"בית סקיט היל" נמצא במרחק של 10 דקות נסיעה מכביש הטבעת שמקיף את לונדון. אך על רקע הגבעות המוריקות והחוות הקטנות, הוא נראה כמו עולם אחר.
המקום, שנרכש ב-1940 על ידי "קרן הנוער היהודי" כדי לספק אוויר צח וחיי כפר לילדים מאזור האיסט-אנד המופצץ, משמש כיום כחווה יהודית.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
הקמת החווה – "שדה" שמה – היא יוזמה של טליה צ'יין, "בחורה סופר-עירונית" כהגדרתה, שנטשה לפני 3 שנים את לונדון בחיפוש אחר חיבור לאדמה וליהדות.
צ'יין אמנם ידעה הרבה על העולם שסביבה – בתקופת לימודיה באוניברסיטה היא הקימה ארגון צדקה להעלאת המודעות לסחר באנשים דרך אמנות – אבל היא מודה שלא ידעה "כלום על איכות הסביבה וכדור הארץ".
"זה הדהים אותי. לא יכולתי להאמין שלא ידעתי את כל זה. בתור יהודיה, אוכל ממש חשוב לי", היא צוחקת, "אבל מעולם לא תהיתי מאיפה מגיעים מלפפונים או מהו זרע. שנים לא הייתי בגינת ירק, ולא התעניינתי במרחבים שבחוץ".
בעקבות העניין שעורר בה הנושא, החליטה צ'יין להירשם ל"אדמה" – תכנית ללימוד חקלאות יהודית, שמתקיימת באתר הנופש "איזבלה פרידמן" בקונטיקט.
אחרי התחלה חלשה ("הגעתי עם פן בשיער, הייתי כל כך לונדונית"), היא החלה את המסע שלה בחליבת עזים, איסוף ביצי תרנגולות ועבודה בחווה. "בכיתי שבוע, ואז חשבתי: זה הדבר הטוב ביותר שעשיתי בחיי. זה היה כמו גן עדן", היא נזכרת.
"פחות או יותר הפניתי את הגב לדת"
בתכנית "אדמה", צ'יין לא רק גילתה אהבה שלא הכירה קודם לכן לחיים בחוץ ולעבודה פיזית, היא גם נתקלה לראשונה ברעיון של יהדות מבוססת-קרקע.
למרות הרקע היהודי שלה, באוניברסיטה היא הרגישה שהיא מתרחקת מהדת: "גיליתי את הפמיניזם, וזה לא הלך יחד עם החינוך שלי כאורתודוקסית. זה לא התאים לי ונוצר חור גדול בחיים שלי, כי פחות או יותר הפניתי את הגב לדת".
בקונטיקט, היא מצאה צורה של יהדות שהיא חשה איתה בנוח: "יהדות היא דת חקלאית. בגלות החלפנו את האתים בספרי החוקים, כי איך ממשיכים דת חקלאית כשאין לך שטח? אבל הרבה מהפרקטיקות עדיין מבוססות-אדמה".
"יהדות מבוססת-קרקע רואה את היהדות מבעד לפריזמה של שמירה על כדור הארץ והאדמה, של סיפור הבריאה. אדם הוצב בגן העדן כדי לשמור עליו, לטפח אותו, לעבוד אותו. לקחתי על עצמי את כל זה", היא מסבירה.
חווה יהודית בבריטניה (צילום: Courtesy)
עם חזרתה לבריטניה, צ'יין הייתה נחושה ליצור מחדש את מה שמצאה בקונטיקט.
היא השתתפה בקורסים ובהכשרות כדי ללמוד מיומנויות של ניהול חווה, גייסה 17 אלף ליש"ט באמצעות מימון המונים, ושכנעה את הנהלת "בית סקיט היל", שאליו הגיעה במקרה בחופשה, לאפשר לה להקים "חווה יהודית" בחלק משטחו.
"בינואר 2017 תקעתי את המעדר בקרקע ובניתי ערימת קומפוסט", היא אומרת. לשאלה על הקשיים שבפניהם ודאי עמדה היא משיבה: "מעולם לא הרגשתי שזה היה אתגר. פשוט ידעתי שזה יקרה. דברים כאלה תמיד מסתדרים".
טליה צ'יין מציגה את אזור ההבדלה של החווה היהודית Sadeh, אפריל 2019 (צילום: כנען ליפשיץ/JTA)
במהלך העבודה לצד צוות של מתנדבים ומבקרים, החווה הלכה וצמחה, וכעת היא כוללת כעת מדשנים, סככות התססה, בוסתן וחממות.
צ'יין מציגה את פירות עמלה – בהם גזרים וכרוביות, חמניות, אפונה, שום, סלקים, עשבי תיבול וכרשה. בקיץ ובסתיו תגדל פירות וגרגירי יער. היות שהחווה ממוקמת בקנט, בירת המבשלות של אנגליה, היא מקווה לגדל כשות להכנת בירה. היא מאמינה שמזון והמאבק לצדק חברתי וסביבתי שלובים זה בזה.
חווה יהודית בבריטניה (צילום: Courtesy)
"יש כל כך הרבה חיבורים בין הדברים", היא אומרת. "הרבה פעמים לאנשים עם הכנסה נמוכה יש פחות גישה למזון טרי. בסופו של דבר הם אוכלים מזון נורא, מעובד, מה שמוביל לבעיות בריאותיות שונות. מזון בריא הוא פריבילגיה של ממש. זה עניין של עושר ושל מעמד. מזון הוא עניין פוליטי".
אבל צ'יין גם מקווה שהחווה שלה תעורר השראה באחרים שהתרחקו מהחיים היהודיים. "הקהילות של בתי הכנסת הולכות וקטנות מדי שנה. אילו דרכים חדשות ומעניינות יש להתחבר למורשת שלך?", היא שואלת.
"זו דרך נפלאה משום שהיא לא כוללת את הפוליטיקה של רפורמים או אורתודוקסים. אין בה את המטען שקשור לזה. אתה יכול להמשיך להאמין בדרך האישית שלך, במקביל לקיום יהדות מבוססת-קרקע. זה פלורליסטי, כך שאנחנו לא צריכים לדאוג בנוגע להבדלים, אנחנו יכולים להתמקד בדמיון בינינו".
צ'יין מביאה הוכחות כדי לתמוך בטענותיה. לפי סקר שערך הארגון הסביבתי האמריקאי Hazon ב-2012, שליש ממי שחשו מנותקים מיהדותם קיבלו השראה לחיבור מחדש מהחווה בקונטיקט ומהתכניות החינוכיות של הארגון בנושא מזון.
"כולם באים לכאן. אנחנו אחד המקומות היחידים שמשרתים מגוון של קהילות", אומרת צ'יין (צילום: Courtesy)
כיום, "סקיט היל" מארח מגוון צעירים יהודים וקבוצות מבתי כנסת ובתי ספר, וכן תושבים מקומיים. "אנחנו אחד המקומות היחידים שמשרתים מגוון של קהילות", אומרת צ'ין, "טהאתגר שלנו הוא להיתפס כחלק רציני מההרכב של יהדות בריטניה. אנחנו עדיין בשלבים המוקדמים, אבל אני בהחלט רואה את זה קורה".
כשאלפי אנשים התכנסו במרכז לונדון בסוף האביב כדי למחות נגד האנטישמיות, גם פיאז מוגאל היה שם.
מוגאל, מייסד הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות", מודה בגלוי כי היה אחד מ"קומץ" מוסלמים בריטים בלבד שהשתתפו בהפגנה – והמוסלמי היחיד שעלה לבמה לצד פוליטיקאים ומנהיגי קהילות ונשא דברים בפני הקהל. מוגאל אינו מטיל ספק בהחלטתו לנאום בעצרת, ואינו מהסס למתוח ביקורת על בני דתו שנמנעים מלהתבטא בפומבי לנוכח האנטישמיות הגואה בבריטניה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
באפריל נדקרו שני יהודים בפיגוע טרור בגולדרס גרין, שכונה בצפון לונדון שבה מתגוררת קהילה יהודית גדולה. היה זה אחד מיותר מתריסר אירועים אנטישמיים שכוונו בחודשים האחרונים נגד בתי כנסת ומרכזים קהילתיים, לאחר שבאוקטובר נרצחו שני יהודים בפיגוע בבית הכנסת היטון פארק במנצ'סטר.
"החלטתי להשתתף ולנאום בעצרת משום שחשתי דכדוך עמוק לנוכח העובדה שגורמים בקהילה שלי אפילו לא ניסו להפגין אמפתיה, או להתייצב בפומבי לצד הקהילות היהודיות"
"החלטתי להשתתף ולנאום בעצרת משום שחשתי דכדוך עמוק לנוכח העובדה שגורמים בקהילה שלי אפילו לא ניסו להפגין אמפתיה, או להתייצב בפומבי לצד הקהילות היהודיות בשעה שהדבר כה נדרש", אומר מוגאל לזמן ישראל.
"ישנם גורמים בקהילה שלי שמתקשרים לחברי הקהילה היהודית ומביעים בפניהם הזדהות, אך הם אינם מוכנים להפגין זאת בפומבי וליצור תקדים", הוא אומר. "הם מנהלים בשקט משחק כפול, ומבחינתי זה בלתי מתקבל על הדעת. או שאתה חי לאור הערכים שלך, או שמוקיעים אותך כצבוע – ולחיות לאור הערכים שלך פירושו שלפעמים צריך פשוט לעשות את הדבר הנכון".
מפגינים אוחזים בדגלי ישראל, בעוד סטודנטים פרו־פלסטינים מפגינים, מניפים דגלים וקוראים סיסמאות מחוץ לקינגס קולג' בלונדון, 7 באוקטובר 2025 (צילום: JUSTIN TALLIS / AFP)
מוגאל אינו חדש במאבק הזה. בעבר שימש יועץ לממשלה וחבר מועצה מקומית, ולאורך שנים פעל במגזר הקהילתי ובארגוני צדקה. זה זמן רב הוא נמצא בחזית המאבק בקיצוניות, בפשעי שנאה ובאנטישמיות, ונמנה עם התומכים הבולטים בשיתוף פעולה בין־דתי בין יהודים למוסלמים.
הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות" פועל להרחבת הידע והמודעות לאנטישמיות ולשואה בקרב הקהילות המוסלמיות בבריטניה. ארגון נוסף שייסד מוגאל, Tell MAMA, מתעד ומדווח על פשעי שנאה נגד מוסלמים ומעניק סיוע לקורבנותיהם.
הגיעה העת לפרשנות מחודשת של הטקסטים
מוגאל מותח ביקורת חריפה על מה שהוא מכנה "התחמקויות מילוליות" של כמה ממנהיגי הקהילה המוסלמית. לדבריו, לא די בגינויים שגרתיים של אנטישמיות ובהימנעות מהכרה בקשר ההדוק בינה לבין אקטיביזם אנטי־ישראלי רדיקלי.
"אני ניצב בסולידריות ובאחדות מלאה עם הקהילה היהודית, ואני עומד איתן מאחורי עמדתי כי שלילה גורפת של קיומה של מדינת ישראל היא חלק מרטוריקה אנטישמית"
"אני ניצב בסולידריות ובאחדות מלאה עם הקהילה היהודית, ואני עומד איתן מאחורי עמדתי כי שלילה גורפת של קיומה של מדינת ישראל היא חלק מרטוריקה אנטישמית, וכי חובה לקרוא על כך תיגר – גם בחלקים מסוימים בקהילה שלי", אומר מוגאל.
לדבריו, עמדה זו אינה סותרת תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית או התנגדות לחלק ממדיניותה ומהתבטאויותיה של ממשלת ישראל הנוכחית.
מפגינים נושאים דגלים ושלטים במהלך הפגנה נגד אנטישמיות וקיצוניות בלונדון, 10 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)
מוגאל מייחס את היסוסם של מנהיגים מוסלמים אחרים להתייצב בפומבי לצד יהודי בריטניה לחששם "לעורר מהומות", ולרצונם לשמר את בסיס התמיכה שלהם בקהילה ואת קהל עוקביהם ברשתות החברתיות.
