1
"חברי הגינה היקרים. החל מיום שישי, חל איסור להשקות את הגינות במי תעלות מ־06:00 עד לשעה 22:00. בברכה, ז'קלין דה ויט, מזכירת אמסטלהוף, בשם הוועד".
גלית, ישראלית שחיה באמסטרדם כבר כשני עשורים, מטפחת בשנים האחרונות חלקה קסומה שהיא שוכרת במחיר רצפה בגינה הקהילתית השכונתית. היא מגדלת שם קישואים ועגבניות, מלפפונים ופלפלים, ארטישוק ואפילו רברבר (ירק שמזכיר סלרי) – ומעולם לא קיבלה הודעה כמו זו שנחתה במהלך אוגוסט בתיבת המייל שלה מטעם הממונה על הגינה.
בהוראת עיריית אמסטרדם, ובשל הבצורת הקשה שפוקדת את הולנד ואת אירופה, ההשקיה אסורה בשעות היום כדי למנוע התאיידות ובזבוז מים.
בהתחשב בחמשת גלי החום הקשים שכבר פקדו בקיץ הזה את היבשת, היינו ברי מזל: רק יומיים מתוך החמישה ששהינו בכל עיר היו חמים מאוד
אירופה משתנה במהירות. כבר שנים אני משתדל להדיר רגליי מהיבשת באוגוסט, אבל בקיץ הנוכחי, בשל צבר של אילוצים משפחתיים, מצאתי את עצמי מדלג בין פריז לאמסטרדם (ברכבת "יורוסטאר" היקרה והמאכזבת שאיחרה ב־40 דקות משום שמישהו שכח למלא את המזנון).
בהתחשב בחמשת גלי החום הקשים שכבר פקדו בקיץ הזה את היבשת, היינו ברי מזל: רק יומיים מתוך החמישה ששהינו בכל עיר היו חמים מאוד. החום כבד ומכביד, השמש קשוחה, בעיקר כשאתה תייר שחורש את העיר ברגליים, אבל זה עדיין עדיף על אוגוסט מהביל בתל אביב.
!["חוף" רחצה באמסטרדם, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/08/20260813_171230.jpg ""חוף" רחצה באמסטרדם, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)")
הדילוג בין שתי הערים הנהדרות האלה נתן מקום להשוואה: באמסטרדם הייאוש מהחום יותר נוח. בפריז, כיאה למי שממוקמת בפנים היבשה, האוויר עומד.
אמסטרדם חשופה למשבי רוח מהאטלנטי, רשת התעלות מצננת, 36 מעלות באמסטרדם הרגישו פחות מ־33 בפריז. ובאמסטרדם מאמצים במהירות רבה יותר את המצאת המזגן ויותר חנויות ומסעדות מציעות מפלט מצנן בשעות החמות.
מעבר להתנגדויות המוכרות למזגנים – עלות החשמל, תרומה להתחממות הגלובלית, אסתטיקה של חזיתות המבנים – יש בפריז חסם נוסף: לחנויות ועסקים קטנים רבים פשוט אין קיר חיצוני שמאפשר להתקין אותם.
מעבר להתנגדויות המוכרות למזגנים – עלות החשמל, תרומה להתחממות הגלובלית, אסתטיקה של חזיתות המבנים – יש בפריז חסם נוסף: לחנויות ועסקים קטנים רבים פשוט אין קיר חיצוני שמאפשר להתקין אותם
במקום זה יש חזית זכוכית מעוצבת למשעי, וכך ניתן לראות בתי קפה מתוקים שהצטיידו בפריט הלוהט (תרתי משמע) של הקיץ – מזגן נייד – הוציאו חתיכה מהזגוגית והצמידו אליה את הצינור של המזגן. המשימה גדולה בכמה מידות על המיני־מזגנים האלה, וכך השולחן הצמוד למזגן הופך למקום המבוקש בבית הקפה, בעוד יושבי שאר השולחנות מחפשים, פיזית ממש, אוויר לנשימה.
את הלקח העיקרי מהגיחה הקיצית הקצרה לאירופה ניסח עבורי צעיר בניה של המשפחה הטורקית שבבעלותה המלון הצנוע שבו התארחנו (Alp hotel). הוריו היגרו מטורקיה בשנות ה־80', הוא כבר נולד בהולנד, שולט באנגלית, אוהב לפטפט והשיחות שלנו נדדו בין פוליטיקה לאקלים.
"בשנים האחרונות כולם אומרים שהכי חשוב שיהיה בחדר מזגן", הוא סיכם את אחת השיחות, "ואני אומר שזה לא נכון. באמסטרדם הכי חשוב זה להזמין את החדר העורפי".
והוא כל כך צדק. החדר שהזמנו פנה אל רחוב ראשי. במצב רגיל הרעש – טראם שחורקת על המסילה ב־02:00 לפנות בוקר; צעירים שיוצאים מפאב אחרי כמה בירות וצחוקם מתגלגל הישר לתוך הכרית בקומה הראשונה – לא אמור להטריד, משום שאפשר לסגור את החלונות שמספקים בידוד מושלם.
אבל כשאין מזגן, וכשחם, אי אפשר לסגור ואי אפשר לישון: הבחירה בין הרעש לבין החום מחסלת את הלילה.
למזלנו, היה חדר עורפי פנוי. מרפסת שפונה לגן קטן, עתיר עצים, רק ציוץ הציפורים נשמע. מרחק של חמישה מטרים באותו מסדרון הביא אותנו לאזור אקלים אחר ולמידור מוחלט משאון העיר
למזלנו, היה חדר עורפי פנוי. מרפסת שפונה לגן קטן, עתיר עצים, רק ציוץ הציפורים נשמע. מרחק של חמישה מטרים באותו מסדרון הביא אותנו לאזור אקלים אחר ולמידור מוחלט משאון העיר. בימים החמים ישנו עם חלונות פתוחים ולא הזדקקנו למזגן. את הלקח הזה כבר לא אשכח: באמסטרדם, רק חדר לגן.
הדבר שהגוף והנפש הכי עורגים אליו ביום אירופי חם הוא טבילה בגוף מים צונן. בפריז הכשירו כמה מתחמים לשחייה בנהר הסן, אחד מהם לא רחוק מהאייפל, אבל הוא יכול להכיל עד 200 מתרחצים אז אפשר לשכוח מזה.
באמסטרדם יש שלושה אזורים שבהם רשמית ניתן לשכשך בתעלות, אחד מהם נצפה היטב מהגג המקסים (עם בית הקפה הממוזג!) של מוזאון המדע "נמו", שמומלץ לטפס אליו. למרבה התמיהה, במקום לטבול במים צעירי אמסטרדם העדיפו להצטופף על הדק, להפקיר את גופם הלבנבן לשמש הבוהקת ולהגדיל את סיכוייהם לחטוף סרטן עור.
במרחק של כמה עשרות מטרים מהדק הראשי איתרנו מזח קטן ונטול משתזפים עם סולם ירידה למים, והו! איזו הקלה זו הייתה. המים הקרים של נהר האמסטל עטפו את הגוף הלוהט, הורידו בבת אחת את הטמפרטורה שלו לטריטוריה שפויה ובתום הטבילה היינו אנשים אחרים, רעננים ונחושים להמשיך במסעותינו בעיר המקסימה.
2
רבות דובר – גם בהקשר של ההכנות לאולימפיאדה – על המהפך האקולוגי שעברה פריז בשנים האחרונות בהובלת ראשת העיר הירוקה אן אידלגו. תשע שנים חלפו מהביקור האחרון שלי בבירת צרפת, והשינוי אכן ניכר.
בכל הנוגע לרכיבה על אופניים פריז היא עדיין לא אמסטרדם, אבל מאזן התנועה בעיר וחלוקת התשתיות בין משתמשי הדרך השתנו בחדות. מאות קילומטרים של נתיבי אופניים נסללו או סומנו, כבישים נסגרו לתנועת מכוניות
בכל הנוגע לרכיבה על אופניים פריז היא עדיין לא אמסטרדם, אבל מאזן התנועה בעיר וחלוקת התשתיות בין משתמשי הדרך השתנו בחדות. מאות קילומטרים של נתיבי אופניים נסללו או סומנו, כבישים נסגרו לתנועת מכוניות. קשה להחמיץ את הנוכחות של שבילי האופניים ברבים מהרחובות המרכזיים.
בחלק מהרחובות הצרים, המדרכה הורחבה באופן מלאכותי באמצעות סימון והצבת מעקה בטיחות על הכביש עצמו, נוסף על נתיב אופניים. למכוניות נותר נתיב בודד. התוצאה: תנועת המכוניות בעיר דלילה, לא נתקלנו בפקק אחד במהלך שהייתנו בעיר. ולא, זה לא רק בגלל הווקאנס.
מי שרוצה לראות את השינוי מוזמן לטפס על שער הניצחון (עדיף ברגל, אתגר נחמד בדמות 284 מדרגות): מהתצפית נשקפות כל השדרות שמתנקזות אל כיכר האטואל (כוכב), ואפשר לראות היטב כמה תנועת המכוניות בהן מנומנמת.
"אני לא רוצה לחשוב איך היינו עוברים את גלי החום אם העיר הייתה פקוקה ומלאה בעשן כמו בעבר", אמר לי ישראלי שגר בפריז
בהתאם, ובסיוע אלפי עצים חדשים שננטעו ברחובות והעובדה שנאסרה כניסתן לעיר של מכוניות ישנות ומזהמות, נתוני השנים האחרונות מלמדים על שיפור באיכות האוויר בפריז.
"אני לא רוצה לחשוב איך היינו עוברים את גלי החום אם העיר הייתה פקוקה ומלאה בעשן כמו בעבר", אמר לי ישראלי שגר בפריז.
3
שינוי גדול ניכר גם על גדת הסן, שהפכה לפארק/טיילת מושקע, והתושבים מגיבים ברגליים. רצים, הולכים, מדוושים, נחים, שותים בירה, מפטפטים, מבלים. כמו ההדסון בניו יורק, הסן הונגש לפריזאים והפך לחלק אינטגרלי מהעיר.
את ערי ישראל לא חוצים נהרות כמו הסן, אבל בערים רבות יש נחלים, או היו נחלים, ובמקום לנצל אותם כנכס טבעי, ירוק וקריר בלב עיר צפופה, הכניסו אותם לתוך צינורות בטון והפכו אותם לתעלות ניקוז עלובות
את ערי ישראל לא חוצים נהרות כמו הסן, אבל בערים רבות יש נחלים, או היו נחלים, ובמקום לנצל אותם כנכס טבעי, ירוק וקריר בלב עיר צפופה, הכניסו אותם לתוך צינורות בטון והפכו אותם לתעלות ניקוז עלובות. החדשות הטובות הן שזה הפיך, ושאף פעם לא מאוחר להחזיר את הנחל לעיר.
חוץ משלל אביזרי הצללה, על גדת הסן יש גם אזור צינון שבו מפזרים ערפילים של רסס קר. בכלל, בפריז מנסים להנגיש את המים כמה שיותר: העירייה הציבה ברחבי העיר יותר מ־1,200 נקודות אסתטיות ונוחות למילוי בקבוקים במים קרירים וטובים לשתייה. אין סיבה לקנות מים בבקבוק פלסטיק בסופר. בחלק מהנקודות הללו אפשר לבחור גם בסודה. מתי אצלנו?
4
ההיי ליין – פסי רכבת ישנים שהפכו לפארק מוגבה – הוא אחת האטרקציות המפורסמות של מנהטן בשנים האחרונות. גם לפריז יש היי ליין, ולמעשה הוא ותיק יותר מזה של ניו יורק.
הטיילת המוגבהת מציעה צעידה מהנה במסלול טובל בירוק, בין צמרות ומעל בניינים, גינות ורחובות. רק הקפידו ללכת בימין כדי לאפשר לרצים לעקוף אתכם
מדובר בפרומנד פלאנטה, 4.7 קילומטרים שמתחילים ברובע ה־12 שבמזרח העיר ומגיעים עד כיכר הבסטיליה.
הטיילת המוגבהת מציעה צעידה מהנה במסלול טובל בירוק, בין צמרות ומעל בניינים, גינות ורחובות. רק הקפידו ללכת בימין כדי לאפשר לרצים לעקוף אתכם.
5
גם גלידה היא תרופה בדוקה לחום, ואני מסתכן בקביעה שאת הגלידה הכי טובה באמסטרדם תוכלו למצוא בפארק אוסטר המקסים, בין 14:00 ל־18:00, מאפריל עד אוקטובר.
את הגלידה הזו מכין נילס נאוון (Nouwen), תושב אמסטרדם, ויש לה טעם אחר – טעם של גלידה שהיא לא עסק אלא נעשית מתוך אהבה גדולה וכבוד גדול לחומרי הגלם ולאנשים שמלקקים אותה. וגם לסביבה.
את החלב האורגני נילס מביא מחווה שעובדת בשיטות ביו־דינמיות (זרם של חקלאות אקולוגית) וממוקמת כמה קילומטרים מחוץ לעיר. את הכול הוא מכין בעצמו, עבודת יד, עם חומרי גלם משובחים שהוא בוחר בקפידה.
על אף הצעות שכבר קיבל, נילס מסרב להתרחב, לפתוח סניפים, לחלק זיכיונות, להעסיק יותר משניים–שלושה צעירים שמסייעים לו
מגוון הטעמים מסחרר: שוקולד סחר הוגן, וניל מטהיטי, פיסטוק מחקלאי אורגני מסיציליה, צימוקים ומרסלה, קפה ערבי עם הל, יוגורט דובדבנים, וגם שלל מיני סורבה – מנדרינה מסיציליה, אשכולית ברגמוט, אבטיח, אננס ג'ינג'ר ועוד. גלידה כל כך אמיתית עם טעמים כה מודגשים לא טעמתי מזמן, כנראה אף פעם.
על אף הצעות שכבר קיבל, נילס מסרב להתרחב, לפתוח סניפים, לחלק זיכיונות, להעסיק יותר משניים–שלושה צעירים שמסייעים לו.
כסף גדול לא מעניין אותו. איכות חיים ואיכות הגלידה שהוא מכין דווקא כן. מדי צוהריים בקיץ הוא מגיע לפארק, מציב את הרכב הקטן שנפתח לצדדים והופך לדוכן מתוק, ומייד משתרך תור של ילדים והורים.
למתעניינים יש גם אתר צנוע, אם כי בהולנדית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו