הדיון הציבורי על השוויון בנטל השירות הולך ומתלהט ככל שהמלחמה נמרחת מחד, ומאידך מגזרים שאינם משרתים (או משרתים פחות, או רק בתנאים שלהם) גורפים הטבות ותקציבים.

לכולם, חוץ מחברי הממשלה אולי, ברור שמה שהיה כבר לא יהיה: הציבור המשרת לא יאפשר לאי-שוויון הזה להתקיים עוד הרבה, ואולי כבר בהצבעה על חוק הגיוס נראה את תחילת השינוי. אם לא בכנסת, אז ברחוב.

יזם ומייסד של Vert.earth, סטארטאפ לחשבונאות פחמן. יועץ לתאגידים, משקיעים וסטארטאפים בנושאי אסטרטגיית אקלים, קיימות, הפחתת פליטות גזי חממה וחדשנות אקלימית. דאטה-אקטיביסט בזמנו הפנוי, ובעברו היותר רחוק איש מודיעין וסייבר. מתגורר ביפו, נשוי ואבא לשתי בנות מקסימות.

תקציב המדינה שעבר בשבוע שעבר סיפק מגוון כותרות, גם בתחום הסביבה והאקלים, ובראשן החלטה בדבר "תמחור פליטות מזהמים מקומיים וגזי חממה". מטרת ההחלטה, כפי שנכתב בדברי הפתיחה שלה, היא לעודד מעבר לכלכלה דלת-פחמן, ולתקן את כשל השוק שנוצר כאשר פולטי גז חממה אינם נושאים בהשלכות (כלכליות או אחרות) של הנזק שהם מסבים לכדור הארץ.

הנחת העבודה של הנוסח היא פרוגרסיבית מאוד, כמעט אוונגרדית: "תמחור פליטות נחשב להסדרה היעילה והאפקטיבית ביותר לעידוד הפחתת פליטות". אך כיוון שמיסוי פחמן בקנה מידה לאומי נמצא בראשית דרכו בעולם, ספק אם ניתן כבר לטעון לאפקטיביות שלו, לא כל שכן לדון בשיעור המס האפקטיבי או בייעוד של כספי המיסים (בקנדה, למשל, הם מוחזרים לאזרחים כנקודות במס בריאות).

יזם ומייסד של Vert.earth, סטארטאפ לחשבונאות פחמן. יועץ לתאגידים, משקיעים וסטארטאפים בנושאי אסטרטגיית אקלים, קיימות, הפחתת פליטות גזי חממה וחדשנות אקלימית. דאטה-אקטיביסט בזמנו הפנוי, ובעברו היותר רחוק איש מודיעין וסייבר. מתגורר ביפו, נשוי ואבא לשתי בנות מקסימות.

המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.

בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות

העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).

מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.

בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין  מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.