מוגאל מצביע גם על אתגר עמוק ושורשי יותר: הצורך ב"פרשנות מחודשת של כתבי הקודש האסלאמיים". לדבריו, מאז המתקפה העקובה מדם של חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023, מסגדים רבים מדי מארחים "מטיפים שמשתמשים בפרשנויות מסוימות של החדית' ובדימויים קריקטוריים שחלחלו לדת האסלאם, כדי להצדיק את פעולות חמאס או לעודד התקפות על יהודים".
פיגועי 11 בספטמבר ופיגועי הטרור בלונדון ב־7 ביולי 2005 היו אמורים להוביל ל"פרשנות מחודשת ויסודית של הטקסטים הדתיים", הוא מוסיף, אך "הרוב המוחלט והמכריע" של האימאמים בבריטניה "לא עשה דבר בנידון".
"אם לא נעשה זאת עכשיו, זה פשוט לעולם לא יקרה", הוא קובע.
מוגאל אינו המוסלמי הבריטי הבולט היחיד שמביע תמיכה ביהודי בריטניה. מוקדם יותר החודש הצטרפו אליו כמה אישי ציבור נוספים, בהם שרה חאן, לשעבר הנציבה הממשלתית למאבק בקיצוניות
הנרמול הצורם של האנטישמיות
מוגאל אינו המוסלמי הבריטי הבולט היחיד שמביע תמיכה ביהודי בריטניה. מוקדם יותר החודש הצטרפו אליו כמה אישי ציבור נוספים, בהם שרה חאן, לשעבר הנציבה הממשלתית למאבק בקיצוניות. יחד הם חתמו על מכתב פומבי המגנה את התגובה "החלשה והמאכזבת" לעלייה "הקולנית והבלתי פוסקת" באנטישמיות מאז מתקפת 7 באוקטובר.
במכתב נטען כי גורמים מסוימים מנצלים "מחאה לגיטימית" נגד המלחמה בעזה כדי "לנרמל סיסמאות, סמלים ורטוריקה המפארים אלימות". עוד הודגש הפער בין "השתיקה והיעדר הגינוי" לנוכח ההתקפות על יהודי בריטניה לבין "המחאות הנרחבות והפגנות הסולידריות" ששטפו את המדינה בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר במיניאפוליס ב־2020.
מפגינים נושאים שלט עם תמונתו של ג'ורג' פלויד בצעדה בלונדון, 7 ביוני 2020 (צילום: ISABEL INFANTES / AFP)
מדוע, לדעת מוגאל, יהודי בריטניה לא זכו לסולידריות דומה מצד בני ארצם? הוא תולה זאת בתפיסות מושרשות בתנועות אנטי־גזעניות, שלפיהן ישראל היא כל-יכולה והיהודים עשירים ובעלי השפעה פוליטית רחבה.
תפיסות אלה, אשר "נושקות ממש לקצה הרטוריקה האנטישמית, ובמקרים רבים אף חוצות את הגבול", משמשות תירוץ ל"חוסר מעש", טוען מוגאל. לדבריו, יש דבר מה צורם בכך שתנועה אנטי־גזענית, המתיימרת להיאבק למען "קהילות מיעוט", מתעלמת ממצוקתם של יהודי בריטניה – "קהילת מיעוט זעירה" – דווקא בשעה שהם נתונים למתקפה מתמשכת.
מוגאל סבור כי הניסיונות לנתק את התנועה הפרו־פלסטינית בבריטניה מהאנטישמיות היו "מעטים מדי, ומאוחרים מדי". "יש בעיה משמעותית בכך שהתנועה הוכתמה באנטישמיות", הוא קובע, וקורא לאמץ אסטרטגיה של "התנערות, הדרה והצבת אתגר גלוי".
"אי אפשר לדבר על מדינה פלסטינית בלי להתנער מכל גורם, בכל קבוצה, שיש לו היסטוריה של אנטישמיות. וזוהי מציאות שאיש אינו באמת רוצה להתמודד איתה כרגע"
"אי אפשר לדבר על מדינה פלסטינית בלי להתנער מכל גורם בכל קבוצה שיש לו היסטוריה של אנטישמיות", אומר מוגאל. "וזוהי מציאות שאיש אינו באמת רוצה להתמודד איתה כרגע".
פוליטיקאים מלבים את האש האנטי־ישראלית
מוגאל סבור כי מפלגת הירוקים האנטי־ישראלית היא כיום הביטוי האלקטורלי המשמעותי והחזק ביותר לברית בין השמאל הרדיקלי לאסלאמיסטים – ברית שהלכה והתחזקה מאז מלחמת עיראק ב־2003.
מפגינים מתכנסים סמוך לרחוב דאונינג במהלך עצרת "חירום לאומית" שארגן ארגון "הקמפיין נגד אנטישמיות", בעקבות פיגוע דקירה בגולדרס גרין בלונדון, 30 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)
בהנהגתו של מנהיגה החדש, זאק פולנסקי, יהודי אנטי־ציוני מהשמאל הרדיקלי, הפכו הירוקים את סוגיית עזה – ואת "שותפותה לדבר עבירה" של ממשלת הלייבור ב"רצח העם" שמבצעת ישראל – לנושא מרכזי בקמפיין שלהם לקראת הבחירות המקומיות במאי האחרון. זאת, אף שלרשויות המקומיות בבריטניה אין כל תפקיד בעיצוב מדיניות החוץ של המדינה.
ואולם, הישגה המרשים של המפלגה בבחירות הוכתם בהאשמות שלפיהן כמה ממועמדיה השמיעו התבטאויות אנטישמיות. לדברי מוגאל, מפלגת הירוקים "קיבלה החלטה אסטרטגית" למנף את הביקורת החריפה שלה על פעולות ישראל בעזה כדי לגייס מוקדי תמיכה חדשים.
"הם בוודאי ידעו שבאמצעות הצעד הזה הם עומדים למשוך אליהם אנשים עם עבר בעייתי מאוד", אומר מוגאל. לדבריו, הבטחות המפלגה להחמיר את הליכי סינון המועמדים שלה, שהן בגדר מס שפתיים, "פשוט אינן מספיקות".
"אני מאמין שיהודים אינם רוצים להסתתר מאחורי חומות גבוהות […] עם מצלמות ומאבטחים. אלה לא חיים". הוא מוסיף כי המאבק באנטישמיות מחייב "שינוי חברתי אמיתי", וכי לממשלה אין תוכנית שתוביל לכך
גם האופן שבו מתמודדת מפלגת הלייבור עם האנטישמיות והקיצוניות מאז עלתה לשלטון ביולי 2024 אינו מרשים את מוגאל. אומנם הוא זוקף לזכותם של כמה משרי הממשלה הבנה טובה של השפעת המצב על הקהילה היהודית, ומכיר בכך שהממשלה השקיעה משאבים רבים בהגברת האבטחה.
אבל, הוא אומר, "אני מאמין שיהודים אינם רוצים להסתתר מאחורי חומות גבוהות […] עם מצלמות ומאבטחים. אלה לא חיים". הוא מוסיף כי המאבק באנטישמיות מחייב "שינוי חברתי אמיתי", וכי לממשלה אין תוכנית שתוביל לכך.
מנהיג מפלגת הירוקים זאק פולנסקי (במרכז) ומנהיג מפלגת הלייבור לשעבר ג'רמי קורבין (למטה משמאל) מצטרפים למפגינים במהלך צעדה נגד הימין הקיצוני בלונדון, 28 במרץ 2026 (צילום: Henry Nicholls / AFP)
הוא גם מאשים את הממשלה בכך שאינה מציעה כל "פתרון חלופי […] להתמודדות עם קיצוניות אסלאמיסטית או אנטישמיות אסלאמיסטית קיצונית". לדברי מוגאל, קיים ניגוד "מובהק וחריף" בין גישתה "הריקה מתוכן" של הממשלה הנוכחית לבין מאמציה של הממשלה השמרנית הקודמת "להתמודד" עם הסוגיה.
לדברי מוגאל, בלייבור חוששים ש"אם הם יתחילו לדבר על קיצוניות אסלאמיסטית, זה יעלה להם באובדן תמיכה פוליטית". החשש הזה, הוא טוען, רק התעצם בעקבות בחירתם לפרלמנט של ארבעה מועמדים עצמאיים "פרו־עזה" בבחירות הכלליות ב־2024. "זה יצר תחושת פחד, ואחר כך תחושת אדישות" מצד הממשלה, הוא מוסיף.
עם זאת, מוגאל טוען כי הגורמים בקהילה המוסלמית המייעצים לממשלה להימנע מעיסוק פומבי בקיצוניות אסלאמיסטית מציגים בפני השרים "תמונה מעוותת לחלוטין של הקהילות המוסלמיות בבריטניה", וכן "השקפה שמרנית, ולעיתים נוקשה ושברירית, של האסלאם".
"אנשים מנצלים לרעה את הדת שלי כדי לכפות את האכזריות שלהם, לכפות את עליונותם, ולכפות את תחושת הזכאות שלהם"
מוגאל אינו זר לגזענות. בילדותו גורשה משפחתו מאוגנדה, לאחר שנשיא המדינה דאז, אידי אמין, גירש את בני המיעוט ההודי ב־1972. גם כשגדל בבריטניה בשנות ה־80 חווה גזענות על בשרו. הוא סבור כי התפיסות העומדות בבסיס גזענות מסוג זה "זהות לחלוטין" לאלה שמפגינים האסלאמיסטים.
"אנשים מנצלים לרעה את הדת שלי כדי לכפות את האכזריות שלהם, לכפות את עליונותם, ולכפות את תחושת הזכאות שלהם", הוא קובע. מבחינתו, המאבק באנטישמיות "קשור בטבורו" להגנה על הערכים הדמוקרטיים והליברליים.
פיאז מוגאל, מייסד הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות" (צילום: באדיבות המצולם)
"אני מרגיש שבמהלך שלושת העשורים האחרונים, האנטישמיות בבריטניה החמירה בצורה משמעותית", הוא מסכם. "אבל היא משמשת גם מדד לאופן שבו חוסר הסובלנות הכה שורשים במדינה שלנו בכללותה. המציאות היא שאנו ניצבים כיום בפני משבר לאומי של חוסר סובלנות".
"אנשים אנינים באמת מתקשים כיום לנשום כאן. רוצים לאטום אוזניים ולכסות עיניים. כי וולגריות וגסות רוח מקיפות אותנו בכל מקום", מקטרת ידידה. "זה מורגש בהתנהלות של אנשים בפוליטיקה ובשפת הדיבור. גם התקשורת שופעת גסות רוח".
"והטוקבקים ברשת, אוי הטוקבקים", מוסיפה החברה, "עם העילגות, הבורות, האלימות והעוינות המבעבעת. כבר אין לאן לברוח מכל הטינופת הזאת".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הציבור הישראלי ממתין ל"ניצחון מוחלט", אך בפועל, כל החזיתות שנפתחו במלחמה הנוכחית נותרו ללא הכרעה ברורה. צה"ל ניצב אל מול עוצמה משותקת, הנובעת ממגבלות מדיניות ואחרות. נראה כי סבב נוסף מול איראן הוא חסר תוחלת.
מלחמות העבר אינן יכולות עוד לשמש מודל לניצחונות מכריעים; אפילו ארצות הברית, המעצמה הגדולה בעולם, לא רשמה הכרעה צבאית מובהקת מאז מלחמת העולם השנייה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
לנוכל נהנתניהו כל זה לא מזיז. איך אתה לא מבין את זה. כל מה שהוא צריך זה ש'גוש השינוי' לא יוכל להקים ממשלה. זה הכל. מצידו להיות ראש ממשלת מעבר לנצח (לא מעבר דירה, חלילה. בלפור. שאנחנו נש... המשך קריאה
לנוכל נהנתניהו כל זה לא מזיז. איך אתה לא מבין את זה. כל מה שהוא צריך זה ש'גוש השינוי' לא יוכל להקים ממשלה. זה הכל. מצידו להיות ראש ממשלת מעבר לנצח (לא מעבר דירה, חלילה. בלפור. שאנחנו נשלם), ששרה לא תצטרך להזמין תור במספרה והמאבטחים במיאמי יהיו על חשבוננו.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו