חיילת נמוכת קומה מובילה אחריה חבורת גברתנים במדים. הם הולכים בסמטאות העיר העתיקה ומגיעים עד ה"מחכמה" (מבנה ממלוכי מקורי שהוסב לבית משפט בתקופה הטורקית) – בסיס משמר הגבול שברחוב השלשלת הצמוד לשער הר הבית.
חיילת נמוכת קומה מובילה אחריה חבורת גברתנים במדים. הם הולכים בסמטאות העיר העתיקה ומגיעים עד ה"מחכמה" – בסיס משמר הגבול שברחוב השלשלת הצמוד לשער הר הבית
לירון זהר היא מלהקת קולנוע וטלויזיה (פלפלים צהובים, האחיות המוצלחות שלי, נחמה, כבודו, להעיר את הדב ועוד). בשנה האחרונה בעלת מיזם חברתי בתחום הדיור השיתופי לדור הבייבי בומרס. --
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אינני מנאמני בלפור. מה שהתחיל כסקרנות אנתרופולוגית שאב אותי פנימה. לעיתים מחוזקת ולעיתים מאוכזבת ממה שראו עיני. באחת מהבלחותיי הספורות הצלחתי להגיע ל"מסך השחור", שם מתחת לחלון, מדמיינת את יושביי המעון קשובים לקולות ההמון המתריס מתחת לחלונם, שמעתי לפתע את קולה של גברת אחת, בת מחנה נתניהו, מסתובבת כנביאה וצועקת לכל:
"תקראו את מלחמות היהודים, תקראו יוספוס פלביוס".
לירון זהר היא מלהקת קולנוע וטלויזיה (פלפלים צהובים, האחיות המוצלחות שלי, נחמה, כבודו, להעיר את הדב ועוד). בשנה האחרונה בעלת מיזם חברתי בתחום הדיור השיתופי לדור הבייבי בומרס. --
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
ביום חמישי האחרון נכנסנו שוב לערבו של ערב חג. 100 מטר? 200 מטר? נמנמתי מול הטלוויזיה, נים לא נים, מול פרק חדש של ה"יום השלישי". עוד דיסטופיה מבית HBO, המתובלת בהומאז'ים מרהיבים לסרטיו של רומן פולנסקי. הן בויז'ואלס של האי הכלוא בלב ים, מחובר רק בשביל גישה הנתון בידיו של השפל (קול דה סאק), והן בפסקול המטריד שגם הוא שואב השראה ממלחין הבית של פולנסקי, קשישטוף קומדה, האחראי בין היתר על הנעימה הלא נעימה במיוחד מתוך "תינוקה של רוזמרי" (ג'אז פולני, אגב, נחשב בשנות ה-60 לסמל כמיהה לשחרור מהשלטון הקומוניסטי).
כך או כך, תחושת הכליאה חילחלה לשנתי והקצתי בתחושת מחנק. מה אם כבר מאוחר מדי וקמתי בדיקטטורה? דפיקות לב מואצות, שתיית מים ונשימות. ומשום שאין מענה בשעת לילה מאוחרת הרתחתי לי תה של עלי חסת המצפן ונרדמתי. ישנתי שנת ישרים.
לירון זהר היא מלהקת קולנוע וטלויזיה (פלפלים צהובים, האחיות המוצלחות שלי, נחמה, כבודו, להעיר את הדב ועוד). בשנה האחרונה בעלת מיזם חברתי בתחום הדיור השיתופי לדור הבייבי בומרס. --
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
נבצר מבינתי איך אנשים ממשיכים לשתף ברשתות החברתיות הגיגים של כל מיני קשישים יוצאי מערכות הביטחון השונות, כשנבואות זעם בפיהם, שלכאורה חזו את מה שקרה ב-7 באוקטובר. כל זה מעין הצבעה על כך שהאסון הנורא היה צפוי – כאשר בפועל נבואות הזעם לא הצביעו על שום דבר דומה לזה, ואף שגו בנקודות מאוד קריטיות.
נכון שבישראל תמיד עדיף להיות חשדן יותר מדי מאשר חשדן פחות מדי. מי שחשדן יותר מדי, יכול לצאת אולי גזען או פרנואיד, אך מי שחשדן פחות מדי יכול למות במתקפת הפתע הבאה, לאחר שנתן אמון נאיבי במי שעומדים מולו. לכן יש יותר ביקוש לנבואות זעם חשדניות ושחורות במיוחד, מאשר לנבואות אופטימיות.
עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם"
למקרה שפיספסת
אם יש משהו עמוק ובסיסי מאוד שהמלחמה לימדה אותנו, זה כמה אנחנו חלק ממשפחה אחת גדולה. כמה עמוק הכאב שאנו חשים כאשר אנו שומעים על ילד חטוף, חייל שנפל או אישה מבוגרת שנרצחה. כמה התחושה כל כך עזה כאשר אנחנו רואים את הפנים של הקורבן או החלל והן נראות כל כך מוכרות. כאילו מדובר בבן משפחה. והכאב, דומה לכאב משפחתי.
זה זמן המשפחות. במהלך ימי המלחמה הבלתי נגמרים חיבקנו קצת יותר חזק את הילדים, ההורים, בני הזוג והקרובים לנו כי עננת המוות מרחפת בכל עת מעל כולנו.
אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
חג סוכות השחור חשף לפנינו מה שניסינו לשכוח – שישראל היא מדינה קטנה וצרה ומספר תושביה קטן, והיא אינה מגייסת את כל צעיריה – אפילו כשמדובר במלחמת הצלה.
באותו בוקר מר ונמהר, כוחות הנוח'בה של חמאס יכולים היו להגיע עמוק יותר לתוך ישראל, ואפילו להגיע להר חברון, מה שהיה גורם לבלבול גדול יותר ממה שישראל יכולה הייתה להתארגן מולו.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני מחבב את כתיבתו של ירושלמי אבל הוא עושה לגנץ הנחות חצופות.
אם גנץ לא יעשה כל מה שהוא יכול כדי לעצור את המחדל הזה, כולל איום לפרוש מהממשלה על הבזבוז הבלתי נתפס הזה בכספי ציבור לבקשיש פוליטי (בזמן מלחמה!) אז הוא פשוט לא ראוי להיות ראש ממשלה. זה טירוף מוחלט.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתוב יפה ומעניין, אך המסקנה / תקווה מופרכת לחלוטין.
ההגנה החרדית מעוניינת רק בשימור כוחה ובשמירת האברכים כפופים לה. זו הנהגה צינית ביותר, שלא אכפת לה מהמדינה בכלל, ומהמצביעים לה ביניהם (ואולי בפרט).
כפי שפורסם כאן בזמן ישראל – ההנהגה הזו הובכה באופן חמור כאשר מונה הומו ליו"ר הכנסת 'במשמרת שלהם', ולכן חיפשו 'שערוריה' תורנית מהירה שתסיט את תשומת הלב מזו הקודמת, שלא הייתה נוחה להם.
מסיבה זו, ולא אחרת, נזכרו דווקא עכשיו לצאת נגד העליה להר.