרו.

השבוע הנחה הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יואב לימור, מושב בכנס הרצליה שעסק בשאלה האם ישראל תנצח במלחמה הבאה, תוך מיקוד בתרחישי העימות בחזית הצפונית. סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף (מיל') יאיר גולן, טען בדיון שבמקרה כזה תפיסת הפעלת הכוח של צה"ל משלושת העשורים האחרונים, המבוססת בעיקרה על אש מנגד, מודיעין מדויק ותמרון מוגבל, אם בכלל, לא תספיק.

"נצטרך לשנות את הפרדיגמה הצבאית ואת הפרדיגמה המדינית ולעבור למבצע של תמרון רחב היקף שתכליתו להכריע את הכוח הצבאי של האויב. ולהכריע את הכוח הצבאי של האויב זה: אחד, להרוג בו ככל שניתן; שתיים, להרוס את מקסימום האמל"ח שנמצא בידו (אמצעי הלחימה שלו); והדבר השלישי, להרוס את מרב התשתית המבצעית שלו", אמר.

מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') אמיר אשל, העיר מצדו שבתרחיש מלחמה עם לבנון ראוי לקחת בחשבון שסוריה לא תישאר ניטרלית, "אחרי שחיזבאללה עזר לה לקום מהקרשים. היא כנראה תהיה שותפה בצורה כזאת או אחרת". עוד העריך "שהדוב הרוסי לא ייתן למלחמה כזאת להימשך לאורך זמן רב מאוד. זה מסכן את האינטרסים שלו, את הפרויקטים שלו, ויש לו דרכים להבהיר כשהוא רוצה להגיד 'קצר', זה כנראה יותר קצר ממה שחושבים".

כמו משתתף אחר בפאנל, הפרשן הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, גם אשל העריך שהמלחמה לא תסתיים בכניעת חיזבאללה, שהעורף ייפגע קשה מכפי שהציבור מדמיין, אך לישראל יש יכולת להנחית עליו מכה "בהיקפים שהוא לא מתאר".

את גישת התמרון הרחב של גולן דחה אשל מכל וכל, וציין שהיא בעיניו רומנטית ומתאימה לקרבות דוגמת קרב אל-עלמיין, שניהל הצבא הבריטי בפיקוד מונטגומרי כנגד הצבא הגרמני בפיקוד רומל במישורי המדבר המערבי באפריקה ב-1942. מהלך שכזה מחייב מערכה שתימשך חודשים, לעומק של מאה קילומטרים בלבנון, מחירו יקר והישגו לא מובטח.

אשל אמנם ציין שצה"ל יצטרך לתמרן, אבל בהתאם לעיקרון לפיו אתה עומד היכן שאתה יושב. ניכר שהוא מאמין שאת עיקר הלחימה יש לעשות מן האוויר.

גולן מצדו השיב שמדיניות הביטחון הלאומי של ישראל היא "לייאש את אויבינו מעצם המלחמה". את זה, אמר, לא "תעשה אם לא תכה בהם מספיק חזק". ביושר, ציין שבוויכוח על השאלה מהי מכה מספיק חזקה, וכיצד היא נעשית בפועל, ישנה בטוח יותר מתשובה אחת ולא בטוח ששלו היא הנכונה ביותר.

הוא ציין גם שאינו מעריך שישראל תהיה נתונה ללחץ מדיני מצד גורם כזה או אחר, ובכלל זה רוסיה, לסיים את המערכה. לגישתו, ישראל תחתור בעימות להשגת הכרעה צבאית. הכרעה שכזו, כנגד אויב כמו חיזבאללה, שאין לו מרכז כובד מובהק, "נמדדת בהיקפי השמדה ובלהביא אותו למצב של חידלון בכושר הפעולה הצבאי שלו".

לתפיסתו, אף שהדבר לא מחייב לפגוע בכל משגר רקטות, סמוך לגבול או בצפון לבנון, את ההישג הזה לא יביאו מאמצי האש לבדם, ויש להפעיל מהלך קרקעי.

משתתף אחר בפאנל, האלוף (מיל') גיורא איילנד חזר על תפיסתו, לפיה במלחמה הבאה יש להגדיר את כלל מדינת לבנון (אבל לדבריו הדבר תקף גם בעזה) כאויב, שכן "יש לישראל לעולם יתרון בלנסות לייצר מצב מול מדינה ולא מול ארגון טרור".

בהתייחס למוכנות צבא היבשה ציין איילנד, בניגוד לטענות האלוף (מיל') יצחק בריק, שבעיניו רמת הצבא טובה אך אינה מאה אחוז, "כי למאה אחוז יש מחיר מאוד כבד. תרצה מאה אחוז כשירות של כל הטנקים וכל הנגמ"שים כל הזמן, זה הרבה כסף שיהיה לך חסר במקום אחר".

עם זאת זיהה איילנד שחיקה בצבא היבשה בשני תחומים. האחד, אמר, הוא "במידת היכולת ובמידת העצמאות של יחידות ביבשה". לדבריו, אל"מ מזרוע היבשה הציג לו (איילנד, קצין צנחנים, שימש בעבר כקחצ"ר) לאחרונה את המבנה של גדוד חי"ר בעת הזו ולדעתו, "גדוד חי"ר לפני עשרים שנה היה מצויד יותר טוב מגדוד חי"ר של היום".

שחיקה נוספת שזיהה היא במקצוענות של המפקדים. "אם פעם הצבא המקצועי, בטח בחיל רגלים, היה מתבסס על היכולות של מפקדים להבין שטח ואויב ולתמרן, היום מה שנתפס כמקצועי זה הפעלת גאדג'טים, ואנחנו שוחקים חלק מהיכולות שברגעי אמת עלולים להיות בעייתיים", הזהיר.

הדיון בכנס הוא האתגר שלהם

התרחישים והדילמות שבהן עסק המושב בכנס עתידות להיות (ולמעשה מהוות כבר) את עיקר עיסוקם של שורה של קצינים שמונו השבוע לתפקידי מפתח בצבא היבשה. בין הקצינים שזכו לקידום בלטו אל"ם רומן גופמן, קצין שריון, שיתמנה למפקד אוגדת הבשן שאחראית על הגבול עם סוריה, אל"ם אבי רוזנפלד, מפקד שלדג לשעבר, שיפקד על עוצבת עידן, ומפקד אוגדת סיני, תא"ל יניב אלאלוף, שיתמנה למפקד אוגדת יהודה ושומרון.

תא"ל ירון פינקלמן, שכמו אלאלוף פיקד על גדוד בחטיבת הצנחנים, יתמנה לראש חטיבת המבצעים באגף המבצעים. זהו, אולי, תפקיד התא"ל החשוב בצבא, שכן הוא נדרש, כמאמר גבי אשכנזי (שכיהן בתפקיד באמצע שנות ה-90), "לחשוב כמו רמטכ"ל ולפעול כמו קמב"ץ".

מינוי נוסף הוא זה של תא"ל נמרוד אלוני למפקד הבא של אוגדת עזה. זאת תהיה הפעם השלישית בה אלוני, גם הוא קצין צנחנים (שתחת המח"ט כוכבי, פיקד על הסיירת החטיבתית בחומת מגן וזכה לצל"ש), מחליף בתפקיד את מפקד אוגדת עזה הנוכחי, תא"ל אליעזר טולדנו. השניים פיקדו זה אחר זה על יחידת מגלן ועל חטיבת הצנחנים.

אלוני הוא קצין מוערך שפיקד בין היתר בהצלחה על גדוד הסיור של הצנחנים במלחמת לבנון השנייה, בקרבות במארון א-ראס ובינת ג'בייל, אבל עזה היא זירה שבה טרם פעל, ואת האוגדה וזירת הלחימה הנפיצה אינו מכיר "דרך הרגליים".

החורף בא

את הכותרות תפסה (איך לא) ההחלטה למנות את תא"ל עופר וינטר למפקד הבא של עוצבת האש המובחרת. וינטר נהנה בציבור מתדמית של קצין נועז, שאינו עושה חשבון וחותר למגע, ולא בלי סיבה. הוא השלים מסלול לוחם בסיירת מטכ"ל, לחם כקצין ביחידת מגלן בלבנון ועבר לחטיבת גבעתי. כשפיקד על גדוד הסיור של החטיבה באינתיפאדה השנייה, הוענק לגדוד, לראשונה בצה"ל, עיטור המופת (וינטר עצמו עוטר בצל"ש אלוף).

ב-2014 פיקד וינטר על גבעתי ב"צוק איתן". והנה, מאז שסיים את תקופת הפיקוד על החטיבה הוא נשלח ל"מקרר". אמנם, כמו שאר מפקדי החטיבות במערכה ההיא קודם גם הוא לתא"ל, אך לתפקידי מטה בלבד. בשני דיוני שיבוצים התעקש הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, שלא למנותו למפקד אוגדה.

ה"סנגורים" שקמו לקצין, רובם המוחלט שלא מטעמו, טענו כי הסיבה שלא קודם לתפקיד בכיר ביחידות השדה היא כי הוא דתי (וינטר הוא מהבוגרים הבולטים של המכינה הקדם צבאית שבעלי). כראייה הציגו את הביקורת שספג על אותה פקודת יום שפרסם בטרם "צוק איתן", שבה, מתוך שאיפה לחזק את רוח הלחימה של חייליו, שילב יסודות דתיים יהודיים יותר וממלכתיים פחות. האמת, כרגיל, יותר מורכבת.

בצה"ל לא בודקים מה יש למפקדי השדה מתחת לקסדה. במהלך התקופה בה שימש וינטר כמח"ט גבעתי התרחשה בחטיבה סדרת אירועים מטרידה שבגינה רשם לו הרמטכ"ל דאז, בני גנץ, הערה פיקודית. סביר גם שבמטכ"ל לא אהבו את זה שוינטר, ככל הנראה, תדרך ללא אישור את השר נפתלי בנט, חברו לנשק, אודות המנהרות בראשית "צוק איתן".

אירוע חטיפת גופתו של הדר גולדין בשלהי "צוק איתן" לא סייע לו גם כן. וינטר, שהפעיל "נוהל חניבעל" אגרסיבי, קרא נכון את תמונת הקרב, אך ספג לאחר מכן גם ביקורת קשה על האש המסיבית שהורה להפעיל, ממנה נהרגו אזרחים פלסטינים רבים שלא היו מעורבים בטרור.

זה לא חדש. לאחר "חומת מגן" מונה מח"ט גולני דאז, משה "צ'יקו" תמיר, לראש מטה פיקוד המרכז, ורק לאחר מכן למפקד אוגדת עזה. קצין בכיר תיאר אז את המהלך כ"סדרת חינוך קטנה" מצד הרמטכ"ל, נוכח שורת תקלות שהתרחשו בחטיבה עליה פיקד. לא מן הנמנע שכך קרה גם הפעם. החלטתו של כוכבי למנותו למפקד על אחת משלוש אוגדות ההכרעה של צה"ל, ועוד לזו שתפקידה לתמרן בעומק, מלמדת ש"ריצה את עונשו" והגיע הזמן להמשיך הלאה.

וינטר הוא לוחם, אבל כמו תא"ל אלוני באוגדת עזה, הוא מקבל לידיו אוגדה שבה לא שירת מאז שעזב את יחידת מגלן. ואם זה לא מספיק, הרי שהאוגדה היא האוגדה בה"א הידיעה של הרמטכ"ל הנוכחי. שם הוא גדל מהיותו חייל בצנחנים, דרך היותו מג"ד ובשני תפקיד מח"ט וכמפקדה. הוא שגידל את מפקדיה במילואים ובקבע. כך למשל, מפקד מגלן הנוכחי ומפקד חטיבת חוד החנית, אל"מ יניב בארוט, שירתו תחתיו כקצינים צעירים בצנחנים.

מנגד, מסלול השירות השלם והמלא של וינטר בכוחות המיוחדים, בחי"ר וכמח"ט מילואים, כמו גם ההבנה במורכבויות האסטרטגיות שרכש בתפקידו כמזכיר הצבאי של שר הביטחון (שהוא במקרה גם ראש הממשלה, שמיהר לברכו בטוויטר: "תוביל אותם לניצחון. בהצלחה!"), אמור לאפשר לו לסגור פערים ומהר.

אז איך מנצחים?

במאמר ב"וואלה" טען הפרשן אמיר אורן שמינוי וינטר וגופמן, הנחשבים ללוחמניים במיוחד, למפקדי אוגדות מבטא את שאיפת הרמטכ"ל "להכרעת בזק, בעיקר של חיזבאללה, כדי להשיג בזריזות את התכלית, להגיע ליעדים הקרקעיים ולצמצם את הפגיעה בעורף הישראלי".

זוהי שאיפה ראויה שכן יתרונו הגדול של צה"ל בא לידי ביטוי בראשית המלחמה, ועליו לפעול לקצרה ככל שניתן. הימשכותה, משחקת לידי האויב. היא גם מתכתבת עם הדברים שאמרו איילנד וגולן בכנס ועם הדגש ששם הרמטכ"ל, עם היכנסו לתפקיד, על הקטלניות של צה"ל בלחימה.

אבל חשוב לזכור שבשני העשורים האחרונים לא סבל צה"ל מהיעדר אוגדונרים ששים אלי קרב. הבעיה הייתה, ועודנה, כפי שציין איילנד בדבריו, שהקבינט הביטחוני אינו למד כראוי את הסוגיות האסטרטגיות וכשהאירוע שמביא להסלמה מתרחש, השרים מגיעים אליו ללא ידע רלוונטי מוקדם, ומנסים ללמוד אותו תוך שהם מתמרנים בין ניתוחי מודיעין אסטרטגיים ודיווחים טקטיים מהשטח. ככה לא מגבשים אסטרטגיה. וכשאין אסטרטגיה, גם הרמטכ"ל הכי התקפי והאוגדונרים הכי לוחמניים לא יעזרו.

עוד 1,411 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 18 ביולי 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בניגוד להבטחות: אוטובוס השבת של רמת גן לא ייצא לדרך בסוף השבוע הקרוב

פרסום ראשון זאת, לאחר שעיריית רמת גן התחייבה להפעיל שני קווי אוטובוס שיסיעו בליינים לתל אביב, החל מהשבת הקרובה ● דוברת העיר רמת גן ל"זמן ישראל": "על העירייה לא הופעלו לחצים מצד גורמים פוליטיים או דתיים" ● ראש העיר, כרמל שאמה-הכהן, לא הגיב על פנייתנו אליו

כרמל שאמה-הכהן (צילום: Yoav Ari Dudkevitch / FLASH90)
Yoav Ari Dudkevitch / FLASH90
כרמל שאמה-הכהן

עיריית רמת גן התחייבה להפעיל, החל מהשבת הקרובה, שני קווי אוטובוס, שיסיעו בליינים אל מוקדי בילוי בתל אביב. זה לא יקרה. הנהלת העירייה החליטה לדחות את הפעלת הקווים לשבת הראשונה של אוגוסט.

ההחלטה על הפעלת קווי האוטובוס בשבת התקבלה בישיבת מועצת העיר רמת-גן בתשעה ביולי, ברוב של 15 מול 6. על פי התכנית שפורסמה, אמורים היו לפעול החל מהשבת הקרובה שני קווי אוטובוס – אחד מקריית קריניצי במזרח העיר והשני מחניון הפארק הלאומי.

על פי התכנית שאושרה במועצת העיר, קווי האוטובוס האלה היו אמורים לעבור רק בצירי תנועה מרכזיים ולאסוף נוסעים בתחנות, בלי להיכנס אל תוך שכונות העיר.

ראש עיריית רמת-גן, כרמל שאמה הכהן חגג על ההחלטה והודיע, בין היתר: "אין לי ספק שרמת גן בדרך להיות טובה יותר לכולם, לחילונים ולדתיים. רק הכלה, הבנה ופסילת כל כפייה, יביאו לכך שלכולם יהיה פה טוב".

למה נדחתה הפעלת הקווים? בינתיים קשה לדעת.

על פנייתי הראשונה בעניין ענתה דוברת העירייה, לבנת נזרי, שלא מדובר בדחייה, אלא בתכנית המקורית ושהעירייה לא הודיעה שהקווים יופעלו כבר משבת הקרובה. אחרי שהפניתי את תשומת ליבה להודעות קודמות שיצאו מהעירייה ודיברו במפורש על השבת הקרובה, נזרי אישרה שהוחלט לדחות את הפעלת הקווים. על השאלה האם הופעלו על העירייה לחצים מצד גורמים פוליטיים או דתיים היא ענתה "ממש לא".

ראש עיריית רמת גן לא ענה על פנייתנו אליו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 204 מילים

איך זה שמפגין אחד מעז

אורן סימון מעצר צילום מסך (צילום: צילום מסך - סרטון חדר מצב)
צילום מסך - סרטון חדר מצב

לפני מספר חודשים יצא צעיר קזחי להפגין בכיכר הבירה הקזחית. הוא נשא עמו שלט ריק ועמד בכיכר. לא חלפו דקות ארוכות והוא נעצר בחשד לפגיעה בדמוקרטיה של קזחסטן.

זה נשמע סיפור מוזר, שמתאים אולי למדינות חשוכות, אבל אירוע דומה התרחש רק לפני כשנתיים בפתח תקווה.

מפגין בשם אורן סימון עמד בשקט בכיכר גורן בפתח תקווה כאשר הוא נושא שלט ועל פסוק מספר ישעיהו "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים" – ונעצר. 

סימון שוחרר אחרי לילה במעצר, אבל הדמוקרטיה הישראלית לא למדה דבר ממעצרו ההזוי של אורן סימון.

כדי להבין איפה אנחנו נמצאים היום, אני אחזור אחורה בזמן ואתאר איך בכלל התחילה המחאה בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט.

העיתונאי רביב דרוקר פרסם בנובמבר 2016 את התחקיר אודות הפרשה המכונה "פרשת הצוללות". מהמהומה שפרצה בעקבות התחקיר היה ברור כי יופעלו על היועץ המשפטי לממשלה לחצים כבדים על מנת שלא לחקור את הפרשה.

באותה תקופה התקיימו מידי פעם הפגנות מול ביתו של היועמ"ש, הפגנות שאורגנו על ידי קבוצת המחאה של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המיסים. מספר פעילים שהיו קשורים למאבק הגז החליטו לקיים הפגנת תמיכה מול ביתו של מנדלבליט, על מנת לתת לו תמיכה ציבורית במאבקו בשחיתות.

ככה התחילה "המחאה" נגד מנדלבליט. בשבועות שחלפו מאז ההפגנה הראשונה, החלו להצטרף פעילים נוספים, אחד מהם מני נפתלי, אחד העובדים הראשונים מהמעגל הקרוב למשפחת נתניהו, שהעז לצאת ולספר מה מתרחש מאחורי הוילון השחור, המסתיר את מעונו הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, אלדד יניב ואחרים.

נפתלי הגיע למחות על העובדה שאקדחו, וכך פרנסתו כמאבטח – נשללו ממנו. הצטרפותו של מני נפתלי למחאה כמו גם העובדה שסמוך להצטרפותו הוא נעצר מעצר מתועד מיותר ואלים שכתוצאה ממנו ידו נשברה, תדלקה את רבים להצטרף למחאת פתח תקווה.

לאורך השנים מאז שהחלה המחאה בפתח תקווה, נעשו אין ספור ניסיונות לדכא ולשבור אותה. זה התחיל במעצר האלים של מני וכן מעצר של פעילות ופעילים שהובלו באוטובוסים לתחנת משטרת פתח תקווה לחקירה.

המעצרים הגיעו לאבסורד כאשר ביום שישי אחד נערכה משמרת מחאה של ארבע פעילים (גילוי נאות-אני אחד מהם) ליד ביתו של מנדלבליט. על אף שהיינו רק מספר דקות במקום, שרנו שירי שבת בליווי קלרינט ועזבנו. שניים מבין ארבעת המוחים נעצרו בביתם בשישי בלילה על ידי שוטרים שנשלחו מפתח תקווה לבני ברק ותל אביב. העילה? הפרת הסדר הציבורי.

פעמים רבות אנחנו שומעים בתקשורת על ההפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט. אין שקר גדול מזה. לאחר מספר שבועות של מחאה, עברו המפגינים מקרבת ביתו של היועמ"ש לכיכר גורן בפתח תקווה – אתר שנמצא מאות מטרים מביתו, ללא קו ראייה או שמיעה של היועמ"ש. המיקום הזה נקבע על ידי משטרת פתח תקווה, והמפגינים, כאזרחים שומרי חוק פעלו על פי הנחיית המשטרה.

משטרת ישראל היא זו שקבעה כי על המפגינים לקיים את המחאה בכיכר גורן, ולמרות זאת ניסתה, בצעד חסר תקדים, לאסור הפגנות נגד היועמ"ש בכל רחבי פתח תקוה.

בית המשפט העליון מתח ביקורת חריפה על התנהלותה של משטרת ישראל בעניין ההפגנות בפתח תקווה וקבע בין היתר: "אמנם אין מדובר בהפרת צו שיפוטי וממילא גם לא ב"בזיון בית משפט", אך אנו רואים קושי בדרך בה נקטה המשטרה, אשר לאחר שהציגה לבית המשפט מתווה מסוים, אשר אושר על ידינו, היא שינתה מטעמה בסמוך לאחר מכן והציבה דרישות חדשות ומחמירות יותר, ללא שחל כל שינוי נסיבות בנוגע למשמרת המחאה של העותר.

"… נוכח אי ההבנה שעלתה מעמדת המשיבים באשר לפסק דיננו אנו מוצאים מקום להדגיש ולהבהיר כי פסק דיננו עסק בפעולות מחאה … מול ביתו של איש ציבור. … ככל שמדובר בפעילות מחאה שאינה ליד המעון, גם אם בסמיכות מסוימת אליו, חלים העקרונות הרגילים של איזון בין השיקולים הנוגדים, בין הזכות לחופש ביטוי ולפעילות מחאה לבין השיקולים הנוגדים של שמירת הסדר הציבורי, פגיעה ברווחת חייהם ובפרטיותם של תושבי האזור וכיו"ב".

לאחרונה החלו פעילי מחאה להפגין נגד היועמ"ש בימי שישי אחה"צ בציר שמוביל מביתו של היועמ"ש לבית הכנסת בו הוא נוהג להתפלל. המפגינים עומדים בשקט, לא מתעמתים עם היועמ"ש ואפילו לא קוראים נגדו קריאות. הם עומדים ב"טווח המותר" כלומר בתחום שבו בג"צ על פי המלצת המשטרה אישר קיום מחאות. אך למרות זאת סובלים המפגינים מנחת ידה של המשטרה.

משטרת פתח תקווה, בעצה אחת עם היועמ"ש, שמו להם כמטרה לדכא את המחאה נגדו, על ידי פתיחת תיקים פליליים למוחים. כך קורה, שכאשר עומדים המוחים מרחק רב מביתו של היועמ"ש, בשקט מוחלט, הוא חולף על פניהם וממלמל לשוטרים שמקיפים אותו – "אני מוטרד" – ומיד מעוכבים המפגינים ונלקחים לחקירה ובהמשך לדיון הארכת מעצר.

כך היה גם היום שישי 12 יולי 2019. חמישה המפגינים עמדו, מנדלבליט פסע בצד השני של המדרכה ואז עשה מעשה, שלמגינת ליבו צולם, הוא חצה את הכביש (שלא במעבר החציה כמצופה מאיש בתפקידו ומעמדו) ניגש בחיוך מאוזן אל אוזן אל המפגינים והם נעצרו בחשד של פגיעה בפרטיות ובילוש לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות.

כלומר, האיש הבכיר ביותר במערכת המשפט בישראל, האיש שאמור להוות שומר הסף של הציבור בתוך הרשות המבצעת, משתמש בסעיף חוק שבוודאי לא חוקק על מנת לדכא הפגנות או חופש ביטוי, על מנת לדכא את המחאה נגדו.

כבוד השופט עודד מורנו מבית משפט השלום בפתח תקווה, שבאופן קבוע דן בתיקים הנוגעים למחאת פתח תקווה, ישב בדין גם ביום ראשון 13 יולי 2019, כאשר חמשת המוחים הובאו בפניו.

הספיקו לו תמונות היועמ"ש המחייך ואוסף התשובות המבולבלות של נציג המשטרה גרגורי פוקס על מנת לשלוח את המוחים לדרכם תוך קביעה כי לא פגעו בפרטיותו של היועץ המשפטי לממשלה.

אז בקזחסטאן עוצרים מפגין אחד שמעז, בפתח תקווה עוצרים חמישה שהעזו והמאבק על החופש להפגין כנראה רק ילך ויתעצם בשנים הקרובות.

עו"ד גונן בן יצחק, בן 48 נשוי + 4. ממייסדי ארגון העובדים "תנופה לעובד". בעבר איש שב"כ ומפעילו של "הנסיך הירוק", והיום פעיל חברתי וחבר עמותת "חוזה חדש" נגד השחיתות השלטונית, ועמותת "ישראל יקרה לנו" הנלחמת ביוקר המחייה בישראל

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 894 מילים
גיא זהר גיא זהר
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד

בחירות בקריות "רק האתיופים פה יצביעו אחרת הפעם"

"תושבי הקריות התעייפו מפרשות נתניהו, הם מקבלים את השחיתות בתור חלק מהחיים, וכבר לא מאמינים בכלל שאפשר לשנות את זה ושיכול להיות אחרת" ● "רק יוצאי אתיופיה כועסים, הם יצביעו מחאה, אתה לא יכול לדעת לאן הכעס שלהם יילך" ● מסע הבחירות שלנו נמשך, והפעם לקריות - היכן שסלומון טקה נורה הקיץ למוות בידי שוטר

עוד 1,723 מילים

40 ראיות לגזענות: פורסמו הטיעונים לפסילת מיכאל בן ארי

בהחלטת ביהמ"ש העליון לביטול השתתפותו של יו"ר עוצמה יהודית מיכאל בן ארי נכתב: "מייחס בדבריו מאפיינים שליליים לציבור הערבי ומכנה אותם 'רוצחים' ו'אויבים'" ● במפלגה שלו הגיבו: "החלטה הזויה" ● הדיילי מייל מסרב להסיר את הפרסום על ברק ואפשטיין ומאיים בחזרה בתביעת דיבה משלו ● עוד בענייני ברק, יו"ר ישראל דמוקרטית ונתניהו הבן ממשיכים להתכתש ברשתות החברתיות ● ועדת הפיוס צפויה להודיע על כישלון בהקמת הרשימה המשותפת

מיכאל בן ארי בארוע ההשקה של עוצמה יהודית בירושלים (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90
מיכאל בן ארי בארוע ההשקה של עוצמה יהודית בירושלים
17:48 עריכה

סמוטריץ' על נימוקי השופטים בעניין בן ארי: "יש צורך קריטי בתיקון מערכת המשפט. הקולות שנתניהו עושה בימים האחרונים מלמדים שאי אפשר לסמוך עליו בעניין הזה. רק עלינו".

 

16:47 עריכה

סרטון הקמפיין החדש של ליברמן מציג את הסיפור "עלי ביבי"

16:41 עריכה

בית המשפט העליון, בראשותה של השופטת אסתר חיות, פרסם היום את הטיעונים לפסילת השתתפותו מיכאל בן ארי בבחירות לכנסת ה-21 – 40 ראיות של התבטאויות גזעניות

בהודעה שפורסמה נכתב: "בן ארי מייחס בדבריו מאפיינים שליליים לציבור הערבי בישראל, רובו ככולו ומכנה אותם 'רוצחים', 'גיס חמישי', 'אויבים', 'לא נאמנים', 'בעלי אופי בוגדני' וכי הוא אף הגדיל לעשות והשווה בין אזרחי ישראל, ערביי חיפה, לכלבים, באומרו כי 'צריך לקרוא לילד בשמו'".

לגביי מועמדתו של איתמר בן גביר נפסק: "לא מצא בית המשפט כי התשתית הראייתית שהוצגה בקשר אליו עומדת ברף המחמיר הנדרש לביסוס עילת הפסילה של הסתה לגזענות".

ב"עוצמה יהודית", המפלגה שבראשותה עומד בן ארי, הגיבו לטיעונים: "נימוקי השופטים להחלטתם ההזויה, האנטי-דמוקרטית והשערורייתית לפסילת בן ארי בבחירות האחרונות, מלמדים עד כמה עמוק השינוי הקריטי הנדרש בביהמ"ש העליון".

16:31 עריכה

ועדת הפיוס להקמת הרשימה המשותפת צפויה להודיע על כשלון המגעים לאיחוד בין המפלגות הערביות.

14:56 עריכה

נתניהו הבן ממשיך בקרבות הבוץ עם אהוד ברק – ויחד אתו גם עם כתב חדשות ערוץ 2, גיא פלג. פלג, אגב, הודיע ליאיר לפני ימים אחדים שאם שוב יכנה אותו "דמבו", ייאלץ בנו של ראש הממשלה להתמודד עם תביעה – אבל יאיר נתניהו כנראה לא ממש מתרגש, ואף מושך את החבל:

14:21 עריכה

רבנים חרדים מתעללים בנשים בירושלים, ועודד פורר מישראל ביתנו מנצל את ההזדמנות להזכיר לנו מה יהיה אם ליברמן לא ייכנס לממשלה – איראן, איראן, איראן:

14:10 עריכה

דפנה ליאל סותמת את הגולל על האופציה של חיבור בין מרצ למפלגתו של ברק:

13:43 עריכה

שמעתם על עומאר שאקיר? יאיר לפיד שמע עליו המון דברים, וחשוב לו לשתף אתכם בהם.

13:17 עריכה

נועה רוטמן, המתמודדת ברשימתו של אהוד ברק שבלא כל קשר היא גם נכדתו של יצחק רבין ז"ל, מגייסת שוב את סבה לצרכי הקמפיין, הפעם להגנה על ברק בפרשת אפשטיין.

בראיון אצל גל גבאי ואפי בן אברהם בגל"צ אמרה רוטמן: "אנחנו נמצאים במצב שבו מי שלא מיישר קו עם הממשלה הוא בוגד. מונחת על הכף מדינת ישראל שאנו צריכים להציל, לא סבי. עד לפני שבוע עבירותיו של אפשטיין מ-2008 היו סרט אחר. משהתגלה, ברק לקח אחריות והודיע שיפסיק את הקשר איתו. מי שמתמודד מולו מסוכן יותר".

13:08 עריכה

האם נתניהו מבזבז את מתנת הבחירות שקיבל מדונלד טראמפ?

12:41 עריכה

עיריית רמת גן הודיעה שבכוונתה להפעיל מחר תחבורה ציבורית בערב שבת, בני גנץ ודרעי מקדימים תרופה למכה:

 

12:26 עריכה

אהוד ברק הודיע אתמול שיגיש תביעת דיבה נגד הצהובון הבריטי "Dayly mail" שצילם את התמונה המדוברת שבה הוא נראה בכניסה למה שלכאורה הייתה אחת ממסיבות המין של ידידו המיליארדר ג'פרי אפשטיין בפנים רעולות-למחצה.

ברק, שכינה את הפרסום "עלילת דם", אכן שלח לצהובון איום בתביעה, אבל נראה כי שם לא ממש התרגשו ממנה. "אנחנו לא נסיר את הפרסום", ענו ב"דיילי מייל" לברק, "ואנחנו דורשים שתחזור בך מהביטוי הדיבתי 'עלילת דם'".

חשיפת הדיילי מייל על אהוד ברק (צילום: צילום מסך, אתר הדיילי מייל)
חשיפת הדיילי מייל על אהוד ברק (צילום: צילום מסך, אתר הדיילי מייל)

 

11:16 עריכה

הפרופסור יפעת ביטון מרשימת ישראל דמוקרטית של אהוד ברק שלפה הבוקר תגובה מתוחכמת במיוחד לפרשת קשריו של ברק עם הפדופיל וסוחר הנשים ג'פרי אפשטיין. בראיון אצל דב גיל-הר ברשת ב' ציינה ביטון כי אפשטיין הוא "חלאה", אבל הסבירה לגבי ברק:

11:05 עריכה

ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, תוקף את אהוד ברק. "יש כאן ניסיון להציב מפלגה שמראש גודלה בעייתי בתווך בין שתי מפלגות שאחת מהן היא החלופה לליכוד", אמר חולדאי בראיון לרשת ב'. כשחולדאי נשאל על קשריו של ברק עם המיליארדר החשוד בפלילים ג'פרי אפשטיין, לא החמיץ ברק את ההזדמנות ואמר: "כולם רואים את הבעייתיות של אדם כמו ברק שמחליט להיכנס לפוליטיקה".

10:43 עריכה

לידיעת הקורא איסמעיל הניה: יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, אמר הבוקר בראיון לגל"צ כי "נתניהו מקדיש לנו יותר זמן מאיראן, חמאס וחזבאללה ביחד".

ליברמן חזר בראיון על דרישתו להקים ממשלת אחדות. "התנאי שלי הוא ממשלה לאומית רחבה, נתניהו או גנץ. נמליץ על מי שיקבל את מרב המנדטים".

10:28 עריכה

מספר 4 ב"כחול לבן", גבי אשכנזי, יצר נראטיב מעניין על הניסיון להרכיב את הממשלה: "אם היו נותנים לנו ארבעה ימים היינו מקימים ממשלה", אמר אשכנזי הבוקר בראיון לתוכניתם של אודי סגל וקרן מרציאנו בגלי צה"ל.

"מי שנכשל במבחן התוצאה הוא נתניהו", אמר אשכנזי, "אף אחד לא רצה ללכת לבחירות. לנתניהו אין גוש גם עכשיו, אף אחד לא ישלח את הציבור בפעם השלישית לבחירות, ואנחנו קוראים לממשלת אחדות בלי נתניהו".

אשכנזי, ששימש כרמטכ"ל בזמן שבו, לכאורה, התרחשה "פרשת המסוק" שנתניהו הזמין לכאורה לארנון מילצ'ן, נשאל בראיון על הפרשה וענה לה בשני קווים מקבילים, אחד על נתניהו ואחד על עצמו: "לא ראוי שחברים של רוה"מ יטוסו במסוקים. זה לא היה צריך לקרות", אמר אשכנזי, (אבל) "אני מניח שהדבר הזה אושר בדרכים המקובלות. לא יודע אם ידענו את כל הפרטים. רמטכ"ל לא מאשר כל מסוק לצה"ל".

גבי אשכנזי בעת ששימש כרמטכ"ל (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
גבי אשכנזי בעת ששימש כרמטכ"ל (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
10:10 עריכה

איילת שקד מעצימה את המסתורין סביב השאלה באיזו מפלגה, אם בכלל, תתמודד בבחירות לכנסת ה-22. בראיון לתוכניתם של דנה וייס וירון דקל ב"כאן ב'" היא הצהירה שהיא "עוסקת 24/7 בשאלה הזאת אבל כבר לא מתלבטת". כשנשאלה למה הכוונה סירבה להעניק ספויילרים אבל הבהירה שוב שכבר החליטה על דרכה ושמדובר במהלך ש"דורש תפירה עם הרבה מאוד גורמים".

הראיון עסק בכלל בעזיבתה של ח"כ שלי יחימוביץ' את הפוליטיקה, ובמהלך הדברים שאמרה על יחימוביץ' פיזרה שקד בעדינות רבה רמזים נוספים על החלטתה. שקד אמרה, למשל, ש"אידיאולוגיה זה חשוב אבל צריך לדעת להתגמש" (בניגוד ליחימוביץ'). שקד אמרה ש"לא הייתי מצטרפת לממשלה שכולה שמאל, (אבל)".

ניתן למצוא בראיון גם רמזים לאפשרות ששקד החליטה שלא להתמודד בבחירות בכלל. שקד אמרה שהיא "מבינה לחלוטין ולגמרי" את החלטתה של יחימוביץ' לפרוש מהפוליטיקה, התלוננה ש"פוליטיקה היא עולם קשה" והביעה גם דאגה עמוקה והתנגדות לחוק הגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי (שיחימוביץ' יזמה בעבר). שקד טענה ש"זהו חוק קיצוני ודרקוני שמוציא את האנשים הטובים מהמערכת".

איילת שקד (צילום: פלאש 90)
איילת שקד (צילום: פלאש 90)
09:36 עריכה

עיתון גלובס מפרסם כתבה מעניינת על הדרכים שבהן הפוליטיקאים מנסים להגיע לדור ה-Z – הדור שמצביע השנה לראשונה בבחירות (פעמיים) וכמעט לא נמצא בפייסבוק.

טופז לוק, יועצו בן ה-27 של נתניהו לנושא, וקמפיינר האינסטגרם זוהר סוסנקו מסביר כיצד פונים אל בני הדור: "שידורים חיים בסטורי באינסטגרם", למשל, קמפיינים ויראליים, נוכחות מקבילה בכל הרשתות החברתיות, ומסרים שמותאמים למדיות ולראש של הצעירים "בלי להיות מביכים". נחכה ונראה איך זה יעבוד, ולמי מהם.

09:27 עריכה

אריה דרעי תוקף את ליברמן ומפגין ידע מפתיע בשפה הרוסית:

09:18 עריכה

ח"כ דוד ביטן כבר מצא את האמת הסופית בפרשת ברק-אפשטיין:

09:00 עריכה

נפתלי בנט, שמתקשה לפתור את הבעיות באיחוד בין מפלגות הימין, רוצה לפטור את החרדים מגיוס לצה"ל:

08:58 עריכה

משה (בוגי) יעלון מ"כחול לבן" מצטרף לאזהרות של חבריו למפלגה מפני הגירעון בתקציב המדינה:

08:56 עריכה

אביגדור ליברמן מנסה להסביר למה הוא כן חבר של משה גפני אבל לא ייכנס איתו לקואליציה:

 

08:54 עריכה

עמיר פרץ, שכידוע מתגורר בשדרות, נסע עד לתל אביב כדי להביע הזדהות עם תושבי עוטף עזה. גם אנחנו לא לגמרי הבנו.

בדרך, בצירוף מקרים מושלם, הוא פגש ביריבתו לשעבר והתומכת הפורשת שלו בהווה, שלי יחימוביץ'. אכן, הזוי:

08:50 עריכה

המערכת הפוליטית סוערת סביב הכוונה להעניק לרב יצחק גינזבורג, נשיא ישיבת "עוד יוסף חי", כהניסט מוצהר ומחבר הספר "ברוך הגבר" שהנציח את זכרו של הרוצח ברוך גולדשטיין, את פרס "היצירה היהודית" של משרד החינוך.

לאחר שפוליטיקאים מהשמאל כמו יו"ר חד"ש איימן עודה מחו על הכוונה להעניק לגינזבורג את הפרס, הודיע משרד החינוך שיבטל את חסותו על האירוע, מה שגרר מיד מחאה חדשה של פוליטיקאים מהימין כמו בצלאל סמוטריץ" ועורר בתגובה גם מחאה נוספת של פוליטיקאים מהשמאל כמו סתיו שפיר.

 

08:42 עריכה

משה פייגלין לוקח הפוגה מהקשיים הפנימיים במפלגתו כדי להסביר לנו, דרך רטוויט לבלוגרית "הסולידית", למה לא יתגעגע לח"כ שלי יחימוביץ' שפרשה שלשום מהפוליטיקה:

08:23 עריכה

העיתון "כלכליסט" חושף הבוקר פרשה חדשה נוספת אודות קשריו של ראש הממשלה לשעבר ויו"ר ישראל דמוקרטית, אהוד ברק, עם אנשי עסקים בארה"ב.

לפי "כלכליסט", איש העסקים אנדרו אינטרטר (Andrew Intrater) שנחשד בהעברת כספים לא חוקית לעורך דינו לשעבר של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ מייקל כהן, הוא שותפו של אהוד ברק בסטארט־אפ הישראלי קרביין.

אינטרטר, לפי החשיפה, הוא שותף ומנכ"ל בקרן השקעות שחשבונותיה הוקפאו, נחקר על ידי ה־FBI בחשד להעברות לא חוקיות של כספים בהיקף של כ־417 אלף דולר למייקל כהן.

לפי אותה חשיפה, יש לאותו שותף של ברק בשם אינטרטר קשר סבוך גם לכספים שכהן השתמש בהם במערכת הבחירות של טראמפ כדי להשתיק, לכאורה, את טענותיה של שחקנית הפורנו סטורמי דניאלס/סטפני קליפורד על הרומן שניהלה , לטענתה, עם טראמפ. כהן הורשע על תשלום דמי השתיקה הללו לדניאלס ונשלח לשלוש שנות מאסר.

ברק מסר בתגובה ל"כלכליסט": "אינטרטר הוא איש עסקים לגיטימי".

Markus Schreiber / AP
סטורמי דניאלס: "אינטרטר היה מעורב בתשלום דמי השתיקה שלה"
08:02 עריכה

ואם כבר מדברים על הדור הבא בבית רה"מ, עיתון ישראל היום יפרסם מחר ראיון בלעדי עם ראש הממשלה נתניהו, לרגל הפיכתו לראש הממשלה בעל הפז"ם הגבוה ביותר בתולדות ישראל ובלא קשר למערכת הבחירות, כמובן.

בפרומו שפרסם העיתון הבוקר צוטט נתניהו כאומר: "אני רואה חשיבות בהכשרת דור ההמשך של ההנהגה". באותו הקשר אומר נתניהו על יריבו למרוץ לקלפי, בני גנץ: "חסר ניסיון, הוא אינו יכול לפעול בזירות השונות".

גם שאר הכותרות שהעיתון עומד לנפק מחר אינן קשורות כלל למערכת הבחירות, כמובן: "הפכנו את ישראל לכוח עולמי עולה", אומר נתניהו, "גילינו שאנחנו יכולים למנף את תכונות היסוד של העם הזה לכדי עוצמות בלתי רגילות… העם הזה – יש לו עוצמות בלתי רגילות בכלכלה, בביטחון, במדינאות. הוכחנו שאפשר להפוך את ישראל ממדינה קטנה שנמצאת בפינה של המזרח התיכון לכוח מרכזי בעולם".

נתניהו חושף באותו ראיון נוקב את הפתרון שלו לסכסוך עם הפלסטינים: "פעם גם אמרו שכל הבעיות של המזרח התיכון הן תוצר של הבעיה הפלסטינית, היום אין מי שיטען את זה ברצינות".

מתחת לפרומו לאותו ראיון מופיעה כותרת אחרת, עניינית יותר, של פרשן העיתון אריאל כהנא, שמספרת על "סיפור ההצלחה של נתניהו – מהתחזית לנפילתו ועד שבירת השיא של בן גוריון".

07:50 עריכה

שר האנרגיה יובל שטייניץ מצטרף להתכתשות בין ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לבנו של ראש הממשלה בהווה יאיר נתניהו.

שטייניץ אמר הבוקר לתוכניתו של אפי טריגר בגל"צ: "אני מגבה את יאיר נתניהו. איך אומרים הילדים? ברק התחיל. ככה מדבר ראש ממשלה לשעבר על בן של ראש ממשלה מכהן? נגעלתי מדבריו. לאיזה שפל מערכת בחירות יכולה להגיע?" בנימה רצינית יותר הוסיף שטייניץ: "ברק חייב תשובה לציבור למה קיבל 2.3 מיליון מקרן וקסנר".

יובל שטייניץ (צילום: פלאש 90)
יובל שטייניץ (צילום: פלאש 90)

 

07:34 עריכה

בוקר טוב! היום ה-60 לפני פתיחת הקלפיות יעמוד בסימן ג'פרי אפשטיין והתצלום המפוקפק של אהוד ברק והנסיונות הנואשים לאיחודים בין מפלגות בימין ובשמאל – כמובן, עד שתצוץ פרשה חדשה אחרת.

פרשן זמן ישראל, נתי יפת סבור ש"הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, לאחר שיתברר שקהל המצומצם ממילא שתומך בו לא יעזוב אותו בעקבות פרשת אפשטיין". זאת, סבור יפת, כיוון ש"זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם".

יחד עם זאת, יפת טוען ש"כל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

פוסטים אחרונים

דיפלומטיה ישראלית: סיפור התנקשות

בנימין נתניהו (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
Marc Israel Sellem/POOL
בנימין נתניהו

מספרים שלפני כ-170 שנים, כשבמשרד החוץ הבריטי התקבלה טלגרמה ראשונה, אמר הלורד פלמרסטון, שעמד במשך שנים רבות בראש מערך החוץ הבריטי: "הגיע קץ הדיפלומטיה!" הטכנולוגיה החדישה נראתה אז כה פורצת דרך, עד שפלמרסטון סבר כי בעקבות חשיפתה לא יהיה צורך יותר במשרד החוץ.

מאז, הטכנולוגיה המשיכה להתפתח ולהפתיע, אבל האנושות לא נפטרה מרופאים, מורים, עורכי הדין וכמובן גם לא מהדיפלומטים. לא המציאו בינתיים שום תחליף לקשר האישי, ליכולת האנליטית, להשכלה מצוינת ולאופקים רחבים שמאפשרים לדיפלומט להכיר את המדינה בה הוא או היא משרתים.

דיפלומטים מנוסים ומשכילים יכולים למנוע מלחמות, לסייע במציאת פתרונות בסכסוכים, למנוע התקררות יחסים בין מדינות, ואף לשנות את דעתן של האליטות המקומיות בעניינים כאלה ואחרים.

עם זאת, גם בישראל של היום יש מי שחושב שטכנולוגיה יכולה לייצר קיצורי דרך בתהליכים דיפלומטיים. הרי במאה ה-21 – כאשר טראמפ, פוטין ונתניהו משוחחים מדי כמה שבועות ישירות בטלפון – אנשי משרד החוץ הם קודם כל אנשי מכירות שצריכים לדאוג לכלכלה, כי למדיניות ידאגו כבר הקדקודים עצמם.

הרפורמה במשרד שיוזם שר החוץ הטרי, ישראל כ"ץ, צפויה למדוד את הישגיו של משרד החוץ קודם כל לפי הקריטריון הכלכלי, והיא לא באה יש מאין. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מי שעד לא מזמן מילא את תפקיד שר החוץ, מאמין שצריך לגייס לקורס הצוערים הרבה יותר אנשים עם הבנה בכלכלה.

"אם הייתי יכול לעשות משהו אחד במשרד החוץ זה לבחור את הדיפלומטים שלנו לפי זה שיבינו מה זה כלכלה, מה זה כלכלת שוק, מה זה חברות… השינוי הזה עדיין לא קורה", אמר נתניהו השבוע בשיחה סגורה עם חניכי המכללה לביטחון לאומי.

לתפיסתם של נתניהו וכ"ץ, קשרים בין מדינות מושתתים בראש ובראשונה על העניין הכלכלי. לראייה מביא נתניהו את הנתון הבא: "אנחנו מרחיבים את היחסים של ישראל, יש לנו יחסים דיפלומטים עם 160 מדינות, כולל מדינות מוסלמיות גדולות – קזחסטן, אזרבייג'ן ועוד כמה ענקיות. כשאני הייתי באו"ם זה היה 80. למה? טכנולוגיה אזרחית, טכנולוגיה צבאית, מודיעין. הם רוצים, ולכן זה עובד".

גם נתניהו וגם כ"ץ מאמינים שתנופה בסחר חוץ יכולה לבוא במקום קירבה אידאולוגית, ושעסקות גדולות – גם אם חד-פעמיות – יכולות להחליף את הרקמה העדינה הנשזרת במשך זמן רב של ניהול יחסים דיפלומטיים קרובים.

האמונה התמימה בכך שהכלכלה לבדה יכולה להחזיק מים, ולקדם בריתות ושותפויות אסטרטגיות בין העמים והמדינות, מתעלמת מכמה עובדות שנתניהו שוכח לציין.

בשנים שחלפו בין התקופה שבה שירת נתניהו במשרד החוץ בשנות ה-80 לבין ימנו אלה, קרו עוד כמה דברים, כגון נפילת הגוש הסובייטי, השינוי האסטרטגי ביחס למדינות ערב וישראל שחל באפריקה, הסכמי אוסלו שנחתמו ב-1993 ועוד כמה אירועים שהובילו לשינוי מדיניות.

בזכות הסכמי אוסלו, למשל, שודרגו היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי באופן משמעותי. ועוגנו בתהליך ברצלונה, שהביא לעליית מדרגה משמעותית בקשרים המסחריים, האקדמיים והתרבותיים בין ישראל לאיחוד, וקידם פיתוח קשרים נוספים עם מדינות בעולם הערבי.

ספק רב אם ישראל היתה יכולה להגיע ליחסים טובים יותר עם האיחוד רק בזכות התובנות הכלכליות של הסגל הדיפלומטי בבירות האירופיות, וללא שינוי משמעותי במדיניות שלה.

למרות החשיבות של התהליכים הכלכליים על חיינו, לא רק הם מניעים את גלגלי הדיפלומטיה הבינלאומית. האם נספח כלכלי יכול להשפיע על ההחלטה של חברי הפרלמנטים באירופה או באמריקה הלטינית בסוגיות הרות גורל לישראל, כמו למשל סיווג ארגוני טרור או מכירת נשק למדינות תומכות טרור?

האם המניע הכלכלי והעניין בחדשנות הישראלית יכול לגרום למדינות שמסרבות לנרמל את היחסים עם ישראל לשנות את עמדתן? התשובה לשאלות הללו היא ברורה: המניע המדיני הוא זה שסולל על פי רוב את הדרך למניע כלכלי, ולא להפך.

מותר וצריך לדבר על רפורמות במשרדי הממשלה, לרבות משרד החוץ. אך אי אפשר לפגוע אנושות במשרד החוץ ובאנשיו, לגרוע מסמכויותיהם, לקצץ בשכרם ובתקצוב הנציגויות הישראליות בחו"ל, ובמקביל לדרוש מהמשרד ואנשיו לספק תוצאות אחרות.

הבעיה הנוכחית של משרד החוץ עמוקה יותר ממחסור בתקציבים. השינוי שעליו מדברים נתניהו וכ"ץ הוא שינוי אידאולוגי עצום, שלא תואם את רוח משרד החוץ ואת היסודות שהניחו אבא אבן ויורשיו לפעילותו, וגם לא את המציאות שבה פועלים הדיפלומטים הישראלים בחו"ל.

בינתיים, שגרירים ותיקים יפרשו, אחרים יעזבו בגלל התנאים הירודים וחוסר ההשפעה על עיצוב מדיניות, והדור החדש שיגדל ויימדד בעיקר על פי תפוקות כלכליות כבר יהיה שונה בתכלית. ראש הממשלה ושר החוץ צריכים לשנות כיוון ולסלול מדיניות אחרת. אחרת, הנזק לדיפלומטיה הישראלית עלול להיות ארוך טווח וקשה מנשוא.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 646 מילים
יום ה׳, 18/07 עודכן לפני שעתיים עריכה

 

למקרה שפיספסת

לא משחק ילדים ולא מעשה קונדס

 (צילום: iStock-shironosov)
iStock-shironosov

לעתים אני נתקל ביצירת אמנות או סרט, שיר או ספר, שמכים בי חזק בבטן וגורמים לי לזעזוע. את "גרניקה" הכרתי לראשונה רק כסטודנט להיסטוריה, ואני זוכר את ההלם למראה היצירה המפוארת. "צייד הצבאים" ו"אפוקליפסה עכשיו" היו קו פרשת מים מבחינתי להפסקת הערצת הגבורה של סרטי המלחמה המטופשים ומלאי הפאתוס. והיה את הסרט "הנאשמים".

האימה אחזה אותי, כשבדומה לצופים האחרים בסרט רציתי להטיח את הראש בקיר מרוב תסכול למראה המעטפת של הרשע. האנסים עצמם, בוודאי, אבל גם חבריהם שצפו באונס ועודדו את מי שתקפו בפועל, ולא פחות מכך, "המדינה": חוקרי המשטרה והתובעים.

באותה השנה שבה יצא לאקרנים הסרט, 1988, התפרסמה פרשת האונס בשמרת. כרוניקה של מוות (נפש הנאנסת) ידועה מראש- אנסים זחוחים שמגובים בחברים שיודעים ושותקים, ובמקרה הספציפי הזה, הקיבוץ שנתן תמיכה לאנסים במקום לנאנסת.

"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" נאמר בקהלת. אחת לכמה זמן אנחנו מזדעזעים מסיפור חדש, סיפור נוסף עם אותם המאפיינים, אותם כוחות רשע שמאשימים את הקורבן: "מדובר בילדי טובים, לא נהרוס להם את העתיד", "היא מתנהגת באופן פרובוקטיבי, אז מה הפלא", "שלא תתלבש ככה", "זה היה בהסכמה" ועוד ועוד.

מעבר לעובדה שאני הורה לשלושה ילדים, אני מורה ומחנך מזה עשרים שנה, רוב השנים בחטיבה עליונה וחלק מהזמן גם בחטיבת ביניים. כפי שהורים דואגים לילדיהם, אני נמצא בחשש מתמיד שמרחף מעל לראש, שלא יקרה כלום לילדיי, לתלמידיי.

כמותקפים בוודאי, אבל לא פחות מכך, אם אחד מתלמידיי יתגלה כתוקף. הפחד הזה לא מנטרל אותי מעשייה, אבל הוא נטוע עמוק בתת מודע, נוכח בתודעה ומדרבן אותי לשוחח עם תלמידיי באופן הגלוי ביותר האפשרי על מהי מיניות בריאה, זוגיות ואהבה ושתקיפה מינית היא לא מין, אלא תקיפה.

לאחרונה אחזה אותי האימה שוב. כשצפיתי בתחקיר של תכנית המקור על אייל גולן, ובימים האחרונים כשהתפרסם סיפור האונס של הילדה בת ה-11. מעבר למאפיינים שחוזרים על עצמם כמו במקרים אחרים, הפעם התחדדה לי ביתר-שאת הסיבה למסובב: מילים שיוצרות מציאות.

"משחקי חברה" כונתה תופעת הסירסור בנערות צעירות וניצול של נערות תמימות לסיפוק צרכיהם של מבוגרים מהן בהרבה. לא היה פה שום משחק וזו לא הייתה פעילות חברתית. אבל כשזה המונח שמשתמשים בו, האם לא יצרנו את המקרה הבא?

גולן וחבריו השתמשו במילה "לפנק" כשהמשמעות היא אחת: סיפוק היצר המיני של החבורה הנלווית לזמר. לגולן יש דף פייסבוק שנקרא "אייל הגולן הזמר הלאומי וזמר העשור". בין היתר נכתב שם "ברכות ואיחולים לבביים לזמר הלאומי זמר העשור והזמר של המדינה לרגל זכייתו היום בטקס בכנסת 'פרס יקיר הזמר העברי' אייל שלנו גאווה לאומית!"

אין בכוונתי להיכנס לעומק הסיפור, עשו את זה לפניי טוב ממני, אבל תפקידי כמחנך הוא לתווך את המציאות לתלמידיי, לנסות להבין ביחד למה חברת הכנסת נאוה בוקר יזמה את הענקת אות יקיר הזמר העברי למי שבזמן ההחלטה על הענקת הפרס היתה כבר חקירה גלויה נגדו.

יתרה על כך, להטיל זרקור על ההשתלחות של רני רהב יח"צנו של גולן נגד אם שבתה נאנסה בגיל 14 ויזמה עצומת מחאה, ומה שהיה לרני רהב לומר לה זה "חרפה אמיתית. את הבעיות הכואבות שלך שמרי לעצמך" .

לפנק, בהסכמה מלאה, זמר לאומי, שמרי לעצמך את הבעיות שלך ו"חרפה". של מי החרפה? לפי רני רהב, של האמא. מילים מילים שמכסות על ניצול ציני ואכזרי של נערות תמימות על ידי גברים מבוגרים, או על ידי נערים בני גילן.

סיפור האונס של הילדה בת ה-11 הוא עוד מקרה שמזכיר את הסרט "התפוז המכני". כמחנך, ההתמודדות בכיתה עם התלמידים נראית כלא מורכבת, בגלל שיש כאן רוע מוחלט מול תמימות, כאשר לרוע של התלמידים מצטרף אביו של אחד התוקפים שאמר שזה היה "מעשה קונדס" של ילדים.

או, באופן מחריד בהרבה, האשמת הקורבן שמעולם לא נשמעה באופן כל כך ישיר וציני כפי שאמר אח של אחד מהתוקפים: "הם (משפחת הילדה) היו צריכים לבדוק ולראות שהבעיה נמצאת וחבויה בבת שלהם. אני לא חושב שהוא צריך לבקש סליחה, אבל חושב שיש בו המון חרטה בכל זאת… לדעתי זו או נימפומניה או שזאת באמת ילדה חולת נפש או שזאת ילדה שזה מה שראתה בבית" .

התלמידים מבינים לבד שנעשה כאן מעשה נורא. בהזדמנויות שונות גם מעבירים לתלמידים את המסר שהעברת סרטונים פוגעניים זאת עבירה על החוק. "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, מהווה הטרדה מינית."

המקרים היותר קשים לדיון בכיתה הם על ה"תחום האפור". הערות לתלמידות על מראן, לבושן, מתי הן מחמאות ומתי פגיעה? מהו "לבוש בלתי הולם" ומתי אסור למישהו להעיר למישהי על לבושה, האיפור שלה, צבע שיערה או כל ביטוי עצמי חיצוני אחר שלה (ספוילר- כמעט אף פעם…).

יש עוד המון מה לכתוב על נושא זה ומסגרת המקום הנוכחי לא מאפשרת הרחבה, אבל מה שהכי חשוב זה לדבר על הנושא בכיתה, ובבתים שלנו כהורים, מכיוון שהמחקרים מראים שככל שמדברים יותר בבית ובבית הספר על מיניות כך מצטמצמת התופעה של פגיעה מינית. במקרה הזה, המילים הנכונות יכולות לצמצם את היקף תופעת הפגיעות המיניות.

והכי חשוב: חכמים, היזהרו בלשונכם. "יבוא לך דינה" זה כבר לא מצחיק. "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא" גם פאסה. והטרדה ותקיפה מינית הן לא משחק חברה, אלא אלימות ותוקפנות.

מנשה שרביט,הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 794 מילים

ילדה עם חינוך מפוקפק

iStock-Tunatura-rape (צילום: iStock-Tunatura)
iStock-Tunatura

יש ימים כאלה בהם החדשות גורמות לי להתגבר לרגע על חילוקי הדעות עם הרדיקליות שבפמיניסטיות ולשקול ברצינות פתרונות דרסטיים כמו סרוס כימי לכל הגברים כולם, או אולי פתרון מצרי עתיק של כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ.

מעשה קונדס עשתה לה חבורה של ״ילדים״ בילדה בת 12 שלפי דברי אביו של אחד מהם ״לא ברור איזה חינוך קיבלה בבית״, על החינוך שנתן לבנו לא שמענו אף מילה כמובן.

עשר דיברות ניתנו לעם ישראל בסיני (ככה מספר לנו התנ״ך) האיסור על אונס נשמט מהן, נסתרות הן דרכי האל. פסל ומסכה לא תעשה לך בשום אופן, אבל אונס? אפשר לדבר על זה.

בכלל היהדות הרעיפה עלינו איסורים למכביר, אלוהים קשישא דאג מאד להעביר לנו דרך שליחיו הנאמנים את סלידתו מאכילת שרצי ים ולבישת שעטנז, אבל עבדות היא כנראה רע הכרחי, ועל אונס אפשר לכפר בתשלום לאביה של הנאנסת בשל פגיעה בקנינו, וכסחורה פגומה האנס יאלץ להתחתן אתה, מסכן שכמוהו.

סולם הערכים המעוות הזה, הוא שמנחה את מקדמי מדינת הלכה, חלקם באליטה החדשה של מדינת ישראל, הציונות הדתית המתחרדלת.

הרב רפי פרץ, למשל, שמסרב ללחוץ את ידה של נערה בת 15, מתנגד לשירות צבאי משותף של גברים ונשים, תומך (וחוזר בו) בטיפולי המרה להומוסקסואלים – לא אשם חס וחלילה באונס המחריד של הילדה, אבל הוא אבן נגף בדרך לתיקון הכל כך נחוץ בחברה שלנו כדי למנוע מעשים כאלה בעתיד.

בעשרות ישיבות ברחבי הארץ עוסקים גברים מזוקנים, רבים מהם במימון המדינה, בשאלות הזויות כגון הסוגיה האם משגל עם ילדה בת פחות משלוש שנים ויום אחד נחשב כ״ביאה״ מאחר שקרום הבתולין מתאחה כידוע לאחר משגל בגיל הזה.

הם דנים בכובד ראש כיצד לבחון אם אשה הינה בתולה או לא, על ידי הושבתה ערומה על חבית של יין והרחת הבל פיה כדי לבדוק אם ריח היין חדר דרך הפות וטיפס לעבר קנה הנשימה. הם מתדיינים על בשלותם של שדי האישה על ידי השוואת צורתן וצבען של פטמותיה, ומשווים את גודל אברי המין של חכמינו זכרונם לברכה.

הרבנים האלה פוסקים שילדה בת שלוש אסור לה לשאול את ארבעת הקושיות פן תעורר מחשבות זימה בלב הגברים המסובין לסדר, ואסור לה באיסור חמור להכנס לבריכה ציבורית. הטרלול הזה לא עוצר ולו לרגע, הוראות הצניעות מחמירות מיום ליום, ואיתן מטפטפות גם הידיעות על מעשי אונס, התעללות ופדופיליה במגזר החרדי והחרדלי.

רבני הציונות הדתית, שהקשר בינם לבין הציונות המקורית מטשטש והולך, לא נשארים הרחק ומאחור, ומהשיעורים אותם הם מעבירים במקומות כמו מכינת עלי בוקעים, בין השאר, גם מסרים שוביניסטים, גזענים והומופובים.

הפחד של מנהיגי הדת מההעצמה הנשית, מהשחרור וההתקדמות של הנשים בחברה הפתוחה משתק אותם, והתגובה היחידה שעולה על דעתם היא החמרה, הדרה ועוד החמרה.

ההקטנה וההחפצה של האשה, הכפפתה המוחלטת לאביה בתחילה ולבעלה לאחר נישואיה, ההתיחסות אליה כאל קניין, הופכת לבלתי אפשרי כל ניסיון לדיון רציני על שיוויון, על זכות האשה על גופה ועל עתידה.

ההתבטאות האיומה של אביו של אחד הנערים כלל אינה מפתיעה, ברור שהאשמה היא בחינוך של הילדה, הרי היא זו שהיתה צריכה להסתתר, להיות מכוסה, לשבת בבית, לא להסתכל לאף אחד בעיניים ולשתוק פשוט לשתוק.

אנחנו לא יודעים עדיין מאיזה מגזר הילדים מבצעי ״מעשה הקונדס״ וזה בכלל לא משנה כרגע. מחננו גם הוא איננו טהור. כולנו זוכרים את האונס בקיבוץ שומרת, פרי הביאושים של האליטה הישנה, והיו הרבה כאלה.

אבל יש הבדל, וזה הבדל גדול. האליטות הישנות לומדות, מכות על חטא ומשתנות. אולי לאט מדי, אולי עם הרבה התנגדות, אבל יש שינוי והוא בלתי ניתן להכחשה.

הפמיניזם היום הוא השיח הרשמי, כמעט מונוליטי ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת ״הנכונים״. אלימות נגד נשים זה הרוע האולטימטיבי, הטרדה מינית שקולה לרצח עם בחוגים הפרוגרסיביים.

החברה החילונית המערבית עוברת שינוי עמוק וחיובי. אדם דתי שאל אותי פעם, אם אתה אתאיסט מה מונע ממך לאנוס ולרצוח כמה שאתה רוצה? עניתי לו שאני אונס ורוצח כמה שאני רוצה, אבל זהו, שאני לא רוצה. החברה המערבית ההומניסטית פיתחה מערכת מוסר נעלה אלפי מונים על הדת שאוסרת על אוננות ומשכב זכר אבל מתיחסת בסלחנות לעבדות ולפדופיליה.

כל עוד האליטות שלנו מורכבות מרפי פרץ, סמוטריץ׳ ודומיהם, עם רוח גבית מליצמן ודרעי, נמשיך להיות חסרי אונים מול העיוותים האלה, מה כבר יכול לעשות שר חינוך כמו פרץ כדי לחנך את הילדים האלה? כל מה שיוכל לעשות זה לחנך את הילדה להתכסות ולהסתתר.

גיא נבו נולד ב-1964, הוא עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 675 מילים

הגיע הזמן שהעולם יפסיק לפחד מקימורים

תצוגת אופנה במוסקבה, 2015 (צילום: AP Photo/Pavel Golovkin)
AP Photo/Pavel Golovkin
תצוגת אופנה במוסקבה, 2015

למה הדבר הראשון שאנשים שואלים כשהם שומעים על לידת תינוק חדש, הוא מה המשקל שלו?

מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי אמרה לי שאני חייבת לאכול כדי לגדול, אבל בשנים הראשונות פשוט סירבתי. ולא משנה אילו קסמים עשתה.

אז אמא המציאה סיפורים, עטתה תחפושות, הכינה פסטה בצורות חיות ושקדה על סידורי צלחת יצירתיים, שלא היו מביישים אף מאסטר שף. בשלב מסוים נשברתי, והתחלתי לאכול ולגדול, עד הגעתי לגיל ההתבגרות עם מותניים בצורה של שעון חול.

אמא שלי שמחה מאוד, וגם אני, אבל כשהתחלתי לדגמן קצת בתור נערה, קיבלתי תגובות אחרות לגמרי. נאמר לי שהתפקיד שלי להחמיא לבגד שאלבש ולא להפך, ושעליי לרדת במשקל – ובמיוחד באזור הירכיים שלי. "תיזהרי מותק, פחמימות וסוכרים מגיעים ישר לתחת", הוא משפט ששמעתי יותר מפעם אחת.

תעשיית האופנה נתנה לי מזון למחשבה, אבל המזון הזה היה חסר ערך תזונתי, וחסר ערך באופן כללי. פגשתי נשים וגברים שהתגאו בכך שהעבירו ימים שלמים בלי להכניס כלום לגופם, וכפרס פינקו את עצמם בעוד מכנסי ג'ינס במידה אפס.

אבל גם הפעם הייתי עקשנית. בכל פעם שחזרתי מאודישנים, הייתי יורדת מהעקבים שלי, נועלת זוג נעליים נוח ורצה לבוטיק השוקולד הקרוב. שם כבר דמיינתי לעצמי שאני ג'ולייט בינוש מהסרט "שוקולד", בדיוק ברגע שהיא קונה הפתעות מתוקות ג'וני דפ האהוב.

האם האנשים והנשים בתעשיית האופנה לא זוכרים איך הם היו מתרגשים כשאימם הייתה מפנקת אותם עם משהו מתוק? האם הם לא מתגעגעים לטעם של עוגיות שוקולד צ'יפס, בראוניס, פנקייקים ותותים מצופים שוקולד?

זה לא שאני אומרת שצריך להתייחס לגוף שלנו כמו לפח זבל, אבל אני בהחלט דואגת לפנק את עצמי מדי פעם (מה שבפועל קורה מדי יום).

ולא שאני לא אוכלת בריא. למעשה, התזונה שלי מאוד בריאה ואני עושה ספורט כמעט כל יום. האימון היומי הוא החלק שאני הכי מחכה לו ביום, אבל זה רק בגלל שאני יודעת שהשגרה הזאת כוללת שוקולד לפני או אחרי האימון – או גם וגם.

בשנים האחרונות חל בתעשיית האופנה שיפור, אבל זו עדיין תעשייה שמעודדת מבני גוף שמסכנים את בריאותם הנפשית של הדוגמנים והדוגמניות – וגם את בריאותם של כל מי שצופה בהם ומעריץ אותם. דוגמניות פלאס סייז אמנם הופיעו על כמה שלטים ומסלולים, אך הן עדיין נתפסות כגימיק ולא כעניין שבשגרה.

אני אמשיך לאכול, ואולי גם לגדול, כי לנשים אמיתיות יש קימורים, והגיע הזמן שהעולם יפסיק לפחד מהם.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 354 מילים

המבט הפמיניסטי - מבנות צלפחד ועד מאבק יוצאי אתיופיה

נשים יוצאות אתיופיה מחכות לקרובי משפחה שעלו לארץ בנמל התעופה בן גוריון, 2017 (צילום: Miriam Alster/Flash90)
Miriam Alster/Flash90
נשים יוצאות אתיופיה מחכות לקרובי משפחה שעלו לארץ בנמל התעופה בן גוריון, 2017

בפרשת פנחס אנחנו קוראים על ניצנים ראשונים של מאבק פמיניסטי בעת הקדומה. מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה, חמש בנותיו הגיבורות של צלפחד, העזו לדרוש שנחלת אביהן תועבר להן למרות שנחלות הועברו אז רק לגברים.

משה פונה להחלטת אלוהים וזה משיב: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת־נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי־יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת־נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (במדבר כז, ז-ח). התעוזה השתלמה!

אלפי שנים אחרי סיפור זה צבר המאבק הפמיניסטי תאוצה. הדבר קרה בזכות שורה של נשים אמיצות ובזכות חדירת הליברליזם לעולם המערבי, והפך לנחשול גדול ששינה את פני האנושות.

מוזמנים ומוזמנות להאזין בקישור זה לפרק החדש בפודקאסט 'קולות של רוח' בהנחייתי העוסק בפמיניזם, בזרמים בתוכו, במחלוקות הפנימיות, במקומם של גברים בתנועה זו ובעבודה שלפנינו.

כאן אבקש להאיר זווית אחת של העניין –

ניתן לחלק את הדיכוי בעולם לשני סוגים: דיכוי מכוון ודיכוי שיסודו ברשלנות תמימה.

הדיכוי המכוון קובע שיש להפלות ציבור מסוים. הדיכוי התמים מתקיים ללא כל כוונות רעות. הוא נובע מהתניות תרבותיות וסדר חברתי והוא כלל לא מודע. זה, לדוגמה, ההסבר לכך שיש שכר שונה לגברים ונשים בתפקידים מקבילים. זה לרוב גם ההסבר לכל אותם כנסים ורבי-שיח ללא נשים. יוזמי האירוע לא התכוונו להדיר נשים. זה לא עולה על דעתם ומנוגד לתפיסת עולמם! אבל ברשלנותם הם לא שמו לב שאין קול נשי בשיח. וכך במאות דוגמאות אחרות.

המבט הפמיניסטי לא מתרשל. הוא מבחין בעוול שנעשה תחת ידינו ותחת תרבותנו גם אם מבלי משים. הוא כל הזמן ער לזה. הוא מחנך את כולנו למבט ער. אכן, המבט הפמיניסטי מעורר אותנו לא רק בנושא המגדרי. הוא דורש מקום לכולם בעיצוב פני החברה והתרבות. הוא דורש ריבוי מבטים וקולות. הוא לא מקבל את הסדר החברתי כנתון טבעי. המבט הפמיניסטי לא חושש לעמוד מול יסודות התשתית של החברה ולטעון כנגדם. הוא רואה תמיד לנגד עיניו את אלה שבעלי הכוח בחברה רואים פחות. הוא שם לעצמו תמיד כמטרה את צמיחתן של אוכלוסיות מוחלשות יותר.

גם מאבקם החשוב של קהילת יוצאי אתיופיה יסודו במבט שכזה. מדינת ישראל הממוסדת לא מפלה במכוון את בני הקהילה. מחקרים מראים אומנם לצערנו גזענות גלויה ומכוונת מצד עשרות אחוזים בחברה הישראלית, אך זו לא גזענות ממוסדת.

יחד עם זאת, נציגי המדינה בהחלט מתרשלים פעמים רבות מאוד ומפלים דה פקטו את בני ובנות קהילת יוצאי אתיופיה. במאבק הזה, כמו במאבק הפמיניסטי, קמו גיבורים בכאבם לזעוק את זעקתם ולתבוע את השותפות והשוויון.

גם מאבקה של קהילת הלהט"ב, המופלה הן באופן גלוי וממוסד והן באופן סמוי ותמים, יסודו במאבק שכזה. סערת טיפולי ההמרה היא דוגמה אחת מיני רבות לכך. החברה הישראלית צריכה להיות גאה ברעש האדיר שיצרה סביב הנושא עד ששר החינוך חזר בו והודיע שהוא למד את העניין ומעתה הוא מתנגד לטיפולי המרה.

אכן, קו ישר וברור מחבר בין מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה למאבקים חברתיים בימינו.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 436 מילים

כליא ברק

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק היה כל כך פגיע אתמול, שהוא איבד את ההומור. בסביבתו הכינו את האנשים שהתקהלו בחלל הקטן והמיוזע של הפאב התל אביבי בו התקיימה מסיבת העיתונאים שכינס ל"פצצה", אך היא התבררה כזיקוק רועש לכל היותר. מאחורי המופע האור-קולי הסתתר בסוף הדברים המסר החשוב באמת, על תקוותו המעט נואשת של ברק לזכות בכתף תומכת מהעבודה ומרצ.

החידוש העיקרי בנאום, אותה "פצצה", היה בטון ובטרמינולוגיה: ברק, החריף ממילא, התעלה על עצמו. הוא טען ל"עלילת דם" של בנימין נתניהו נגדו, כינה את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, "זנאי, מסית ופרזיט", ובידל את עצמו מג'פרי אפשטיין, שותפו לעסקים וידידו החשוד בפדופיליה, במילים הברורות ביותר שישנן.

אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)
אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"אלימות כלפי נשים היא פשע נגד האנושות, הפשע הנפוץ והבסיסי ביותר, ויש למגרו", אמר. "המעשים המיוחסים לאפשטיין הם מתועבים, מעוררי זעזוע וסלידה. חשבתי שהייתה לו מעידה חד פעמית. משהסתבר אחרת, אני מסיק מסקנות ומנתק כל קשר איתו".

ברק בנה קייס שלפיו הפרסום עליו ב"דיילי מייל" הוא המשך ישיר לשיטות הפעולה של נתניהו מאז ומתמיד. "כבר יותר מ-25 שנה שאנחנו חיים באווירה מורעלת", אמר, ועבר לאזכור יריבים שזכו בעבר ל"טיפול" מנתניהו: דוד לוי, יצחק רבין, מאיר דגן ובני גנץ.

ההאשמה ברצח רבין לא היתה יכולה להיות ישירה יותר. נתניהו, אמר ברק, "תיזמר וניצח" על ההסתה, "עד שהגיעו שלוש היריות בגב. הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה".

ברק: "הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה"

לאחר ההתנתקות מאפשטיין תקף ברק את נתניהו על אותו עניין בדיוק, והזכיר את מקורביו ששמם נקשר בפגיעה ובניצול נשים – הבן יאיר (שהוקלט מתרברב על שימוש בשירותי זנות), ראש הסגל בלשכת רה״מ נתן אשל (שהורחק מהשירות הציבורי אחרי שצילם בחשאי עובדת במשרד ראש הממשלה מתחת לחצאיתה) וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שנחקר באזהרה בחשד שניסה לסייע לפדופילית).

זה היה מהלך אפקטיבי מאוד, משום שבכל המקרים שאליהם כיוון ברק אין מחלוקת על העובדות. ניכר היה בו שהוא פגוע וכועס מאוד, ומשוכנע שלנתניהו יש חלק בפרסומים נגדו.

הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, מיד לאחר הסקר הבא שיראה שהקהל המצומצם ממילא שתומך בו, לא עזב אותו בעקבות פרשת אפשטיין. זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם.

אבל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה. לכן הקריאה הקצרה ליו״ר העבודה עמיר פרץ ויו״ר מרצ ניצן הורוביץ, להתאחד "בלי תנאים מוקדמים, כדי להבטיח את עתידה של ישראל", היתה הטקסט החשוב ביותר של ברק אמש.

אלא שנכון לעכשיו, האפיק הזה תקוע.

כן להתאחד, לא להתאחד

למרות ההצהרות החיוביות הנשמעות מכיוון פרץ בעניין החיבור עם מרצ, וההבטחה להכריע בעניין עד סוף השבוע, התחושה בסביבת הורוביץ היא שיו״ר העבודה מתעכב שלא לצורך. במרצ היו שמחים לסיים את המו"מ על פרטי החיבור כבר לפני כמה ימים.

עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אלא שפרץ מהסס. הוא עדיין לא ויתר על שאיפתו להביא מנדטים מהימין (המזרחי), כפי שעשה ב-2006, ויודע שחיבור למרצ יסתום את הגולל על האסטרטגיה הזאת. למזלו, במרצ לא ששים להתחבר עם ברק בגלל החשש מאבדן מצביעים ערבים – ובאופן זמני גם בגלל סערת אפשטיין – ומוכנים להמתין עוד קצת.

פרץ ייאלץ, קרוב לוודאי, להיפרד בקרוב מהחלום על שחזור דפוס ההצבעה שחולל ב-2006. על פי הסקרים, להנהגה החדשה ולחיבורים האפשריים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הימין ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן יציב על 55 מנדטים, והמרכז-שמאל ללא הערבים לא זז מ-45. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה.

על פי הסקרים, לחיבורים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה

תמונה דומה מינוס מפלגתו של אהוד ברק השתקפה גם בסקרים טרם הבחירות באפריל. הגושים הרמטיים. הקהל שמגיע לקלפיות עובר לכל היותר בין מפלגות באותו מחנה. הדבר המהותי היחיד שהשתנה במערכת הפוליטית הוא המוטיבציה של ליברמן. בשמאל בונים על תיעובו לנתניהו, רק שהוא שואף בכלל לממשלת אחדות מרכז-ימנית.

אם מטרת-העל של המרכז-שמאל היא קודם כל לסלק את נתניהו, על בסיס הבנה שממשלת שמאל אינה ריאלית, גם נפתלי בנט יכול להוות מקור לתקווה. אתמול הוא הבהיר פעם אחר פעם, במהלך ראיון ארוך לגלי צה"ל, שלא יהסס להמליץ על מועמד שאינו נתניהו בפני הנשיא, אם יחשוב שלאותו מועמד יש סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה.

ימין חסר זהות

משה פייגלין שרוי בימים אלה במצב רוח ירוד. השבוע התברר שהתפיסה המקובלת של זהות כמפלגה של איש אחד איננה מדויקת. לפחות לא ביחס אליו. מי ששולט באמת במפלגה הוא שי מלכה, המנכ"ל, שהציב לפייגלין אולטימטום: שריין אותי ברשימה או שאעזוב. פייגלין, שתלותו במלכה כמעט מוחלטת, נאלץ להתקפל ולאכזב רבים מתומכיו.

חודשיים לפני הבחירות באפריל קיימה זהות פריימריז דיגיטליים פתוחים לציבור הרחב, לקביעת רשימת המפלגה לכנסת. פייגלין היה גאה מאוד בהליך הדמוקרטי החדשני, "ששם קץ לתורים הארוכים ולבזבוז כספי ציבור על הקמת תשתיות לקלפיות פיזיות".

הפריימריז היו אחד המהלכים שהפכו את זהות לייחודית ואטרקטיבית לצעירים, שחיפשו פוליטיקה המותאמת למאה ה-21. אלא שעתה פייגלין נאלץ לנהוג כמו פוליטיקאי "ישן", ולבקש שהפריימריז יהוו גם הצבעה על סמכותו להתערב בתוצאות הפריימריז, ולשריין למלכה את המקום השלישי.

בכך נסדקה תדמיתו כאידיאולוג וכבעל יושרה בלתי מתפשרת, וניתן האות לסערה שנמשכת כבר קרוב לשבוע בקבוצות אוהדי המפלגה בווטסאפ ובפייסבוק. תומכים רבים נשארים נאמנים לפייגלין, אך לפחות כמה עשרות ביטלו את חברותם במפלגה. בקרב חברי ההנהלה והרשימה עוד לא נרשמו עזיבות רשמיות, אך המרמור שם רב.

כל זה לא היה רלוונטי אם שאלת האיחוד עם הימין החדש היתה יורדת סופית מהפרק. לזהות לבדה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אלא שבנט ואיילת שקד רחוקים מסיכום עם איחוד הימין, בגלל המחלוקות על ההובלה ועל הרכב הרשימה המאוחדת, וכל האופציות עדיין פתוחות. שקד מעוניינת בחבירה למפלגת החרד"לים, בעוד לבנט יהיה נוח בהרבה להקים בלוק טכני של ימין ליברלי עם פייגלין.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כל התנהלותה של שקד משדרת אדישות ופקפוק בצורך ברשימת ימין ליברלי. מבחינתה, כך נראה, המשחק בימין הוא בין הליכוד לבין מפלגת ציונות דתית מאוחדת. בנט חושב אחרת. שלשום (שלישי) הוא פירסם פוסט לחיזוק טענתו, שקל היה לדמיין שהוא מופנה בכלל לשקד, אגב הודעה של הליכוד על מחויבות לסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ובמעמד בית המשפט העליון.

"למה חייבים ימין חדש? כי אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד; רק לכם", כתב בנט. הודעת הליכוד, הסביר, נובעת מכך ש"הידיים שלהם קשורות" בעניין מערכת המשפט בגלל חקירות נתניהו, ובענייני הדת והמדינה בגלל המחויבות למפלגות החרדיות. ספק אם המועמדת להנהגת הימין החדש השתכנעה בנחיצות מפלגתה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,015 מילים
שלי יחימוביץ (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90

פרשנות האנשים והגופים שלא יתגעגעו לשלי יחימוביץ'

ב-14 שנותיה בפוליטיקה הישראלית הצליחה יחימוביץ׳ לשבש את מהלכיהם של כמה מהגופים והאנשים החזקים, המשפיעים והעשירים בארץ ● יצחק תשובה, רמי לוי, שרי אריסון ורני רהב לא יזילו דמעה

עוד 1,275 מילים

לקסם הזה אזדקק לתקשורת מתרפסת ועם אדיש

בלון מפוצץ- צילום-כרמלה כהן שלומי (צילום: כרמלה כהן שלומי)
כרמלה כהן שלומי

בואו נדבר רגע על נתניהו וננסה לא לרעוד מרוב מנת-יתר מהנוכל שעסוק רק בהישרדות אישית וכבר לא טורח להסתיר זאת.

מנוסתו מאימת הדין מתאפשרת בגלל אדישות הרוב ובעיקר מכך שהאיש הכי חזק כאן חולש על מרחב תקשורתי-פוליטי שכולל הרבה יותר מעיתון-בית חינמי שמתקבל בטבעיות סובייטית.

המשפט הכי שחוק שנאמר עליו שואל מי יחליף אותו. ובכן, אם סבתא שלי היתה חיה היה על מה לדבר. תראו מי מדברר אותו, הילד והחברים מהגן.

נתניהו הפך מזמן לסוג של רובוט שעוד מוכתר כקוסם מתוך הרגל, וזה כל כך עובד עד שלא שמנו לב שהבלון התפוצץ והקסם פג ומה שנותר מעורר רצון לרשום לו כדור ורוד.

התרגלנו למניפולציות, התרגלנו שהודיני נחלץ מכל מלכודת על כנפי תקשורת סוגדת לכוח ובתמיכת עכברי כנסת, דתיים מושחתים שואבי-תקציבים ומנדלבליט אחד. המדינה כבולה בתוך קפסולה בעומק הים.

ה'קוסם' מכריז על עצמו שתמיד השיג מה שרצה ושוכח חגורת עיתונאי-חצר הכותשים את מתחריו בגלוי. ביבי נותר אייטם תקשורתי גם כשהוא הולך ונטרף לעינינו עם סרטונים מוזרים בסגנון מחתרתי של מוחרם בתקשורת. זו, מצידה, משבצת כל סרטון כאייטם פותח מהדורות כאילו זו ידיעה חדשותית ולא פראנויה שדורשת טיפול של איש מקצוע.

"ראש ממשלה שקוע עד צוואר בחקירות" זה משפט של הקוסם על אולמרט, אבל מענה לחשדות נגדו לא ידרשו ממנו, לא נעים, הוא נעלב בקלות, ציפורני העיתונות נשלפות רק מול יריביו, ועל זוטות.

רק סירובו העיקש להתראיין מתקבל כמו הסירוב של עומר אדם. זה מעצים את המסתורין שלהם ועוזר לאחד מהם לשיר ולשני לזייף. מוחמד לא בא אל ההר אז ההר עובד בשביל מוחמד, מפנה לו את ראש המהדורה למסיבת עיתונאים בלי שאלות.

ההר גם מקריא תגובות שנוסחו ע"י הילד וחבר'שלו יונתן אוריך, וכשאתה קורא אותן אתה מבין שהמדינה בידיים של בימבה. המבוגר האחראי זה שרה, הילד וחבר'שלו שבא לישונ'צלו.

נתניהו חושש עד מוות מראיונות או מסיבות עיתונאים. הספיקה לו היתקלות אחת יותר מדי עם קרן מרציאנו שלא נפלה לרגליו וחשפה אותו ערומקו. הודיני התגלה כקוסם מסיבות יומולדת ולא ידע את נפשו. אבל זה לא מפריע לקולגות לראות בו נפוליון ולדלג בהכנעה מעל תיקי החקירה שלו ומעל העובדה הברורה שראש הממשלה שיעבד מדינה לצרכיו.

היושרה העיתונאית נזרקה לפח והדוגמאות נערמות: ראש הממשלה נועץ בצלם התחתונים נתן אשל, אבל ברק הוא זה שנדרש לענות למה עבד עם פדופיל ולמה נכנס לבית שיצאו ממנו בחורות. לא נשמע כדבר הזה, הוא בטח פדופיל. הייתי מציעה גם שודד בנק, למה הוא כיסה את הפנים? אני לא רוצה להעליל אבל עברה לידו זקנה והוא לא העביר אותה כביש.

נתניהו חשוד בקומבינות על חשבון הכיס הציבורי לאורך קדנציות שלמות, צוללות עברו מאחוריו, עסקת 'בזק' לפניו ו'קומבינה עם ידיעות' מתחתיו, אבל יותר קריטי לברר לעומק עם גנץ (שמתראיין באומץ) אם חשף את איבר מינו בפני ילדה לפני 40 שנה.

נתניהו הבטיח למילצ'ן טיסה במסוק צה"לי, אבל בוגי יעלון נדרש לתת הסבר על טיסה במסוק כשהפיק סרטים בהוליבוד.. סליחה, כשכיהן כשר ביטחון. נתניהו מצייד את החמאס במזוודות של כסף אבל השמאל יתן להם את המדינה.

שקר רודף שקר, בעיתונות מקפידים להקריא כל תגובה שמנסח וייזתא, יורש העצר התמהוני. ראש הממשלה עסוק בעצמו מבוקר עד ערב, מצלם סרטון מחתרתי אחרי סרטון מהבונקר בהבעה של נרדף, ובינתיים מקורבים פחדנים מגלים שהמדינה בידיים של הילד ואמו הגבולית, לכאורה, כמו שרמז וינרוט שלקח אתו לקבר את הסוד הכי גלוי בממלכה.

מה עם הקוסם? תודה ששאלתם, אידיוטים. הקוסם ממשיך להריץ מכירת חיסול ובו בזמן גם עושה לביתו על חשבוננו באין מנדלבליט, תקשורת נושכת ופוליטיקאים ישרים. הוא כבר מותש וחסר חיים אבל הוא ממשיך לרוץ על הגלגל בעזרתם כאילו אין כאן מדינה מפוררת ומובסת.

זה הקסם הכי גדול שלו אבל הבעיה כולה שלנו.

 

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 553 מילים
מטות הבנקים בתל אביב (צילום: פלאש 90)
פלאש 90

פרשנות קצת פחות כסף, הרבה יותר השפעה

המנהלים החדשים של דיסקונט והפועלים יקבלו אמנם כמחצית מהשכר שהורגלו לו בעבר ● השתוללות השכר בבנקים נבלמה בזכות ההתעקשות של שלי יחימוביץ' ● אבל בעידן פוטס-טייקוני הפכו הבנקאים לאנשים החזקים במשק, וזה שווה יותר מעוד כמה מיליונים בתלוש

שני המנהלים שמונו השבוע לבנק דיסקונט ובנק הפועלים הולכים לקבל כמחצית מהשכר שהורגלו לו בעבר. אורי לוין קיבל בשנה שעברה 7.3 מיליון שקל כמנכ"ל דיסקונט ניו יורק, ויכול היה להמשיך בתפקידו עוד כמה שנים. כעת, הוא חוזר לישראל כמנכ"ל החברה האם, ויקבל לכל היותר 3.5 מיליון שקל בשנה.

דב קוטלר סיים את תפקידו בישראכרט ב-2014 לאחר 6 שנים, בהן השתכר בסך הכל כ-30 מיליון שקל. במלים אחרות, הוא קיבל כ-5 מיליון שקל לשנה, וגם הוא הולך לקבל עכשיו רק כחצי מהסכום הזה בבנק הפועלים.

השניים נכנסים לתפקידיהם במקום לילך אשר-טופילסקי שעוזבת את דיסקונט אחרי 5 שנים כמנכ"לית, ואריק פינטו, שעוזב את פועלים אחרי 3 שנים כמנכ"ל.

דב קוטלר (צילום: גדי דגון, יח"צ)
דב קוטלר (צילום: גדי דגון, יח"צ)

לוין מוכן לחזור לארץ מניו יורק המעטירה, הישר לתוך כאבי הראש של ניהול תהליך ההתייעלות בדיסקונט, ניסיון לשכנע את הרגולטור להמשיך ולהחזיק בחברת כרטיסי האשראי כאל, התחרות מול הבנקים הגדולים על מתן משכנתאות ואשראי צרכני, והזירה המבעבעת של אפליקציות התשלומים.

גם קוטלר יצטרך להתמודד עם שורה ארוכה של בעיות, כמו סיום פרשת החקירות נגד בנק הפועלים בארה"ב, חתימה על הסכם קיבוצי מול ועד לעומתי, ואתגר טיפה יותר זוהר, אך לא פחות מאיים, של התאמת הבנק לעולם הדיגיטלי.

כאמור, השניים האלה מוכנים להיכנס לקלחת הזו בשביל הרבה פחות ממה שהם עצמם קיבלו, והרבה פחות ממה שקיבלו מנהלי הבנקים עד לפני כמה שנים.

למי ששכח, כדאי להזכיר שמנהלי הבנקים קיבלו בעבר סכומים הזוים בכהונות שנמשכו שנים ארוכות. דוגמה מקרית בבנק הפועלים: ב-2005 צבי זיו קיבל כ-34 מיליון שקל, והיו"ר שלמה נחמה סיים את אותה שנה עם 23 מיליון שקל.

אורי לוין (צילום: רמי זרניגר)
אורי לוין (צילום: רמי זרניגר)

החגיגה נגמרה, והאחראית העיקרית לכך הודיעה אתמול על כוונתה לפרוש מהחיים הפוליטיים: זוהי ח"כ שלי יחימוביץ' שבהתעקשות מעוררת הערכה, הגישה את החוק לראשונה כבר ב-2008, נבלמה פעמיים, ורק ב-2016 הצליחה ליצור קואליציה שתאשר את הגבלת השכר של מנהלי בנקים וחברות הביטוח ל-2.5 עד 3.5 מיליון שקל.

המדינה תמיד שם בשבילם

גם גליה מאור, אלי יונס, ציון קינן, העבריין המורשע דני דנקנר ואחרים נהנו מההפקרות הזו. וזה עבר, כאילו שהבנקים לא מחזיקים לקוחות שחשים פעמים רבות שבויים, בשוק לא מאוד תחרותי.

ואם מישהו חשב שזה לא הוגן שלא מתמרצים את המנהלים האלה להרוויח יותר, ההערכה הרווחת בקרב מומחים לענף היא כי בניגוד לחברות אחרות בשוק החופשי, הבנקים נמנעים מהצגת רווחים מוגזמים בשורה התחתונה בגלל מראית העין – מחשש שיעוררו עליהם זעם ציבורי, שעשוי לערער את יציבות המערכת.

ההנחה היא כי עד שיגיע לשוק הזה זעזוע טכנולוגי מבחוץ, הם ימשיכו ליהנות מבלעדיות על עמלות ומרווחי אשראי גבוהים. בכל מקרה, נראה כי המדינה תהיה שם כדי לחלץ את הבנק מכל צרה שלא תבוא, בלי קשר ליכולות וביצועי המנכ"ל, ולכן אין הצדקה לשלם לו כמו בחברה עתירת סיכון (וסיכוי לרווח).

גם גליה מאור, אלי יונס, ציון קינן והעבריין המורשע דני דנקנר נהנו מההפקרות הזו. וזה עבר, כאילו שהבנקים לא מחזיקים לקוחות שחשים שבויים, בשוק לא מאוד תחרותי

כאמור, הגבלת ההשתוללות בשכר שהיתה פה במשך שנים, לא מונעת מקוטלר ולוין להסכים עכשיו להתמנות לתפקיד. גם ניר גלעד מוכן לכהן כיום כיו"ר מגדל ביטוח אחרי שהתרגל לקבל הרבה יותר מעשרה מיליון שקל לשנה בחברה לישראל. ואגב, אל דאגה, ככל הנראה יימצא מי שיסכים להחליף גם את רקפת רוסק עמינח, שסיימה את תפקידה בבנק לאומי.

וזו אולי ההוכחה הסופית לכך שהגבלת שכר הבכירים לא משאירה את הבנקים ובתי השקעות בלי דמות סמכותית על ההגה.

גליה מאור (מימין) ורקפת רוסק עמינח (צילום: משה שי פלאש 90)
גליה מאור (מימין) ורקפת רוסק עמינח (צילום: משה שי פלאש 90)

יוקרה וכוח פוליטי

נשאלת השאלה, למה בכל זאת הם באים לעבוד בשביל הרבה פחות? אם לא רק בשביל כסף, אז למה?

התשובה היא ככל הנראה היוקרה שניהול הבנקים מוסיף לקורות החיים של השניים. עד לפני כמה שנים, האנשים החזקים במשק היו הטייקונים, שהחזיקו בשלל חברות, חלשו על הון ציבורי עצום, והחליטו על מינויים של עשרות מנהלים תחתיהם.

העידן הזה כמעט נגמר, ומי שנשאר הם מנהלי הבנקים, שאחראים, בנוסף לגופים המוסדיים, על ניהול הקצאת האשראי במשק. יחד עם ניהול עשרות אלפי עובדים, – וכוח פוליטי לא מבוטל – אין עוד הרבה משרות כאלה במשק. זה תפקיד חייהם.

ציון קינן (צילום: פלאש 90)
ציון קינן (צילום: פלאש 90)

לצעירים יש עכשיו למה לשאוף

חוץ מהפסקת ההפקרות בשכר, ההגבלה שלו יצרה עוד אפקט מרענן למוסדות הכי שמרניים במשק: אופק להתקדמות לעובדים בדרגי הביניים.

אם צבי זיו, ציון קינן ורוסק-עמינח כיהנו בתפקיד המנכ"ל 6-7 שנים, הרי שפינטו החליט לסיים את הקריירה בשפיץ של הארגון אחרי תקופה של בקושי 3 שנים.

ולא רק הוא: בתקופה האחרונה פרשו מהמערכת שורה ארוכה של מנהלים בדרגי הביניים. יש כאלה שהסתכלו על כך בבהלה, כאילו המערכת ננטשה.

גם בצבא ובמשטרה אלה שלא נבחרים להחליף את הרמטכ"ל או המפכ"ל עוזבים בסופו של דבר את המערכת ובאים אחרים במקומם. אין סיבה שבמערכת הבנקאית זה יהיה אחרת

אלא שהתחלופה הגבוהה עוזרת לשחרר לחץ בקרב העובדים הצעירים, שכבר לא מסתכלים בעיניים כלות על הבוסים שלהם נתקעים בתפקיד למשך שנים ארוכות.

שלא לדבר על האלף הקודם, שבו המנהלים בבנק הפועלים אפילו לא חלמו להחליף את עמירם סיון, שנאחז בכיסא המנכ"ל 16 שנה.

גם הרמטכ"ל והמפכ"ל נמצאים בתפקיד 3-4 שנים וממשיכים הלאה. גם בצבא ובמשטרה אלה שלא נבחרים להחליף את המפכ״ל והרמטכ״ל עוזבים את המערכת ובאים אחרים במקומם. אין סיבה שבבנקים זה יהיה אחרת.

נוחי דנקנר (צילום: פלאש 90)
נוחי דנקנר (צילום: פלאש 90)

קשה לסמוך על המוסדיים

צבי סטפק, מייסד ובעלים בית ההשקעות מיטב-דש, טען השבוע שצריך לשנות את הגבלת השכר בבנקים. לדבריו, עדיף שהמשקיעים המוסדיים יהיו בעלי הכוח להגביל (או לבטל) שכר מופרז למנהלים, באותו אופן שבו הם יכולים להתנגד לעסקות בעלי עניין בכל חברה אחרת.

סטפק הצביע על חוסר ההיגיון שבו מנהלי חברות שירותים אחרות יכולים להרוויח הרבה יותר ממנהל בנק, שצריך לשאת בהרבה יותר אחריות.

היה אפשר לקבל את ההצעה הזו, אם רק היה אפשר לסמוך על המוסדיים הישראלים, שיגדלו קצת יותר עמוד שדרה ולא ישמשו חותמות גומי (הכוונה למנהלי קרנות הפנסיה, הגמל, הנאמנות ושאר גופי החיסכון לטווח ארוך).

גם באירופה יש שערוריות סביב הבנקים, שברוב חוצפתם שילמו שכר מופרז למנהלים שנייה אחרי שהממשלות חילצו אותם מהמשבר של 2008.

אבל יש גם דוגמאות מעודדות: כך למשל, המשקיעים המוסדיים של סטנדרד צ'רטר הבריטי התנגדו לאחרונה לחבילת פנסיה של המנכ"ל, גם במחיר עימות חזיתי איתו.

גם באירופה יש שערוריות שכר בבנקים, שברוב חוצפתם שילמו שכר מופרז למנהלים שנייה אחרי שהממשלות חילצו אותם מהמשבר הכלכלי הבינלאומי של שנת 2008

כל השנים של נוחי דנקנר וטייקונים אחרים שחגגו עם עסקות בעלי עניין מפוקפקות או עסקות שנגועות לכאורה בשיקולים זרים, חבילות שכר מוגזמות ועוד ועוד מהלכים שהכבידו על המשקיעים מהציבור, הוכיחו שהמוסדיים בישראל מעדיפים להיות נחמדים לבעלי השליטה יותר מאשר לשמור על כספי החוסכים.

גם האישור של תגמול העתק לאייל לפידות בשיכון ובינוי, ממש לאחרונה, מוכיח את זה שוב. החברה של סטפק, מיטב-דש, אמנם התנגדה לתגמול, אבל זה לא עזר לה כי האחרים אישרו אותו. בארץ אין דירקטורים ומוסדיים חזקים ועצמאיים מספיק. כולם מאותו מועדון ומי שלא, מת שיתנו לו להיכנס.

כספומט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
כספומט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

הנה לכם משרה בחו"ל – לכו על זה

כאמור, חוץ ממנכ"לי שלושת הבנקים הגדולים, שורה ארוכה של מנהלים בדרגי הביניים עזבו את המערכת הפיננסית: דני צידון, (לאומי), אמיר הסל (הראל), שי פלדמן (AIG) ואחרון חביב אייל לפידות, שעזב את הפניקס כדי לקבל חבילת תגמול ענקית של יותר מ-100 מיליון שקל בשיכון ובינוי.

לפידות נחשב לכוכב ניהולי (נניח), והשמות האחרים שצוינו יתקשו לקבל תגמול שמתקרב לשלו. אם הם בכל זאת רוצים לנסות, הנה שירות להשמת בכירים, בחינם:

וולס פארגו, אחד הבנקים הגדולים בארה"ב, מחפש מנכ"ל ולא מוצא אחד כזה מאז חודש מרץ. המוסד הפיננסי הענק נמצא בעין הסערה לאחר שורה של שערוריות שהחלו ב-2016, אז התגלה שעובדי הבנק יצרו מיליוני חשבונות מזויפים. בגלל השערוריות האלה, מנסה הבנק למצוא מועמד "נקי" מבחוץ אבל אין קופצים על המציאה.

וורן באפט אפילו הרחיק לכת, וטען שהבנק צריך להביא מישהו כל כך נקי ואאוטסיידר, שעדיף שיהיה מחוץ לוול סטריט בכלל. למרות שהוא לא מצליח למצוא מנכ"ל, הבנק הציג השבוע תוצאות טובות שהכו את תחזיות האנליסטים. הספינה שטה והכל בסדר.

כמו פה גם שם, מצד אחד התפקיד יוקרתי ומקנה כוח רב למי שמתמנה אליו. מצד שני, הארגונים הפיננסים האלה סובלים מהכבדה רגולטורית (שאפשר להבין אותה נוכח הסקנדלים שצצים מפעם לפעם), איומים טכנולוגיים מצד חברות הפינטק וגם בעיות שקשורות בעסק עצמו, שכפוף למחזור העסקים כמו כולם.

וולס פארגו, אחד הבנקים הגדולים בארה"ב, מחפש מנכ"ל ולא מוצא אחד כזה מאז חודש מרץ. המוסד הפיננסי הענק נמצא בעין הסערה לאחר שורה של שערוריות שהחלו ב-2016

ההבדל היחיד הוא ששם אפשר להשתכר עשרות מיליונים בשנה, ועדיין לא מצליחים למצוא מועמד, כך שאולי זה לא רק עניין של שכר.

הבנקאים הישראלים (לשעבר) שחושבים שהם ראויים ליותר מ-2.5 מיליון שקל לשנה, מוזמנים לנסות את מזלם ולבקש ראיון עבודה במטה של וולס פארגו בסן פרנסיסקו. שיהיה בהצלחה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,285 מילים

הסתיים השרב, כובו מרבית השריפות

נזקי השרב בשעות הערב הרוחות נחלשו וסייעו לכבאים לייצב את המוקדים שנותרו בין היתר בוואדי ערה ובמושבים ליד בית שמש ● מאות משפחות פונו מבתיהן וצוותי מד"א טיפלו ב-7 אנשים במצב קל שנפגעו משאיפת עשן ● 130 בעלי מוגבלויות פונו ממושב רוגלית לירושלים ● השריפה ליד הצ'ק פוסט ונשר תחת שליטה ● כביש 90 נפתח בחזרה לתנועה

  • שריפה במלחה, ירושלים (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
    יונתן סינדל, פלאש 90
  • שריפה במושב אדרת (צילום: נועם רבקין, פלאש 90)
    נועם רבקין, פלאש 90
  • שריפה בשבי שומרון בגדה המערבית, 17 ביולי 2019 (צילום: Sraya Diamant/Flash90)
    Sraya Diamant/Flash90
  • שריפה בשבי שומרון, 17 ביולי, 2019 (צילום: Sraya Diamant/Flash90)
    Sraya Diamant/Flash90

השרב הסתיים הערב וצוותי הכיבוי הצליחו להשתלט על רוב מוקדי השריפות, לאחר שבכל שעות היות השתוללו דליקות בכל רחבי הארץ, עקב החום הכבד והרוחות העזות.

בין השאר, פרצו היום שריפות ביערות הכרמל ופאתי חיפה, באור יהודה, בוואדי עארה סמוך לאום אל פחם, ברטעה וקציר, באזור מודיעין, בעמק האלה סמוך לבית שמש, בשרון ליד כפר יונה, בשכונת עיר גנים שירושלים, בהרי ירושלים וברחבי השומרון.

מאות משפחות פונו מבתיהן וצוותי מד"א טיפלו ב-7 אנשים במצב קל שנפגעו משאיפת עשן. חלקם הובהלו לבתי החולים. נכון ל-18:00, במד"א אומרים שטופלו 144 בני אדם שנפגעו מהחום הכבד, לעומת כ-120 ביום קיץ רגיל.

תושבי המושבים אדרת ורוגלית שליד בית שמש פונו הערב לגמרי בעקבות שריפות באזור, כולל 130 בעלי מוגבלויות שעברו לירושלים.

שריפה ליד מושב אדרת (צילום: נועם רבקין, פלאש 90)
שריפה ליד מושב אדרת (צילום: נועם רבקין, פלאש 90)

בעקבות שריפה בכרמל, המשטרה ביצעה פינוי של חלקים מהטכניון דרך שער נווה שאנן של הקמפוס. בנוסף, תושבים המתגוררים בדרך הטכניון בנשר קיבלו הוראה להתפנות מבתיהם.

כביש 90 נפתח שוב לתנועה לאחר שנחסם לשני הכיוונים בעקבות שריפה בחממות ליד היישוב תומר. בשכונת מלחה בירושלים פרצה שריפה שכובתה מהר, ושבמהלכה עלו באש 10 רכבים בחניון עופר.

מהערכות ששירותי הכיבוי וההצלה מסרו לכלי התקשורת עולה כי כ-200 בתים ברחבי הארץ נשרפו או נפגעו בשריפה.

כיבוי והצלה
משאית שהתהפכה בכביש 375 עקב שריפה

המשטרה ולוחמי האש דיווחו על פינוי בתים באור יהודה, ביישובים רמת פנקס, נאות קדומים ונווה מיכאל ובמושב אדרת וכן כל הבתים בכפר ברטעה, במושבים אדרת ורוגלית בעמק האלה וביישוב שבי שומרון, וכן מתקן אדם. חלק מהבתים ביישובים שפונו עולים באש.

כוחות הכיבוי וההצלה נלחמים באש באמצעות כבאיות ומטוסי כיבוי. עד כה הושגה שליטה בחמש מהשריפות הגדולות: באור יהודה, בין חיפה לנשר, באזור נחלים, בשדה חמד וליד שבי שומרון.

עקב השריפות, נחסמו לתנועה כבישים רבים ברחבי הארץ. מוקדם יותר גם התהפכה משאית בכביש 375 ונפלה לתוך תעלה, הנהג חולץ והכביש נחסם גם הוא לתנועה. מספר רחובות בירושלים וכביש דורי בחיפה נסגרו לתנועה גם הם.

נציבות הכבאות וההצלה נכנסה אתמול לכוננות חירום מבצעית וביטלה את כל חופשות הכבאים. מכבי האש קראו לציבור להימנע לחלוטין מהדלקת אש ולדווח על כל מראה של עשן או אש. עובדי שירותי הכיבוי, שפתחו שלשום בעיצומים והודיעו על העברת מספר תחנות כיבוי למתכונת שבת, ביטלו את העיצומים וחזרו לעבודה מלאה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 329 מילים
תחנת רכבת נבון בירושלים (צילום: רכבת ישראל)
רכבת ישראל

תחנת רענון הצצה לעתיד באדיבות החום הקיצוני

יותר ויותר מתכננים ויזמים מזהים את היתרונות הטמונים בבנייה לעומק ● הטמפרטורות הנמוכות השוררות היום בתחנת הרכבת החדשה בירושלים, הממוקמת 80 מטר מתחת לפני הקרקע, מבהירות למה

שימו לב למקום עם האקלים הכי נעים בשעות האחרונות בישראל – ובלי מזגן: תחנת הרכבת ״נבון״ בירושלים.

ברגעים אלה, בעוד בחוץ הטמפרטורות במקומות רבים בארץ עוקפות בקלות את ה-40, הטמפרטורה ברציפי תחנת הרכבת נעה בין 23 ל-26 מעלות.

הסיבה לכך פשוטה: בגלל אילוצים הנדסיים ותחבורתיים (השיפוע שבו הרכבת מסוגלת לטפס מתל אביב לירושלים), התחנה נבנתה בעומק של כ-80 מטר מתחת לפני האדמה, שם הנוסעים נהנים ממיזוג טבעי.

בתחנה מותקנים מפוחי ענק ששואבים פחמן דו חמצני ומזרימים פנימה חמצן, אבל בכל הנוגע לקירור – חוקי הטבע והפיזיקה כבר עושים את העבודה.

תחנת רכבת נבון בירושלים (צילום: רכבת ישראל)
תחנת רכבת נבון בירושלים (צילום: רכבת ישראל)

בשנים האחרונות המגמה של הבנייה התת-קרקעית תופסת תאוצה ברחבי העולם. אם עד לא מזמן חשבו שהפתרון לצפיפות טמון רק בבנייה לגובה, יותר ויותר מתכננים ויזמים מזהים את היתרונות הטמונים גם בבנייה לעומק.

מעבר להיותו של מעבה האדמה משאב נדל"ן עם פוטנציאל כלכלי עצום, יש לו שני יתרונות נוספים: ביטחון (כבר היום חניונים תת קרקעיים מתפקדים גם כמקלטי ענק לשעת חירום), והגנה מפני פגעי מזג האוויר.

הקרקע מהווה שכבת בידוד יעילה ובעומק של כמה עשרות מטרים שוררת ברוב המקרים טמפרטורה נוחה וקבועה, שכמעט לא מושפעת מהתנאים בחוץ, שהולכים ומקצינים ככל שמשבר האקלים מחריף.

כמובן שלשהייה ממושכת מתחת לאדמה יש גם חסרונות רבים: היעדר חשיפה לשמש שבמינונים הנכונים היא בהחלט בריאה, מחסור בנוף (ומצד שני – בנייה מתחת לקרקע גם לא פוגעת בנוף…), ועבור קלאוסטרופוביים מדובר בסיוט. ובכל זאת, זה יותר ויותר נפוץ.

חדר הבקרה של תחנת ירושלים נבון (צילום: רכבת ישראל)
חדר הבקרה של תחנת ירושלים נבון (צילום: רכבת ישראל)

בסינגפור יש מרכזי קניות ענקיים מתחת לאדמה שמספקים מפלט מחום הקיץ בלי צורך במיזוג, ומדינות צפוניות כמו קנדה בונים מרכזי קניות תת קרקעיים שמציעים חמימות מגוננת גם כשבחוץ משתוללות סופות שלגים.

רוב אזור התעשייה של קנזס סיטי ממוקם מתחת לאדמה, בתוך רשת של מחצבות ישנות, שבהן שוררת טמפרטורה קבועה של 16 מעלות צלזיוס.

במקסיקו סיטי בנו 'גורד אדמה' למגורים ומשרדים בעומק של 70 קומות. פעם היו קוברים את המתים מתחת לאדמה ובונים עבור החיים לגובה, היום המגמה מתחילה להתהפך.

הבנייה של תחנת הרכבת בירושלים בעומק רב הייתה אילוץ, אבל ייתכן שמה שהתחיל מחוסר ברירה יספק חומר למחשבה לשנים הבאות – שבהן, אם נרצה או לא, יהיו לא מעט ימים שבהם יהיה הרבה יותר נעים מתחת לפני האדמה מאשר מעליה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 329 מילים
סגירה